תופעה חדשה: נשים שמאסו בחדר הכושר ופונות לחוגי מחול כתחליף ומוצאות שם גם כושר גופני, גם הנאה וגם מסגרת חברתית
מילון אבן שושן מגדיר מחול כ"מערכת תנועות ריתמיות של הגוף, ובייחוד של הרגלים, לפי קצב מסוים, לרוב בליווי מנגינה, ביחיד או בחברה". ספורט מוגדר במילון כ"תרגילים גופניים שמטרתם פיתוח הגוף וחיזוקו".
מחול נחשב תחביב, הנאה ודבר שנעים לצפות בו, אך האם מחול יכול להיחשב גם ספורט? אם נתייחס להגדרה המילונית, נראה שהתשובה היא חיובית.
בשנים האחרונות גברה המודעות לחשיבות הפעילות הספורטיבית, ותרומתה לבריאות הגופנית והנפשית שלנו. חדרי כושר צצו ושקקו בכל שעות היום, כמעט. היום מזהים מגמה הולכת ומתחזקת, בעיקר בקרב נשים, של עייפות מחדרי הכושר וחיפוש אחר פעילות גופנית המשלבת עניין והנאה.
אל הסטודיו של "זוז במחול" החלו בשנים האחרונות להגיע נשים בוגרות, המבקשות למצוא תחליף לחדר הכושר. הן מדווחות שהחד-גוניות של העבודה עם המכשירים או בחדרי הקרדיו משעממת אותן, והן מחפשות פעילות מעניינת ומגוונת יותר, ואם אפשר - רצוי שיהיה קצת יותר מגע עם אנשים.
המילה 'סיזיפי' ו'משעמם' עולה לא פעם, כשנשים מספרות למה הן הפסיקו להגיע לחדר הכושר ובחרו בשיעורי מחול. גלית ורואי כבירי, מנהלי זוז במחול, מדווחים על מספר גדל והולך של נשים, המגיעות לשיעורי ג'ז, פלמנקו, היפ-הופ וריקוד אירי, הנערכים בשעות הערב בסטודיו של זוז במחול בקניון עזריאלי. ולא רק נשים, גם לילדים מוצעים כל החוגים הללו, בנוסף על מחול ישראלי, ג'ז, בלט קלאסי, ברייקדאנס וריקודים סלוניים.
האם הריקוד מהווה תחליף לפעילות גופנית?
גלית כבירי, תראפיסטית בתנועה בהכשרתה, אומרת שהמחול משלב תנועה עם כושר גופני, שריפת קלוריות וחיזוק של השרירים. לדבריה, כושר גופני הוא הכרחי כדי להשתתף בשיעורי מחול באופן סדיר, היות והשיעורים כוללים פעילות אירובית, המצריכה סיבולת לב ריאה והרבה מאד קואורדינציה.
לדברי רואי כבירי, בפני נשים עומדות היום אפשרויות רבות, ובכל סגנון מחול עובדים על היבטים אחרים של הכושר הגופני. אם, למשל, בהיפ-הופ יש פעילות קרדיו אינטנסיבית, בפלמנקו נדרש הרבה מאד כוח וקואורדינציה, הברייקדאנס מצריך יכולת אקרובטית, ג'ז מחייב כושר גבוה ואילו כדי להצליח בריקוד אירי חייבים סיבולת לב ריאה. הוא מוסיף, שלפעילות הספורטיבית נוספים גם היבטים חברתיים, שלא בהכרח קיימים כשעובדים לבד בחדר-הכושר.
כבירי אומר, שבמחול הכושר הגופני וההיבטים הספורטיביים הם תוצר לוואי, ואילו העיקר הוא הריקוד עצמו - ההנאה שבריקוד וההנאה מהמפגש החברתי שנוצר בסטודיו. "המחול הוא פעילות ספורטיבית וחברתית, ואנחנו רואים בהשתתפות בחוג או בלהקת מחול חוג חברתי או מעין 'תנועת נוער'. הרקדנים נמצאים בקשר עם רקדנים אחרים, לומדים להיות חלק מקבוצה, לשתף פעולה עם חבריהם ולמצוא את מקומם בתוך הקבוצה. כמו בקבוצת כדורסל, כדורעף או בנבחרת שחייה."
ומה עם הבנים?
בלהקות של זוז במחול בולטים הבנים ביכולות הגופניות שלהם. "כשרקדן הוא טוב, הוא טוב מאד ומגיע להישגים מרשימים מאד." אומר כבירי, שהחל את דרכו כרקדן, ומציין שגם בתכנית הריאליטי 'נולד לרקוד' ניתן היה לראות בבירור שהבנים בולטים מאד, לא מעט בזכות העוצמה והכוח שלהם.
הוכחה ניצחת לכך, היא העובדה שרקדנים ורקדניות רבים, בוגרי הלקהות של זוז, מגיעים אל הצבא בכושר שיא, ומשתלבים ביחידות קרביות, המצריכות כושר, כח וסיבולת. כבירי מציין שרקדני זוז מגיעים לתפקידים המצריכים כושר קרבי, ומונה בוגרים שמשרתים בסיירות ובקורס טיס.
דבר האקדמיה במכון וינגייט נדרשו לאחרונה לסוגייה, האם ריקוד יכול להוות תחליף לפעילות גופנית אירובית כמו ריצה או שחייה. המסקנה הייתה, שאם הרקדן מצליח להגביר את קצב הדופק במידה דומה לזו שבפעילות ספורטיבית אחרת, התשובה היא חיובית.
וכמה זמן צריך לרקוד כדי להחשיב את המחול כפעילות ספורטיבית? בדיוק אותו הזמן שממליצים לעשות כל פעילות ספורטיבית אחרת - מעל חצי שעה.
גלית כבירי מציינת שהרקדנים בלהקות של זוז במחול עובדים שעות ארוכות. בלהקות הייצוגיות הם רוקדים 2.5-7 שעות בשבוע. בחוגי המבוגרים מדובר בכ-3 שעות שבועיות. הדבר מצריך לא רק כושר גופני וכוח פיזי, אלא גם הרבה מאד כוח רצון, משמעת ויכולת התמדה.
"וכשיש הופעות" היא מוסיפה "נדרשים מהרקדנים גם יכולת תכנון, עמידה בלוחות זמנים, בטחון עצמי ויכולת עמידה מול קהל, בדומה מאד למשחק כדורגל, תחרות אתלטיקה או טריאתלון."
ואין ספורטאי בלי מאמן. צוות המורים של זוז במחול הם אנשי מקצוע מנוסים ומיומנים, ששמים דגש רב מאד על טכניקה והקנייה טובה של כל יסודות המחול, כגון גמישות, יציבות וקואורדינציה, מתוך אמונה שרק כאשר היסודות איתנים, ניתן להתקדם ולהגיע להישגים. כמו בכל ענף ספורט שמכבד את עצמו.
אז האם מחול הוא ספורט? ההמלצה שלנו היא לנסות ואז להחליט...
סטודיו למחול ולהקות מקצועיות במודיעין |