אומרים שאני חשופה.

אומרים שיש לי רגישות יתר.

אומרים שאני מגזימה לפעמים בתגובותיי.

יש לזה אפילו הגדרות מטופשות כגון: קשיי ויסות ועוד כהנה וכהנה. 

אך היום במסיבת פורים, כאשר ראיתי את הילדה המיוחדת הזו בוכה,

ראיתי ערב רב של אנשים רואים אמא זועקת זעקת שבר של כאב על בתה ומתקשים לעשות משהו,

ראיתי כיצד אני לאט לאט מתחילה להתפרק מתוך הידיעה של מה עובר על אמא לילדה שכל שבריר פסיעה שלה אל עבר החברה, מרטיט את ליבה הכמהה לראות זאת כל כך,

כשראיתי היום את האמא שעל רצונה של בתה להשתתף מזדקפת בכמה סנטימטרים שמטעינים אותה לשנה...

וכשראיתיה דקותיים אחר כך מתרסקת מגובה רב בשל חוסר שימת לב אקראי שגרם למפעיל שלא הכיר את ילדתה, לשלוח אותה ללא פרס ניחומים קטן חרף כישלונה,   

חשבתי לעצמי...קשיי ויסות?

רגישות יתר? 

ואולי פשוט יש בי רגישות נ ק ו ד ה. 

ואולי אני סובלת כי לא מצאתי הרבה אנשים סביבי, שמצאו לנכון להניח יד חמה על כתפיים של אם כואבת? 

אולי אילו היו עושים זאת לא הייתי נתפסת כרגישת יתר... הייתי סתם רגישה 

אולי...