יחדיו נמתיק סוד - לימוד סודות התורה ע"פ ה"מתוק מדבש" והחסידות
פוסטים אחרונים
- טורח בעלי חיים 23/1/16
- אישה צדיקה שוות ערך לצדיק הדור ויכולה להציל את דורה מכיליון 1/11/15
- אכילת בשר על פי התורה 18/10/15
- כי תצא - כי תבוא 6/9/15
- ישראל ערבים זה לזה 23/8/15
- אפס כי לא יהיה בך אביון 16/8/15
ארכיון
דברי פתיחה לסיפור: מעשה מתחיית המתים
ב"ה
בימים אלה אני עסוק מאוד בכתיבת כמה וכמה ספרים. תוך כדי עבודתי הגעתי לסיפור הנקרא "מעשה תחית המתים". מקור הסיפור הוא בספר "עשה פלא", שנדפס בליוורנו שבאיטליה. הספר הוא בן שלשה חלקים. כשהחלק הראשון נדפס בשנת תר"ה - 1845. כנראה שהספר זכה להצלחה רבה ונדפס, בליוורנו, ארבע פעמים, כשהפעם הרביעית הייתה בשנת תר"ץ – 1930. בידי נמצאת סריקת הספר, על שלושת חלקיו, של הוצאה זו (הספר עצמו נמצא בספריית חסידי חב"ד שבברוקלין – ניו יורק).
קצת על המחבר: את הספר חיבר רבי יוסף שבתי פרחי, שנולד בירושלים בשנת תקע"ב – 1818. בשנת תר"ב – 1842 הגיע הרב פרחי לעיר ליוורנו, שם הדפיס את ספריו, שספר "עשה פלא" הוא אחד מהם, ושם נפטר, בשנת תרמ"ד – 1884.
על הסיפור: הסיפור הוא סיפור אהבה בין נער יהודי מירושלים, לבין נערה נוצרייה, ביתו היחידה של מלך ספרד. רובו של הסיפור מתרחש בספרד, ומיעוטו (תחילתו וסופו) מתרחש בירושלים. בסיפור משולבים ויכוחים בעיקרי היהדות בין הנער והנערה. דרך ויכוחים אלו, שנמשכו שעות על גבי שעות, באו הנער היהודי והנערה הנוצרייה לאהבה עזה, טהורה וקדושה, האחד בשני. אהבתם הייתה כה עזה, עד שהגיעה לכדי כלות הנפש.
ייחודיות הסיפור בספרות החרדית: בספרות החרדית אין בנמצא סיפורי אהבה בין נער לנערה. נקודה. סיפור זה הוא סיפור אהבה בין נער לנערה הראשון, והיחיד, בספרות החרדית שנתקלתי בו בימי חיי, ואני עוסק הרבה בסיפורי חסידים. למעשה אני עוסק בכך כמעט כל ימי חיי, וכבר ראו את אור הדפוס ספרים וסיפורים שכתבתי. ובפרט סיפור אהבה בין נער יהודי צדיק ותמים, תלמיד חכם וירא שמים, לבין נערה נוצרייה, אפילו שהיא "בת יחידה לאביה המלך", לא יעלה על הדעת, לא יראה ולא ימצא בשום אופן בספרות החרדית! נקודה נוספת הראויה לתשומת לב היא, שהסיפור סֻפַּר על ידי סופר חרדי לפני כמאה וחמישים שנה!
הסיבה שאני מעלה את הסיפור ל"אינטרנט": אודה ולא אבוש, קראתי את הסיפור ב"נשימה אחת". הסיפור כל כך יפה, מרגש ונוגע ללב, שלא הייתי מסוגל להניחו בצד ולסיים את קריאתו אח"כ. ישבתי עד קרוב לשלוש לפנות בוקר, שאז סיימתי לקרוא אותו. אולם לא סיבה זו, שהסיפור הוא אחד הסיפורים היפים ביותר שנתקלתי בהם מעודי, ולא ייחודיות הסיפור בספרות החרדית, כפי שפורט בסעיף: "ייחודיות הסיפור בספרות החרדית", הם שגרמו לי להעלות את הסיפור ל"אינטרנט", אלא סיבה אחרת שונה לגמרי:
יש אתר הקורא לעצמו "מרכז סיפורי עם ופולקלור", והסיפור מובא באתר זה. אבל "אליה וקוץ בה", הסיפור המובא שם, עבר "גילוח" רציני ומשמעותי: כמחצית הסיפור נמחקה מעל פני האתר!!! הדבר נבדק על ידי דרך "ספירת מילים" שב"כלים" של "וורד", ואלה התוצאות: ב"סיפור" המצונזר-מקוצר שהועלה באתר ה"מרכז" 10 עמודים המכילים 2,625 מילים בלבד לעומת 21 עמודים 5,255 מילים במקור שבספר "עשה פלא". ברור לכול שמחיקת כמות גדולה כזו, כאמור מחצית מהסיפור, מעוותת את כול הסיפור ומשאירה אותו ערום ועריה ללא טעם וללא ריח. ממש נכמרו רחמי על אותם הגולשים באתר הנ"ל הנאלצים, שלא באשמתם, לקרוא סיפור שהוא לא סיפור, כלומר, סיפור-חצי סיפור שכול טעמו ומתיקותו נמחקה וכמעט שהיא אפשר להבין אותו. תחילה חשבתי שאולי ה"מרכז", העתיק את הסיפור ממקור אחר, ומעשה העוולה (לדעתי) של מחיקת מחצית הסיפור היפהפה, לא נעשה תחת ידיו. אולם ה"מרכז" מציין באתר במפורש את הספר "עשה פלא" כמקור הסיפור.
אם כן מה קרה כאן, מה נמחק ומדוע?
לא הייתי צריך לחפש הרבה: לדעתי, והלוואי ואני טועה, כל מה שקשור איך שהוא ליהדות, לתורה ולקיום מצוותיה, וכנראה שלפי ראות עיני ה"מרכז" אינו נוגע ישירות לסיפור – פשוט נמחק. ובכן כנראה ששנאה עצמית ליהדות, תרבותנו המקומית, ולכול הקשור בה הם שגרמו ל"מרכז" לעשות מעשה ולמחוק מחצית מהסיפור היפהפה!!! והלוואי ואני טועה. לדעתי, וזו דעתי/הערכתי האישית בלבד, ה"מרכז" מזלזל בקוראיו ובכוח השיפוט שלהם, אינו מתייחס אליהם כאנשים בוגרים אלא כילדים קטנים, ושולל מהם את זכות הבחירה. הוא אינו מאפשר להם לקרוא את הסיפור ככתבו וכלשונו, ואז להחליט בעצמם מה הם מוכנים לקבל מהסיפור ומה הם אינם מקבלים. הוא מחליט בשבילם מה טוב להם ומה לא טוב להם, ומקצץ מחצית מהסיפור!!!
כואב הלב שיהודים מוכנים לפגוע ביופיו של סיפור, ובהבנתו, וכל זה, כנראה, על מנת שלא להכניס לאתר שלהם, חלילה-וחס, חומר יהודי אֱמוּנִי!
הדבר פסול, לדעתי, מכמה וכמה טעמים:
א – לצערי נתקלתי כבר במעתיקים/מצטטים שאינם מעתיקים/מצטטים את החומר במלואו. ככלל אני מעתיק ומצטט לא "מילה במילה" אלא "אות באות", אמנם קרה גם לי, פה ושם, שדילגתי על מספר מילים או משפטים, אבל תמיד ציינתי זאת, אם על ידי כתיבת "וכו'", או תוך כדי ציון מפורש שדילגתי על מספר מילים/שורות/משפטים. אבל למחוק מחצית מסיפור, עדיין לא שמענו דבר כזה! כבר כתבתי מקודם שברור שמחיקת כמות גדולה כזו, כאמור מחצית הסיפור, מעוותת את כול הסיפור ומשאירה אותו ערום ועריה ללא טעם וללא ריח, וכמעט שהיא אפשר להבין אותו. הדבר פוגע במטרת העלאת הסיפור לאתר, שהיא העלאת סיפורים קריאים ומובנים שיגרמו הנאה לקוראיהם, איך אפשר ליהנות מקריאת חצי סיפור?
ב- מדוע אתר יהודי חושש להראות לקוראיו חומר יהודי, האם הוא חושש שחלילה מאן דהו מקוראיו יחזור בתשובה ויהפוך ליהודי דתי שומר תורה ומצוות? ומה בכך, לא חייבים לחזור בתשובה ולהפוך ל"נטורי קרתא", יש ציבור גדול של בעלי תשובה (כמו שיש ציבור גדול של דתיים וחרדים) המשרת בצבא, מפרנס את עצמו בכבוד וממלא את כל המטלות הנדרשות מאדם הרוצה לחיות חיים מודרניים. האם יותר טוב להיהפך, חלילה, לנרקומן, או ל"הרי קרישנה" ודומיהם, רק לא ליהודי שומר תורה ומצוות? מדוע ה"מרכז" מונע מקוראיו זכות יסוד אנושית בסיסית - זכות הבחירה?
ג- האם, להבדיל, היה מרשה לעצמו המצנזר הנ"ל לעשות כך, כלומר למחוק בחוזק יד, מחצית מחומר של: ביאליק, טשרנחובסקי, אחד העם וכדומה? אני מניח שכל אחד יודע את התשובה. אם כן מדוע חומר יהודי-אוטנטי מותר למחוק יותר מחצי מבלי להניד עפעף?
ד- באתר הנ"ל יש גם מדור ל"סיפורי עם" שאינם יהודיים, כגון בדוויים ואחרים, האם גם שם מחק ה"מרכז" מחצית מהסיפור?
כאמור המסקנה לסיבה שגרמה ל"מרכז" לקצץ מחצית מהסיפור, היא מסקנה שהסקתי בעצמי מקריאת הסיפור המקוצר מול הסיפור השלם, והלוואי והמסקנה אינה נכונה וסיבה אחרת עומדת מאחורי הדבר.
כדי לאפשר לגולשי האתר לקרוא את הסיפור במלואו, וליהנות ממנו הנאה שלימה, אני מעלה אותו בשלמותו, במספר חלקים.
כדי שהסיפור, שכאמור נכתב לפני יותר ממאה וחמישים שנה, יהיה מובן לכול, הוספתי מילות ביאור, באותיות קטנות בתוך סוגרים מרובעות כאלו [ ].
דרך הכותבים ספרי קודש היא לשלב פסוקים מהתנ"ך בתוך רצף הסיפור. כדי שיהיה לפסוקים אלו היכר הצגתי אותם בכתב סת"ם, והבאתי את מקור הפסוק.
אשמח לשמוע את חוות דעת הקוראים-גולשים לדברים שנכתבו בכאב לב, למעלה, ובהמשך, כשאעלה בעזרת השם את הסיפור את דעתם על הסיפור.
אני מתכונן להוציא את הסיפור השלם, כולל הביאור שלי, כספרון. המעוניינים לעזור בעזרה כספית (לעילוי נשמת קרובים או לכל מטרה אחרת, כגון: בריאות, פרנסה, זיווג, זרע של קיימא וכדומה) או בהפצה וכדומה מוזמנים לפנות אלי בפרטי.
|
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ב"ה
הפסד שלהם.לנו יש אותך:)
חלק ד'
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1553179
חלק ג'
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1518700
חלק ב'
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1508277
חלק א'
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1489802
ב"ה
שלום רב לידידי מיכאל
אמן על ברכותיך להצלחה בהוצאת הספרים לאור, ותודה על תגובתך והכוכב.
הכותב המקורי, הרב פרחי ז"ל, נפטר לפני יותר ממאה שנה כך שה"גילוח" לא מסב לו לא הנאה ולא עצב.
אני שמח שאתה ממתין לסיפור ואני מקווה מאוד שתהנה ממנו הנאה רבה.
כל טוב, ידידכם דורש שלומכם הטוב, שלמה
ידידי,
נושא שנוי במחלוקת , בדרך כלל מיסב הנאה מהולה בעצב, לכותבו.
ככה זה באמנות. אבל אמתין לקרוא את הסיפור המיוחד שאתה מתעתד להביא בפנינו.
יישר כוח ובהצלחה הוצאת הספר ו/או הספרים לאור.
ב"ה
שלום לחברתינו הנכבדה מלכה
בדיוק את זה לא רציתי, כלומר שיקראו את הסיפור המקוצר, לפני שהעלה את הסיפור המקורי, אבל מה העשה וחבר עשה דין לעצמו והעלה לכאן את הסיפור המקוצר, וקראת אותו.
בכל זאת תודה לך על תגובתך.
כל טוב, ידידכם הדורש בשלומכם הטוב ומתפלל לבריאותכם, שלמה
ספור מרתק!
העלת נושא חשוב
תודה.
ב"ה
שלום לידידי ר' ישעיהו
תודה לך על הקטע שהוקדש לי, אגב את השיר שברקע מבצע, ברגש רב, הזמר החסידי ר' ליפא שמלצר.
כל טוב, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמה
ב"ה
שלום לחברי הנכבד "מבקר המבשר"
מעניין אם גם לאחר קריאת הסיפור שקוצר, ע"י מר ברדיצ'בסקי, הייתה מרגיש וכותב את מה שכתבת כאן.
תודה לך.
כל טוב, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמה
ב"ה
שלום לך
אני שמח שבתגובתך זו אתה חוזר בך ממה שכתבת למעלה:
"שוחחתי עם מנהל האתר טלפונית שלדברין מקורו מהמקור שממנו לקח פרחי"
כי המשפט זה לא נכון, הרב פרחי הוא הוא המקור.
ד"ר פרץ הבהיר בתגובתו כאן, שאת הסיפור המקוצר הוא לקח מברדיצ'בסקי שהוא זה ש"גילח" את הסיפור המקורי.
ועכשיו אתה חוזר בך מהמשפט הקודם ואומר:
"שוחחתי עם מנהל האתר הוא בסך הכל העתיק ואסף סיפורים.
את הקיצוץ {לא בנטיעות} עשה ברדיצ'בסקי ולא הוא".
שלמה
ב"ה
שלום לידידנו הנכבד
תחילה התייחסות לתגובתך הקודמת:
בתורתינו הקדושה אין "סיפורי אהבה" כ"סיפור אהבה", גם שיר השירים איננו "סיפור אהבה" בין איש לאשה כפשוטו, אלא משהו עמוק יותר וקדוש וכבר אמרו חז"ל (מדרש תנחומא תצוה סימן ה): "אמר רבי עקיבא, לא היה כל עולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים".
כך שאני חוזר על דברי, שבספרות החרדית אין "סיפור אהבה" במובן של "רומן".
לגבי לשון הרע שכתבת, קרא היטב מה שכתבתי וראה כמה השתדלתי לומר ש"כך אני מבין זאת", ו"אולי אני טועה" ועוד אמירות שכאלה.
לגבי שהבאת בהמשך את הסיפור המקוצר, זה טוב ולא טוב.
טוב - שכשהקוראים יקראו את שני הסיפורים, יוכלו להיווכח בעצמם אם הקיצור גרע מהנאת הקריאה ומהבנת הסיפור או לא.
לא טוב - שחבל שהקוראים יודעים כבר את סוף הסיפור לפני שקראו את כולו.
כול טוב, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמה
ב"ה
שלום לחברי היקר אשר
תודה רבה לך על תגובתך.
כאדם חרדי המכיר את החברה החרדית מבפנים זה עשרות שנים, אני מסכים ולא מסכים לקביעתך שה"חרדיות העכשוית הקצינה".
ואסביר את דברי:
זה עשרות שנים שאני מביט "מהצד" על הציבור החרדי ורואה בכאב ירידה גדולה במוסריות הציבור החרדי לעומת מה שהיה בימי נעורי, אינני בא חלילה לקטרג על בני ישראל הקדושים ולכן לא הכנס לפרטים, אומר רק בקצרה: הכבוד לזקן וכדומה היום, זה לא מה שהיה אז.
ובכלל השימוש הרב והנפוץ ברדיו, בעיתונים, בטלפון הסלולרי הפרוץ, באינטרנט הלא מבוקר, וכן בכל מיני מכשירי MP לסוגיהם ולמיניהם הם דבר שלא היו בימי נעורי, למי היה אז רדיו? אחד בעיר ושניים במשפחה!
אבל מצד שני קיימת נטייה של הציבור החרדי להיסתגר בתוך שכונות מגוריו ולהתנתק מהציבור שאינו דתי, האם לזה אתה מתכוון שהדתיות העכשוית הקצינה?
סיפורי הרב להמן ז"ל לא נכתבו במקור בלשון הקודש, אלא תורגמו. סיפורים אלו נכתבו ע"י הרב להמן ב"תקופת ההשכלה", וכדי למשוך את הנוער לספרות החרדית ולא לסיפרות ההשכלה שילב בהם הרב להמן גם קצת "סיפורי אהבה", במהדורות שמוציאים היום תורגמו הסיפורים שוב ללשון הקודש (יותר נכון לעברית) העכשווית והוצאו מהם "סיפורי האהבה", האם זה טוב? כל אחד והשקפתו.
כל טוב, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמהב"ה
שלום לחברתנו היקרה גב' יעל
תודה לך!
כל טוב, ידידכם דורש שלומכם הטוב, שלמהב"ה
שלום לחברתנו היקרה אילנה
תודה!
כל טוב, ידידכם דורש שלומכם הטוב, שלמהב"ה
שלום לחברתנו היקרה רותי
תודה לך על הכול!
כל טוב, ידידכם דורש שלומכם הטוב, שלמהב"ה
שלום לחברי היקר אגני
תודה!
כל טוב, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמה
ב"ה
שלום לחברי וידידי היקר קובי
תודה לך על תגובתך ועל הכוכב.
לכבוד הוא לי לקרוא שהפוסטים שלי נחשבים אצלך כ: "פוסטים מרגשים וקולעים".
כל טוב, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמה
ב"ה
שלום לד"ר יואל פרץ
אין זה נכון שכתבתי את המשפט "כמי שקיצץ בנטיעות", וכל אחד יכול לקרוא את הפוסט ולראות במו עיניו.
כעיקרון השתדלתי לכתוב לגופו של עניין ללא השמצות וחזרתי על כך כמה פעמים, ואני מצטער מאוד שבכל זאת יצאה תקלה תחת ידי.
אני שמח מאוד על כך שלא כבודו הוא זה שמחק מחצית מהסיפור. ושבעתיים אני שמח שהסיבה לכך היא הרצון לפנות מקום לכמה שיותר חומר, למרות שקשה מאוד לקבל זאת כסיבה, אבל אם כבודו טוען כך אני מוכן לקבל זאת.
אני חולק על כך שמה שנותר מהסיפור הם הם עיקרי הדברים, ואני סבור שדווקא מה שנמחק הם הם עיקרי הדברים, אבל זה כבר עניין אחר.
אינני יודע מי זה מר ברדיצ'בסקי ואינני יודע איזה ספרים הוא כתב, אולם ציינתי בגוף הפוסט שבאתר המרכז שלכם מובא כמקור הסיפור הספר "עשה פלא", ואת זה ניתן לראות כאן בתגובה של אחד החברים שהעלה את הסיפור המקוצר ורואים שם בסוף שמופיע המקור כ"עושה פלא". ואין מוזכר שהועתק ממר ברדיצ'בסקי.
בפוסט כתבתי בפירוש שלפני שכתבתי את שכתבתי בדקתי את המקור שלכם, כך שהטענה שכביכול: "וכל זאת מבלי לבדוק בציציותי ולברר דברים לאשור", אינה נכונה, כן בדקתי, ומה אעשה וכמקור מופיעה רק ה"עשה פלא".
אני שמח מאוד שדרכו של כבודו היא דרכו של הלל הזקן, ולא הייתה לי שום כוונה לפגוע בכבודו באופן אישי, מה עוד שאינני מכירו אישית.
אם פגעתי חלילה בכבודו של כבודו וגרמתי לו חלילה כאב, אני מתנצל בזה בפומבי, ואם אין בכך די, אני מוכן להוסיף ולכתוב נוסח התנצלות שיתאים לדרישות כבודו.
בברכת כול טוב, דורש שלומכם הטוב, שלמה
הובא לידיעתי כי יצא עלי הקצף והוצגתי כמי שקיצץ בנטיעות והעז לצנזר את סיפורו של ר' יוסף פרחי "תחיית המתים".
ברצוני להעמיד דברים על דיוקם. במסגרת האתר שלי המכונה אתר מס"ע - מרכז לסיפורי עם ולפלולקלור, העליתי לרשת חלקים נרחבים מספרו של מיכה יוסף בן גוריון (ברדיצ'בסקי) "ממקור ישראל" - אוסך של קרוב לאלפיים סיפורים ממקורות יהודיים מן המאה האחת עשרה ועד היום שראה אור בתחילת המאה העשרים.
אחד הסיפורים שמביא ברדיצ'בסקי בספרו הוא הסיפור "מעשה תחיית המתים". מטעמים השמורים עמו החליט ברדיצ'בסקי לקצר את הסיפור המקורי של ר' יוסף פרחי. הסיבה לכך היא כנראה הרצון שלו להכניס לספרו כמה שיותר סיפורים ולהביא עיקרי דברים. הוא נהג כך לא רק בסיפור הזה אלא בסיפורים רבים אחרים, אך תמיד הקפיד להפנות את קוראיו אל המקורות שמהם שאב.
באתר שלי הבאתי את הנוסח של ברדיצ'בסקי (בסיפור זה ובכל יתר הסיפורים) בדיוק בצורה שהתפרסמו על ידו. את האשמה על קיצור הסיפור יש על כן לתלות לא בי אלא בברדיצ'בסקי המנוח.
מתוך כך שעלה עניין הקיצור, הטיח בי הכותב הנכבד האשמות שווא על כך שאני חלילה, עוכר ישראל, מבקש לקצץ בנטיעות וכולי וכולי. וכל זאת מבלי לבדוק בציציותי ולברר דברים לאשורם ובכך עבר על דברי חכמים: "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" [תלמוד בבלי, מסכת מציעא דף נח עמודב] .
על כגון דא נאמר: "חכמים הזהרו בדבריכם".
אני מעיד על עצמי ויעידו גם תלמידי, שאני הולך בדרכו של הלל הזקן ועושה כמיטב יכולתי לקרב לבבות לאהבת ישראל ולחכמת ישראל וכואב לי שנמצא מי שהטיל דופי בכוונותי וייחס לי דברים אשר לא כדת.
כתובת האתר שלי: http://web.macam.ac.il/~yon/ חפשו במדור: "ממקור ישראל לברדיצ'בסקי"
הכתובת הישירה לסיפור: http://btjerusalem.com/b/b619.htm
בברכה,
דר' יואל פרץ
אוניברסיטת בן גוריון
מקדיש לך
http://www.youtube.com/watch?v=pwUPeSJmljQ
מכיון שיש לי את הספר הזה שנקרא עושה פלא, עברתי על הסיפור שנקרא "מעשה תחיים המתים" שנמצא בחלק שני עמוד קס,
זהו סגנון מנטאלי שונה ממה שהחרדים רגיים בו, זה סיפור בסגנון מזרחי יותר. מאוד עדין, תמים, משקף יושר ומדות טובות, וכמעט צובע את העולם כולו בורוד. אפשר לאהוב את זה בהחלט, זו חכמה נשכחת לדעת לנצל את כל הכוחות והכלים, החכמה והרגשות למטרה הנכונה. לא לחנך רק את המוח אלא גם את הרגש.
הנה המקור
http://web.macam.ac.il/~yon/
שוחחתי עם מנהל האתר הוא בסך הכל העתיק ואסף סיפורים.
את הקיצוץ {לא בנטיעות} עשה ברדיצ'בסקי ולא הוא.
סיפורי עם – אהבה ואמונים תריט. מעשה תחיית המתיםמעשה שהיה בעיר הקדושה ירושלים, שהיה בה חכם אחד חשוך בנים. ויהי מימים היתה שנת בצורת ויוקר השערים, ורבו העניים הצועקים ואינם נענים, והיו בצער גדול ובצער מתחוללים. ונתוַעדו כל ראשי הקהל והחכמים הגדולים להתייעץ ולבקש תרופה להעניים האומללים. ויעלו בהסכמה לשלוח שליח אחד ראוי בכל תפוצות ישראל, לדלג על הערים ולקבץ על הגבאות בכוח וָאֵל, להחיות כמה נפשות מישראל, והסכימו להפיל גורל על החכמים, ואשר יצא לו הגורל יהיה מוכרח לשים לדרך פעמיו ארחות ימים. ויפילו גורל במעמד כולם, ונפל הגורל על החכם הנזכר; ועל כרחו שלא בטובתו הוכרח להודות לצאת בשליחותו. וקבעו לו חודש ימים להזמין עצמו. ויקם וילך לביתו ויספר לאשתו את כל הקורות אותו. ואשתו כשמעה, התחילה להתאונן ותגדל בכייתה, באמרה, איך ילך בעלה ויניחנה לבדה לעת זקנתה? כי אין לה שום קרוב ואין מנחם לה ובן אין לה לדבר על לבה. ויען בעלה ויאמר לה: הקצור קצרה ידו יתברך לפקדנו בבן זכר אפילו עתה לעת זקנתנו? ואולי בזכות המצוה הזאת יי יראה בעניינו ויזכנו לבן זכר לכלכל את שיבתנו, כי אין מעצור ליי להושיע, שומע תפילת כל פה, גואל ומושיע. וכן היה, שיי שמע תפילתם עונה בעת צרה, ויפקדה באותם הימים ונתעברה. וכשהגיע זמן הנסיעה, לא יכול החכם להתעכב אפילו שעה והלך לו. וימלאו ימיה ללדת, ותהר ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא. ותגל האשה בפרי בטנה ותניקהו. ויהי יי את הנער ויגדל ויברכהו, ותשכור לו מלמד ללמדו תורה. ולפי מעוט השנים למד כל חמישה חומשי תורה ועלה ללמוד משנה וגמרא. ויחכם שלמה [זה שם הנער] מכל בני גילו. ומעולם לא הלך לשום מקום, כי אם המלמד בא אצלו. וגם כי גדל, לא היתה מניחתו אמו לצאת מפתח ביתו, והיה יושב בישיבתו, כי שם ביתו. והיו באים בערים תלמידי חכמים אצלו ללמוד עמו. ופעמיים ביום היתה מבקרת אותו אמו. ויהי היום בימי תמוז כחום היום, כאשר הלכו חבריו כל אחד לסעוד בביתו בחצי היום, יצא הנער לחצר ויעל על גגו להתקרר מחמימותו. ויבוא נשר גדול בעל הכנפים ויאחזהו בציצית ראשו ויעלהו ממעל לרקיע השמים; ובהגבהתו נפלו מנעליו מרגליו על הגג אשר בביתו. ובהגיע עת הפקידה, שהיתה אמו נוהגת לילך לבקרו, הלכה כמנהגה בכל יום ותשקף בעד החלון, בטרם תיכנס לישיבתו, ותרא והנה אין איש שם בביתו. ותיכנס ותחפש אנה ואנה ולא מצאתו; וחזרה היא ומשרתה לחפש בכל חדרי ביתה. ומשרתתה עלתה על הגג לבקש אחריו ותרא, והנה על שפת הגג מנעליו. ותבוא ותגד לאדונתה ותגדל צערה; וחששה שמא חס ושלום הפיל עצמו או הפילו רוח סערה. ויבקשוהו בכל העיר וישאלו: מי ראה או ידע מה היה לנער? ולא ידעו דבר. ונשארה אמו בוכה ומייללת על בנה יחידה, ונשארה כאלמנה סורה וגלמודה. והנשר העבירו באוויר על הימים ועל המדברות, עד שהביאו לתחום מלכות איספניא, והשליכו בתוך גינת המלך. וכשמוע כל עבדי המלך את קול החבטה הגדולה, וימהרו ויצאו החוצה אל הגן. ויראו, והנה נער יפה עיניים וטוב רואי מושלך ארצה. ויגידו למלך ותכף יצא המלך לקראתו. והיה כראותו, כי הנער יפה תואר ויפה מראה, נשא חן בעיניו ונכמרו רחמיו עליו. ותכף ציוה את עבדיו את הרופאים לרפאותו ולהחיותו בכל מיני משקים ובשמים, עד שישוב רוחו אליו וישוב לבריאותו. ויעשו כדבר המלך. ויפקח הנער את עיניו, וירא והנה הוא מסובב מכל העם אשר לפניו, ועדיין הוא מבוהל ולא ידע ולא הרגיש בעצמו לדעת באיזה עולם הוא. ויאמר לו המלך: בני, אל תירא ואל תחת, שאתה בישוב בני אדם, כמוני כמוך. רק אמור נא לי: מאיזה עם אתה? ויען הנער ויאמר לו: עברי אנוכי. ויצו המלך ויביאו לו לאכול להשיב את נפשו. ולא רצה לטעום. ויאמר לו המלך: בני, למה לא תאכל להשיב את נפשך?ויען הנער ויאמר לו: אדוני, אני עברי, ותורתנו לא התירה לנו לאכול מכל מאכל אשר ייאכל. ויאמר לו המלך: אם כן שאל נא מה אתה יכול לאכול? ויאמר לו: דבש וכל מיני מתיקה. ותכף ציוה המלך ויביאו לו, ויאכל להחיות את נפשו. ויתנהו יי לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני המלך. ובאותו גן המלך שנפל בו היה שם בית אחד מפואר ריק, ואיש לא יבוא בו. ויצו המלך ויתקנו אותו ככל הצורך, מיטה ושולחן וכסא ומנורה וכל כלי הבית ותשמישיו, כיד המלך אשר לו עוז ותפארה, למען יקבע הנער דירתו שם; ונעשה כחפצו ורצונו. והיה הנער כל היום לומד בתורה שבעל פה, מה שהיה בזכרונו, והיה מצטער שלא היה שום ספר עמו; והמלך הרגיש בצערו וישלח בעיר שישלחו לו כל מיני ספרים שהוא צריך להם, והוא פרע דמי שווים כסף ממכרם.והמלך היתה לו בת יחידה, שמעולם לא שמעה ולא ידעה מעניין זה הנער כלל. בלילה אחד נדדה שנת בת המלך. עד שהוכרחה בחצי הלילה לקום ממיטתה; ותלבש בגדי מלכותה ותצא לבדה אל גינת הביתן לעבור בה. ותשא את עיניה ותרא באותו בית שבסוף הגן נר דולק. ותאמר בלבה: מה זה המראה ומי הוא זה היושב שם בזה העת? ותלך ותקרב אל פתח הבית ותשקף בעד החלון וראתה, והנה הבחור הנזכר, חמד בחורים, יושב על כסאו, והשולחן ערוך לפניו מלא ספרים והוא עסוק בלימודו. ותפתח את הדלת ותיכנס ותאמר לו: לילה טוב!ויהי כשמעו את הקול בפתע פתאום, ויחרד ויילפת; וישא את עיניו וירא והנה אשה לקראתו. ונתפחד וחשש, שמא היא שדה. וחזר ללימודו ולא ענה לה דבר. וחזרה בת המלך לשאול בשלומו; והוא עשה עצמו שאינו מבין בלשונה. הלכה וחזרה לבית והביאה אחת מנערותיה עמה, שהיתה יודעת לשונות אחרות. ותבוא ותדבר עמו בלשונו ותאמר לו: למה לא תשיב אמריה לה, שהיא בת המלך. ויאמר לה: למה באה פה בעת כזאת? ואני נתפחדתי בתחילה, כשבאה לבדה, ולכן לא השבתי על דבריה. וכשמוע בת המלך דבריו, בדברו עם המשרתת, הבינה שהיה יודע לדבר בלשונם. אמרה לשפחתה: לכי לדרכך. ותלך האשה ותשב למקומה, ונשארה בת המלך שם, ותשב מנגד לשמוע בלימודים, נכנסה אהבתו בלבה ורצתה להתוכח עמו ולידע מה טיבו. ותאמר לו: בחייך תאמר לי, מה זה שאתה קורא? יען כי אני רואה שספריך ואותיותיהם אינם דומי לספרי דתנו. ועל כרחו הוכרח להשיב לה, בידעו שהיתה בת המלך פנימה; ויאמר לה: אלו ספרי דת יהודים. חזרה ושאלה לו עניינים אחרים והיו מתוכחים עד קרוב לעלות השחר. ותאמר לו: לא אטריחך עוד, והנני הולכת גם אני לישון, וגם אתה בטוב תלין ושכבת וערבה שנתך. ותלך לביתה ותשכב על מיטתה וערבה שנתה מרוב שמחתה. ויהי בלילה השני, בעת שכל בני הפלטין ישנים, חזרה אל הבחור להתוכח עמו ולהתעלס באהבים, ונכנסה אצלו והתחילה להתוכח עמו. כך היה דרכה בכל לילה לבוא אצלו באישון לילה ולהתוכח עמו על כל פרט ופרט מתורתנו, עד שנכנסה ונתקעה אהבת הבחור ואהבת תורתו בלבה לאין תכלית ולאין קצבה. חזרה ואמרה לו: באמת, כמה נאה דת זו ואמונה זו, אני רוצה להתגייר.אמר לה: הימנעי מאלו הדברים, שזה הדבר קשה לך.וכל עוד שהבחור היה מעתיר עליה דבריו, כדי שתתרחק ותסיר זאת מלבה, היתה היא מפצרת בו, כי דבקה נפשה בו ובתורתנו הקדושה, עד שעל כרחו אמר לה: אם אמת, שאת רוצה בכל נפשך להתגייר, צריך שיהיה הדבר בסוד נכמס. אמרה לו: נכון, לבך יהיה בטוח, שיהיה הדבר הזה בסוד נעלם. באותה שעה אמר לה: אם כן אפוא זאת עשי: למחר בלילה הבא תביאי עמך חליפת שמלות נקיות, וכשתבואי אצלי תסירי הבגדים מעליך, ואחר כך תטבלי כל גופך ערומה בבריכה הגדולה הזאת שבתוך הגן; ואחר כך תלבשי מחלצות בקדושה ובטהרה. וייפרדו זה מזה, ותלך לביתה ותשכב. ולא איחרה הנערה לעשות ככל אשר ציוה אותה. ובלילה לקחה עמה בגדים נקיים ותבוא אצלו כדרכה. ויאמר לה: פשטי את בגדיך ורדי לזאת הבריכה של מים חיים. ותמהר ותפשוט את בגדיה ותרד לתוך הבריכה ברוב שמחה; והבחור עומד עליה ועשה לה כדין וכהלכה, ובירכה על טבילתה, ועלתה ולבשה בגדי טהרתה. ואמר לה: עתה נעשית כבריה חדשה וצריך להחליף שמך, ולא תיקרא עוד מרים, כי שרה יהיה שמך; ועתה כמוני כמוך. ברם היזהרי והישמרי לבל תיכשלי לאכול שום דבר טמא ובשר בחלב, ושמרי דתך הקדושה והצניעי לכת עם אלהיך. וכן היה. ובמשך הזמן ביקשה ממנו שילמדה צורת האותיות של התורה; ובראותו גודל חשקה בתורה, גם הוא נכנסה בלבו אהבתה. וילמדה מאלף ועד תיו, ואחר כך לימדה כל סדר התפילה וברכת הנהנין. והיו לומדים יחד בחברה, עד שנתקשרו זה בזה בעבותות האהבה והחליפו חותמיהם זה בזה, לזכר אהבתם בל תמוט לעולם. ויקר מקרה בלילה אחד, אחר שהלכה בת המלך לביתה, ויהי אך יצוא יצא הבחור החוצה אל הגן – בעודו עומד בצד הבריכה, ויבוא הנשר, ויתפשהו בשער ראשו ויגביהו למעלה ראש ויביאהו אל מקומו אל המקום אשר לקחו משם וישליכהו על הגג. וכשמוע משרתת אמו את קול החבטה, אחזתה רעדה ותמהר ותקרא לאדונתה. והדליקו את הנר, ועלתה המשרתת על הגג, ותרא והנה אדם אחר מושלך שם. ותפחד ותבקש לברוח ולהימלט על נפשה. ובראותה שלא זז ממקומו, ותחזק את לבה וחזרה אצלו. ותבט אל מראהו, ותכירהו שהוא בן הגבירה. ותמהר ותרד ותאמר לאמו: ראיתי והנה אדם מושלך שם כמו מתעלף, וכמדומה לי שהוא בנך שלמה. ולא האמינה לדבריה, ותעל עמה ותראהו, והנה הוא בנה. ותפול על צואריו ותחבקהו רתנשקהו, ודמעתה על לחיה. והוא עדיין מתעלף ולא השגיח בה, עד שהביאו לו מי בשמים ומיני שתיה לשתות ולהריח בם, ותשב רוחו אליו. ויפקח הנער את עיניו וירא עצמו על גגו בצד אמו. ויפן כה וכה לבקש את שרה את שאהבה נפשו ולא ראה אותה. ויזכור כי בא הנשר ולקחהו משם, ויצר לו עד מאד על היפרדו מאתה. בכל יום תמיד אפילו רגע לא הסיר מחשבתו ממנה, והיה דואג בקרבו מרוב אהבתו אותה. ואפילו כשהיה לומד עם חבריו בישיבה, באמצע לימודיו היה זוכרה ופוסק ונאנח ואומר: אך, שרה! ואנחתו היתה נוקבת ויורדת עד תהום. וזה היה מעשהו בכל יום, ולשום אדם לא גילה סודו. וחבריו היו חושבים אותו שיצא כמעט מדעתו, מסיבת הפחדים שעברו על ראשו, והיו אומרים: מי יודע, היכן היה כל זה הזמן? ואפשר לקחו אותו השדים ולזה נתבלבלה דעתו. בין כך שרה בת המלך חזרה אצלו אל הגן כדרכה בכל לילה ותבקש את שאהבה נפשה בכל הגן ולא מצאתו ותגדל מאד צרת נפשה ותבכה מר. ותלך ותשב לביתה בנפש מרה כלענה. ותישאר האשה שרה בת המלך מצירה ומעונה, כי פנה ממנה הודה והדרה. מרוב דאגה חלתה, ומיום ליום חזק חליה עד שנפלה למשכב ונלאו הרופאים לבקש לה רפואה. לאחר זמן מה שחזר הבחור לביתו, חזר אביו משליחותו. וירא את אשתו ובנו חיים וקיימים, וישמח האיש בבנו יחידו, ובראותו אותו חמד בחורים; אבל גדל צערו בראותו עוז פניו משונה ואינו שלם בבריאותו, וכפעם בפעם מתאנח מקירות לנו ואומר בלחש: אך, שרה. ותמה האב על הדבר לאמור: מה לנו ולשרה הזאת? ומה סוד יש בה? ויקרא אל בנו ויאמר לו: בני, ידידי, יש לי צער גדול עליך בראותי שנשתנו פניך; ואם תאהבני ותכבדני, הגידה לי מצפוני לבך ומה דאגה יש בקרבך, ואני אעשה ככל יכלתי למלאות רצונך. וחזר אביו להפציר בו בלשון בקשה, עד שהכריחו לגלות לו סודו. ויספר לו את כל המעשה מראש ועד סוף, והראה לו הטבעת של אהובתו שנתנה לו לאות ולזכרון.ויאמר לו אביו: אני אעשה כל טצדקי להשלים תאותך ואביאנה אליך בעזרת השם. ויאמר לאביו: תעשה מה שתרצה, אבל ידעתי, אבי, ידעתי שהוא בלתי אפשר. ולא איחר אביו לעשות הדבר לאהבת בנו יחידו, וישם לדרך פעמיו. ויקם וילך אל מלכות איספאניא. ויתנכר במלבושיו לבל יכירוהו שהוא יהודי; ובהגיעו ליכנס בפתח עיר המלוכה, שאלוהו שומרי הפתח: מאין תבוא, ומה מלאכתך? השיב להם: אני מעיר פלונית ומלאכתי רופא. והיה כשמעם שהוא רופא, תכף לקחו אותו ויביאו אותו אל המלך, שכן ציוה המלך אל כל שומרי העיר, שכשיראו איזה רופא חדש נכנס לעיר, תכף יוליכוהו אצלו לבקר את בתו, אולי יימצא מי שיכיר בחליה וימצא לה רפואה. ותכף קיבלו המלך בכבוד גדול והכניסו אל בית הנשים, מקום אשר שם בת המלך שוכבת. ויקרא החכם הרופא הנזכר: הוציאו כל איש מעלי, שאני צריך להיות לבדי עם החולה לעיין בישוב הדעת בחליה. ויענו אביה ואמה: עשה הטוב בעיניך! ויצאו כולם, והדלת סגר אחריו. ויגש אליה החכם וילחש באזנה ויקרא לה: שרה, שרה, בתי, הטי אזנך ושמעי דברי, שאני אבי שלמה אהובך. והיא היתה נרדמת בכובד חליה ורוח אין בקרבה; ויוסף עוד לקרוא אותה שרה בשמה. ותפקח עיניה לראות, מי הוא זה אשר קראה בשמה. ויאמר לה החכם: בתי, אני, אני הוא שקראתיך, הסירי את חליך מעליך, שאני אבי שלמה אהובך, באתי אליך בשליחות שלמה בני. באותה שעה שב רוחה בקרבה, ותען ותאמר לו: אמת אתה מדבר? הייתכן הדבר הזה? העודנו חי ידיד נפשי בעולם?אמר לה: עודנו חי ובריא אולם ואני אביו באתי אליך בשליחותו; והרי החותם שלך, שנתת לו לזכרון. וכאשר ראתה את טבעתה, האמינה לדבריו. והשקה אותה מעט ויצא החוצה ויאמר לאביה ולאמה: בעזרת השם עיינתי והבנתי והכרתי את חליה. וכשמוע המלך והמלכה שהכיר בחליה ובידו רפואתה, שמחו שמחה רבה על הבשורה הטובה שבישרם לרפואתה ולהחיותה. והיה החכם מאכיל ומשקה אותה יומם ולילה, עד שהבריא אותה, וקמה ממיטתה ועמדה על עמדה בתוך ביתה, ומהלכת לאט לאט על משענתה, עד ששבה לבריאותה וחזר יפיה כבראשונה.והיה כאשר ראה החכם, שבטוב נתרפאה, אמר לשרה: עתה שתודה לאל יתברך חזרת לבריאותך, צריכים אנו לבקש אופן לילך ולחזור אצל בני שלמה אהובך, שגם הוא דבקה נפשו אחריך ונפשו קשורה בנפשך ומשתוקק ומתאווה יפה שעה אחת קודם לראות פניך.ויאמר למלך ולמלכה: עצתי אחת היא, שצריך שתשנה האוויר איזה זמן לילך לטייל באיי הים, ובעברה דרך רם תשליך כל המכות השחורות והרעות, אשר נתהוו לה בימי חליה.ויאמרו לו אביה ואמה: הנה היא בידך, הנה היא לפניך, קח ולך ועשה בה כטוב בעיניך. ותכף הזמינו להם כל צרכיהם. והנערה ליקטה כל מיני תכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות כל אשר היה תחת ידיה; ותנשק את אביה ואת אמה, ויברכו אותה ויאמרו לה: לכי לשלום! ויסעו וילכו שניהם יחדו אל הספינה. ויי הולך עמם וינחם אל מחוז חפצם. ובהמשך הזמן, שהאב הלך לבקש את שרה, לא חדל בנו שלמה להיאנח בשברון מתניים מרוב אהבת הנערה, כי לא האמין, שאביו יוכל להביאה אצלו, ויהי הולך ודל מיום ליום; עד שגם הוא נפל למשכב והגיע עד שערי מוות. ועד שלא הספיקו אביו ושרה ליכנס לשערי ירושלים, נפטר בנו, ונפשו עלתה לשמים. וכאשר נכנס החכם עם הנערה לעיר ושאל על בנו, אמרו לו: בעונותינו הרבים, נפטר לבית עולמו. ויזעק זעקה גדולה ומרה. ובא עד לפני פתח ביתו, והנה קול נהי נשמע, קול יללת אמו השכולה. ויקרע שמלותיו ונכנסו הוא ושרה לבית ושרה עצרה ברוחה, ותכף נכנסה לחדר שהנפטר שם ותקרא: הוציאו כל איש מעלי, כי אני רוצה להיות בבית יחידה עם המת כשעה להפיג צערי ואנחתי. וכן היה, שיצאו כולם לעשות רצונה והניחוה עם המת יחידה, והיא סגרה הדלת בעדה. ותפתח שרה את החלונות ותתן את קולה בבכי ותאמר: אנא יי אלהי, אתה בוחן לבות וכליות, ידעת את לכ אמתך, כי בשמעי גודל אלהותך ושאתה אלהי עולם, אשר בראת כל בריותיך, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, ובפרט לעם בני ישראל אשר בחרת מכל עם, ובגלל עוז נוראותיך שאתה עתיד להחיות מתיך – וכשמעי כל זאת דבקה נפשי אחריך ועזבתי אבי ואמי ומלכותי וארץ מולדתי ובאתי לחסות תחת כנפיך ונתקשרתי בעבותות אהבה בתורתך ומצוותיך. ומי הוא שהביאני עד הלום להכיר אלהותך? הלא הוא זה הבחור מבחירי יראיך, זרע אברהם אהובך. והוא הכניס בלבי רשפי אהבתך, ונשבענו שנינו שלא ניפרד זה מזה כל ימי חיינו ונזדווג יחד לקיום מצוותיך. ובכן השקיפה ממעון קדשך בעין חמלתך והראני נא נפלאותיך, וייאמן דברך, וידעו כל הגויים שאתה קרוב לכל קוראיך, והשב רוחו בקרבו לבחירי זה שלמה, למען ידעו כל עמי הארץ, שאתה אלהי עולם יי ובידך רוח כל בשר, ממית ומחיה למאמינים בשמך. ואם חס ושלום לא תענני, טוב מותי מחיי! והריני מוסרת נפשי לך, ומהר חנני וענני ושמע תפילתי, ואל דמעתי אל תחרש; כי אתה שומע תפילת כל פה. ברוך שומע תפילה! ואחר כך נשתטחה על פני המת בחירה, ותשם פיה על פיו ועיניה על עיניו, ותזעק בבכי גדול ותאמר: שלמה, שלמה, ידירי וחמודי, ענני! איה אהבתך אשר עזבתני מרה כלענה, שבעבור אהבתי נכספה וגם כלתה נפשך; וגם אנוכי לא אזוז ממך, עד אשר תצא נפשי אחריך. [וכה בכתה,] עד שכמעט נתעלפה מרוב צעקתה ובכייתה, והיא שטוחה על פניו. ויי שמע תפילתה, כי דבריה ודמעותיה דפקו על שערי רחמים, ובעודה שטוחה עליו נזדעזע המת; וכשמעה נרתעה לאחוריה וקמה על עמדה. ועוד מעט, ויפקח את עיניו ויפן כה וכה. ותחזק את לבה ותאמר לו: אהובי, חביבי, הנני שרה אהובתך, באתי לקראתך. ותנשקהו ותחבקהו, והוא עודנו כאבן דומם ואין רוח בקרבו. ותכף פתחה את הדלת ותקרא לאביו ולאמו, שימהרו לתת לו איזה משקה להחיותו. וכאשר נכנסו אביו ואמו אל החדר ויראוהו שהוא חי, גדלה שמחתם, עד שכמעט פרחה נשמתם ובירכו: ברוך מחיה המתים! והתחילו להחיותו ולחזקו בכל מיני משקים ורפואות וסממנים. וכשהבריא ונתרפא, עשו החופה ברוב ששון ושמחה, ונסו יגון ואנחה. כן הקדוש ברוך הוא יעשה עמנו אות לטובה ויעשה עמנו נסים ונפלאות וישיב שבותנו אל הארץ הטובה!
מס"ע מרכז סיפורי עםופולקלורyoelprz@netvision.net.ilכתובת המרכז: ד"ר יואל פרץ רח' ביכורים 34, חיפה, 34577טל' 04-8383510 0507-507626 בתוך האתר להכנס למסע ים הסיפורים היהודי החמישי למעלה מהרשימה ושם להכנס ל"עבד לשבע שנים"צמד סיפורי עם שנכתבו בתקופות שונות על פי מדרש עשרת הדיברות והשני עונה על בעיית שכר ועונש ושניהם יחד סופרו בסדר הנכון אצל ברדיצ'בסקי.שוחחתי עם מנהל האתר טלפונית שלדברין מקורו מהמקור שממנו לקח פרחי.
אגב לפי הלכות לשון הרע היית צריך לדון אותם לכף זכות או לחילופין לשלוח להם את הערתך ולצרף לכאן את תגובתם
אגב גם במקרא ובתלמוד מופיעים סיפורי אהבה בין נער לנערה
וגם ד"ר ליהמן בהוצאת נצח הוציא סידרת ספרים
על זה נאמר "עלינו לשבח"
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1487535
אגב הספר עושה פלא אם תברר יצא במהדורה חדשה ומנוקדת או בתוספת מעשי הגדולים או בנפרד
ראשית, אכן זהו מעשה שלא יעשה לצנזר סיפור. זו סתימת פיות. מעניין היכן חופש הדיעה כשמדובר בחומרים דתיים...
הוצאת הסיפור במלואו ראויה.
בעניין סיפור ייחודי של אהבה בספרות החרדית: אומר את דעתי- נדמה לי שהחרדיות העכשוית הקצינה. היום אין מספרים סיפורי אהבה. לדעתי בתקופות קדומות לפני מאה ומאתיים שנה ובוודאי שקודם, סופרו סיפורים גם על אהבה טהורה ואין בכך פסול. אני זוכר את סיפורי להמן שקראתי בילדותי, יש בהם סיפורי אהבה. לצערי, הכל מקצין וגם היהדות האורטודוכסית החרדית והלאומית מתחרדת והם אינם מקבלים ספרות יפה של אהבה, גם אם הסיפור הוא יפה וטהור.
אשמח לקבל את דעתך על מה שכתבתי.
אשר
בהצלחה!
איש יקר.
בדיוק אתמול חשבתי עלייך.
והנה חזרת סוף סוף בגדולללל.
א.בקשר למה שכתבת על הפחד ''שחלילה''
מישהו יקרא ויחזור בתשובה.על זה יש לי רק
תשובה מנסיון אישי.שאף אחד לא יודע מתי
מישהו ממשפחתו פתאום יחליט לחזור בתשובה.
ובסוף לפי מה שאני רואה .דווקא לאלה שהכי
פחדו שמה אחד מילדיהם יחזור בתשובה ''חלילה''
ילדיהם לא רק שחזרו בתשובה.אלא נהיו הכי
קיצוניים שאפשר.ויכול להיות שדווקא הבן או הבת
של אלה מהמרכז יחזרו בתשובה.
רק אלוקים יודע.!!!!!!!!
ב.מחכה לסיפור תודה.ושמחה שחזרת.אלינו.
*
מילים כדורבנות.. שנאת היהדות מפליאה אותי ומוזרה בעיניי. אין ביכולתי לדעת מניין היא מגיעה,אותה שנאה.. אולם אני מצר על כך. תודה על פוסט נוסף לרשימת הפוסטים המרגשים והקולעים של כבוד הרב. כרגיל אמשיך לעקוב, כמו רבים מחברי כאן.
חג פורים שמח!
ב"ה
שלום לחברנו הנכבד ר' יצחק
המעשה המדובר, אינו רומן, אלא מעשה המובא בספר קדוש, כאמור מלפני כמאה וחמישים שנה, המספר סיפורי צדיקים.
אמנם הדבר הבולט במעשה הוא סיפור אהבתם של הנער היהודי ובת המלך הנוצריה, אולם דבר זה מובא כבדרך אגב, כדי לא לפגוע ב"מתח" הקריאה לא התייחס, ברשותך, למעשה, והדבר יתברר בעזרת ה' תוך כדי קריאה.
אשמח לקבל פרטים מדוייקים לגבי הרומן שאזכרת. כגון: האם מחברו חרדי? וכדומה.
כל טוב וחג שמח, ידידך דורש שלומך הטוב, שלמה
כבוד מכיר אני רומן ארוך יותר שקשור מאד מאד לחרדים ומי שיותר חרדים
הרומן נקרא " מסכת א ב ו ת " ויש לו המשך" אהבת עולם אהבתנו ". אהבה רבה
אוהב עמו ישראל .....ומי כעמך ישראל אין רומן יותר יפה מזה בברכות וימי הפורים האלה לא ימשו מפי זרעם עד עולם
ב"ה
שלום וחג שמח לחברתנו הנכבדה הדס
אני שמח שאת מסכימה לדעתי.
לגבי הגיור שכתבת, אמר מי שאמר: "המציאות עולה על כל דמיון".
שווה לחכות לסיפור היפהפה.
כול טוב, ומה שלום הדשא אצלך שעבר "מכת" ברד,
ידידכם, דורש שלומכם הטוב, שלמה
שלמה חברי
אתה צודק
לא היו צריכים לצנזר את הסיפור
אלה להביאו ככתבו וכלשונו...
ואני מצפה מאוד לקרוא את הסיפור
כשתעלה אותו כאן...נשמע מעניין...
אם כי לא קל כלל עבור הזוג...
ללא גיור האישה...אין להם עתיד בתוך חייו.
*
לערב מצויין
מהדס