כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    איך "רע" נהפך ל"טוב"?

    0 תגובות   יום ראשון, 28/2/10, 12:37

    הקנאות ממשיכה להעסיק אותי. גם מההיבט הציבורי – כיצד קנאים בכל מקום גוררים את הציבור כולו אל עברי פי פחת, וגם מההיבט האישי – ההבנה כי אין מי מאיתנו שנקי ממנה. 

    הפעם הדברים נכתבים זמן קצר אחרי שצפיתי במשחק הכדורגל בין צ'לסי למנצ'סטר סיטי. תכף אגיע אל מה שקרה בו ואל סוגיית הקנאות. 

    על כך שהאהדה לקבוצת ספורט מביאה את האוהדים להתנהגות החורגת ממתחם ההתנהגות היומיומית שלהם כבר נכתבו דברים רבים. בהקשר זה נטועות בזכרוני אמירה ורשימה. האמירה היא של מוישיק תאומים לפיה יותר אנשים מוכנים להמיר את דתם מאשר לשנות את הקבוצה שהם אוהדים. הרשימה היא של עלי מוהר, האחד והיחיד, שכתב זמן קצר יחסית לפני מותו על המטמורפוזה שעובר אוהד הספורט ביושבו ביציע. ב"מהנעשה בעירנו" בעיתון "העיר" הוא תאר את השוני בהתנהגות של עורך הדין המכובד ג.ל. כאשר הוא נכנס לבלומפילד כמשל למה שקורה לכולנו שם. 

    אבל זה לא רק היציע. לאחר התאבדותו של מוני פנאן וגילוי הבנק כתבתי כאן פוסט העוסק בסטנדרטים הכפולים של רבים מאוהדי מכבי ת"א בכדורסל. הם היו מוכנים לקבל התנהגות כוחנית ומושחתת של קבוצתם. אין לי ספק שהם היו מגנים בתוקף את אותם דפוסי התנהגות לו היתה ננקטים על ידי חברה עסקית או על ידי גוף ממסדי. לקבוצה האהובה מותר הכל. 

    האם יש משהו שונה באהדה הספורטיבית? או האם היא רק הביטוי המובהק לאופן שבו הרגש משפיע עלינו וגורם לנו לראיה חד צדדית של המציאות? והאם ראיה כזו גורמת לנו בקלות גם לאבד ערכי מוסר בסיסיים? 

    נחזור עכשיו למשחק באנגליה. ברקע הדברים היחסים שקיים ג'והן טרי, קפטן צ'לסי ונבחרת אנגליה, שהוא עצמו נשוי, עם בת זוגו לשעבר, ואם ילדו, של חברו לנבחרת ווין ברידג', מקבוצת מנצ'סטר סיטי (זה נשמע מסובך אבל כלל וכלל לא). הפרשה זכתה לתהודה רבה באנגליה ובעקבות זאת בוטל מינויו של טרי לקפטן הנבחרת האנגלית ואילו ברידג' הודיע שאין בכוונתו להישאר בסגל הנבחרת. 

    במשחק הראשון של צ'לסי, אחרי פרסום הפרשה, היו היציעים של אוהדי צ'לסי מלאים בשלטי תמיכה בקפטן שלהם. אתם מתארים לכם סיטואציה אחרת בחיים שבה המונים מריעים למי שנתפס בוגד באשתו ובחברו בעת ובעונה אחת? כבר אז חלפה מחשבה בראשי עד איפה מוכנים אוהדי הספורט להגיע. אבל אמרתי לעצמי כי זה מובן מפני שהאוהדים צריכים שכל השחקנים יהיו בכושר מלא ושלא יהיו טרודים בעניינים אחרים חוץ מהשאיפה לניצחון. לכן אפשר לפרש את העידוד גם כרצון לסייע  למי שחטא לצאת מתוך המשבר.  

    ההבנה הזו החזיקה מעמד עד המשחק בין צ'לסי ומנצ'סטר סיטי. כל אנגליה חיכתה למפגש האישי הראשון בין טרי וברידג'. טרי הושיט יד וברידג' התעלם. זה נתן את האות לקריאות בוז של אוהדי צ'לסי כלפי ברידג' בכל פעם שנגע בכדור. אני מכיר את התופעה הזו והיא שמורה בדרך כלל לשחקנים שעזבו קבוצה או שהתנהגותם על המגרש היתה פרועה. מבחינת אוהדי צ'לסי זה היה המצב. ג'והן טרי הבוגד הוא האיש הטוב בסיפור. ווין ברידג' הנבגד הוא האיש הרע. 

    אניבטוחשלו היו האוהדים הללו מתבקשים להביע רגשות כלפי סיפור דומה, שקרה בין אנשים מתחומי חיים אחרים, רובם המכריע היו מגלים סימפטיה כלפי הנבגד. והנה, האהדה לקבוצה גורמת להם לאמץ גישה אחרת.  

    ואם זה אפשרי בספורט, זה אפשרי בכל מקום שבו אנחנו נותנים לרגש להשתלט עלינו לחלוטין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      yonathan lerner
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון