פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
תודה, אבא.
ראש השנה. אני מתהלכת בביתך שלא פגש בך מזה חמישה חודשים תמימים. מן תמימות נטולת חיים, עצובה, ריק של אבלות, יתמות ביתית. בערב ראש השנה אכלנו ארוחת חג אצל אמא. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי, בה לא התלבטתי מתי להתקשר אליך ולאחל לך חג שמח. זו הייתה הפעם הראשונה בה לא שמעתי את קולך מאחל לי שנה טובה מרוחקת אך קרובה כל-כך. ראש השנה. אני מתהלכת בביתך ואורזת את חלקיקי חייך. מכינה ארגזים מלאי כל טוב, שהיה טמון בארונות המטבח שלך. כלים יפים, ציוד מטבח שימושי וחדשני, קופסאות שימורים איכותיות. אני מתהלכת בביתך, אוספת את הבגדים האחרונים שלבשת כאן. בגדים שנחו להם חמישה חודשים בסל הכביסה היתום הזה. בגדים שלא יכולנו לרוקן. אני אוספת אותם, מכניסה לשקית גדולה, בוכה בשקט ומבצעת את הפעולה הטכנית הזו כמו רובוט מתגונן ממציאות. אני מכינה להובלה את ספת העור שלך, את ההליכון החשמלי ואת שאר החפצים שהימצאותם שם כבר לא רלוונטית. שיהיו אצלי. שירגישו מעט חיים. גם ככה הבית הזה כבר לא יהיה שלנו עוד מעט. ראש השנה. אני מתהלכת בזיכרונות שלא הכרתי, בתוך קירות, שכאשר היית חי לא הרחתי כלל, לא בחנתי כלל. לא ידעתי בקיומם של חפצים מסויימים בבית היפה שלך. התחלתי להכיר אותך כשהלכת מכאן, אבא. התחלתי לראות את היומיום הפשוט שלך בשיא מורכבותו. התחלתי להבין לאן ברחת, איך הגנת על עצמך, איך נטשת את התחושות הקשות שלך שליוו אותך במשך חייך המכאיבים. הכאבת, ידעת, לא רצית להבין, הבנת, ברחת, נלחמת, ניצחת ולבסוף הובסת. ואולי זהו הניצחון שלך? אולי ביקשת את המוות הזה כפתרון הולם? ראש השנה. אני אורזת את חייך בקופסאות. אתמול קבלתי אותן בהובלה מיוחדת מחיפה. הכל כאן אבא. ספת העור הלבנה שלך, ההליכון החשמלי שלך, הכלים היפים שלך, קופסאות השימורים שלך אותן קנית כמו הכנת עצמך לקרב, ציוד המטבח החדשני שלך, הכל כאן. בדירה שלי. אז תודה לך אבא. את מתנת ראש השנה הזה, לעולם לא אוכל לשכוח. עד יומי האחרון.
בתך, שרונה.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נועה מקסימה, אני שמחה שאת כאן.
שמחה לראות אותך משאירה את מילותייך הנוגעות.
מקבלת את כוכבך באהבה.
חתימה טובה מותק.
שרונה,
הבטחתי לך שאני לא אהיה קוראת בלתי ניראית... אז הנה אני נראית.
כמו תמיד, הכתיבה שלך מרגשת ומכה בנימים הרכים.
מרגש שאת יכולה לקחת מאבא שלך דברים מיטיבים (אפילו אם הם פיזיים כמו חפצים)
ולקחת אותו איתך.
קבלי ממני מתנת חג סמלית בצורת כוכב קונקרטי... למרות שבעיניי המתנות האמיתיות הן בלתי נראות....
סו קולד "מתנה"...
תודה קרינוש שאת כאן.
אני מאחלת לך לדעת מהו חיבוק אבהי שוב.
אני מאחלת לאבא שלך לדעת מהו חיבוק מביתו הגדולה שוב.
אחר-כך, הלב משתוקק.
ואין כבר את מי לחבק.
חברה נפלאה שלי.
את יודעת יותר מכל אחד. את הכל.
את יודעת כמה אני אוהבת אותך, נכון?
אז יותר מזה.
תודה על השיתוף
של מתנת ראש השנה
של אביך
איתנו!
יקירתי.
אני רואה בך את השינוי הזה...
את העצב שנופל בחלקך מפעם לפעם, נמצא שם בשימחת החיים הנפלאה שלך.
מאחלת לך שנה מקסימה ורק טוב.
ממני
עמית
נורא נוגע ללב.
תודה ששיתפת אותנו.
נותרתי בלי מילים...
ועם רצון לחבק את אבא שלי,
שלא יודע מה זה חיבוק מביתו הגדולה כבר כמה שנים...
שוב גרמת לי לדמוע יפה שלי.
הרגישות שלך חודרת.
תודה.
אמרתי פעם, ואני אגיד את זה שוב - את מ-ד-ה-י-מ-ה.
אהובתי,
איזה תעצומות נפש צריך כדי להצליח לעשות את מה שעשית.
לקחת צעד אחד קדימה, להמשיך את החיים, למרות שבפנים מרגישים כאילו הכל נעצר.
הלב בוכה, הנשמה דומעת, הזכרונות לא נותנים מנוחה.
כל חפץ הכי קטן זורק אותך אחורה,
מראה הדירה הריקה, הריח, המחשבה על מה שהיה ומה שלא יוכל להיות יותר אף פעם.
ואת, התמודדת עם הכל, ארזת וסידרת והעברת הלאה את מה שהיית צריכה,
למרות שבטח נקרעת בתוכך.
מאיפה הכוחות, מהיכן את שואבת אותם? כמה חוסן נפשי יש לך וכמה אני מעריצה אותך על היכולת הזו.
אמרתי פעם, ואני אגיד את זה שוב - את מ-ד-ה-י-מ-ה.