ב"ה
בימים אלה אני עסוק מאוד בכתיבת כמה וכמה ספרים. תוך כדי עבודתי הגעתי לסיפור הנקרא "מעשה תחית המתים". מקור הסיפור הוא בספר "עשה פלא", שנדפס בליוורנו שבאיטליה. הספר הוא בן שלשה חלקים. כשהחלק הראשון נדפס בשנת תר"ה - 1845. כנראה שהספר זכה להצלחה רבה ונדפס, בליוורנו, ארבע פעמים, כשהפעם הרביעית הייתה בשנת תר"ץ – 1930. בידי נמצאת סריקת הספר, על שלושת חלקיו, של הוצאה זו (הספר עצמו נמצא בספריית חסידי חב"ד שבברוקלין – ניו יורק).
קצת על המחבר: את הספר חיבר רבי יוסף שבתי פרחי, שנולד בירושלים בשנת תקע"ב – 1818. בשנת תר"ב – 1842 הגיע הרב פרחי לעיר ליוורנו, שם הדפיס את ספריו, שספר "עשה פלא" הוא אחד מהם, ושם נפטר, בשנת תרמ"ד – 1884.
על הסיפור: הסיפור הוא סיפור אהבה בין נער יהודי מירושלים, לבין נערה נוצרייה, ביתו היחידה של מלך ספרד. רובו של הסיפור מתרחש בספרד, ומיעוטו (תחילתו וסופו) מתרחש בירושלים. בסיפור משולבים ויכוחים בעיקרי היהדות בין הנער והנערה. דרך ויכוחים אלו, שנמשכו שעות על גבי שעות, באו הנער היהודי והנערה הנוצרייה לאהבה עזה, טהורה וקדושה, האחד בשני. אהבתם הייתה כה עזה, עד שהגיעה לכדי כלות הנפש.
ייחודיות הסיפור בספרות החרדית: בספרות החרדית אין בנמצא סיפורי אהבה בין נער לנערה. נקודה. סיפור זה הוא סיפור אהבה בין נער לנערה הראשון, והיחיד, בספרות החרדית שנתקלתי בו בימי חיי, ואני עוסק הרבה בסיפורי חסידים. למעשה אני עוסק בכך כמעט כל ימי חיי, וכבר ראו את אור הדפוס ספרים וסיפורים שכתבתי. ובפרט סיפור אהבה בין נער יהודי צדיק ותמים, תלמיד חכם וירא שמים, לבין נערה נוצרייה, אפילו שהיא "בת יחידה לאביה המלך", לא יעלה על הדעת, לא יראה ולא ימצא בשום אופן בספרות החרדית! נקודה נוספת הראויה לתשומת לב היא, שהסיפור סֻפַּר על ידי סופר חרדי לפני כמאה וחמישים שנה!
הסיבה שאני מעלה את הסיפור ל"אינטרנט": אודה ולא אבוש, קראתי את הסיפור ב"נשימה אחת". הסיפור כל כך יפה, מרגש ונוגע ללב, שלא הייתי מסוגל להניחו בצד ולסיים את קריאתו אח"כ. ישבתי עד קרוב לשלוש לפנות בוקר, שאז סיימתי לקרוא אותו. אולם לא סיבה זו, שהסיפור הוא אחד הסיפורים היפים ביותר שנתקלתי בהם מעודי, ולא ייחודיות הסיפור בספרות החרדית, כפי שפורט בסעיף: "ייחודיות הסיפור בספרות החרדית", הם שגרמו לי להעלות את הסיפור ל"אינטרנט", אלא סיבה אחרת שונה לגמרי:
יש אתר הקורא לעצמו "מרכז סיפורי עם ופולקלור", והסיפור מובא באתר זה. אבל "אליה וקוץ בה", הסיפור המובא שם, עבר "גילוח" רציני ומשמעותי: כמחצית הסיפור נמחקה מעל פני האתר!!! הדבר נבדק על ידי דרך "ספירת מילים" שב"כלים" של "וורד", ואלה התוצאות: ב"סיפור" המצונזר-מקוצר שהועלה באתר ה"מרכז" 10 עמודים המכילים 2,625 מילים בלבד לעומת 21 עמודים 5,255 מילים במקור שבספר "עשה פלא". ברור לכול שמחיקת כמות גדולה כזו, כאמור מחצית מהסיפור, מעוותת את כול הסיפור ומשאירה אותו ערום ועריה ללא טעם וללא ריח. ממש נכמרו רחמי על אותם הגולשים באתר הנ"ל הנאלצים, שלא באשמתם, לקרוא סיפור שהוא לא סיפור, כלומר, סיפור-חצי סיפור שכול טעמו ומתיקותו נמחקה וכמעט שהיא אפשר להבין אותו. תחילה חשבתי שאולי ה"מרכז", העתיק את הסיפור ממקור אחר, ומעשה העוולה (לדעתי) של מחיקת מחצית הסיפור היפהפה, לא נעשה תחת ידיו. אולם ה"מרכז" מציין באתר במפורש את הספר "עשה פלא" כמקור הסיפור.
אם כן מה קרה כאן, מה נמחק ומדוע?
לא הייתי צריך לחפש הרבה: לדעתי, והלוואי ואני טועה, כל מה שקשור איך שהוא ליהדות, לתורה ולקיום מצוותיה, וכנראה שלפי ראות עיני ה"מרכז" אינו נוגע ישירות לסיפור – פשוט נמחק. ובכן כנראה ששנאה עצמית ליהדות, תרבותנו המקומית, ולכול הקשור בה הם שגרמו ל"מרכז" לעשות מעשה ולמחוק מחצית מהסיפור היפהפה!!! והלוואי ואני טועה. לדעתי, וזו דעתי/הערכתי האישית בלבד, ה"מרכז" מזלזל בקוראיו ובכוח השיפוט שלהם, אינו מתייחס אליהם כאנשים בוגרים אלא כילדים קטנים, ושולל מהם את זכות הבחירה. הוא אינו מאפשר להם לקרוא את הסיפור ככתבו וכלשונו, ואז להחליט בעצמם מה הם מוכנים לקבל מהסיפור ומה הם אינם מקבלים. הוא מחליט בשבילם מה טוב להם ומה לא טוב להם, ומקצץ מחצית מהסיפור!!!
כואב הלב שיהודים מוכנים לפגוע ביופיו של סיפור, ובהבנתו, וכל זה, כנראה, על מנת שלא להכניס לאתר שלהם, חלילה-וחס, חומר יהודי אֱמוּנִי!
הדבר פסול, לדעתי, מכמה וכמה טעמים:
א – לצערי נתקלתי כבר במעתיקים/מצטטים שאינם מעתיקים/מצטטים את החומר במלואו. ככלל אני מעתיק ומצטט לא "מילה במילה" אלא "אות באות", אמנם קרה גם לי, פה ושם, שדילגתי על מספר מילים או משפטים, אבל תמיד ציינתי זאת, אם על ידי כתיבת "וכו'", או תוך כדי ציון מפורש שדילגתי על מספר מילים/שורות/משפטים. אבל למחוק מחצית מסיפור, עדיין לא שמענו דבר כזה! כבר כתבתי מקודם שברור שמחיקת כמות גדולה כזו, כאמור מחצית הסיפור, מעוותת את כול הסיפור ומשאירה אותו ערום ועריה ללא טעם וללא ריח, וכמעט שהיא אפשר להבין אותו. הדבר פוגע במטרת העלאת הסיפור לאתר, שהיא העלאת סיפורים קריאים ומובנים שיגרמו הנאה לקוראיהם, איך אפשר ליהנות מקריאת חצי סיפור?
ב- מדוע אתר יהודי חושש להראות לקוראיו חומר יהודי, האם הוא חושש שחלילה מאן דהו מקוראיו יחזור בתשובה ויהפוך ליהודי דתי שומר תורה ומצוות? ומה בכך, לא חייבים לחזור בתשובה ולהפוך ל"נטורי קרתא", יש ציבור גדול של בעלי תשובה (כמו שיש ציבור גדול של דתיים וחרדים) המשרת בצבא, מפרנס את עצמו בכבוד וממלא את כל המטלות הנדרשות מאדם הרוצה לחיות חיים מודרניים. האם יותר טוב להיהפך, חלילה, לנרקומן, או ל"הרי קרישנה" ודומיהם, רק לא ליהודי שומר תורה ומצוות? מדוע ה"מרכז" מונע מקוראיו זכות יסוד אנושית בסיסית - זכות הבחירה?
ג- האם, להבדיל, היה מרשה לעצמו המצנזר הנ"ל לעשות כך, כלומר למחוק בחוזק יד, מחצית מחומר של: ביאליק, טשרנחובסקי, אחד העם וכדומה? אני מניח שכל אחד יודע את התשובה. אם כן מדוע חומר יהודי-אוטנטי מותר למחוק יותר מחצי מבלי להניד עפעף?
ד- באתר הנ"ל יש גם מדור ל"סיפורי עם" שאינם יהודיים, כגון בדוויים ואחרים, האם גם שם מחק ה"מרכז" מחצית מהסיפור?
כאמור המסקנה לסיבה שגרמה ל"מרכז" לקצץ מחצית מהסיפור, היא מסקנה שהסקתי בעצמי מקריאת הסיפור המקוצר מול הסיפור השלם, והלוואי והמסקנה אינה נכונה וסיבה אחרת עומדת מאחורי הדבר.
כדי לאפשר לגולשי האתר לקרוא את הסיפור במלואו, וליהנות ממנו הנאה שלימה, אני מעלה אותו בשלמותו, במספר חלקים.
כדי שהסיפור, שכאמור נכתב לפני יותר ממאה וחמישים שנה, יהיה מובן לכול, הוספתי מילות ביאור, באותיות קטנות בתוך סוגרים מרובעות כאלו [ ].
דרך הכותבים ספרי קודש היא לשלב פסוקים מהתנ"ך בתוך רצף הסיפור. כדי שיהיה לפסוקים אלו היכר הצגתי אותם בכתב סת"ם, והבאתי את מקור הפסוק.
אשמח לשמוע את חוות דעת הקוראים-גולשים לדברים שנכתבו בכאב לב, למעלה, ובהמשך, כשאעלה בעזרת השם את הסיפור את דעתם על הסיפור.
אני מתכונן להוציא את הסיפור השלם, כולל הביאור שלי, כספרון. המעוניינים לעזור בעזרה כספית (לעילוי נשמת קרובים או לכל מטרה אחרת, כגון: בריאות, פרנסה, זיווג, זרע של קיימא וכדומה) או בהפצה וכדומה מוזמנים לפנות אלי בפרטי.
|