"שאטר איילנד" 

אתמול ציפיתי בסרטו החדש של מרטין סקורסזי "שאטר איילנד". זהו מותחן בלשים אפל ומפותל העוסק בעבריינים חולי נפש הכלואים באי קודר, המתרחש ב- 1954, (בעידן המלחמה הקרה). 

זה סרט שונה באמת, מבודד וחידתי כמו האי הקודר וצלוף הגשם  שהעלילה מתרחשת בו. 

הגיבור, איש כוחות הביטחון האמריקאיים ושמו טדי (ליאונרדו דיקפריו), הוא איש בעל נפש מעונה. לטדי עבר מאוד מסובך, וכל הסרט עוסק בזיכרונותיו.

בעיותיו הרגשיות מוצאות ביטוי במרבית הסרט כחלומות בלהה – רבים מהם על אשתו המתה – ובמיגרנות המרהיבות ביותר שנראו על מסך הקולנוע. 

טדי, בלוויית השותף הפסיבי שלו, צ'אק (מארק  רופאלו), בא לאי כדי לחקור היעלמות של אדם שהיה מאושפז בבית חולים לפושעים חולי נפש באי מבודד.

באי זה, המסולע והבלתי נגיש לבני אדם, שוכן המוסד לעבריינים חולי נפש, שאחת מהם – אסירה/חולה מסוכנת (שעליה נאמר שהטביעה את שלושת ילדיה), שהצליחה איכשהו להיעלם מתאה, אך לא באמת נעלמה.. 

עיצוב האי מועצם באמצעות מוסיקה דרמטית. 

תנאי העבודה בבית החולים רחוקים מלהיות סימפטיים.

עם סופת הוריקן שמתקדמת לעבר האי, רופא שלא משתף פעולה, ואוכלוסייה של רוצחים ואנסים, "שאטר איילנד" ממוקם גבוה מאוד ברשימת המקומות בעולם שממש לא מומלץ לבקר בהם.

החולים מוזנחים וסובלים מעוויתות, הסוהרים קשוחים ונטולי הבעה, המוסד מנוכר ונטול כל אנושיות, והאזור כולו מוקף בגדר חשמלית ובסלעים שלא מאפשרים הימלטות דרך הים. 

היעדים של טדי: האיש שהוא סבור כי הרג את אשתו עשוי להיות עציר שם, והוא חושד במניעי הצוות הפסיכיאטרי במוסד, שאת שניים מאנשיו מגלמים בן קינגסלי המשכנע, שמסרב לשתף פעולה, ומקס פון סידוב הגדול והקודר. 

שום דבר אינו כמו שהוא נראה. 

לאורך הסרט ישנה תחושה מוזרה של קלאוסטרופוביה. 

רוב צילומי הסרט התבצעו במוסד נטוש לחולי נפש, שלדברי סקורסזי "הייתה בו תחושה של מלכודת, של מבוך – מבוך של הנפש". 

כדאי להזכיר שהשנה ההיא הייתה שנת השיא בפאניקה האנטי-קומוניסטית שפקדה את אמריקה (שפותחה בעבר בעקבות הופעתם של שבויים אמריקנים, שחזרו בשנת 1954 ממלחמת קוריאה כשהם שטופי-מוח), והניבה את המקרתיזם המגונה. 

בשנה זו, כך פורסם במחקרים שנערכו בעשור האחרון, החלו ארגונים חשאיים מסוגם של הסי-אי-איי ודומיו, לממן ניסויים בבני אדם, בעיצוב מחודש ומניפולטיבי של אישיותם, תוך שימוש בסמי הזיה מסוג אל-אס-די ופי-סי-פי, ותוך הטלתם של בריאים בנפשם לתוך משטר כפוי של שוקים חשמליים והתעללויות אחרות - והסרט מתכתב עם זה. 

הסרט ממש חוקר את הצד האפל של האנושות. 

הוריקן מבחוץ, והתמוטטויות נפשיות מבפנים. 

ליבת הסרט – הטראומה האנושית והיכולת להתאושש ממנה. או שלא!