אזהרה: אני הולכת לקפוץ בין נושאים, יש לשים לב ולא לצפות להקשר. זו הקאה וכשמה כן היא,שאריות מזון מוחי מעורבבים- איכס! במיוחד לאור כל הלחץ מההפקה אני לא מתנהגת כתמול שלשום. יש לזה את הצד השלילי, שהכל מכוון להפקה שלי, ומה שבדרך פשוט לא מוצא את מקומו, ולצערי נדחקים הצידה המון חברים ואנשים יקרים מאוד.יש לזה גם צד מאוד חיובי, אני כלכך בתוך זה שרואים שעובר עליי משהו, זה נותן ביטחון כל היצירה הזו. גם נותן לי הרגשה שהכל כן שווה את זה, מטרה, עבודה. זה כיף. ורואים שכיף לי.זה כמו שקורנים אחרי מין טוב, זה כיף, רק בלי בלגן בשיער. השלושה ימים האחרונים היו די הפכפכים, פורים דווקא התחיל בכיף, התחפשתי למרילין מונרו ממש מושקעת ולמרות שעליתי 3-4 ק"ג שאני יכולה בלעדיהם דווקא קבלתי את עצמי איתם וזרמתי, היה לי כיף... הבנתי למה אומרים שבלונדיניות נהנות יותר. ביום השני לחג (בשבת, החג מבחינתי התחיל ביום שישי), העקבים התחילו להציק, די מהר יצאתי מהתחפושת,וזה די עצוב שאיך שיצאתי מהתחפושת גם אוירת החג יצאה, כל מיני עניינים אנטי תאגידיים שצפו בי. אני כלכך מתאפקת שלא לכתוב מאוד מאוד מאוד.... אנטיקפיליסטי... זה דפוק, אני אוהבת כסף ושונאת אותו כלכך.. אני לא חושבת שהיו לי רגשות אמביוולינטיים כלכך חזקים מעולם. הגשם אכל לי את הפלאפון, הספקתי להרגיש חלשה מאי פעם ואז חזקה מאי פעם.ודווקא היום, ברגעים הכי קשים שלי, חלפו מולי שני אנשים מאוד יקרים לליבי,שני אנשים שלא קשורים אחד לשני,שכל אחד מהם, באמצעים הכי צנועים ואמיתיים הצליחו לשים חיוך על פניי. רק כי הם קיימים במרחב שלי. והזכירו לי פרופורציות מהן, ואף על פי שלא ישנתי טוב, + קצת חום, +התקופה הזו בחודש,+לחצי הפקה+גשם והיותי ממש ממש רטובה ממנו..... בסופו של דבר.... אין כמו חברים, גם אם הם חברים ארעיים וגם אם לכל החיים, גם אם "רק" חברים לעבודה או כאלה שיצעדו איתך לחופה,החיוך הזה של אדם שאתה יודע שבאמת שואל "מה שלומך" כי אכפת לו ולא ממשיך ללכת... זה נותן הרבה משמעות. ומשמעות יוצרת כוח, ולא משנה איזה תחפושת מסכה או שמלה מכיכר המדינה, נעליים של לואי ויטון או ווטאבר.... אתם לעולם לא לבושים לגמרי עד שאתם מחייכים. הגילטי פלז'ר של הערב: עונה חדשה ל"אחת שיודעת". זה קצת הוסיף לי... הייתי צריכה להתרפק מול משהו כייפי בעודי עם חום מושבתת פורים במיטה, הרי השקעתי כלכך במרילין מונרו וחוץ מלעבודה לא יצא לי לצאת השנה.. גשם ארור. ואני הרי אוהבת גשם אבל הפעם גם הוא אכל לי את הפלאפון וגם עשה אותי חולה.... בקיצור בלייר הצליחה לעשות לי קצת טוב על הנשמה אחרי סופש לא קל, אבל אתם יודעים מה... עם כל התלאות האלה... אני בטוחה שהולך להיות בסדר, כך שבנתיים כל מה שאני מאחלת לכם זה המשך חג שמח ושלא יירד לכם החיוך מהפנים... כי זה מדבק! |