את הקטע הזה הגיתי היום בצהריים. אחרי שעה הייתי עד לתאונת אופנוע- סיפור אמיתי.
אתם מתבקשים לקורא את הקטע הזה בקול גברי, מחוספס וסקסי.



 06:00 ישיבת בוקר של עמותת "די לקטל בדרכים". זו שעה נוחה לפגישה, מאחר ובשעה הזאת יש הכי פחות תאונות. משמרת לילה העבירה דיווח קצר כל כמה נהגים שיכורים, ואכלנו קרואסונים עם חמאה. אכלתי שלושה עד שהבנתי שזה בלי שוקולד. תמיד הדיאטה שלי נהרסת משטויות
משמרת לילה הייתה מורכבת רק ממתנדבים. אבל משמרת בוקר היא הכי קשה כי הנהגים עייפים וגם עצבניים, אז תמיד במשמרת הזאת יש לפחות ארבעה קבועים.
היינו אני, רבקה, דני וז'ק, ועוד שני מתנדבים, אחד מהם ממש זקן.
רבקה הגיעה לעמותה כמתנדבת. היא נפגעה בתאונת אופנוע והחלימה, עד היום היא לא שומעת באוזן שמאל, אז צריך לדבר אליה מצד ימין, אבל זה הצד עם הלחי עם השומה, אז זה סוג של התלבטות.
דני הקטן איבד את אחותו בתאונת רכבת ביולי שעבר.
וז'ק הוא עולה חדש מצרפת. שם הוא היה קצין בטיחות בנתב"ג צרפתי. אני לא יודע איך אומרים נתב"ג בצרפתית. בכל מקרה כשהוא עלה לארץ לא קיבלו אותו לצבא, כי הוא קצת מבוגר, אז הוא הצטרף אלינו. אמא שלו הייתה זונה, אז מאז שהוא הצטרף אנחנו כבר לא  משתמשים במושג "בן זונה". רק חסר לי שיצטרף אלינו לעמותה "הומו", זה ממש יצמצם את הלקסיקון שלי.
08:00 עמדנו בנקודות אסטרטגיות. אף פעם לא איפה שהתנועה עמוסה במיוחד. תמיד עדיף להיות באיזורים יותר פריפריאלים. הסכנה מתחילה כשהנהגים יוצאים מהפקק, כי אז הם מאיצים, ונוטים להתעלם מגירויים חיצוניים.
אני הייתי המשקיף, ורבקה הייתה הפיתיון. נשכבתי על משטח בטון ביציאה מהמחלף, וניסיתי להבחין במכוניות חשודות. ברגע ששמתי לב לרכב שנראה כמסכן את התנועה, אותתי לרבקה.
כשהרכב מתקרב לצומת ומנסה לפנות ימינה, רבקה חוצה אתה הכביש, ואז כשהנהג מנסה להתעלם ממנה היא חוטפת עליו את הקריזה.
באותו בוקר רבקה הייתה חמה, אש. היא חטפה קריזה על חמש מכוניות. פעם אחת היא הצליחה אפילו לחטוף קריזה על שתי מכוניות במקביל. הנהגים לא ידעו מה עבר עליהם.
כשראיתי אותה באותו הרגע, יכולתי להרגיש את הלב שלי דופק בעוצמה. ככה זה  כששוכבים הרבה זמן  על משטח בטון.

 09:35 זו השעה שבה הלחץ יורד בכניסה לערים. בדרך כלל אנחנו כבר יורדים משם ב9 וחצי, אבל רבקה חטפה קריזה רצינית על נהג שצעק לה שהוא כמעט דרס אותה ושתפסיק לרוץ לכביש כמו כלבה מיוחמת.
אז הוא מודה שהוא כמעט דרס אותה, חלאה.
לקחנו הפסקה של חצי שעה, ורבקה ניקתה לי את הקקי של היונים מהחולצה.
בדיוק בגלל זה אנחנו אף פעם לא לובשים שום דבר מיוחד לעבודה. אני לא מנסה לרמוז שאנחנו עובדים עירומים.
 אנחנו פשוט לא לובשים שום דבר מיוחד.

10:00 חברנו לצוות של דני וז'ק.  העבודה בשעה הזאת היא בעיקר במרכז הערים. שני המתנדבים הלכו למעבר חצייה מול מתנ"ס. שיטה מצוינת לתפוס נהגים שהם רוצחים פוטנציאלים. אם אתה לא מאט ליד תמרור של 30 קמ"ש, אתה פשוט לא מאט.
ו"מי שלא מאט - מת!"
(ברגע שיאשרו לנו את התקציב של הרבעון הנוכחי, אנחנו מפטרים את סימור, הקופירייטר שלנו)

10:45 נהג של דן כמעט דרס את דני, והפיל לו את הגלידה מהיד. זה אפילו לא היה במסגרת התפקיד. הוא סתם חצה את הכביש.
ז'ק הספיק לעשות לו תנועה מגונה. הצרפתי הזה תמיד מוכן.
אולי זה כל הצרפתים ככה. אני לא יודע.

11:32 החלטנו לפתוח מחסום. רבקה נשכבה פצועה על אי תנועה, ודני וז'ק עמדו מעבר לפינה עם מקלות. אנחנו קוראים לזה "הכאבה מעבר לפינה"

(אבל נקרא לזה בשם אחר כשנפטר את סימור)
אני כרגיל הייתי המשקיף. עליתי על גג של פיצוציה. איך שהגעתי למעלה, יונה לישלשה עלי. זרקתי עליה בקבוק של יין אדום "סגל". מי אמר שלא מאיימים על יונה ביין?!

11:34 אבחנתי בנהג ראשון שהתעלם מרבקה. דני וז'ק עצרו אותו בצד, גררו אותו מהאוטו והרביצו לו עם המקלות. בנתיים רבקה הדביקה לו מאחור סטיקר של "די לקטל בדרכים", והתחפפנו.

12:00 סיימנו את ארוחת הצהריים. דני הזמין גלידה לקינוח, כדי לפצות את עצמו.
אחרי זה דני הלך לחתום על חגורת נפץ. הוא עשה באותו יום משמרת כפולה, ולכן רצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר.
האפסנאי תמיד רוטן כשחותמים על חומר נפץ, כי אף פעם לא מחזירים
אני נשארתי לעשות עבודת ניירת במשרד.
מתי? מתי? מתי יסתיים הקטל בדרכים.

13:04 דני עלה על אוטובוס של דן. הוא צעק "די לקטל בדרכים" והתפוצץ.

15:00 שמענו בחדשות שעדיין לא ברורה סיבת הפיגוע. כנראה שאף אחד לא שמע את דני צועק "די לקטל בדרכים", ומי ששמע נהרג בפיצוץ. עוד פיגוע בטיחות שנכשל.

19:00 ישיבת הסקת מסקנות מהפיגוע של הצהריים. הגענו למסקנה שמעתה והלאה כל מי שהולך להתפוצץ ייקח איתו מגפון, ואם אין מגפון אז שייקח פחות חומר נפץ כדי שלא כולם ימותו, והמסר שלנו יעבור הלאה.

20:00 בחדשות בערוץ 2 הודיעו שהחמס לקח אחריות על הפיגוע.
בני זונות!!!!









 אופס נפלט לי