כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    פעולת הדבר עלינו ופעולתנו עליו

    13 תגובות   יום שבת, 27/2/10, 20:43

    דיואי

     

    בתמונה רואים קבוצה של ילדים, עם מורה, מנסים להרכיב איזה דגם הנדסי. משהו כזה.

    זוהי למידה! לפחות על פי משנתו של דיואי.

     

     

    דיואי מוכר למורים יותר מגיבורי הבלוג האחרים, משום שלומדים עליו במכללות. אולי משום שהוא אמריקאי (יליד 1859) וזה מקדם מכירות טוב, ואולי משום רעיונתיו הטובים.

    אציג את הרעיון, ואחר כך אספר מדוע זה לא תמיד (בלשון המעטה) מצליח.

     

    דוגמאות נוספו בתגובות

     

     

    דיואי - כמו כולם חיפש אחר הדרך הטבעית להוראה ולחינוך.

    הוא התחיל מנקודת הסיום של פרובל (עליו סיפרתי כאן), שהעמיד את יסוד הפעולה כחלק מתהליך הלמידה, והגה את שיטת החינוך בגני הילדים.

    דיואי לקח את אותו רעיון וניסה ליישמו גם בחינוך נערים בוגרים יותר.

       
    וכך הוא רקח את הדברים:

     

    1. תחילה הוא קבע שהפעולה הפיזית או השכלית, הן שמעניקות לתוכן הנלמד את משמעותו. מילות המפתח הן: פעולה, תגובה, שימוש, הבעה:
    "השימוש האופייני שנעשה בעצם בגלל איכויותיו המיוחדות הוא שמספר את המשמעות, שבה הוא מזוהה [...] קניית מושג על איזה דבר אינה מתמצית אפוא רק בקליטת תחושות מסוימות ממנו. פירושה יכולת להגיב על הדבר."

       

    2. לזה הוסיף את המשמעות החברתית. הלמידה אינה פעולה של היחיד, אלא כוללת אינטראקציה חברתית:
    "אין ספק שילדים הולכים לבית הספר בשביל ללמוד. אבל [...] אם לימוד מעין זה עשוי לסלק את החוש החברתי, הבא מהשתתפות בפעולה בעלת ערך ועניין משותף, הרי המאמץ של לימוד שכלי נפרד סותר את עצם מטרתו."

     

     

    3. עכשיו הוא הוסיף ליסוד הפעולה החברתית את הלמידה החוזרת בעקבות הפעולה. הוא השתמש במושג ניסיון שיש לו שלוש משמעויות: לנסות to try, לערוך ניסוי experiment ולרכוש ניסיון experience (כלומר להתפתח):

    "פעילות בלבד אין שמה ניסיון. [...] ניסיון, מבחינת מה שאדם מנסה, גורר שינוי, עד שהוא מתקשר בתודעה בגל החוזר של התוצאות הזורמות ממנו. עצם הזרימה הזאת טעונה משמעות. אנו לומדים משהו."

     

     

    4. ומעל התערובת הזו פזר את המושג חשיבה:
    "מחשבה או עיון היא הבחנת היחס בין מה שאנו מנסים לעשות לבין מה שמתרחש כתוצאה מכך [...] כל חשיבה היא חקירה, וכל חקירה היא טבעית ומקורית למי שעוסק בה, אפילו כל העולם כבר יודע מה שהוא עדיין מבקש"

     

     

     
    מסובך? האמת שאחרי כמה שעות בתנור זה יוצא פשוט למדי:


    דיואי הגדיר את הלמידה כמהלך חברתי הכולל: חשיבה אודות בעיה, ניסיון שימושי, חשיבה על תוצאות הניסיון וחוזר חלילה.

    ממש כפי שרואים בתמונה למעלה.

    ובמילותיו:
     

    "יסודות המתודה [...] הם:

    ראשית שתלמיד נתון במצב מובהק של ניסיון – שתהיה פעילות רצופה אשר הוא מעוניין בה לשמה;

    שנית, שתתפתח במצב זה בעיה מובהקת, כגירוי למחשבה;

    שלישית, שיהיה לו לתלמיד הידע ושיערוך את התצפיות הדרושות לשם טיפול בבעיה;

    רביעית שיעלו על דעתו הצעות פתרון ויהיה אחראי לפיתוחן באורח מסודר;

    חמישית, שתהייה לו הזדמנות וסיבה לבחון את מסקנותיו על ידי הפעלתן הלכה למעשה, לברר את משמעותן ולגלות מעצמו את תוקפן."


     

     

     

        דיואי

    דיואי



    על משנתו מבוססת, בעיקר, הוראת המדעים, וזו הסיבה שבבית הספר חילקו לנו מגשים עם חומרים ומכשירים ואמרו לנו לערוך ניסויים.


    זה לא תמיד מצליח, משום שבהרבה מקרים:

    א. הילדים חוקרים בעיה שהמורה אמרה להם לחקור (ולא איזה עניין שהתעורר אצלם);

    ב. המורים מסבירים מראש איך לבצע את הניסוי (ולא נותנים לתלמידים את חופש המשחק הניסויי);

    ג. תוצאות הניסוי ומשמעותו כתובים בספר הלימוד מראש, אם לא בעמוד של הניסוי, אז בעמוד הבא (וכך נחסך מהילדים לחשוב מה רוצים מהם).


    במילים אחרות, היישום של שיטת דיואי (במקרים רבים) מחנך את הילדים להיות יותר טכנאי מעבדה מאשר חוקרים.

    קשה, קשה.

     

    ספרי דיואי שתורגמו לעברית: אני מאמין בחינוך, ספרית פועלים, 1946; דמוקרטיה וחינוך, מוסד ביאליק, 1953; הילד ותוכנית הלימודים, אוצר המורה, 1960; נסיון וחינוך, האוניברסיטה העברית, 1960.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/3/10 20:19:

      גליה עזרה לי לתקן עוול:

      הדוגמה האחרונה היא מתוך הרצאה של קן רובינסון:

       

       http://www.youtube.com/watch?v=iG9CE55wbtY&feature=related

       

        11/3/10 20:04:

      גליה, עוד סיפור אמיתי על ילדה אחת שלא הפסיקה לזוז בכסא ולהפריע בשיעורים. לקחו אותה לאבחון (כמובן). בדק הפסיכולוג את הילדה, בדק ובדק, ובסוף אמר לאמא המודאגת: "הילדה שלך לא חולה, היא רקדנית".

      רשמו אותה לבית ספר למחול, והיא פרחה. 

       

      גם בתואר שני (ואפילו בשלישי) יש שני ממדים:

      האחד, בירוקרטי שמרני, הכולל מציאת מנחה, סיכום הידע הקיים, כיתוב נכון של הביב', וסבלנות אין קץ. שלב זה נמשך נגיד 3 שנים.

      השני, שנמשך 65 שניות בערך, הוא רגע היציאה מהגבולות הקיימים, בעת מחשבה חדשה על הליך הבדיקה או הניסוי, או מחשבה חדשה על פרשנות המידע שנאסף.

      צריך כנראה את שניהם. מהראשון יש בבית ספר די והותר.

      השני - לזה כנראה התכוון דיואי.

       

       

        10/3/10 21:53:

      גיל,

      התשובה של הילדה "החוקרת האמיתית" היא תשובה אופיינית לתסמונת אספרגר.

       

      כניראה שיש אמת בחשיבה החברתית - שציין דיואי.

       

      הילדה התייחסה רק לשאלה המילולית ולא לחפצים הנמצאים על השלחן. (משקל?!)

      היא לא הציצה ימינה ושמאלה, לבדוק מה עושים שכניה  ואולי התחכמה בכוונה ?

      לכן, מילולית התשובה שלה הייתה נכונה,  מעשית היא לא הגיע לתשובה המצופה.

       

      כפי שאתה מצפה שכל הילדים ימתינו לשיעור ספורט באולם ההתעמלות ולא באולם הקולנוע / הרצאות.     

       

      חוקר "אמיתי" ( זה שיש לו סיכוי לקבל תואר באוניברסיטה ) חייב להיות בקשר עם הסביבה אחרת לא ישיג מנחה לתזה :)

       

      לילה טוב 

       

       

       

       

        3/3/10 21:39:

      "מחשבות" ו"גלילית"

      תודה להערתיכן, מסכים מאוד (אם כי לא הבנתי איזו שיטה לא היית פוסלת...)

       

      והנה דוגמה לכך, ואני ממש מתנצל שלא זוכר איפה קראתי אותה, אבל היא תיעוד אירוע אמת:

       


      המורה חילקה לתלמידים מגשים ועליהם מאזניים, כדור מתכת ומטבעות,

      ושאלה: כמה מטבעות שווים כדור אחד. אחרי כמה דקות בדקה את תשובותיהם.

      רוב התלמידים השיבו נכון: 3. הם הניחו את הכדור בצד אחד של המאזניים והוסיפו מטבעות בצד השני, עד שהמאזניים התאזנו.

      "יפה מאוד" אמרה המורה, "3 מטבעות שוקלות כמו כדור אחד" .

      רק תלמידה אחת השיבה: 4.

      "כיצד!?" שאלה המורה

      השיבה התלמידה: "הנחתי את הכדור על השולחן, ואז שמתי מטבעות זו על גבי זו, עד שהגובה שלהם היה שווה לגובה הכדור. 4 מטבעות שוות לגובה כדור אחד".

       

      כל התלמידים עשו נכון ובדיוק את מה שציפו מהם, וכנראה קיבלו 100 בחשבון.

      רק תלמידה אחת הייתה חוקרת חושבת באמת.

       

        3/3/10 19:56:


      ילדים צעירים מאוד הם חוקרים מעצם טבעם.

      הם מתייחסים לכל דבר שנתקלים בו כאל מושא חקירה.

      כך המים, החול, הצבע ועוד.

      כאדם שנמצא שנים רבות במערכת החינוך צר לי לומר

      שלמידה מסוג זה מוצאת לה מקום מזערי כיום במערכת,

      שהעיקר בה הוא הישגים, הנמדדים בעמודים!

      בתי ספר שמאפשרים את החקר, שמתייחסים אליו כדרך,

      יצליחו לייצר לומד איכותי, שלא יאבד את סקרנותו,

      שיאהב ללמוד ושיהיה אדם חושב.

        3/3/10 15:14:

      מענין...ונכון ש

      ילדים מלאים ביצירתיות

      ומחשבות מפתיעות

      כשניתן להם החופש

      ולא מכוונים אותם.

      אם כי לא הייתי שוללת את השיטה

      לחלוטין.

        2/3/10 19:35:

      תמר

      להערתך - כאשר עובדים בקבוצות גדולות את ודאי צודקת.

      דיואי, ואחרים, התכוונו לכך שכאשר נמצאים יחד עם עוד כמה אנשים, נוצרת דינמיקה של דיאלוג. זה מציע כך, וזה מציע אחרת וכו'. ללא משוב מאחרים עלול להישאר כל ילד "תקוע" בתוך מה שהוא כבר יודע וחושב. המשוב הזה (רפלקציה) מעורר כיווני חשיבה חדשים, מחייב את היחיד לנסח ולהסביר (גם לעצמו) את עמדתו, ודורש מהקבוצה להגיע להסכמות. שלושת אלה הם תהיליכי למידה חשובים לא פחות מהניסוי המדעי עצמו!

        2/3/10 19:29:

      שושי

      תודה על הדברים החשובים, שעוררו אצלי שתי שאלות:

      1. האם תהליך החקר הוא מורכב, או שנושא החקר יוצר את המורכבות? כלומר, אולי ילדים צעירים יכולים בכל זאת לחקור דברים פשוטים, אולי לקרוא לזה יותר להתנסות בדברים פשוטים, בלי המשטר המדעי הרשמי שמתלווה לניסוי?

      2. אם אכן עד י"א יש בעיקר מעבדות מאשרות, אז מה בעצם אנחנו מלמדים את הילדים - שהמורה וספר הלימוד צודקים? זה מעורר סוגיה חינוכית עמוקה.

        2/3/10 14:53:

      מעניין - תודה!

      לגבי סעיף 2 (האינטראקמציה החברתית):

      לדעתי ישים ע"פ השטח - אך לא מתאים לכל אינדוידואל בקבוצה.

      לא מבטיח שכל תלמיד ימצא עצמו משתתף בכל השלבים.

        1/3/10 21:51:


      לגיל,

      ברמות הגבוהות של המעבדה, במגמה הביולוגית מגיעים למעבדת חקר שבה התלמיד לא מקבל מראש את הניסוי, אלא עורך תצפית , משער השערה ואחר כך מבצע ניסוי. תהליך החקר הוא תהליך מורכב והוא דורש רמת חשיבה גבוהה, לכן עושים אותו רק בכיתות התיכון המתקדמות.

      עד לכיתה יא'  הניסויים הם  אכן ניסויים מאשרים.

        1/3/10 20:13:

      תודה רינה, בעקבות תגובתך שיניתי קצת את סדר הדברים ותוכנם.

      אני מקווה שעכשיו זה יותר מובן.

        28/2/10 19:06:

      פששש גיל זה חזק!!!

       

      לא בטוח שהיתי מצליחה להבין אם הייתי קוראת ב1:00 בלילה :)))

       

      יש הרבה חופש ושיתוף ונסיון בלמידה כזו, אם התלמיד רוצה ללמוד....

       

      תודה על פוסט נוסף שמעשיר..

       

      (מדפיסה אותם)

       

      מחבקת

       

      רינה 

       

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין