כמו דייט רע עם מישהו שנראה מעולה, שקורות החיים שלו מרשימים, שחברה שלך אומרת שהוא שווה באמת... ומסתבר שהוא סתום לגמרי,מרוכז בעצמו ומתענג על צלילי modern talking. מסיבה עם DJ שמנסה להרקיד את החבר'ה של אבא שלו (באמת) לא הצליחה לשאוב אותי לתקופה שמוסיקה היתה האהבה הכי גדולה שלי.

האנשים החביבים שטרחו והתחפשו (אני רציתי לרקוד חופשייה מאביזרים ופאות אז ויתרתי) פיזזו לצלילי  FAME(?!!) ו- Girls just wanna have fun. ושאלתי את עצמי אם בטעות פלשתי למסיבה של הורים של מישהו.

התשובה: ברור!

בעוד אני מתקרבת בצעדי ענק אל עבר הגיל שתמיד סימן עבורי את היום בו אני צריכה להתבגר סוף סוף - 40, הבטתי בגברים בני 47 המחופשים לכיפה אדומה ולראפר ותהיתי האם גם כצעירים היו סוג של מבוגרים? אחרת איך אפשר להסביר את הצעד התמני המזדמן בשירה האלמותי של מדונה - get into the groove והשמחה הגדולה שמציפה שמתנגן Beat it.

התפללתי שה DJ הצעיר יבין שהעובדה שחלקים מגופנו נכנעים לאחרונה לכח המשיכה לא אומר שאין לנו טעם מוזיקלי ושידע שפעם היינו צעירים שלא יכלו לסבולאת הפופ הדבילי. 

אלכוהול לא עזר.

התיישבתי לאות מחאה. לא הייתי מוכנה להסתכן בפרשנות לא נכונה של תנועות הגוף המוגבלות שלי. ביקשתי קצת  Simple minds או depechmode  הוא הסתכל עלי בבהלה כאילו ביקשתי שישים את white lines  (Grand Master Flash) כאילו אומר: "גיברת, זה ממש לא מתאים פה הדברים האלה..."

כשהשמעתי את השירים האלה במסיבה שארגנתי לפני חודשיים הקהל הריע בשמחה ורקדנו קפצנו וניגנו כמו פסיכים בגיטרות דימיוניות. למחרת כאב לי כל הגוף ואלוהים כמה שזה היה שווה.

כשדקה אחרי זה שמעתי מישהו מבקש קצת מזרחית הבנתי שהפיקסיז לא יעשו לי חלושס. שה-cure לא יזכירו לי את האהבות הראשונות שלי וה- smiths לאיגרמו לי אושר. לא הלילה.

סמבה ימין וסמבה שמאל מלוות בהטיות ראש מתאימות, רקדו הדודים החביבים לצלילי המוסיקה שלא הצלחתי למצוא באוספים הכי דביליים באמזון.

אז הכה בי זיכרון בן 14 שנים, התלבטות מוסיקלית שממחישה הכל, מה לשים ברקע? חווה אלברשטיין או גידי גוב. בפעם הראשונה בחיי התפללתי שישימו גידי גוב. זה כנראה נכון שמוסיקה מקרבת לאלוהים.

כשחזרנו הביתה הפצצתי עם כל ה DRUM&BASE שיכולתי בשביל לתקן את הנזק שנגרם.

ה- DJ עבר לנגן מיקסים מחודשים של Eye of thetiger ו - The final countdown  האכזבה הייתה אכן סופית כשסירבתי לשיר הללויה עם רופא השיניים. ברגעים קשים אלה חששתי ש"קרנבל בנחל" ישתלט בכל רגע- בכל זאת בני גרעין...

בדומה להורים שמביטים בתמונות התינוקות שהיו להם פעם ולא מבינים איזה סמים הם לקחו שגרמו להם להיות משוכנעים לחלוטין שהקופיף בתמונה הוא קופי של התינוק של גרבר, לעתים קורה ששומעים שיר שאהבנו מאוד פעם ומגלים שהוא פשוט זבל משעמם ולא ברור מדוע כל כךאהבנו. אז זהו. שאפילו שירים כאלה לא היו בפלייליסט מהגהינום. לה במבה למבדה ומקרנה גרמו לי לבחילה כבר בפעם הראשונה ששמעתי אותם. ריקודי השורות לא שיפרו את המצב.

פרשתי אחרי שלרגע התמוגגתי לצלילי הגיטרה של SANTANA ב- smooth ומיד אחרי זה התפרץ לי לאוזן ישי לוי אחד.

לבחור כנראה אין את I've gotta feeling  של ה- BEP - הייתי צריכה לדעת שאין מצב  ש- tonight's gonnabe a good night.