נא להוציא מחשבונים

0 תגובות   יום שני, 1/3/10, 20:05

עם כל הקיטורים והתשבוחות להרחבת רשימת המועמדים לאוסקר השנה, טרם נגעתי בהבט החשוב ביותר של שינוי השיטה – הליך בחירת הזוכים.

עד השנה, כשהיו חמישה מועמדים, כל מצביע נדרש פשוט לסמן את המועמד המועדף עליו וכך, להוסיף עוד קול לערמה ההולכת ומצטברת. זו הדרך הנהוגה ברוב טקסי הפרסים ולמען האמת, גם ברוב המשטרים הדמוקרטיים. לכאורה, העולם החופשי מתנהל באותה שיטה שהביאה לגולדי הון אוסקר על משחק. 

כעת, ישנם פי שניים יותר מועמדים בקטגורית הסרט הטוב ביותר. זה אומר שהקולות מתפזרים על פני יותר סרטים ויותר קשה להשיג נצחון חד משמעי. האם זה אומר שסרט יוכל כעת לזכות באוסקר גם אם השיג, נגיד, רק שמינית מהקולות הכשירים? באקדמיה חשבו על זה והחליטו שהזכיה תוכרע לא ברוב יחסי, כי אם בידי רוב מוחלט. זאת אומרת שסרט חייב להשיג מעל 50% מהקולות בכדי לזכות באוסקר. אם הדבר מושג בתום ספירת הקולות, אין שום בעיה. רושמים את שם הזוכה, שולחים להוליווד, הולכים הביתה מוקדם ומחכים לראות עם איזה מחשוף פנלופה קרוז תגיע לטקס. תחי הדמוקרטיה.

אלא שההסתברות שלאחר סיבוב אחד של הצבעה, אחד מעשרת המועמדים ישיג מעל מחצית מהקולות, נמוכה למדי. אם העולם היה מתנהל לפי מתמטיקה פשוטה, נשיא ארה"ב לשעבר אל גור, היה מברך את ציפי לבני על היבחרה לראש ממשלת ישראל. בפועל, ספירת הקולות, מה שהיה אחת העבודות הכי כיפיות בעולם (לצד שליפת הכדורים בהגרלת המונדיאל), הופכת להכנה מפרכת לבגרות באלגברה.  

האתגר הראשון הוא למלא את הטופס. המצביעים מתבקשים לדרג את עשרת המועמדים לפי סדר עדיפויות אישי. הסרט שהם הכי רוצים לראות זוכה, מדורג ראשון ואחריו, מקומות שני, שלישי וכו', עד למקום העשירי, בו נמצא הסרט הפחות חביב עליהם. רואי החשבון האחראים על ספירת הקולות, פותחים כל מעטפה, מעיינים בטופס ומניחים אותו בערמה של הסרט הרשום במקום הראשון. לאחר מכן, בודקים כמה קולות נמצאים בכל ערמה. במידה ולא נמצא רוב של 50%, כנהוג בפוליטיקה, פוגעים בשכבות החלשות. לוקחים את הטפסים מהערמה הקטנה ביותר ומוחקים את הסרט שדורג במקום הראשון, כך שהעדיפות השניה מקבלת כעת את הבכורה ומרוויחה את הקולות העודפים. זאת אומרת שאם, לדוגמה, "הזדמנות שניה" הוא הסרט עם הכי מעט קולות, לוקחים את הטפסים בהם הוא מדורג ראשון. אם במקום השני מופיע "ממזרים חסרי כבוד", הקול נספר לטובת הממזרים. אם רשום "אווטאר", הדרדסים מקבלים נקודה. אם גם מבין תשעת הנותרים, לא נמצא סרט שזכה ביותר ממחצית הקולות, פונים שוב לערמה הקטנה ביותר, מוחקים את ראש הרשימה ומתחילים לספור מהבא בתור. אם מספר שתיים כבר נמחק בסיבוב קודם, מתיחסים למספר שלוש כבחירה הראשונה. הדבר חוזר כמה פעמים שנדרש, עד שלאחד הסרטים יש רוב מוחלט. אפילו אם יוותרו במרוץ רק שלושה סרטים, אחד עם 49%, אחד עם 48% וחצוף אחד עם שלושת האחוזים הנותרים, ימחק השלישי ויספרו הקולות מחדש.

שיטת ההצבעה החדשה מאתגרת יותר, לא רק כי חברי האקדמיה למעשה מתבקשים לראות יותר מסרט אחד לפני מילוי הטופס, אלא גם כי היא מכניסה לעסק כל מיני שיקולים פוליטיים. לא מספיק להצביע לסרט שאתה רוצה שיזכה, אלא צריך גם לקחת בחשבון שאם ימחק באחד מסיבובי ההצבעה, הבא אחריו ירשם כבחירה שלך. סימולציות שונות שנערכו בידי בלוגרים ומבקרים שונים, הגיעו למסקנה שבעוד "מטען הכאב" ו"אווטאר" הם המתחרים החזקים בסיבובים הראשונים, השיטה החדשה תביא דווקא לזכיה של "ממזרים חסרי כבוד" בשל הציפיה שידורג גבוה ברוב הטפסים שיספרו מחדש. בכל אופן, אם פתאום "לחנך את ג'ני" זוכה באוסקר, לפחות נדע למה. 

שערוריה אחת התרחשה עוד לפני שתמה שליחת המעטפות. אחד ממפיקי "מטען הכאב" הואשם בכך ששלח מיילים לחברי אקדמיה בהם הוא מבקש לא רק לדרג את סרטו במקום גבוה, אלא גם לדחוק את "אווטאר" עמוק ככל הניתן במורד הרשימה. למרות שהעניין כנראה נופח בידי תומכי "אווטאר", האקדמיה דרשה מהמפיק הסורר להתנצל בפני כל מי שקיבל את המייל ממנו ויתכן שתעניש אותו גם בהקטנת מספר ההזמנות לטקס שיחולקו לאנשי "מטען הכאב". מותר ואף מומלץ לנהל קמפיינים באמצעי התקשורת בכדי לעודד הצבעה לסרט מסוים, אבל אסור לפנות למצביעים באופן אישי ולנסות להשפיע ישירות על דעתם. המעניין הוא שמגבלה זו נוצרה בעקבות יכולתם של אולפנים גדולים לדוג מצביעים בעזרת ארועים נוצצים, פגישות מקריות כביכול ואולי אפילו רמיזה לאפשרות לעבוד ביחד בעתיד, אם יצביעו נכון. "מטען הכאב" מוצג בידי מפיקיו כניגוד המוחלט לסרטי האולפנים הגדולים ובמיוחד, "אווטאר" אדיר התקציב. דווקא הסרט מועט האמצעים עבר על הכללים שהוצבו בכדי לשפר את סיכוייו.

הסיפור הזכיר לי את מה שהיה בישראל לפני שנתיים, כש"ביקור התזמורת" נפסל מלהתמודד על האוסקר לסרט בשפה זרה ותומכיו האשימו את כל העולם ובמיוחד את יוצרי "בופור", בהלשנה לא מחויבת המציאות. ההנחה המטופשת הייתה שחברי האקדמיה לא היו קולטים בעצמם שיש בסרט יותר מדי אנגלית, לולא פוסט בבלוג של יאיר רוה, או איזה מכתב אנונימי שנשלח מכיוונו של יוסף סידר. הרוחות שכחו והם ישכחו גם במקרה של "מטען הכאב" נגד "אווטאר", אבל שערוריית המייל נופחה במהרה לכאלה מימדים, שאני תוהה מדי פעם אם באמת מדובר באוסקר, או שפרס אופיר החל לכלול גם סרטים לא ישראלים.

 

עדכון:

 

ניקולס צ'רטייר, מפיק "מטען הכאב" שנסה להטות את תוצאות האוסקר, אכן נענש. האקדמיה הסירה את שמו מרשימת המוזמנים לטקס והוא לא יורשה להיכנס לאולם. זו הפעם הראשונה שהאיסור על קמפיין המכוון נגד סרט מתחרה, נאכף ובמידה ו"מטען הכאב" יזכה בפרס הגדול, צ'רטייר לא יהיה שם כדי לחלוק את אור הזרקורים. זו מכה קשה במיוחד למפיק, מאחר והמוניטין שלו הוא זה שמאפשר לו למשוך כספים ליצירת סרטים, להחתים אנשי צוות מיומנים ומכובדים ולשכנע מפיקים בכדאיות הרכישה של סרטים עליהם הוא אחראי. בעוד מעורבות כלשהי ביצירת "מטען הכאב" תחשב תו איכות, איבוד ההזמנה לאוסקר בשל משחק מלוכלך, עשוי להישאר כתם על שמו של צ'רטייר בשנים הקרובות.

דרג את התוכן: