כשהלכו מצביעי הליכוד אל הקלפי ביום הבחירות, סביר להניח כי אמונתם הייתה כי התרחבות מפעל ההתנחלויות יגדל ויגבר באופן משמעותי, וכמובן אף יאושרו בניות בתוך `התנחלויות קיימות` שהן "סלע קיומנו", כדבריהם. סביר להניח גם, שהאמינו כי נתניהו וחברי הליכוד יתקיפו את מתקני הגרעין באיראן, ואולי על הדרך עוד כמה מסגדים. ובוחרי ליברמן? גם כאן הסברה הרווחת היא כי האמינו ביום הבחירות בכל ליבם, כי הינה, ישללו לערבים את האזרחות, זוכרים את קמפיין ליברמן ומפלגתו ישראל ביתנו? `כי בלי נאמנות - אין אזרחות!` סיסמא אשר הפך ללהיט התורן של בחירות 2009. בוחריו עטו לקלפיות בהתלהבות כשחלקם אף מחזיקים בידיהם את עלון הבחירות של ליברמן ומפיהם אמונה כי המשיח (ליברמן) הגיע להושיעם ואת הצרות יחסל.

קיימות שתי סברות אפשריות באשר לסיבה לסגנון המחשבה של בוחרי המחנה הלאומי. האחת היא שייתכן כי הם באמת ובתמים מאמינים שהתפיסות הללו קבילות מבחינת העולם ובעיקר חברות האו"ם, והאפשרות השנייה היא שהם עצמם אינם מאמינים לעצמם. אם אינם מאמינים לעצמם, אז מדוע הולכים הם אחר `הבטחות הימין`? האם הרצון לשנאה הוא אשר מעבירם על דעתם? ייתכן, אך אין זה משנה דיו, לאור העובדה כי העולם אינו שחור ולבן, לצער בוחרי המחנה הלאומי. העולם המודרני מכיל חוקים ואמנות בינלאומיים אשר לא מאפשרים לבצע מהלכים פשיסטים, בעיקר כאשר הדבר נוגע לישראל.

בכיר בטחוני אמר פעם, "עד שאתה לא שם (בשלטון) אתה לא יודע כלום". הציבור הישראלי מסרב להאמין כי על תפקיד ראש הממשלה חלה אחריות כבירה ביותר, כל פגישה בינלאומית, שיחת טלפון, תזוזה, ואף הקריצה הקטנה ביותר, עלולה להוות אות למלחמה הבאה ועל כף המאזניים מונחים חייהם של מיליוני בני אדם. ולעיתים אף למעלה מכך.

על ראש הממשלה חובה בינלאומית לחתור להשכנת שלום כולל במזרח התיכון, ולא כי זה "בשביל שלום ישראל" אלא כי זה "בשביל שלום העולם". המזרח התיכון מוצג בעולם, ובצדק, כחבית נפץ מסוכנת אשר עלולה להוביל למלחמת ענק כוללת, אשר לאחריה לפי אינשטיין, המלחמה הבאה תהיה רק במקלות ואבנים.

ההחלטות על עצירת הרחבת ההתנחלויות, וכן על הקפאת הבנייה, אינן אמורות להיות רק סיסמאות זמניות, ואינן אמורות להיות על הכף המאזניים בהתאם לקפריזות של מועצות ורבנים כאלו ואחרים. עליהן להיות כלל ברזל של מדינת ישראל טרם כניסה למשא ומתן מדיני עם הפלסטינים. הכניעה לדרישות הימין איננה אמורה כלל וכלל להיות אופציה כלשהי, כי ההיפך הוא הנכון, על מדינת ישראל להפעיל אפס סובלנות כלפי גורמי הסתה של הימין המנסים לחתור נגד המדינה באמצעות אלו המסיתים חיילים לסרב פקודה ביום של פינוי מאחז-פחון כזה או אחר, כי גורלנו וגורל העולם, על כף המאזניים. הבחירה היא בין להיות מקובלים בקהילת האו"ם, לבין להיות מנודים ומצורעים וללכת לאבדון, ממנו אין דרך חזרה.

 הכותב הינו יו"ר ארגון סלון דבורה