יום שלישי זה נגמר.. זה עבר מהר אני חייבת להגיד

תקופה כזו מוזרה

ארבעה שבועות בהן התבגרתי, התחשלתי, הכרתי אנשים חדשים.

למדתי מלא דברים חדשים על עצמי.

היה לי קשה,

אפילו מאוד.

אבל הייתי חזקה, הרבה יותר ממה שציפיתי מעצמי.

כאבו לי המון דברים.

למשל, הדבר שהכי חיכיתי לו בטירונות היה המטווח.

כשהגענו למטווח הראשון הנשק שלי החליט שהוא לא פעיל בעליל.

נאלצתי לשבת בצד כל היום.

לקראת המטווח השני לקחו אותי לתיקון.

והגעתי למטווח באיחור.

כשניגשתי להתחיל את המטוחים, באיחור משמעותי ובלחץ אדיר.

הנשק שוב החליט שהוא לא רוצה לשתף פעולה.

אז אין מטווחים. לא עשיתי.

זה שבר אותי, ומאוד.

המבחנים של העזרה הראשונה קשים לי נפשית.

עדיין לא עשיתי אותם.

המפקד אמר לי שאני יעשה אותם כשאני אהיה מוכנה.

כשאני עומדת מעל מישהי בדרך לבצע אחייה כביכול תמונתו של סבא שלי עולה לי.

איך שאיבדתי אותו. איך שלא הצלחתי לבצע את האחייה כמו שצריך.

בינתיים אני מקווה שהמצב שלי בסדר.

אני מקווה שלא יחזירו אותי להשלים טירונות ומטווחים.

אני אוהבת מטווחים, אבל אני לא רוצה לעשות אותם עם פלוגה אחרת או עם מחלקות אחרות.

אז מיום ראשון אני אהיה מוצבת בבסיס החדש שלי.

אני יעשה יומיות כנראה

יהיה הרבה יותר קל, אבל הרבה יותר מעניין ומאתגר.

אז.. שבוע אחרון בכל הכוח!!!

שיעבור מהר!!!