מוצאי שבת האחרונה

חלק א' -חגיגות
מתחם פלורנטין - חגיגות פורים בשיאן. כל המתחם סגור לתנועה והרחובות מלאים בחוגגים מחופשים ושלא.

חלק ב'- ארנק

כשאתה גבר ויוצא מן הבית ואני מתכוון לגבר (לא כזה היוצא עם פאוץ או איזו המצאה  "אופנתית" אחרת).

עולה בעית הארנק. הארנק מלא בכל טוב המשמש ליום יום אך ממש אינו נחוץ בעת בילוי בערב.

האם להסתובב איתו תקוע בכיס האחורי?  או להניח אותו בהזדמנות הראשונה על השולחן כדי שלא יפריע בטקס רעשני יחד עם: נייד צרור מפתחות גדול ולעיתים גם משקפי שמש (אז זהו שלא), בכל מקרה הוא מטרד.

וסה"כ כל מה שנחוץ זה רשיון נהיגה כרטיס אשראי ומזומן. אחת האפשרויות זה ארנק נוסף קטן ובעיקר דק. 

ואז יש טקס העברת חפצים...

חלק ג' -החלטות

באותו ערב החלטתי לנסות פשוט לדלג על נושא הארנק ופשוט לשים הכל בכיס ללא ארנק - טעות.

וכך אחרי סיבוב שתיה בבר קרוב למתחם, צעדנו עליזים מאוד, באויר הקר והידיים בכיסים לעבר החוגגים ברחוב הצפוף צפוף.

וכך בין הכנסת ידיים לכיס, מענה לשיחה בנייד והעברתו מכיס לכיס. אני מגלה שאין לי כסף בכיס.

שלוש מאות שקלים נפלו בצעידה מן הבר למתחם. עצרנו הסתובבנו, תוך ניסיון שעל פניו נראה מיותר, אבוד,

לחיפוש הכסף, אולי אדי האלכוהול הם האשמים בנסיון, בלעדיהם היינו ממשיכים לצעוד בתוך ההמון.

חלק ד'- סיום

לאחר צעידה של כ עשרים שלושים מטר, שבהם התחלנו להתבונן מעט לצדדים,  ניגש אלינו תוך שניה בחור בעל מראה די מופקפק:

 "פססס.... הייי "- מחפשים משהו? שאל, תוך שהוא מחכך בידיו. חייכתי בנימוס ואמרתי: "לא תודה אנחנו מסודרים:.

הוא התרחק לרגע ואז חזר ואמר:

"חשבת שאני בענייני סמים?  שאל בחיוך, עזוב, נראה לי שאתם מחפשים משהו"

אמרתי כן: "איבדתי שטר כסף"

"איזה" הוא שאל?

"שטר של מאתיים" עניתי

הוא חייך ופנה לחברתו ששלפה את השטר והחזירה לי אותו.

"אנחנו מחכים שמישהו יבוא כבר כמה דקות" אמרה בחיוך.

זוהי ישראל 2010 ...

תודה לכם זוג מקסים

לא על החזרת הסכום - כמעט והשארתי לכם את השטר

תודה על מי שאתם, תודה שיש אנשים כמוכם.