רגעים מזדמנים,

אנשים משתנים,

יש דברים שאינם משתמעים לשתי פנים.

האיש שאיתי,

השתנה בלי הייכר.

הולך חוזר, כל הזמן ממהר.

תתמהמה, תמתין מן הנוף תתרשם,

 תעצור לרגע,

תוודא שאתה נושם.

מסלולים מקבילים,

דרכים שונות,

מתמודדת לבד עם שאלות משונות.

שוכח איך מה מתי וכיצד,

בוחר ונחליט להשאר בצד.

לא נפתח איתנו כלל,

הפכת להיות מעט מסורבל.

יוצא בכל בוקר ליום של טלאות,

שוכח שבבית הן לך ממתינות,

הן צמאות לדמותך,

מבקשות לידך,

רוצות להיות יותר המחיצתך.

תעשה חושבים,

תסיק מסקנות,

מפספס לטעמי,

את ההנאות הקטנות.

יום יבוא תתעורר ויהיה מאוחר,

תגלה שהכל הפך סגרירי ומעט מנוכר.

אז תבין שחבל שלא נהגת אחרת,

לא מבין שמיום ליום אני מוותרת.

ממשיך בשלך,

לא מתבלבל,

מסלול החיים לאט מתפתל,

כמו נחש לאיטו אותנו חונק,

היה פעם נחמד,

עכשיו מעט ריק.

כל אחד את בחירותיו בחיים עושה.

אתה בחרת להיות מעט מתנשא,

תלמד להבחין בין עיקר לתפל,

נראה שאתה מעט מתבלבל.

בית הוא עוגן,

לא דבר שחולף,

עם גישה כמו שלך,

זה מעט מעייף.

אנשים משתנים,

דרכים נפתחות,

מוציא ממני תכנים קשים,

בא לי לבכות.

לא יודע כיצד אליי לגשת,

תאמין לי בעלי,

אני כלל לא חוששת.

זה חבל שאתה לא קשוב לסביבה.

בחיי שהייתי עד כה אדיבה.

מחפש בי כניעות הנהון על כל שתאמר,

זאת לא אני,

יש לי בדרך כלל מה להוסיף ולאמר.

מוכנה לסייע ולתמוך כשצריך,

אל תמעיט בערכי,

תלמד להקשיב,

תקשורת הכריח תביט מסביב.

תהיה אמיתי עם עצמך ואיתי,

תביט בנוף,

תראה גם אותי.

שחקנים על במה באותה הצגה,

מקדם את עצמך,

זה הפך לעובדה.

ההצלחה שלך היא נחלת כולנו,

חבל שבדרך פספסת אותנו.

הדף ארוך,

המילים כבדות,

מביטה למחר,

עיניי עצובות.

מסתכלת קדימה שפתיי חתומות,

אמרתי הרבה,

מצפה לבאות,

אתה מתבצר בשלך מכונס.

לפני שנים היית אחר,

הפכת שונה בלי הייכר.

דרך צלחה במה שתבחר,

מסיימת לכתוב,

אמשיך מחר.