כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    על אחריות שלא לימדו אותנו כיצד לממשה

    52 תגובות   יום חמישי, 20/9/07, 06:35

    זה הוא פוסט קצת כבד וקצת ארוך, ועם זאת, על רקע חשבון הנפש האישי שאנו נדרשים בו ערב יום הכיפורים, אולי הוא שווה את מאמץ הקריאה והמחשבה.

    השועליות מצויה בכולנו. ובכל זאת רובנו לא יודעים להפעיל בצורה מודעת ויעילה את כישורינו השועליים. למה?.

    התשובה מסובכת. היא קשורה בכך שבמשך תקופה ארוכה 'האח הגדול' דאג לכך שלא נפתח את כישורי השועליות שבנו. הוא הסביר לנו ששועליות היא בסך הכול תנועת החשיבה ללא תכלית ושהיא מפריעה לנו לקיים את התהליכים החשיבתיים התקינים – התהליכים הקיפודיים.

    'האח הגדול' לא היה מעוניין שנפתח את היכולות השועליות משום שהשועליות בטבעה היא העלאת סמני שאלה על מקורות הסמכות כמי שיספקו לו את הרעיונות ותיאוריות לפתרון בעיות וחידות חייו.מי הוא אותו 'האח הגדול'?  אלה הם הפרדיגמות הגדולות שסיפקו לנו את ההבנות לגבי דרכי החשיבה והפעולה הראויה.

    "פרדיגמה" משמעותה "ראיית העולם" (Weltanschauung). הפרדיגמה  כוללת סידרה של אמונות וערכים, המשפיעים על הדרך בה האדם רואה  את עולמו, מפרש אותה  ומגיב עליה.  

     

    הפרדיגמה המקיפה והיציבה ביותר בעולם המערבי הייתה הפרדיגמה הכנסייתית. סיפורה של הכנסייה הקתולית הוא סיפורו של הניסיון ליצור ולקיים לאורך זמן פרדיגמת-על תפיסתית וארגונית מקפת בדבר הסדר העולמי שתאפשר לייצג את סיבוכן של התופעות בעולם באמצעות מערכת של סדר היררכי ברור.

     

    סדר זה בנוי על היגיון מִדרגי, כאשר בראש הפירמידה של הקוסמוס מצויה האלוהות (או, ליתר דיוק, מצוי "השילוש הקדוש"), מתחתיו הכנסייה כשליחתו ומתחתיה האדם כנזר הבריאה, כשאחריו במדרג כל יתר היצורים. פרדיגמת-על זו היא שהעניקה לכנסייה את ההיגיון שמצדיק את מעמדה ואת כוחה במבנה הסדר הכללי שנתפס כסדר הקוסמי-האלוהי. על כן כשגלילאו גלילי שפרסם את ההוכחה של קופרניסקוס מ- 1543 כי השמש היא המצויה במרכז היקום, וכדור הארץ סובב סביבה. ממצאיו נתפסו ממצאיו ככפירה. 

     

    גלילאו, לבוש בגלימה לבנה כבעל תשובה, הוכרח לכרוע ברך בפני שבעה קרדינלים-אינקוויזיטורים, ולקרוא וידוי שהוכן מראש. הוא הכריז על כך שהוא "כופר ומואס בכל השגיאות והכפירות", ונשבע, כי "בעתיד לבוא שוב לא אומר ולא אהגה, בעל פה או בכתב, דבר וחצי דבר שעלולים לעורר חשד דומה כנגדי".האגדה מספרת כי בעת שחזר בו מדעותיו בפומבי, מִלמל: EPPUR SI MUOVE "ואף על פי כן נוע תנוע" - בהתכווננו לכדור הארץ, שהכנסייה טענה, כי הוא נייח ונמצא במרכז היקום. בכך גלילאו  סלל את הדרך לתחילת ירידתה של פרדיגמת-העל הכנסייתית, אך גם לעלייתה של פרדיגמת-על חדשה - הפרדיגמה המדעית.

     

    הפרדיגמה המדעית הפכה בהדרגה למתחרה בפרדיגמה הכנסייתית כמי ששואפת להסדיר ולהסביר את מכלול עולם התופעות על‑פי היגיון-העל שלה. המטאפורה של המדע הניוטוני לגבי המדע היה גם הוא כבניין-על. ההנחה היתה שהמדע יגלה את החוקים הבסיסיים, ועליהם ראוי יהיה להשתית את כל בניין הידע האנושי.

     

    בתיאורית-העל שלו על עצמו, המדע ביסס את אמונתו על חוקים רציונאליים דטרמיניסטיים, סיבתיים ואובייקטיבים, והניח שאלו יאפשרו לו לרדת לחקר עולם התופעות ולפענח את חידות היקום וכל אשר בו.

     

    הנחות אלה הוחלו על כל תחומי החיים שלנו כמיצגים את סדר העולם "הנכון", (או האמת) ודחו את כל תפיסות הסדר האחרות כלא-רציונאליות. הם השפיעו  על דפוס המדינה המודרנית ועל דפוס הארגונים הציבוריים, הצבאיים והעִסקיים, שניהולם שואף גם הוא להגיע למעלת '"ניהול מדעי". ולא פחות מכך הם השתלטו על התפיסה המערבית על כיצד ראוי שהפרט יחשוב ויפעל.

     

    אולם לאחר שבמשך כשלוש מאות שנה השתעשעו המדענים בניסיון לפצח את חידות היקום, באו הפיסיקאים בני המאה העשרים (שרדינגר, הייזנברג, בוהר ואחרים), הפריכו את הנחתה של הפרדיגמה הניוטונית, שאפשר להגיע לידיעה שלמה של הטבע, ודחו את "השילוש הקדוש" הניוטוני של ודאות-סיבתיות-דטרמיניזם.

     

    הם הראו כי "המציאות", כפי שהיא נתפסת על-ידינו, (ובכך אני מתכוון לא רק לנו בני האדם "הפשוטים", אלא גם למדענים), אינה אלא פועל יוצא של המתבונן ושל מושאי תצפיתו. היידע שלנו הוא תלוי-מתבונן ותלוי-הקשר. אנו יכולים להכיר רק את היבט המציאות שאנו מחפשים. הטבע התגלה כמערכת של קישוריות דינאמית הכוללת גם את הצופה האנושי כרכיב אינטגראלי. כל חלק מחלקי המערכת הוא מערך יציב רק באופן יחסי, ושום חלק אינו יסודי יותר מהאחרים.

     

    לממצאים אלה  נודעו השלכות מרחיקות לכת באשר לפרדיגמה המדעית במאה העשרים, בדומה לאלו שהיו לתיאוריה הקופרניקנית ביחס לפרדיגמה הכנסייתית במאה השש עשרה. אם אין חלק אינו יסודי יותר מהאחרים הרי שאין כל הצדקה לכל תפיסה פרדיגמאטית  של "בניין‑העל של הידע".

     לקריסת הפרדיגמות הגדולות הייתה השפעה של "חילוץ הפקק", שמנע בעבר את האפשרות לראות את השונות ואת הסיבוכיות הגוברת של העולם.  

    בדומה לכך נשברו והתגוונו התנועות החברתיות הגדולות שהתפתחו במאות הקודמות, גם הם במידה רבה בהשפעת המדע, לכדי פרדיגמות שהתיימרו להיות מכריעות בהובלתה של האנושות לעבר עולם טוב יותר.  המרקסיזם, שסימן יותר מכל משנה אחרת במערב את הניסיון להתחרות בפרדיגמה הכנסייתית (וייצג אידיאולוגיה או דת לא פחות מאשר מדע), ואשר הפך בעצמו למעין‑כנסייה מדעית ביישומו הארגוני כמבנה שלטוני בברית המועצות, קרס.  קריסתו לא גרמה להיעלמותה של המשנה המרקסיסטית כפילוסופיה חברתית. היא התפצלה לזרמים ולפרשנויות לרוב (לוקאץ', גראמשי, קורש, בלוך, מארכוזה, אלתוסר והנאו-מרקסיסטים). היא חזרה, וביתר שאת, להיות זרם בפילוסופיה הפתוח לפירושים חדשים, והעוסקת בפירוש מחדש של עצמה לנוכח השינויים הבסיסיים המתרחשים בעולמנו והצורך בהתמודדות עם מציאויות חדשות. 

    דבר דומה קרה גם לפילוסופיה המסורתית. תוך תקופה קצרה יחסית נמוגו גם צורות ההתפלספות המסורתיות, והפילוסופיה - כשיטה אחדוּתית-פרדיגמאטית העומדת בפני עצמה - התפצלה גם היא לזרמים ולגישות לרוב: פילוסופיה אנתרופולוגית משל לוי שטראוס; קונסטרוקטיביזם משל פיאז'ה ואחרים; דקונסטרוקטיביזם משל דרידה ודה-מאן; בלשנות משל סירל וחומסקי; פילוסופיה של הידיעה והשפה משל ויטגנשטיין; פילוסופיה חברתית משל הברמאס וגדמאר; פילוסופיה של הוגים פוסט‑סטרוקטורליסטיים ופוסט-מודרניסטים, ועוד. 

    סמכותם של שומרי הסף של הדיציפלינריות המדעית -  האוניברסיטאות וכתבי העת המדעיים, גם היא מתרופפת והולכת.רוב הידע האנושי מתפתח עתה מחוץ לכותלי האקדמיה הפורמאלית - בארגוני הזנק למיניהם, ביחידות המחקר והפיתוח של התאגידים הגדולים, במכוני מחקר פרטיים, דוגמת 'פרקסיס', הארגון שאני משתייך אליו, ובגופים ובארגונים רבים אחרים שאינם נזקקים להרשאה ולאישור של המוסדות הפרדיגמאטיים הישנים.

     

    מה ההשלכות של קריסת הפרדיגמות עלינו כבני אדם "רגילים"?. ובמושג "רגילים" כוונתי לכל אלה שאין להם מחויבות לאמת מדעית מוחלטת ועיקר עניינם הוא בלנסות לפלס בתבונה את דרכם בחיים ולתרום לסביבתם, בין אם אלה מנכ"לים של חברות, מורים, רופאים, בעלי מקצוע אחרים, אמנים או הורים החרדים לגידול ילדיהם.

     

    המשמעות העיקרית היא שאנו כבני האדם "הרגילים" צריכים עתה ליטול את הסמכות והאחריות שהייתה שמורה בעולם הפרדיגמות לקובעי הסמכות הפרופסיונאליים, ולקיים את העירנות לחשיבתנו.

     השועל דוחה את  ההנחה, שהקיפוד משלים עימה, לפיה קיימות אמיתות גדולות כלליות ואלה נקבעות על ידי תיאורטיקנים, אנשי המדע ואנשי הסמכות או על ידי 'מעצבי דעת קהל' למיניהם המנסים עתה למלא את הריק שנוצר עם קריסת האמונות הגדולות, וכל מה שנותר ונדרש מ"האדם הקטן" הוא לפעול במסגרת הווריאציות של המודלים לפעולה והתנהגות שהם מספקים לו.  

    זו היא אחריות שאנו נאבקים עם עצמנו ועם חשיבתנו כיצד לממשה.  

    צבי לניר © Praxis

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/07 10:58:

      עלינא

       

      רק היום ובמקרה נתקלתי בתגובה שלך. אני מצטער שאני מגיב לך הפעם כל כך מאוחר.

      המנגנון הטכני של הקפה אינו מאפשר לדעת אם מישהו הוסיף תגובה לכל הפוסטים שכתבת.

       

      ענינית אני בהחלט מסכים עימך בקשר להשלמה הניגודית הנדרשת בין השועליות והקיפודיות. הנושא הזה עולה בהקשרים שונים שוב ושוב.

       

      התבונה האנושית והארגונית היא לדעת כיצד לשלב ביניהם.

       

      צביקה לניר

        28/9/07 14:12:

       

      צטט: לניר 2007-09-25 05:41:07

       

      צטט: לניר 2007-09-24 05:31:59

       

       

      בדרך כלל מועצות המנהלים והמנכ"לים של החברות הגדולות בוחרות ב"עשה לך רב" מודרני זה, שכן אם יהיה כשלון, יוכלו להצדיק את החלטתם בכך שבחרו את "הרב" המפורסם ביותר.

       

      אך בכך הם מדכאים את 'הידע הסמוי' העצום המצוי אצל האנשים בארגונים עצמם.  'ידע סמוי' הוא 'סמוי' מאחר ואין לו עדיין הסבר, ולעיתים אף גם לא לגיטימציה, על פי המודלים והתפיסות של הנהלת הארגון. אולם 'הידע הסמוי 'הוא המקור העיקרי לחדשנות הארגונית.

       

      אנחנו בעיקרון בעבודתנו בארגונים טוענים כי הידע על ההקשר המיוחד שבו מצוי הארגון, נמצא אצל האנשים ועיקר עבודתנו מכוונת לסייע להם "להעלות" (elicitation) של ידע זה.

      (אם אצליח למצוא את הזמן לכך, אנסה להקדיש פוסט מיוחד לתיאור תפקידו של 'הידע הסמוי' בחיינו האישיים והארגוניים).

       

      צבי לניר

       

      מילא best practice"  " של כל מיני "רבנים" יוצרי שוק. בתוך הארגונים עצמם מבוצר לו מתחרה רציני לידע הסמוי: מערכת הנהלים (ואם תרצו: הידע המקצועי המוצוי במטה). למה לנו להתייחס לידע הסמוי -  החכמה הנצברת מהניסיון של העובדים - אם יש לנו נוהל ? זוהי  שאלה נפוצה בקרב הנהלות של ארגונים שמוקירים עבודה מסודרת ומעוגנת בנהלים, במיוחד בארגונים שלרגולטור יש השפעה עליהם. בקיצור שלטון התורה היורדת מלמעלה (מאלוהים, מההנהלה, מיועצים) עדיין בלתי מעורער, ובעל עדיפות (לא מוצדקת) על-פני הידע הנצבר מלמטה בארגונים. מה כבר יש לאנשים בשטח ללמד את המנהלים שלהם?!... אחת התובנות היותר נדירות אבל היותר משמעותיות בארגונים היא שלהנהלה ולמטה  המקצועי יש המון מה ללמוד מהשטח, ושהחכמה החשובה באמת באה מהכיוון ההפוך להגיון הארגוני: bottom-up !! אבוי... ועם כל זאת – כדאי לאזן את התמונה: יש תורה הנמסרת  מלמעלה, יש נהלים, יש חוקים ועקרונות, השאלה איננה מי  יותר צודק או יותר חשוב. התשובה לכך היא כמעט רטורית: שני סוגי הידע נחוצים, והאחד לא יכול ללא השני (השועלים והקיפודים, הידע הסמוי והידע התורתי/הנהלים, הידע הפרקטי והידע המדעי).   שאלה הרבה יותר מעניינת היא איך יוצרים  את האיזון בין שני סוגי הידע, ואיך לא נופלים במארבים של פלוגות הדיכוטומיה ( או/או, צודק/טועה). אני סבורה שהגישה השועלית יותר משהיא עוסקת ב"מה" היא עוסקת ב"איך". איך להתנהל בעולם שבו אתה לא יכול להישען על שום דבר מוחלט. ומבחינה זו – היא סוג של תשובה לשאלת האיזון בין שני סוגי הידע.ובלבד שלא ניסחף באמונה במוחלטות ובאכסקלוסיביות של הידע השועלי.  

       

        28/9/07 08:26:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-09-22 18:38:03

       

      השועלים ה"נבערים" נורתו עם עולם ריק מתוכן. ועבורם העולם הנוכחי והפרדיגמה הפוסט מודרניסטית,  מסמלים בעיקר תרבות של צריכה - והתרבות הזו מסומלת על ידי הערים המערביות האדירות על גורדי השחקים הענקיים - מגדלי בבל העכשוויים. ניו יורק ואחיותיה המרכזות בה מליוני אנשים ומעניקות את התחושה המזויפת שהעיר הגדולה והמגדלים האדירים שבה הן מרכז העולם והאושר.

      ולמרבית האנשים  בלא פרדיגמה ערכית מובילה, נותרה רק  החשיבה השועלית הבודקת וחוקרת מה לקנות והיכן.

       

      בהקשר לזה הזכרתי באחד הפוסטים שלך את נאומו הנפלא של פרופ' ירמיהו יובל בטקס פרסי ישראל:

       

      "על מצב התבונה"

       

       

      "אויב שלישי של התבונה הוא הגלובאליזציה המתקדמת, ותפיסת התרבות כבידור ממוסחר (מה שמכונה אצלנו "תרבות הרייטינג"). לתרבות הטכנולוגית יחד עם הקפיטליזם הגלובאלי - שגם הוא בנוי על מושג כלליות מזויפת - נוצר תהליך שעוקר את האדם מאנושיותו והופך אותו במהותו לצרכן. חובתנו היא לצרוך וזה  גם מה שמודד את ערכנו כבני אדם, והחופש האנושי הוא חופש הבחירה בין מוצרי צריכה דומים וכמעט זהים."

      האם כאן מתמצית השועליות האנושית?

       

      ללארי וזיוה

       

      תודה על שהחזרת את הדיון למטאפורה של מגדל בבל שהעלתה זיוה. בלהט השיח המרתק שהתפתח סביב הטיעונים שהעלה כאן אשר עידן, איש לא הרים את הכפפה הזו, עד שבאת אתה ועשית זאת.

       

       

      גם אני התרשמתי בזמנו עמוקות מהפרשנות של פרופ ליבוביץ לפרשיה זו ומאז היא מלווה אותי בהקשרים שונים  וכל פעם עם משמעות שונה במקצת מזו הקודמת שנתתי לסיפור זה.

       

       

      גם עתה איני חושב שאני יודע כיצד למצות את משמעותו. האם הפוסט מודרניות גם היא פרדיגמה חדשה?.

       

       

      דרידה אמר בזמנו כי בני אדם נוטים לאחוז ולחשוב דרך  מושגים דיכוטומיים מוחלטים של 'כן' ו'לא'  'לבן' ו'שחור' וכדומה, אולם במסגרת כל  פרדיגמה  הם לא נבחנים למעשה כניגודים בינריים שווים, אלא המושג הראשון, שמיוחס לפרדיגמה ומה שהיא מייצגת, נתפס  תמיד כעליון על השני. בפרדיגמה יש תמיד סדר של עליונים ותחתונים, המאפשר את שליטת הגיונה.

       

      הפוסט מודרניזים מנסה לייצג  מבנה ותפיסתי ושפתי הדוחה את השיפוטים הדיכוטומיים, אך הפוסט מודרניזים כתפיסה וכשפה היא עדיין תנועה אינטלקואלית של מיעוט קטן, מה שמבחינת ההמונים היווה את החליף לקריסת הפרדיגמות הגדולות, היא המותגיות הצרכנית שאותה תיאר כה יפה פרופ יובל, במובאה שזיוה הביאה לנו.

       

       

      בכך  ובמקצת האפשרויות להתקדם אל מעבר למה שרבים רואים אותו כהיאוש הפוסט מודרניסטי, אני עוסק בפוסט החדש שהוצאתי ערב סוכות 'האח הגדול' ותופעת 'הזנב הארוך'. 

       

       

      http://lanir.cafe.themarker.com/view.php?t=154090

       

       

      אתם מוזמנים להצטרף לסוכה.

       

      צבי לניר

        27/9/07 08:35:

       

      צטט: lary_ecker 2007-09-26 16:42:28

       

      Quote: זיוה שגיא 2007-09-22 18:38:03

      צביקה יקר

      "....... ויאמרו איש אל רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשריפה. ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחומר. ויאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם. פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות. ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם את שפתם........ ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר....."

                                                                                                          (בראשית יא' 1 - 9)

      להבנתי, מה שהפחיד את אלוהים הוא שיהיו עם אחד ושפה אחת כי אז " לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.".

      מה זה עם אחד ושפה אחת?

      כולם (מחוברים לאינטרנט ו)מתקשרים.

      זה הכח לקדמה.

      חג שמח.

      לזיוה ולארי שלום

      בפוסט הזה מתרחשים דיונים מרתקים שלכעורה אין קשר ביניהם, דוגמת הדיון שהתרחש סביב הטיעונים המגרים שהעלה  אשר עידן, והכוון השונה לגמרי שאת זיוה פתחת בו עם המטאפורה של מגדל בבל.

       אני בטוח שימצא הקשר ביניהם בדומה למארג של צורות שונות בשטיח שיוצרות את השלם.

      אולם לרגע חששתי שבלהט השיח שהתפתח כאן סביב הרעיונות של עידן, הכוון שאת העלית לא יזכה לתגובות.

      על כן אני שמח על כך שלארי הרים את הכפפה.

      גם אני התרשמת בזמנו מהפרשנות של פרופ' ליבוביץ לפרשת מגדל בבל כמבטאת את ההתנגדות של התפיסה היהודית לכל מבנה של שלטנות על צנטרליסטית. היהדות במהותה כנורמה, היא שועלית ולא קיפודית.  

      לעומת זאת, הקומוניזים בזמנו היתה תפיסת עולם קיפודית שהקימה מגדל בבל שבו "לא נבצר מהם כל שיזמו לעשות". הם יצרו שפה אחת שדרכה כולם היו אמורים לפרש את המציאויות השונות שלהם, כאילו אין כל חשיבות להקשר, ואין מה ללמוד מההקשר על כללי העל, אלא רק לפרש את ההתרחשיות וההקשרים המשתנים על פי כללי העל הקבועים ותיקוני האד-הוק המאושרים על ידי מוסדות המפלגה.

      והתוצאה האנושית הבלתי נמנעת היתה כשלון כל התכנונים המרכזיים שכוונו "להנדס" את בני האדם, סבל, עוני, ולבסוף גם התרסקות השיטה עצמה.

      האם האינטרנט אינו התחברות של שונים שיוצרת דינמיקה אין סופית של צורת, נושאים, הקשרים והתפתחות של דעות שאינה מאפשרת השטלתות והתאבנות בשפת על אחת?.

      צבי לניר

        26/9/07 16:42:

       

      Quote: זיוה שגיא 2007-09-22 18:38:03

      צביקה יקר

      "....... ויאמרו איש אל רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשריפה. ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחומר. ויאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם. פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות. ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם את שפתם........ ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר....."

                                                                                                          (בראשית יא' 1 - 9)

      להבנתי, מה שהפחיד את אלוהים הוא שיהיו עם אחד ושפה אחת כי אז " לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.".

      מה זה עם אחד ושפה אחת?

      כולם (מחוברים לאינטרנט ו)מתקשרים.

      זה הכח לקדמה.

      חג שמח.

       

        25/9/07 05:41:

       

      צטט: לניר 2007-09-24 05:31:59

       

      צטט: udi.s 2007-09-23 19:29:03

      בודהה 500 לפנה'ס אמר, בורות היא סבל, הזמנתי את בודהה לקפה מכיוון שהוא היה מראשוני הפוסטמודרניסטים ביחד עם הרקליטוס הסופיסט שאמר הכל זורם.
      בודהה אמר, אם תיפגוש אותי הרוג אותי.
      משמע, האמת שאני מטיף לך היא שלי, היא זמנית,  אם יש לך טובה ממנה, לך איתה
      התפיסה הדתית דוגמתית שאומרת "עשה לך רב" חפש את בעל הסמכות שידריך אותך, היא שלמעשה משחררת את האדם מאחריות ישירה לחייו ומעשיו ומעבירה אותם לידי צד שלישי שהוא בעל סמכות הטרסנדנטלית לתווך ולפרשן בין הטקסט האלוהי לאדם הפשוט.
      האינטרנט כמקור מידע מאפשר לאנשים להחשף לאינפורמציה שלא היתה נגישה להם בלעדיו
      אותו הגיון/פחד שדחק את הבודהיזם מהודו כדי לא לפגוע בהיררכיות (קסטות) השולטות ובפריווילגיות שלהם נמצא בבסיס המגינים עכשיו על בלעדיות הידע האקדמי בבינייני האוניברסיטה
      אודי סלמנוביץ

      אודי

       

      בעבודתנו ב'פרקסיס' עם הנהלות הארגונים, אנו נתקלים לעיתים קרובות בוריאציה מודרנית של "עשה לך רב". אלא שהפעם קוראים לכך "best practice".

      חברות היעוץ האמריקניות הגדולות דוגמת מק-קנזי, בוחרות בדעיבד את החברות שהצליחו מאוד , כותבים עליהם מאמרים המסבירים "על קצה המזלג" את "סוד" הצלחתם בהגיון "מק קנזי", ומציעות להנהלות הארגונים לחקות את "המצליחים" - כמובן באמצעותם כ"שומרי הסף", ותמורת תשלום ראוי.

      בדרך כלל מועצות המנהלים והמנכ"לים של החברות הגדולות בוחרות ב"עשה לך רב" מודרני זה, שכן אם יהיה כשלון, יוכלו להצדיק את החלטתם בכך שבחרו את "הרב" המפורסם ביותר.

       

      אך בכך הם מדכאים את 'הידע הסמוי' העצום המצוי אצל האנשים בארגונים עצמם.  'ידע סמוי' הוא 'סמוי' מאחר ואין לו עדיין הסבר, ולעיתים אף גם לא לגיטימציה, על פי המודלים והתפיסות של הנהלת הארגון. אולם 'הידע הסמוי 'הוא המקור העיקרי לחדשנות הארגונית.

       

      אנחנו בעיקרון בעבודתנו בארגונים טוענים כי הידע על ההקשר המיוחד שבו מצוי הארגון, נמצא אצל האנשים ועיקר עבודתנו מכוונת לסייע להם "להעלות" (elicitation) של ידע זה.

      (אם אצליח למצוא את הזמן לכך, אנסה להקדיש פוסט מיוחד לתיאור תפקידו של 'הידע הסמוי' בחיינו האישיים והארגוניים).

       

      צבי לניר

       

        23/9/07 19:29:
      בודהה 500 לפנה'ס אמר, בורות היא סבל, הזמנתי את בודהה לקפה מכיוון שהוא היה מראשוני הפוסטמודרניסטים ביחד עם הרקליטוס הסופיסט שאמר הכל זורם.
      בודהה אמר, אם תיפגוש אותי הרוג אותי.
      משמע, האמת שאני מטיף לך היא שלי, היא זמנית,  אם יש לך טובה ממנה, לך איתה
      התפיסה הדתית דוגמתית שאומרת "עשה לך רב" חפש את בעל הסמכות שידריך אותך, היא שלמעשה משחררת את האדם מאחריות ישירה לחייו ומעשיו ומעבירה אותם לידי צד שלישי שהוא בעל סמכות הטרסנדנטלית לתווך ולפרשן בין הטקסט האלוהי לאדם הפשוט.
      האינטרנט כמקור מידע מאפשר לאנשים להחשף לאינפורמציה שלא היתה נגישה להם בלעדיו
      אותו הגיון/פחד שדחק את הבודהיזם מהודו כדי לא לפגוע בהיררכיות (קסטות) השולטות ובפריווילגיות שלהם נמצא בבסיס המגינים עכשיו על בלעדיות הידע האקדמי בבינייני האוניברסיטה
      אודי סלמנוביץ
        23/9/07 18:12:

       

      צטט: לניר 2007-09-23 18:08:37

       

      צטט: dr. second life 2007-09-23 09:51:57

      אורהלה

       

      לפני שאפרט לגבי נושא "הרגשות בעולם ללא מרחב ועם זמן מיתולוגי", אבקש סליחה מצבי לניר ש"תפסתי עליו טרמפ" ועוד על שולחן הקפה שלו ולא בשולחן (בלוג) שלי. .

       

       

       

      לאשר עידן

       

      אינך צריך לבקש ממני סליחה על ש"תפסת עלי טרמפ". 

       

      אחת מהתכונות המבורכות של פוסט הוא  שהוא יכול לאפשר את מה שכיניתי 'סרנדיפיות שועלית'. הפוסט הוא 'הקפה הוירטואלי' שבו כותב הפוסט, וגם המשתתפים האחרים,  יכולים למצוא  את מה שלא חיפשו,  זאת אם הוא מצליח ליצור את המרחב האישי-חברתי של prepared minds הנדרש לכך.

       

      ועל כן אין לי כל כוונה ורצון למשטר את הדיון. גם אם לא התכוונתי לצורת הדיון שהתפתח כאן בינך ובן המשתתפים האחרים,  אני מאוד שמח בו.

       

      צבי לניר

       

       

       

        23/9/07 17:01:

      אורה שלום

      לאן נלך אחרי השילוש הקדוש?

      הפוסטמודרניזם, משחרר אותנו מהגאולה הדתית ומהגאולה המדעית (קידמה, נאורות, רציונאליות, הגשמה עצמית עאלק, אושר "בדמות הירושימה" ושאר ירקות).

      אין גאולה לאנושות כמו במרקסיזם או בליברליזם.

      אין גאולה לאדם כמו בפרוידניזם

      Hapiness just happen

      אושר קורה באופן מיקרי מידי פעם לא בגלל שאנו שואפים אליו.

      הפוסטמודרניסט כפסיכיאטר או כמדינאי, רוצה לחשוף את הסיפור-הנארטיב, הקטן של כל אדם שבא אליו לטיפול, או של כל קולקטיב שהוא רוצה להיות שותף שלו. המדינאי הפוסטמודרני רוצה להשתמש בווב 2.0 (בלוגים, ויקי, יוטיוב, סקנדלייף, וכו') כדי לאמר "המשתמשים הם יצרני התוכן". כל קהילה תיצור את הסיפור שלה מתוך הסיפור האישי של כל אחד. דה מרקר קפה ורשתות חברתיות בכלל הם כלי מדהים לסיפורים אישיים וקהילתיים, שישחררו אותנו מהאח הגדול של הדת והמדע: הגאולה.

        23/9/07 16:44:

      דר' סקנד לייף, שוב שלום

       

      צבי הוא איש חושב ונדיב ואני משוכנעת שהדיונים שצומחים על שולחנו רק משמחים אותו בהיותם פרי של כתיבתו.

       

      ואני שמחה מאד שמצאת עניין בציורים שלי. שרה המקראית מתאימה היות שהיא דמות מיתולוגית, אבל חשבתי דוקא על תמר, זו שנתנה בראש ליהודה...

       

      האפקאי שלנו, ביחד עם לאקלוהן ההיבריד, הזכירו לי אמירה שטרם נס ליחה:

      מהי ישראל? אפקה, אופקים ואפיקים.

       

      ולגוף העניין - אני מתמצתת את התובנה היפה שהבאת בשילוש:

      האיווי, המגבר והטרגדיה הנצחית

      ואיפה נלך כששילוש זה מעל ראשנו?

        23/9/07 10:36:

      בעניין לקיחת אחריות אישית והימנעות מנהייה עיוורת אחר מקורות סמכות "עליונים" - סיכם זאת יפה עימנואל קאנט קשישא במאמרו הקצר והקריא "נאורות - מהי?" ("אמץ בך את האומץ להשתמש בשכלך שלך עצמך", להעז לחשוב, יציאה מחוסר בגרות וציות לסמכות לבגרות ומחשבה ביקורתית, ועוד). נראה לי שזה אכן התנאי הבסיסי וההכרחי (גם אם לא תנאי מספיק כמובן) לכל דיון במה שנכתב בפוסט זה. אין אף אחד שיודע הכול, אך שומה על כל אחד לחשוב על מה שהוא יודע, על מה שהוא שומע ולהעביר במסננת הפרטית שלו.

       

        23/9/07 09:51:

      אורהלה

      הציורים באתר שלך מאוד מעניינים במיוחד המפגש של "נמרוד" עם שרה אימנו (את שרה הוספתי מהדמיון), והשטיח במדבר. כל פעם שאני כותב משהו, אני רואה אותו קודם כל בציור, לכן המטפורות והמטונימיות בציורים שלך, הם בשבילי כמו מאמרים של כמה דפים.

       

      לפני שאפרט לגבי נושא "הרגשות בעולם ללא מרחב ועם זמן מיתולוגי", אבקש סליחה מצבי לניר ש"תפסתי עליו טרמפ" ועוד על שולחן הקפה שלו ולא בשולחן (בלוג) שלי. אבל גם שולחן זה הוא מיתולוגי (סקונד שולחן בסקונד קפה) ולכן אם לצבי זה מפריע, אעבור לשלולחן שלי

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=53527&tOver=0 .

       

      האפריקאי עם הלחם שלו והחיבוק שלו, בזמן מיתולוגי אינו שונה מהאפקאי (מאפקה, נגיד אילן בן דב "הרוחני" עם 250 מיליון דולר, שרוצה להיות תשובה הטייח "החומרני" הטריפוליטאי מנתניה עם 5000 מיליון דולר , (סכומים מיתולוגיים וירטואליים, מי יכול להכניס 5000 מיליון דולר בשטרות ירוקים ממשיים, מתחת לבלטות???)).

       

      כדי להבין את הזמן המיתולוגי של נקרומה מאפריקה ושל בן דב מאפקה, עלינו להבין שני מושגי יסוד: "האיווי" לפי לאקאן. ו"הטכנולוגיה כהרחבה של האדם" לפי מקלוהן.

       

      ברגע שהאדם החל לדבר, הוא גורש מגן העדן המיסטי שבו הכל הוא אחד. הסימבול הוא הפיצוי האונטוגנטי של התינוק בפרידה מהאם, והוא גם הפיצוי הפילוגנטי של האדם הראשון בפרידה מאמא אלוהים ברחם גן עדן. מאז כל מעשיו הם סימפטום מודע של איווי תת מודע.

       

      זוהי המטפורה היסודית של לאקאן להבנת האדם. מפה נמשיך למקלוהן.

       

      מקלוהן בספרו "להבין מדיה" מציג לנו שורה מטונימית של אמצעי תקשורת מהדיבור ועד לרשת האינטרנט (מקלוהן כתב ב1962!). המטפורה הנ"ל של לאקאן יכולה לארגן לנו את התחביר של שורת אמצעי התקשורת של מקלוהן.

       

      כך נקבל את לאקלוהן.

       

      לפי לאקלוהן (או מקלואקאן) הטכנולוגיה היא מגבר של האדם

      הפטיש היא מגבר של היד, כמו שהגלגל הוא מגבר של הרגל

      המחשב הוא מגבר של המוח כמו שרשת האינטרנט היא מגבר של החברתיות

       

      מהדיבור ש"קרע" אותנו מגן העדן הרחם, עד לאינטרנט, עברנו שורה של אמצעים סימבוליים: דיבור, כתב, מתמטיקה, דפוס, רדיו, טלוויזייה, אינטרנט, רשת חברתית, סקונד לייף וכו'. כולם הם כלי "משיכה" שנועדו להילחם בכוח "הקריעה" של הלידה. אבל זו טרגדיה נמשכת כמו שניטשה כותב ב"הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוסיקה" משנת 1876.

       

        23/9/07 07:43:

      בוקר טוב דר' סקונד לייף,

      אני קוראת וקוראת וקוראת, ולא שאני לא מבינה, אבל אני מחפשת את השורה החשובה והנה מצאתי אצלך  שורות חשובות:

      איך יכולים להיכנס מיליוני אנשים לתוך לובי של בית קפה אחד???

      שאלת המדע החשובות על זמן ומרחב מתומצתות במאה ה21 בשאלת הילד הזו.

      האמת היא שילד לא שואל שאלה כזו, ילד נוטה לקבל כמובן מאליו את הקיים (א פרופו הדיון במהות החינוך/אילוף)

      זוהי השאלה שסבתא שואלת, כי יש לה תמונת עולם שלמה, והיא כבר מבינה איך עובד מקרר חשמלי וטרנזיסטור ופקס, ועכשיו בא הדבר החדש הזה - לובי מהבהב וזמן מיתולוגי - ורק את זה היא לא מבינה , עם כל השאר היא מסתדרת.

       

      והנה שורות חשובות נוספות:

      ואני אומר "האדם הוא הקולקטיב" ולכן אני חושב שאני מבין בדיוק לאן חבורת גוגל השלישייה שמידט-ברין-פייג', מובילה. ראה את "גוגל ארץ" שהיא נקודת זמן-מרחב מיתולוגית. זוהי מפה ללא מרחב. זה מיוש הרעיון של לייבניץ של אלוהות שהטבע שקוף לגביה לחלוטין בזמן ובמרחב.

      הפעם אני לא ממש מבינה את עניין האלוהות שהטבע שקוף לגביה בזמן ובמרחב.

      אבל אני מבינה משהו אחר:

      חבורת גוגל מובילה לאנשהו. אין לי ספק. העולם משנה את פניו, אין לי ספק. וזה מלהיב ומרגש ומדליק לנו את הדמיון עם האפשרויות..

      אבל בסוף, האדם שהוא הקולקטיב,(אשמח אם תפרש זאת)  יושב בבית,

      ואולי יש לו עם מי לחלוק חיבוק ואולי אין לו.

      אולי יש לו מה לאכול ואולי אין לו

      אולי יש לו ילדים ששואלים לשלומו ואולי אין לו

      וכן הלאה עד בלי די - שיר מוכר וידוע על מאפייני הקיום, לא על ערכם או עתידם..

       

      האם ההסבר המצוין שלך למהותו של "זמן מיתולוגי" מקדם את מאפייני הקיום שלי?? או רק מחדד את אפסותי מול הטבע האלוהי השקוף נטול הזמן והמרחב?

      ואני לא מתכוונת לאדם "הפשוט" היושב בכפר אפריקני ואופה לחם דל לארוחת הבוקר..

      אני מתכוונת אליך ואלי, היושבים ומהבהבים ותוהים...

       

      ומילים יותר פשוטות שנשמעות לי קצת כמו חזרה על עצמי:

      מהפכה מדעית ומהפכת הדפוס ומהפכה תעשייתית ומהפכה חברתית והפכה פילוסופית ויש ודאי עוד... הן השפיעו החיים ועל הכדור הכחלחל שלנו השפעות אדירות ושינו את פני החיים.

      אבל כשמגרדים את פני השטח של החיים מכל ההשפעות האלה, חוזרים ומגיעים לשלד, כולנו מחפשים קצת לחם וקצת אהבה.

      רק אמצעי החיפוש וטעם הלחם משתנים

       

      צריך להמשיך לחפש ולהפוך. אין ספק

       

       

       

       

        23/9/07 06:42:

      ל-second life - את קוהן קראתי לפני 20 שנה (ואז עוד קראתי לו קון), תודה. במקרה שלנו (של שנינו), הוויכוח הוא על עובדות. אני טוען, לגבי פיסקה אחת בלבד של המאמר המשכיל, שמתעלמת ממדעי החברה וממדעי הרוח, ומתייחסת, למעשה, למקטע צר במדע, שבעיקר עוסק ביישומים מדעיים ובפיתוח טכנולוגיות.

      לא רק שאינך מתייחס לטענתי (העובדתית) על המאמר. אתה טוען כלפי מדעי הרוח והחברה שהם אנטי גלובליזציה. זו תיאוריה, שממנה ניתן להקיש, שמדעי הרוח והחברה, במיוחד בישראל, לא נוסדו, אלא לייצר התנגדות לגלובליזציה... האם עדיין מ.ש.ל?

      הייתי ממליץ לך לכתוב בלוג עצמאי בנושא.

        22/9/07 23:21:
      חוק החינוך בישראל וברוב העולם המערבי ניקרא "חוק חינוך חובה חינם"
        Compulsory free education
      כהורה ל 4 בנים דבר אחד בטוח, חינם הוא לא, אז מה נישאר, "חוק חינוך חובה" המדינה כל מדינה מחייבת את אזרחיה להתחנך על פי תכנים שהיא מכתיבה.
      מכיוון שאין ארוחות חינם, הרי שאת התכנים שלא ממומנים מחוץ לכותלי האוניברסיטה "בעלי ההתכנות נכלכלית"  התכנים שממומנים בתוך האוניברסיטה ממומנים בכספי משלמי המיסים, דהיינו המדינה, מכיוון שבעל המאה הוא בעל הדיעה, יוצא מזה שהאוטו שלנו גדול וירוק
      אודי
        22/9/07 23:18:
      חוק החינוך בישראל וברוב העולם המערבי ניקרא "חוק חינוך חובה חינם"
        Compulsory free education
      כהורה ל 4 בנים דבר אחד בטוח, חינם הוא לא, אז מה נישאר, "חוק חינוך חובה" המדינה כל מדינה מחייבת את אזרחיה להתחנך על פי תכנים שהיא מכתיבה.
      מכיוון שאין ארוחות חינם, הרי שאת התכנים שלא ממומנים מחוץ לכותלי האוניברסיטה "בעלי ההתכנות נכלכלית"  התכנים שממומנים בתוך האוניברסיטה ממומנים בכספי משלמי המיסים, דהיינו המדינה, מכיוון שבעל המאה הוא בעל הדיעה, יוצא מזה שהאוטו שלנו גדול וירוק
      אודי
        22/9/07 23:08:

      לאריק מירובסקי

       

      1. מה זה טענות מבוססות?

      הצג נא קריטריונים להבחנה בין טענותיך המבוססות לבין טענותי הלא מבוססות!!!

       

      2. אנא קרא את קוהן (ורצוי גם את פיירבנד) כדי להבין שהמושג הבסיסי של קוהן בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" מנקודת מבטו של קוהן (לא שלי ולא שלך), בדיוק בא לבטל את ההבחנה המודרניסטית בין מדענים לבין מדע. לפי קוהן, המדען לא ישנה את אמונתו המדעית בגלל הפרכה אמפירית. לכן המדע הוא לא רציונאלי במובן של פופר, בטח לא במובן של 99% מהמדענים המודרניסטיים-פרובינציאליים של ישראל.

      מ.ש.ל.

        22/9/07 23:00:

      צבי שלום

      שמחתי על שאלתך: מהו זמן מיתולוגי שעליו כותב וריליו בספרו המדהים "המרחב הביקורתי" בהוצאת רסלינג (הוצאת ספרים שבאה כאילו משום מקום והיא בשבילי כמו פריצת מעין זך במדבר המודרניסטי הישראלי).

      בגלל שרק לפני כמה ימים סיימתי לקרוא את הספר ובגלל שאני קורא במקביל גם ספרים ומאמרים אחרים (כדי לבלבל את עצמי וכדי לא להיתקע באף פרדיגמהמגניב), מה שכתבתי בתגובתי לפוסט שלך, זה היה ניסיון ראשון שלי להבנת המושג זמן מיתולוגי. עכשיו אעשה ניסיון שני. אני מבין דברים טוב יותר כשאני חושב על הנמען שלי איך הוא יבין את מה שהבנתי (זו על רגל אחת תורת התקשורת של לאקאן):

       

      ובכן, זמן מיתולוגי הוא הזמן שהופיע אחרי מושג הזמן "המדעי" המוחלט של ניוטון ואחרי מושג הזמו "המדעי" היחסי של איינשטיין.

      וריליו, כמו לאקאן, טוען שהמדע בערך מאז פרוייקט מנהטן בסוף מלחמה"ע השנייה, הפסיק להיות משהו שהוא בר בדיקה עבור %99 אחוז מהאוכלוסייה. המטר כבר אינו מידת אורך הנמצאת באיזה מוזיאון בצרפת שכל אחד יכול לראות. המטר הוא יחידת מידה שנקבעת על בסיס גדלים תת אטומיים ש99.9999% מבני האדם לעולם לא ייראו ולא יתנסו. כך גם יחידות הזמן התקניות המדעיות של סוף המאה ה20. יותר מכך, הזמן הסינגולרי של המפץ הגדול התרחש לפני 15 מיליארד שנה, דבר שהוא אינו בר התנסות שוב עבור 99.999% מאיתנו.

       

      מצד שני, לפני 4 שנים, כשהעברתי שיעור וירטואלי, פתאום קלטתי שאני שובר הנחת יסוד קנטיאנית שהמרחב הוא כביכול תנאי קודם לכל התנסות אנושית באירועים. אבל לא ידעתי לנסח את זה כמו שוירליו ניסח זאת עבורי לפני כמה ימים. מויריליו הבנתי שהממשק שלי עם בני אדם בדה מרקר קפה, הוא מחוץ לכל מרחב שהוא והוא מתרחש בזמן מיתולוגי ובמרחב מיתולוגי, כמו הזמן של שבט אינדיאני באמזונס, או כמו הזמן שחווה יעקב בסולם יעקב, או משה בסנה. ההבהובים של הנכנסים והיוצאים בלובי של דה מרקר קפה, הם חלק מעולם לא-מרחבי עם זמן מיתולוגי. נניח שרשתות חברתיות ענקיות כמו מייספייס או פייסבוק עם עשרות מיליוני החברים שלהם יאמצו את הממשק של דה מרקר קפה (דקס), הלובי המהבהב של מיליוני החברים, אינו לובי מרחבי!!! אלא נקודת זמן-מרחב מיתולוגית משום שהיא טופולוגית שעושה דפורמציה ללא חיתוך של המצב האנושי החדש של ראשית המאה ה21. איך יכולים להיכנס מיליוני אנשים לתוך לובי של בית קפה אחד???

      זה בדיוק מה שהבין ג'ף בזוס לפני כולם לפני למעלה מעשור, כשהקים את אמאזון, הוא הבין שחנויות העתיד הן ללא מרחב שקיימות בזמן מיתולוגי. זה בדיוק מה שהבין אריק שמידט מנכ"ל גוגל שהמחשב הוא הרשת ואני אומר "האדם הוא הקולקטיב" ולכן אני חושב שאני מבין בדיוק לאן חבורת גוגל השלישייה שמידט-ברין-פייג', מובילה. ראה את "גוגל ארץ" שהיא נקודת זמן-מרחב מיתולוגית. זוהי מפה ללא מרחב. זה מיוש הרעיון של לייבניץ של אלוהות שהטבע שקוף לגביה לחלוטין בזמן ובמרחב.

        22/9/07 22:40:
      הדיון הוא עקרוני אודות פרדיגמות מדעיות, ואילו טענותיך (הלא מבוססות, אם יותר לי) לא קשורות למדעים אלא למדענים. 
        22/9/07 22:37:

      לזיווה שגיא ולאריק מירובסקי

       

      אריק, תגובתי לגבי משרתי החצר שהם רוב הכותבים במדעי הרוח והחברה בישראל, היא תגובה לדבריך, אך בשום פנים לא התכוונתי לאמר שאתה משרת חצר, אלא שאתה נאיבי שלא מכיר את יחסי הכוח/ידע בכל כתיבתם.

       

      זיווה, ירמיהו יובל, שמדבר על גלובליזציה, כמו רוב מבקרי הגלובליזציה המודרניסטיים, הם משרתי החצר של האנטי-גלובליזציה הבאה מכיוונים לאומיים=פרימיטיביים קדם פוסט-מודרניים.

      מה ההבדל בין כור ההיתוך המודרני של בן גוריון שמחק קבוצות קדם לאומיות בישראל, לבין בוש שרוצה למחוק קבוצות קדם גלובליסטיות?

      גם הגלובליזציה וגם הלאומיזציה, הם דורסניים. השאלה מה עדיף? גם הלאומיות הישראלית הכניסה פרסום לחינוך כמו שהגלובליזציה מכניסה פרסום לחינוך. מה זה השיר

       

      "האוטו שלנו כחול וירוק

      האוטו שלנו נוסע רחוק

      ..........

      מביא הוא מתנובה בצים וחלב"

       

      זה בדיוק מה שאליו התכוון איוואן איליץ' בספרו "ביטול בית הספר" כשדיבר על המחיקה של הרצונות האנושיים והכפפתם למוצרים של קבוצות מונופול (מפאי במקרה של תנובה), ועל בית הספר כמתכנת ילדים להיות צרכניים פסיביים, באמצעות כל מערכת הבחינות והציונים.

       

        22/9/07 22:18:
      אבל רוב הנכתב במדעי הרוח והחברה, במיוחד בישראל, הוא של משרתי חצר. כתיבה שנוגעת בקושי ל10 אחוז מהעם ומשרתת בעיקר את המשכורות של משרתי החצר. כך שאפשר לוותר על רוב מה שנכתב במדעי הרוח והחברה. הבלוגרים וכותבים פריפריאליים אחרים, הם הרבה יותר משמעותיים וחדשניים מהקישקושים החוזרים על עצמם של משרתי הכוח
        22/9/07 20:36:

      "סמכותם של שומרי הסף של הדיציפלינריות המדעית -  האוניברסיטאות וכתבי העת המדעיים, גם היא מתרופפת והולכת.רוב הידע האנושי מתפתח עתה מחוץ לכותלי האקדמיה הפורמאלית - בארגוני הזנק למיניהם, ביחידות המחקר והפיתוח של התאגידים הגדולים, במכוני מחקר פרטיים, דוגמת 'פרקסיס', הארגון שאני משתייך אליו, ובגופים ובארגונים רבים אחרים שאינם נזקקים להרשאה ולאישור של המוסדות הפרדיגמאטיים הישנים".

      --------

      אני מתנגד באופן מוחלט לקביעה הזו. היא נכונה לגבי תחומים שונים, שרובם עוסקים ביישומים מדעיים מותני היתכנות כלכלית. המשמעות שלהם יכולה לקדם מאוד את המדע, אולם הם כשלעצמם רחוקים מלהוות את "רוב הידע האנושי". יתרה מזו - התרומה המדעית הטהורה של רובם והגילויים שלהם - נמוכים מאוד.

      הסיבה, פשוטה - ההיתכנות הכלכלית. זו מאפשרת רק לתאגידי ענק או למדינות (ספורות!) להשקיע במחקרים שהשד יודע לאן יוליכו, ולשאת במחיר הכשלונות של חלק גדול מהם. דוגמאות מצוינות באות דווקא מתחום הנשק, שבו מוכנות מדינות להשקיע סכומי עתק, ושם גם מתפתחים חידושים טכנולוגיים. אבל האם הם פורצי דרך מדעיים? חד משמעית - רובם לא.

      אני רוצה להביע מורת רוח מכך, שהמאמר שלך גם בוחר להתעלם ממדעי הרוח והחברה, והוא מסתפק באיזכור הפילוסופיה. ניתן להבין מדוע. רוב הידע המדעי, ובמיוחד בתחומי מדעי החברה והרוח, שיישומיהם מצטיינים פחות בהיתכנות כלכלית, נותרו באקדמיה. טרם שמעתי על יישומים בתחומי מדעי החברה, שמגיעים לשוק הפרטי, ואשר קידמו במשהו את הדיסציפלינות שלהן הם משתייכים.

       טרם שמעתי על גופים פרטיים שעוסקים במדעי הרוח. 

      לפיכך, כשמדובר במחקרים יישומיים בתחומים מסויימים, אני מניח שאתה צודק. כשמדובר בפריצות דרך תיאורטיות, עדיין אין תחליף לאוניברסיטאות.

        22/9/07 18:38:

      צביקה יקר

      "....... ויאמרו איש אל רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשריפה. ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחומר. ויאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם. פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות. ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם את שפתם........ ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר....."

                                                                                                          (בראשית יא' 1 - 9)

       

      הקוראים בודאי ירימו גבה: מה עניין שמיטה להר סיני, או מה עניין מגדל בבל לפרדיגמות וקריסתן?

       

      לפני כעשרים שנה נקראתי לחשוב על השאלה: איזה חטא חטאו בני האדם שאלוהים החליט להפיצם ולהפסיק את המיזם שלהם?  

       

      כשהיינו ילדים, סיפרו לנו שבני האדם רצו להגיע לשמים, לאלוהים, שהם רצו להידמות לו.... אבל כל זאת לא נזכר בתורה. מטרתם של בני האדם הייתה לבנות בניין שיאחד אותם.

       

      לגמרי במקרה באותה עת שמעתי בטלוויזיה את פרופ' ישעיהו ליבוביץ' מפרש פרשה זו. החטא (במובן החטאה, פספוס, ולא פשע) של בני האדם היה בכך שהם ניסו להקים משטר צנטרליסטי, להקים חברה שתהיה נשלטת על ידי מרכז אחד צנטרליסטי - כנראה טוטליטירי. כאן מובא המסר הערכי של התורה שהוא נגד משטרים טוטליטריים המדכאים את האדם.  בני האדם ניסו לבנות מבנה אחד גבוה כאמצעי שליטה - רוחנית ופוליטית.

       

      הפרדיגמה הכנסייתית הבינה היטב את משמעותו של המבנה הגבוה כאמצעי שליטה. כשהאדם הקטן נכנס לכנסייה הוא מרגיש קטן חסר ערך  - לעומת גודלה של האלוהות ונציגיה - כך שגם המבנה הארכיטקטוני שימש את הפרדיגמה הכנסייתית.

       

      אז למה בכלל נזכרתי בכל זאת?

      כשחשבתי על החלפת הפרדיגמה המודרניסטית בפרדיגמה הפוסט מודרניסטית, חשבתי על זה שחלק מהאנשים בוחרים מדי יום סט של ערכים (ומה יותר מתאים לכך מאשר מוצאי יום הכיפורים) בעידן שבו קרסו הערכים האוניברסליים, האנשים בוחרים לעצמם אמונות, תפיסות....

       השועלים ה"נאורים" ה"אינטליגנטים" (אני מתקשה למצוא מונח מתאים) בוחנים את עצמם השכם והערב על סמך מחקרים, תיאוריות, ולמידה מתמשכת.

       

      השועלים ה"נבערים" נורתו עם עולם ריק מתוכן. ועבורם העולם הנוכחי והפרדיגמה הפוסט מודרניסטית,  מסמלים בעיקר תרבות של צריכה - והתרבות הזו מסומלת על ידי הערים המערביות האדירות על גורדי השחקים הענקיים - מגדלי בבל העכשוויים. ניו יורק ואחיותיה המרכזות בה מליוני אנשים ומעניקות את התחושה המזויפת שהעיר הגדולה והמגדלים האדירים שבה הן מרכז העולם והאושר.

      ולמרבית האנשים  בלא פרדיגמה ערכית מובילה, נותרה רק  החשיבה השועלית הבודקת וחוקרת מה לקנות והיכן.

       

      בהקשר לזה הזכרתי באחד הפוסטים שלך את נאומו הנפלא של פרופ' ירמיהו יובל בטקס פרסי ישראל:

       

      "על מצב התבונה"

       

       

      "אויב שלישי של התבונה הוא הגלובאליזציה המתקדמת, ותפיסת התרבות כבידור ממוסחר (מה שמכונה אצלנו "תרבות הרייטינג"). לתרבות הטכנולוגית יחד עם הקפיטליזם הגלובאלי - שגם הוא בנוי על מושג כלליות מזויפת - נוצר תהליך שעוקר את האדם מאנושיותו והופך אותו במהותו לצרכן. חובתנו היא לצרוך וזה  גם מה שמודד את ערכנו כבני אדם, והחופש האנושי הוא חופש הבחירה בין מוצרי צריכה דומים וכמעט זהים."

      האם כאן מתמצית השועליות האנושית?

       

        22/9/07 18:12:

      לריקי שיר,

       

      האם בדברייך את מניחה שהמין האנושי מתקדם? האם את טוענת שמה שאנו חווים זה קידמה?  אם כן, אזי דברייך הגיוניים, אם לאו, הרי שדברייך הפוכים למציאות והמציאות היא בעצם התוצאות הבלתי-מכוונות של פעולות האנשים, ולכן יש לבחון את הסדר ולבנותו מחדש. אם שלב ביניים הוא מה שאת מגדירה "ניהיליזם", שאני מניח שאת מתכונת לסוג של ימי ביניים, אז בהחלט ייתכן שבכך מדובר. 

        22/9/07 17:40:
      צבי,
      תודה על הסקירה (גם ההיסטורית) מרחיבת הדעת בנושא הפרדיגמות.
      למדתי המון. לרוב האנשים יש צורך באימוץ תפישה קיפודית ומסודרת - פרדיגמה כלשהי,
      מכיוון שהם לא בנויים להתמודד עם שטף המידע הרב שהמציאות כיום מכתיבה.
      אני חושבת שזה הסוד בהישרדותן של הפרדיגמות - יש מי שזקוק להן - כלומר קיים להן ביקוש ב"שוק" וקיים כאן מאבק שליטה על מי תזכה בנתח ב ה"שוק" הגדול ביותר ותשלוט.
      גם "אין פרדיגמה" היא פרדיגמה בפני עצמה והיא תפיסה שתופסת תאוצה.
      אני לא יכולה להסתכל על כך שלא כעל "שוק משוכלל" שבו כל אחד בוחר את הסל מתאים לו.
      ומי יודע,אולי עוד נזכה לראות פרדיגמות נוספות נוצרות ומנסות לפרוץ.
        22/9/07 06:17:

       

      צטט: dr. second life 2007-09-21 00:16:04

      היום סיימתי לקרוא את ספרו של וריליו "המרחב הביקורתי", על משמעות מושגים מרחביים כמו "ארכיטקטורה" ו"מימד" בעולם שבו המרחב גווע ובמקומו מופיע זמן מיתולוגי בסוף המאה ה20 ובתחילת המאה ה21. יש לכך השלכות עצומות על המלחמה והטרור במאה ה21: אלקעידה וחמס וחיזבאללה כארגוני רשת המנהלים NetWars לעומת השב"כ והCIA כארגוני פירמידה שלא כל כך יעילים במאה ה21.

      ממשק כמו העמוד הראשון של דה מרקר קפה (הלובי) הוא נקודת זמן נטולת מרחב מעין ממשק בין המשתמש לבין בית קפה ענק נטול מרחב.

      אוסף הכלים המצוי ברשת החברתית הוא בו זמנית גם תוצאה וגם סיבה של אותו עולם חדש כאוטי, שאתה צבי כה היטבת לתארו.

       

      לאשר עידן ידידי שלום,

       

      כתיבתך תמיד מגרה אותי לחשיבה נוספת, ולעיתים גם מפתיעה, בכוונים שהיא "הולכת" אליה, כאילו מעצמה, כאשר אני קורא אותך.

       

      כך גם הפעם כאשר העלית מתוך הקריאה בספרו של וריליו 'המרחב הביקורתי' את מושגי 'המרחב  הגווע' לעומת 'הזמן המיטולוגי'.

       

      אך הדברים היו תמציתיים מדי עבורי, ודומני גם עבור משתתפים אחרים בפוסט זה.

       

      האם אתה מוכן להסביר למה כוונתך במושג 'הזמן המיטולוגי'?.

       

      תודה

       

      צבי לניר

       

        22/9/07 00:32:

      צבי, תודה על מאמר מאלף, מעורר מחשבה. וזאת שרוצים אנו לעשות בסופו של דבר - אם הבנתי את דברייך.

      איני באה מתחום הפילוסופיה וגם לא מהמדע, אך בתחומי החשיבה העצמית יש לי אחריות אישית, כמו לכל אחד מהכותבים כאן.

       

      נראה לי שהשאלות - בשלב זה, חשובות עוד יותר מהפתרונות. לעתים, העלאת שאלה היא תחילתה של תשובה.  אני התנסיתי בחוויית פירוק הידע מן הבסיס בלימודי המגדר לצואר שני. במשך שהותי שם, למדתי לפרק ולאסוף מחדש ובעיקר, לא לקבל שום דבר מאליו, לשאול שאלות, לחשוב מה עומד מאחורי התשובות וכו'. כל זאת ברמה של מבנים חברתיים ועוד. תודה על הדיון המפרה.

      חתימה טובה !

        21/9/07 16:46:

      רק עתה, זמן קצר לפני הסעודה המפסקת, הזדמן לי להכנס לבלוג  ולקרוא את תגובותיכם לפוסט.

       

      נכתבו כאן דברים רבים הראויים להתייחסות מרחיבה. אולם הזמן הקצר לפני כניסת החג, לא יאפשר לי זאת הפעם.

       

      ואולי מוטב שכך, שכן מה שאפיין את התגובות לפוסט זה הוא דווקא הדיון והווכוח הער שהוא עורר ביניכם. ומבחינה זו לפחות, כל תוספת שלי תגרע.

       

      תודה, וגמר חתימה טובה אישית לכל אחד מכם

       

      צבי לניר

        21/9/07 16:12:

      השינוי הגיע במאה ה 20 עם תורת היחסות , המשונה הוא, שאת תורת הקוונטים איינשטיין דחה בכל תוקף וניסה למצוא תאוריית על אחרת שלא תיכלול חוסר ודאות כה גדול בתוכה .

       

      אבל כיום כולנו כותבים על מחשב שלא היה יכול להתקיים אחרת .

       

      אני לא מסכים , ואני לא מבין , במה "המדע " דומה לכנסיה ?

       

       למדע אין "אפיפיור " ואין עושי דברו , נכון לפעמים יש אנשים קטנים שמתנהגים קצת כמו שליחי הכנסיה באוניברסיטה .(בעיקר אם כסף או יוקרה מעורבים)

      ראו מה עלה בגורלו המדעי של טסלה . 

       

      אבל כשמגיעה תאוריה חדשה , שמצליחה לתת הסבר לתופעות שלא היו להן הסברים קודם .

      המדע ... יחסית לשאר מערכות שילטוניות היסטוריות ... הוא גמיש למדי .

       

      תאוריה שלוקחת בחשבון שמכשיר מדידה משפיע על תוצאות המדידה היא דיי קיצונית .

      אבל למרות זאת , אדם כמו איינשטיין עוד בימי חייו הפך מגאון , קצת למוקיון... (מיקצועי , בלבד!!!!!, וזאת לא דעתי האישית בכלל )

       

      וזאת בגלל שלא השכיל להמשיך להשתנות עם המדע

       

       

      תודה על הפוסט הנ"ל ואקרא גם את הקודמים  

        21/9/07 15:59:
      יובל מעיק או מי שלא תהיה, יש כמה דברים ברורים לגביך
      אתה גס רוח שובינסט שיטחי וגם פחדן שמסתתר מאחורי שם פיקטיבי
      מעבר לעליבות הרוח שלך לא תרמת דבר לבלוג
        21/9/07 15:14:

      שלום צבי

      נהנית לקרוא את הפוסטים שלך. רוצה להקשות.  אני מגיעה מתחום הסוציולוגיה והפילוסופיה של המדע וגורסת שאין מדע נטול ערכים והפרדגימות לא נחתו עלינו משמים. ה"אמיתות" המדעיות הן תוצר של הסכמה בין חברים שמורשים להכנס לקהילת המדענים (קון, פוקו, בורדייה).

      אלא מאי? אתה מציע שאנשים "פשוטים" יקחו את ההחלטות לידים ואני חוששת מניהיליזם מצד אחד או מהשתלטות של אידיאולוגיה הגמונית מצד שני, לפיה המובן מאליו של השליטים יהפך לאמת של הנשלטים. רואה את תפקידו של איש המדע והאינטלקטואל כמבקר בלתי נלאה של הנחות מוסכמות, שובר כלים ובונה מבנים אחרים  במקומם, מתוך ידיעת הכללים והחוקים.כן מאמצת את גישת השועל, אבל גם הוא כמו הקיפוד למד את התבניות (למשל טיס הקרב) לפני שהפעיל את האינטואיציות.

      למי שמתעניין אני ממליצה על עבודתו של פייר בורדייה ובנוסף על יהודה אלקנה..

      בברכת גמר חתימה טובה ויישר כוח

      ריקי

        21/9/07 15:00:

       

      צטט: yuvalmeir 2007-09-21 13:38:43

      מר לניר היקר,

      כמה אתה מקשקש שטויות ? על איזה מתודולוגיה אתה נסמך בבליל חסר משמעות  שאתה שאתה  מפיק מדי פעם? .אם יש לך עודף זמן ואתה מתעניין אני יכול להפנות אותך לכמה פילוסופים מענינים, משלנו כמו פרופ' ליבוביץ'. או  ומשל עמים אחרים להתחיל באריסטו  וכלה ברולס אם אתה מבין על מה אני מדבר.   כמו שאני מבין מהרשימות שלך אתה( תסלח לי אם

      אומר בכנות) - טיפש מטופש  ואין לך אפילו השכלה בסיסית ביותר, ורמת הטעונים שלך הם ברמת פרשני ספורט מליגה ג. די מספיק תתביש לך (אידיוט 

       

      ואחרי הדברים האלו אתה מגיע ומטיף לי שצריך לקרוא תהילים ביום כיפור במקום ספרים שממליצים עליהם בפורום ספרים?

       

      נראה לי שכל הצום שבעולם שאתה הולך לעשות היום ומחר לא יכפר על החטאים שלך כי כידוע המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים. ועל חטאים מהסוג הזה שבין אדם לחברו אין צום יום הכיפורים מכפר.

       

      יש אנשים שאין להם אלוהים. חבל שהם מגיעים לכאן.

        21/9/07 13:38:

      מר לניר היקר,

      כמה אתה מקשקש שטויות ? על איזה מתודולוגיה אתה נסמך בבליל חסר משמעות  שאתה שאתה  מפיק מדי פעם? .אם יש לך עודף זמן ואתה מתעניין אני יכול להפנות אותך לכמה פילוסופים מענינים, משלנו כמו פרופ' ליבוביץ'. או  ומשל עמים אחרים להתחיל באריסטו  וכלה ברולס אם אתה מבין על מה אני מדבר.   כמו שאני מבין מהרשימות שלך אתה( תסלח לי אם

      אומר בכנות) - טיפש מטופש  ואין לך אפילו השכלה בסיסית ביותר, ורמת הטעונים שלך הם ברמת פרשני ספורט מליגה ג. די מספיק תתביש לך (אידיוט 

        21/9/07 12:18:
      בסיפרו של קורט ונגוט עליו השלום. עריסת החתול, הוא כותב "תגיד לי משפט שכולו אמת? אלוהים הוא אהבה -  מי זה אלוהים ומה זאת אהבה?"
      החתול של שרדינגר הוא לא חי ולא מת הוא צוחק.
      התפרקות הפרדיגמות היא אמיתית, היא עכשווית והיא משנה את המציאות שאנחנו חיים בה במהירות חסרת תקדים
      ולמרות שלדעתי ההבנה שלנו את המכניקה של הטבע עדיין לקויה, הפתרון יגיע, וכמו שנאמר, יהיה מעניין
      חג שמח, אודי
        21/9/07 11:59:

      המדענים הגיעו למבוי סתום רק בגלל התעקשותם (הלא מודעת) להשתמש בכלים הישנים , המדעיים... ובכך הם שמים על עצמם את המגבלה של לחפס אך ורק מתחת לפנס הפרדיגמה המדעית. אם יסכימו לכבד את ההבנה העצמאית הפנימית שלהם מבלי לדאוג מייד מייד למה שחבריהם המדענים יגידו הם אולי יצליחו לפרוץ את המחסום החשיבתי ולהגיע לפתרונות שנמצאים כל הזמן מתחת למה שנצפה לכאורה ככאוס. אז יתגלו כמנהיגים בתחומם...

      בשלב מאוחר יותר הם אולי גם יצליחו לבטא את מה שמצאו בטרמינולוגיה מדעית כלשהיא...   כי נחוצה כאן קפיצה לרמת הבנה אחרת לגמרי שאפשר לבצע אותה אך ורק עם גמישות וחופש מחשבה ותפיסה.

      זה לא סותר את ההתפתחות הטכנולוגית, להיפך בטווח הזה הטכנולוגיה והמדע הם במיטבם ומי כמוהם לתמוך בערכים מתפתחים גלובליים כמו למשל הערך של  עקיפת כל ממסד והחופש המוחלט כמעט של האינדיבידואל להגיע לאנשים ולמידע המעניינים אותו ...

      מה שכל כך אופטימי פה הוא שאין חזרה מהמגמה הזאת. כל מי שיתעקש להתקע במקום ולהאחז במה שכבר מוכר וידוע ... המצוקה והחוסרים השונים שיחווה יניעו אותו לעשות את השינויים בכל זאת עם הקשיים. זאת מגמה שכבר תפסה כזאת תאוצה שאי אפשר להתעלם ממנה יותר.

      מי שיעלה יותר מהר על הרכבת הזאת גם יגיע יותר רחוק עם הרוח בגב ודוקא יהיה לו יותר קל בכל תחום בחייו.

      הולך להיות מרתק ושמח כאשר כל הגאונות תצא מהארון.

        21/9/07 11:02:

      ראשית, אתה כותב יפה מאוד ועל כך הערכתי. הבעיה בעיני, שכמו הרבה שיודעים להתבטא יפה, אתה משתמש במדע ללא הצדקה כדי לבסס תאוריות חברתיות פילוסופיות. בעמוד ראשון של rekraM ehT הפוסט שלך נקרא "חשבון נפש מדעי". אני לא יודע אם זה על דעתך אך מצאתי לצורך לצאת נגד "חשבון הנפש" הזה. המדע אינו דוגמא טובה לפרדיגמה שקרסה. בזכותו אתה ואני מתקשרים כאן ולא באמצעות יוני דואר. בזכותו תוחלת החיים הוכפלה: בתחילת המאה בה לפי מאמרך ארע שבר גדול בתאוריה המדעית עדיין חצי מהתינוקות לא היגיעו לגיל שנה.

      עיקרון אי הוודאות של היזנברג מתבסס על כך שלא ניתן למדוד את מיקומו ומהירותו של אלקטרון בעת ובעונה אחת מכיוון שמדידת המהירות תשפיע בהכרח על המיקום ולהיפך. עובדה זו ותוצאות אחרות במכניקת הקוונטים אכן פותחים פתח לדיון פילוסופי בדבר חוסר הדטרמינזם של הטבע אך אין לדעתי מקום למשפט כמו: "הטבע התגלה כמערכת של קישוריות דינאמית הכוללת גם את הצופה האנושי כרכיב אינטגראלי. כל חלק מחלקי המערכת הוא מערך יציב רק באופן יחסי, ושום חלק אינו יסודי יותר מהאחרים." (ההדגשות שלי לחוסר הדיוק) - איך הגעת לזה?

      הרשה לי לצטט משפט נוסף: "אם אין חלק אינו יסודי יותר מהאחרים הרי שאין כל הצדקה לכל תפיסה פרדיגמאטית  של "בניין‑העל של הידע"." - זו כבר השמצה פרועה. האם אין טעם במדע רק משום שהמערכת הפיזיקאלית התגלתה כמסובכת הרבה יותר ממה שחשבו בתחילה?

      לגבי לקיחת האחריות: לדעתי, הידע שיש היום לאנשים בזכות הקידמה המדעית נותנת להם כח לחשוב בעצמם ולבקר פרדיגמות ישנות. וזוהי תמצית השינוי. אבל אני פסימי: אם הפרדיגמה השגויה בעליל שנקראת דת עדיין שורדת כל כך טוב, כנראה שנגזר עלינו להיות מובלים ושבויים בידי הבערות.  

       

       

       

        21/9/07 09:01:
      האם למעשה טענתך היא כי צריך לחשוב כמו פופר - ולא כמו קון גם בחיינו הפרטיים ?
        21/9/07 07:22:

      ציטוט

      מה ההשלכות של קריסת הפרדיגמות עלינו כבני אדם "רגילים"?. ובמושג "רגילים" כוונתי לכל אלה שאין להם מחויבות לאמת מדעית מוחלטת ועיקר עניינם הוא בלנסות לפלס בתבונה את דרכם בחיים ולתרום לסביבתם, בין אם אלה מנכ"לים של חברות, מורים, רופאים, בעלי מקצוע אחרים, אמנים או הורים החרדים לגידול ילדיהם.

       

      המשמעות העיקרית היא שאנו כבני האדם "הרגילים" צריכים עתה ליטול את הסמכות והאחריות שהייתה שמורה בעולם הפרדיגמות לקובעי הסמכות הפרופסיונאליים, ולקיים את העירנות לחשיבתנו.

       

      מאז ומעולם היו בני אדם רגילים שלקחו אחריות ובעטו בפרידגמות לא חשוב מאיזו עדה - מדע, דת, משטר וכו'...

      מאז ומעולם הם היו מעטים, לעיתים שוטי הכפר, לעיתים אנרכיסטים, לעיתים מהפכנים, דון קישוטים וכדומה..

      מאז ומעולם נושאי דגל הפרדיגמות ניסו לשמור לעצמם את הכוח, ואף הצליחו, בקלות יחסית, בשל התכונה האנושית הנפוצה - העדריות.

      מאד קל להוביל עדר. העדר כנוע לרועה ולכלב העוזר לידו, העדר רוצה רק להעלות גירה ולדעת שיש לו רועה.

      כתבת דברים יפים על התפתחות מחשבה ומהלכים הסטוריים.

      והמסקנה שהיסקת - גם נכונה וגם, מה לעשות - אין בה משהו חדש.

      ובעצם זוהי מסקנה בלי בשר, כי הדברים מתנהלים על בסיס תכונות אנושיות ידועות, כאמור - מחד אנשים חושבים ובועטים ומאידך העדרים.

      גם חינוך לחשיבה עצמאית הוא רק אשליה נוכח תכונת העדר. ראיתי כבר מדענים שמחוץ לתחום עיסוקם בטאו חוסר חשיבה ונחשלות חברתית - יאוש אמיתי.

      לעיתים האנשים החושבים מאד כאובים בשל מה שקורה ואז הם נזעקים, ומצליחים לחולל שינוי. זוהי ההסטוריה.

       

      נראה לך שתקרא לאנשים להתחיל לחשוב בעצמם וזה יקרה להם, כי הסברת להם שצריך והגיע הזמן?

      לאור התכונות האלה מה שחשוב כדי להיטיב עם העולם - זיהוי וטיפוח של רועים מהמעלה הראשונה. מנהיגים טובים!

      חתימה טובה לך, צבי יקר

      ולכל קוראי הפוסטים הנוגעים ללב  שאתה כותב.

        21/9/07 03:55:
      שלום לך, יש אמת בכתיבתך ואכן תורת הקוונטים הביאה למהפכה בהבנת הטבע המיקרוסקופי אך מסקנותיך מרחיקות לכת ואינן נובעות מתורת הקוונטים. אין זה המקום להסביר את כל זאת אך אני מציע לך לשוחח על כך עם מי שבאמת מבין את תורת הקוונטים. אכן בתורת הקוונטים מכשיר המדידה יכול להיות חלק ממערכת המדידה אך אין זה כלל מביא למסקנתך ש - "המציאות . . . אינה אלא פועל יוצא של המתבונן ושל מושאי תצפיתו. הידע שלנו הוא תלוי-מתבונן ותלוי-הקשר" השקפת עולם "פוסט מודרנית" זאת אין לה דבר עם תורת הקוונטים, אין לה דבר עם המדע בכלל לא המדע שלפני תורת הקוונטים ולא המדע שאחרי תורת הקוונטים. כאמור, כדאי שתשוחח עם מישהו על תורת הקוונטים. בברכה מ.
        21/9/07 00:16:

      היום סיימתי לקרוא את ספרו של וריליו "המרחב הביקורתי", על משמעות מושגים מרחביים כמו "ארכיטקטורה" ו"מימד" בעולם שבו המרחב גווע ובמקומו מופיע זמן מיתולוגי בסוף המאה ה20 ובתחילת המאה ה21. יש לכך השלכות עצומות על המלחמה והטרור במאה ה21: אלקעידה וחמס וחיזבאללה כארגוני רשת המנהלים NetWars לעומת השב"כ והCIA כארגוני פירמידה שלא כל כך יעילים במאה ה21.

      ממשק כמו העמוד הראשון של דה מרקר קפה (הלובי) הוא נקודת זמן נטולת מרחב מעין ממשק בין המשתמש לבין בית קפה ענק נטול מרחב.

      אוסף הכלים המצוי ברשת החברתית הוא בו זמנית גם תוצאה וגם סיבה של אותו עולם חדש כאוטי, שאתה צבי כה היטבת לתארו.

      במהדורה החדשה של הספר "המבנה של מהפכות מדעיות" מאת תומס קוהן, קוהן כותב על מין חוויה מיסטית של התגלות שעמדה בבסיס כתיבת הספר: הוא פתאום הבין שאריסטו מנקודת מבט ניוטונית הוא אמנם נראה מטופש, אבל גם ניוטון מנקודת מבט אריסטוטלית נראה טיפשי. זו אולי התובנה העמוקה ביותר שהביא היידגר ב1927 בספרו היישות והאיין, 40 שנה לפני קוהן. זה מה שלאקאן, תלמידו של היידגר, מכנה "שלטון המסמל".

        20/9/07 22:36:

      מה שעולה לי מהרעיונות שמוצגים בפוסט הזה

      הוא פתגם מתוך הספר פגישות עם אנשים מיוחדים - ג.א גורדייף.

       

      גלימת הכומר - להסתרת השוטה.

       

      הכומר בפתגם יכול להתחלף במהלך ההיסטוריה שהוצגה בפוסט

      לכלל לובשי "גלימות" למיניהם ועדיין הפתגם נראה תקף.

       

      אולי האחריות שלנו היא להתבונן מיהו באמת מאחורי הגלימה?

      ואולי לעיתים להוריד את הגלימה מעלינו, ולחוות את המציאות ישירות.

      אבל אז אולי נאלץ להודות שהננו פשוט שוטים?

      שזוהי התחלה בכלל לא רעה קורץ

       

       

        20/9/07 22:29:

      צבי, מאמר נהדר,

      אני קצת מהססת לכתוב את כל מה שאני רוצה כי אני באה ממקום רחוק מאוד מהפרדיגמה , אבל אני תמיד נלהבת לגלות את החיבורים והגשרים שהזמנים האלו מביאים בין המיין סטרים (המתפורר) ובין מה שהיה פעם שוליים ולמעשה תופס יותר ויותר מקום כמגה-טרנד שעוד ילך ויגבר.

      אני מתכוונת לתפיסת עולם אינדיבידואליסטית ועצמאית ששואבת את כוחה מתוך החיבור הפנימי למהות אמיתית ולהשראה שמלוה בעצם כל יצירתיות וגאונות. 

      מה שקראת לו הפתעה הבסיסית הוא בשפה שלי קונספציות-תבניות מחשבה שמושטלות בתודעה של כולנו - נמצאות רבות מאוד מתחת לסף המודע ולמעשה יוצרות את עיקר ההשפעה על חיינו. זה מה שיוצר את תופעת העדר.

      רובינו מהלכים ופועלים מבלי בכלל לשים לב עד כמה אנחנו במטריצה ולא חיים את עצמנו באמת במלא מובן המילה. וכאשר האינטואיציה או הדחף הפנימי מנסה לתת את הכוון אנחנו לרוב לא פנויים להקשיב ואם אנחנו שוקלים את המחשבה הזאת שעולה , היא לרוב נפסלת על הסף מסיבות של "לא נעים" או "מה יחשבו"... או כי זה לא מתאים למה שקיבלנו על עצמנו מבלי דעת כתפיסת עולמנו (מדיה, הורים, חינוך,מורשת...)...

      ההתפוררות של המסגרות והממסדים בכל התחומים כיום היא מגמה מאוד חזקה וברור שמי שיחליף את כל התפקודים הם האינדיבידואל. הפרט שיפנה לשאוב את כוחותיו מתוך עצמו ימצא את עצמו כמנהיג עצמאי ולא יהיה ניתן בנקל לגייס אותו למטרות שהממסדים מעוניינים בהם למטרות שלהם.

      התהליך שמהווה מפתח כאן הוא תהליך של מודעות עצמית וחקירה של התודעה שלנו, איך אנחנו תופסים מה קיים במציאות שלנו, מה כן נכנס ומה לא, מה היחס שלנו לכל גירוי או דבר חדש שאנחנו נתקלים בו, איך אנחנו בוחרים.....

      כאשר שופכים אור על עצם התהליך מתרחשת צמיחה מאוד מהירה שמשפיעה עמוקות על כל דבר  בחיינו.

      קיימים היום הרבה מאוד אפשרויות לפיתוח המודעות העצמית ויותר ויותר נמשכים לשם ועושים שינויים גדולים בחיים.

      אני מאמינה  שהעתיד יאיר פנים מאוד לאמיצים שיסללו לעצמם את הדרך בחייהם באופן לא שיגרתי מתוך התשוקה שבוערת בתוכם לחיות במלא מובן המילה.

        20/9/07 22:21:

      תגיד צבי, התכוונת לכתוב משהו מקורי או פשוט החלטת להעתיק את תומס קון ודומיו? לא ממש "שועלי" מצדך...

        20/9/07 17:52:
      דוגמא לכתוב למעלה, "גם סליירי יכול ", מאמרו של אלוף בן היום "אף מילה על אולמרט".
        20/9/07 17:03:

       

      צטט: noam tepper 2007-09-20 08:31:46

      גלילאו היה שועל לא קטן. אני מניח שגם אתה ואני היינו קוראים בדיוק את מה שהוכתב לי.

      ואחר כך הולך לדרכי ולוחש את שלחש. אם זו לא התנהגות שועלית התנהגות שועלית מהי ?

       

      מי לדעתך גרם לנו לאבד את השועליות. תרשה לי לכפור בעיקר. איש לא איבד יכולות מחשבתיות ב"חשכת ימי הביניים" ולא בתקופה כלשהי שאחרי. "האשמת" השלטון בניסיון לקיים חברה סדורה כרוכה באופן הדוק בדרישתו לסיווג והנחתת חוקים שאינם תמיד מתיישבים עם ההגיון. הזמן מקהה את החוקים האלה וממוסס אותם.

       

      קח כל הנחת יסוד שלא היתה הגיונית (התבססה על אגו של מנהיגים אנשי דת ושאר מפגרים ) וראה איך התמוססה / התנפצה עם השנים. קח כל חוק עותומני מצחיק וראה איך הוא מצוי היום בתהום הנשייה בוטל או שלא נעשה מאמץ כלשהו לבטלו - הוא כל כך לא רלוונטי.

       

      החיים הם מאבק מתמשך בין מוצארט לסליירי (מלחין בינוני וקנאי שעשה לו את המוות ).

      בין גאונות לבינוניות שמנסה בכל כוחה לאחוז בה ולהורידה למטה בכוח. סכימת הכוחות האלה נותנת בדרך כלל התקדמות איטית מאוד (בקצב גידול האוכלוסיה ) יש פעמים בודדות בהן כוחות הבינוניות משתתקים ואז אנו זוכים לעדנה ולצמיחה מרשימה - בהמצאות בקידום החברה והפרט ובשאר הדברים שבהם האנושות התברכה בזכות מוצארטים למיניהם.

      עד כה רוב הזמן , לצער כולנו, סליירי הבינוני והערמומי (אולמרט, דיין, שרון) מנהל כאן את העניינים. יש פעמים מועטות בהן מוצארט (אשכול, אהרון יריב ) מצליח להגיח החוצה.

       

      נהניתי מאוד לקרוא.

      נעם.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       נראה לי שנוצר איזה שהוא בלבול או טשטוש גבולות או הגדרות. אתה מבדיל בין "חשיבה שועלית" לחשיבה קיפודית" ומצד שני מבדיל בין ערמומיים בינוניים  לגאונים.

      חשיבה שועלית לא חייבת להיות בהכרח גאונית, אלא כזו שיוצאת מגבולות המסגרת הנתונה ומתחשבת בגורמים נוספים - לא צפויים.  

        20/9/07 14:49:
      מר לניר
      תודה על מאמר מצויין, חשוב בהיר ומדוייק. מקור הסמכות,לקיחת אחריות אישית, מילים כדורבנות.
      אני אמן. גוף העבודות המרכזי שלי נקרא "Anti Dogmatic Slot Machines"  עוסק בתאור התפרקות הדוגמות בעקבות ההתפתחויות  המדעיות/טכנולוגיות .
      אודי סלמנוביץ
        20/9/07 11:54:

      סידרת פוסטים מאלפת מחכימה ומעשירה.

       

        20/9/07 09:13:

      נעם

      ולו רק על מנת לקרוא את התגובה שכתבת, היה שווה את כל המאמץ שבכתיבת הפוסט.

      תודה,

      צבי לניר

        20/9/07 08:31:

      גלילאו היה שועל לא קטן. אני מניח שגם אתה ואני היינו קוראים בדיוק את מה שהוכתב לי.

      ואחר כך הולך לדרכי ולוחש את שלחש. אם זו לא התנהגות שועלית התנהגות שועלית מהי ?

       

      מי לדעתך גרם לנו לאבד את השועליות. תרשה לי לכפור בעיקר. איש לא איבד יכולות מחשבתיות ב"חשכת ימי הביניים" ולא בתקופה כלשהי שאחרי. "האשמת" השלטון בניסיון לקיים חברה סדורה כרוכה באופן הדוק בדרישתו לסיווג והנחתת חוקים שאינם תמיד מתיישבים עם ההגיון. הזמן מקהה את החוקים האלה וממוסס אותם.

       

      קח כל הנחת יסוד שלא היתה הגיונית (התבססה על אגו של מנהיגים אנשי דת ושאר מפגרים ) וראה איך התמוססה / התנפצה עם השנים. קח כל חוק עותומני מצחיק וראה איך הוא מצוי היום בתהום הנשייה בוטל או שלא נעשה מאמץ כלשהו לבטלו - הוא כל כך לא רלוונטי.

       

      החיים הם מאבק מתמשך בין מוצארט לסליירי (מלחין בינוני וקנאי שעשה לו את המוות ).

      בין גאונות לבינוניות שמנסה בכל כוחה לאחוז בה ולהורידה למטה בכוח. סכימת הכוחות האלה נותנת בדרך כלל התקדמות איטית מאוד (בקצב גידול האוכלוסיה ) יש פעמים בודדות בהן כוחות הבינוניות משתתקים ואז אנו זוכים לעדנה ולצמיחה מרשימה - בהמצאות בקידום החברה והפרט ובשאר הדברים שבהם האנושות התברכה בזכות מוצארטים למיניהם.

      עד כה רוב הזמן , לצער כולנו, סליירי הבינוני והערמומי (אולמרט, דיין, שרון) מנהל כאן את העניינים. יש פעמים מועטות בהן מוצארט (אשכול, אהרון יריב ) מצליח להגיח החוצה.

       

      נהניתי מאוד לקרוא.

      נעם.

       

       

       

        

       

       

       

       

       

       

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים