חברתי הטובה (שמה שמור איתי) סיפרה לי את קורותיה בימים האחרונים.החלטתי שאני לא עוברת לסדר היום. חורגת ממנהגי לפרגן לכל הדברים הטובים שקורים לי בעולמי, ולהביא לידיעתכם את הספור שלה:דון זואן הוא לא אולי הוא ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד.-אני משוכנעת שגיבור הספור איננו יחיד במעלליו. יכול להיות שיהיה מי שיתפעל מביצועיו. לא אני. ובכן, חברתי הטובה עתירת מעלות ותארים אקדמיים, מראה מצוין ומיניות לתפארת, נכנסה לאתר ג'דייט, כדרכה מא זגרושיה בחודשים האחרונים, ונתקלה בבוגר בן 71 עומד בתוך חלקת הדשא (הצמודה כנראה לביתו) פורס את זרועותיו לצדדים ומזמין את הנשים בגילאים 50 עד 62 אל חיקו. קריאה מהירה של טקסט המכירה העצמית, שפרסם באתר, לא השאירה מקום לטעות. מדובר באיש אמיד ונדיב .הנסיך המבוגר שדיסניי בדרך לצייר לו קומיקס. השנים נקשרו בטלפון, ואחר מסע חיזורים טלפוני אמיץ מצידו של בעל חלקת הדשא,הם נפגשו. הבוגר הוכיח שבני 71כוחם במותניהם:רומנטיקה, מילים חמות,סימפטיה בקבוק ליקר צרפתי,הצעה לבלות את סוף השבוע יחדיו.מה נאמר, דון זואן הקשיש. אחרי מספר ימים של חוויות סוערות,הגיע סוף השבוע ששפע בבילויים קטנים ונחתם בשעה 21:00 .האיש הידיים והחלקה נפרדו בנועם מחברתי, ועם נופת צופים לבאות נעלמו אל תוך חשכת הערב.. מאותה שעה ואילך נדם הסב ולא השמיע יותר את קולו. הדיסוננס בין החיזור האבירי,החום ומתק השפתיים, לבין הקור והדממה שהפיק סבא דשא יצרו עצב רב בליבה של חברתי המתוקה. אין דבר יותר מעצבן מלכתוב ספור בלי סוף הגון לא משנה כמה טראגי וכמה דמעות יישפכו על סף הדלת. כל כך לא מתאים להעלם בלי להגיד שלום. מה שהתחיל בתוך ספור בהשראת דון זואן נגמר כמו פרקבספר ד"ר ג'ייקל ומסטר הייד. אני מתנצלת, אבל אני נדרשת לגיבורים מפוקפקים כאלה, משום שאין לי דרך להבין,להסביר או לקבל את ההתנהגות של סבא דשא.וגם מפני שאני חושבת שהגיל מחייב.
|