חני לא ידעה להגיד לא. כשאבא שלה ביקש ממנה לסדר את החדר שלה, היא אמרה שתעשה את זה. כשאמא שלה ביקשה ממנה ללכת לקנות משהו במכולת, כמובן שלא היססה בכלל. כשאחותה ביקשה ממנה לעזור לה ב גיבוי הקובץ, היא עשתה את זה, וכששכן ביקש ממנה לעזור לו ב עיצוב גרפי של מודעה שכתב לעיתון הקהילתי, היא גם הסכימה בנימוס. היתה יושבת ועושה את שעורי הבית של כל הילדים העצלנים בבית הספר. כשהמורה היתה מבינה שהשיעורים דומים מדי, חני היתה אומרת שהיא העתיקה. המורה כמובן לא האמינה, אבל עצם ההתנהגות הזאת היתה כל כך מעוררת רחמים. נחמץ הלב לראות את הילדה הקטנה הזאת מנוצלת על ידי ההמון הברברי. אפילו אנשים שמחשיבים את עצמם טובי לב ופילנטרופים לא עמדו בפיתוי לבקש משהו מחני. זה פשוט היה כל כך קל. יום אחד, ה שרת ניגש אליה וביקש ממנה לבוא איתו לצד. היא הביטה בו במעין מבט רואה שחורות, אבל לא התנגדה. היא עמדה לידו בצד, והוא לידה. "מה לא בסדר איתך?" הוא שאל פתאום, כמעט צועק. "הכל בסדר אצלי". "לא נכון" אמר. "ראיתי מה כתבו עליך בשירותים. ראיתי שכתבו עליך שאת לסבית מכוערת ומתחסדת! איך את יכולה לסלוח להם על זה, ועוד לעשות בשבילהם דברים?" חני שתקה, וזה היה עצוב, כי בשתיקה שלה היא סיפרה הכל. "הוא הכריח אותי לעשות את זה" היא אמרה. הוא נעצב והתכופף "מי חני? מי הכריח?" "הילד מהחלום". "איזה ילד?" שאל בסבלנות ובדאגה. "הילד. הוא אמר שאם לא אעשה כל מה שאחרים רוצים הוא יהרוג אותי בלילה". "מתי הוא הופיע? הילד?" "לפני כמה שנים. הוא יצא מתוך קטלוג של דוגמניות. לא יודעת איך הוא הגיע לשם. או משם". "מה מזכיר לך הילד?" שאל ברוך. "הוא מזכיר לי את אבא שלי כשהיה קטן יותר". "למה את אבא שלך?" "יש להם את אותן העיניים, וגם כתוב לו על החולצה, כמו לאבא שלי 'כתיבה טכנית הרגה את ה קופירייטר ". "האם אבא שלך איים עלייך פעם?" "לא, מה פתאום. תעזוב אותי אתה מכאיב לי". "אבל אני לא נוגע בך". "תפסיק, תפסיק, תרד ממני, ילד".....המשך יבוא