עד היום הוא לא מבין איך זה שהיא הלכה בלי להודיע לו.

ככה פתאום, היא החליטה שהיא עוזבת ..והוא נורא אהב אותה.

הבית נשאר אותו דבר פחות או יותר ,אותה דירה לבנה ,קטנה שהמיטה תופסת חצי חדר,  חלון שקוף שמראה את העיר המאובקת והתנועה הסואנת מלמטה, חדר שקוף גבוה שהגשם היה נוקש על החלון שה היה כמעט גן עדן .לפעמים  שהוא לא היה שיכור, הוא  היה סופר חלונות הוא זוכר שיש 12 קומות ותמיד הם צחקו שהבניין הזה ענק ואם היא תעצבן אותו, הוא יקפוץ מהחלון.

ודווקא היא קפצה ,וזה מוזר בעיניו.

 היא נורא אהבה ללטף לו את הגב ולגעת לו באצבעות של הרגלים, זה היה נורא מצחיק אותו וגורם לו לקפיצות על רגל אחד והיא היתה רודפת אחריו בכול החדר ושניהם צועקים ומגרגרים מאושר .

אבא שלה גם צעק בלוויה הוא האשים אותו .שהוא הרג את הבת הקסומה שלו, המדהימה החסודה שלו הוא צעק עליו שהוא אשמדאי שאוסף נשמות ,והנשמה של הבת שלו היא תלויה לו בחגורה

והוא לא מבין למה הוא שואג עליו ועיניו לבנות מיאוש ,הוא באמת אהב אותה.

היא קפצה בלי לומר שלום, מה הוא אשם.

כן היא אהבה את הכדורים הלבנים ואהבה את כול החומרים  המוטרפים שהם בלעו  יחד בלילה במיטה שתפסה חצי חדר מול החלון בקומה ה12.

היא נהנתה  להיות מזוגגת ,עפופה,מלאת חושניות שהיא זזה לאט מולו מורידה את הבגדים ,הוא  אהב אותה ככה מוטרפת ,משוגעת על כול הראש ,יונקת, חמה כמו האדמה שורקת כמו הרוח, נשמה מדהימה של אש ולהבה ,גם היא אהבה שהיא כזאת והיא שיחקה עם זה היא אכלה את כול מה שהוא נתן לה,אז הם התחברו אחד לשני ינקו מהנשמה של עצמם ונגעו בשמים,  הם בלעו את כול מה שאלוהים  נתן לנו, את התשוקה, הכמיהה, הטירוף, הם אכלו אחד את השני את אצבעות הרגלים את טבור הבטן את המרפקים ,הקרסולים, הישבנים, הם נשמו אחד את השני הם שתו בצמא את התשוקה המוטרפת  בזמן שהכדורים או האבקה כישפה אותם

אז למה היא לא אמרה שלום שהיא קפצה זה ממש מוזר בעיניו