לקח הגדר או פצעי אלימות מילולית

כתבה :קרנית קמחי

היה היה פעם ילד רגזן וחם מזג. 

אביו, שניסה ללמד אותו לשלוט בהתפרצויות הזעם שלו, נתן לו חבילת מסמרים ופטיש, וביקש ממנו שבכל פעם שיתרגז וירגיש שהוא חייב לפרוק את עצביו על משהו או מישהו, שילך לגדר העץ של החצר ויתקע בה מסמר.

 ביום הראשון תקע הילד 37 מסמרים אחד על כל אחת מ – 37 ההתפרצויות של כעס שהיו לו.מכאן והלאה המספר הלך ופחת מדי יום.

הילד גילה כי קל יותר לעצור את עצמו ולשלוט בכעס, מאשר לתקוע מסמר בגדר. לבסוף הגיע היום בו הילד נרגע לגמרי ולא נתן עוד למזגו הרע להתפרץ.

הוא סיפר על כך לאביו, והאב הציע שעכשיו, יעשה תהליך הפוך:

על כל יום שיעבור עליו בשקט, בשליטה מלאה וללא התפרצות, הוא ייגש לגדר וישלוף ממנה החוצה מסמר אחד. 

כך עברו להם הימים, עד שלא נשאר עוד אף מסמר תקוע בגדר.רץ הילד בשמחה לספר על כך לאביו.

לקח אותו האב בידו והוביל אותו אל הגדר. "כל הכבוד, בני" אמר לו האב, "יפה עשית, אבל ראה, הסתכל על החורים המכערים את הגדר. הגדר הזו לעולם לא תשוב להיות כפי שהייתה לפני כן. 

 כשאתה אומר דברים בשעת כעס – הם משאירים צלקת, בדיוק כמו החורים בגדר. אתה יכול להעליב ולפגוע בחבר, ואחר כך להצטערנורא ולבקש אלף סליחות, אולי אפילו יסלחו לך, אבל הפצע תמיד יהיה שם. פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי, גם אם תוציא את המסמר – בעמל רב, שכן לפעמים הוא תקוע עמוק וחזק בפנים – תמיד ישאיר חור במקום בו ננעץ המסמר.