כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תחת שמי אומנות הקודש

    אני הוא עץ מאוד זקן ושבע ימים
    ראיתי כבר רוחות עזות ורעמים
    אתה עלה קטן מתנועע
    בטוח בעצמו, הכל יודע
    קח איתך צידה לדרך, את נסיוני
    אל תזלזל, אולי זה כל מה שיש לי
    כי יש ימים יפים הכל פורח
    ויש שעות קשות הכל בורח

    תחזיק חזק עלה קטן שלי
    כי לא תמיד הכל בחוץ בהיר
    ורוח סער וסופה קרה
    תזכור ותתחזק אני איתך!
    תחזיק חזק עלה קטן שלי.

    ולא תמיד הכל נכון הכל מובן
    חיים זה לא שיעור חשבון זה גם מבחן
    עכשיו עלה קטן הכל רגוע
    אך מרחוק אולי ענן מגיע
    קח איתך צידה לדרך את ברכתי
    חצי הכוס היא מלאה תזכור תמיד
    וכשהשמש אל הים שוקעת
    אל תדאג מחר היא שוב זורחת!

    תחזיק חזק עלה קטן שלי
    כי לא תמיד הכל בחוץ בהיר
    ורוח סער וסופה קרה
    תזכור ותתחזק אני איתך!
    תחזיק חזק עלה קטן שלי.

    0

    מ - לאה ל - רועי / מפגש בין עולמות

    47 תגובות   יום שלישי, 2/3/10, 20:35

    יעקב ממתין לי בחניית הבית מקבל את פני בחיוך בסבר פנים נאות,
    ומוביל אותי אל שער הכניסה,
    רגלי רועדות מהתרגשות, הוא צועד אחרי בכל הכבוד הראוי,
    נבוכה משהו מהמעמד המרגש לנוכח המפגש עם עולמו של רועי .

    בכניסה לבית ממתינה אורלי, מקבלת את פני בחיבוק כשאני מושיטה ללחיצת יד
    ומחזירה ועוטפת אותה בחזרה אל חיבוק חם המרגיש כמו כאילו שבתי הביתה,
    ברוכה הבאה היא ממלמלת תוך כדי שהיא מחבקת ומובילה אותי אל השביל בגינה
    אל עץ הזית הענק,

    השלט החרוט באותיות גדולות,

    למרגלותיו בריכת דגים המתכסים בשכבת עלים ירוקים.
    השקט מסביב ורק קול פעפוע המים מבריכת הדגים נשמע כמו קונצרט של חיים.

    שמונה ברושים נשתלו השבוע לרגל יום האזכרה השני לנרצחים,
    אני רועדת כמו עלה נידף למרות היותי מכוסה מכף רגל ועד ראש,
    אוחזת ביד אחת את תיקי וביד השניה את התמונה העטופה בניילון עבה.

    אורלי מובילה אותי אל מאחורי גינת הבית ,

    אל המקום בו השקיעה והזריחה נראים כמו כאילו העולם נברא בנקודה הזו כל בוקר מחדש

    ושוקע אל מצולות הים בהמתנה לבוקר הבא.
    הרחבה אליה מגיעים חבריו של רועי מכל מעגלי חייו ,

    לומדים פרקי תורה , שרים ומבלים עם המשפחה.


    אני עומדת שם ומרגישה כמו הזמן נעצר מלכת,

    כמו התנתקות וזכות לנוכח חיי היומיום המטורפים שלי ,
    דמעות מציפות את העיניים ואני רק שותקת,

    לא יכולה לומר מילה,

    מביטה לתוך עיניו של יעקב,

    מסבה ראשי לאורלי והם עומדים שם ושותקים איתי.

    הביטי אל קיר הבית, אחרי ששתלנו את עץ הזית,

    הוא משתקף על הקיר בדמות אייל ...
    אני מביטה ולעיני מתגלה מחזה מרהיב כמו צויר ציור על הקיר,

    כמו כוונה התאורה,

    כמו נבנה קיר הבית וכמו הוכן מיקומו של העץ ליצור את ההשתקפות.


    אורלי ויעקב מובילים אותי אל תוך הבית החמים, המואר ועטוף בצמחייה העולה ויורדת מהתקרה ומשרה אוירה של חיים בתוך הבית.
    שולחן קטן בכניסה לבית עליו מונחת תמונתו הידועה של רועי כשהוא מבכה בתפילתו ומספר סידורי תפילה מונחים לצידיו.
    לא מצליחה לעצור את דמעותי,

    כמו ברגע דומייה אני מביטה לתוך עיניו העצומות וידיו הקפוצות בתפילה ומרכינה ראש.


    אילולא אורלי ויעקב אשר מלווים אותי הלאה לפינה נוספת בבית ומעוררים אותי לחייך אליהם שוב,

    יכולתי לעמוד שם ולמרר בבכי.
    אני מביטה לכל פינות הבית רחב הידיים המעוצב בטיב טעם ,

    בצניעות ובאהבה גדולה, תמונותיו של רועי תלויות בעוד שתי פינות לזכרו מוקפות בספרי קודש,

    זמירונים שהופקו לזכרו .

    ואז, רגע אחד בו אורלי ואני עומדות בסלון הבית ויעקב נחפז אל המטבח להתקין עבורי משהו קל לאכול ושתייה להגיש לשולחן,

    אני מושיטה לאורלי את התמונה העטופה ותוך כדי אחיזתה אני שולפת את הניילון העבה ומלמלמת מספר מילים ...
    אורלי מושיטה ידיה לקבל ממני את התמונה ומתיישבת על הספה הקרובה כשהיא מלטפת את המילים הכתובות,
    עוברת באצבעותיה משורה לשורה,

    על כל פרח מצוייר,

    מרחיקה ומקרבת,

    קמה ומביאה משקפיים ומגלה כי מסביב לפסוק הכתוב,

    "אנא בכוח" עוטף את מרכז התמונה

    והחיוך נסוך על פניה,

    את זה הבנתי מאוחר יותר.
    אורלי מסבירה לי את מקטעי הפסוק ומשמעותם והההקשרים אל רועי.

     

     

    אורלי בוכה בלי דמעות,

    אני מביטה בה כאמא לילדים בוגרים בגילו של רועי כשנרצח בפיגוע בו נרצחו שמונה בני ישיבת מרכז הרב בירושלים.
    מתיישבת לצידה ועוקבת אחר אצבעותיה,

    אחר הבעות פניה,

    אחר עיניה ושואלת אותה -

    אורלי, איך את עושה את זה.


    והיא מדברת אלי ודמעות מרטיבות את פני,

    את צווארי ונופלות על בגדי כמו נהר מתפרץ ,

    היא קמה ממקומה ומגישה לי ממחטות נייר .


    תה , תשתי תה באיזה טעם שתבחרי, ומגישה לי קופסא מעץ ואני בוחרת בנענע...

    ויעקב בספה ליד  מקריא עבורי מילים שנכתבו לזכרו של רועי ואני מביטה על תמונותיו של רועי

    ומתחברת לתוך עולמו ורגע אני בעולם של אורלי אמו ויעקב אביו ואחיו הנמצאים בבית ומאפשרים את תשומת המלאה אלי ומכבדים אותי באמירת שלום מחוייכת.
    רגע נוסף אני בעולמו של רועי מחייכת אל תמונתו

    ונראה כאילו הוא מחייך אלי בחזרה ואומר,

    הכל בסדר היי נינוחה וכמו מודה לי על ביקורי.


    ספרים נכתבו על רועי,

    על תפילתו הרמה,

    על טוב ליבו,

    על צניעותו והליכותיו,

    על מידותיו הטובות,

    על מפגשיו עם אנשים בכל רחבי המדינה והעולם,

    רבנים גדולים מספרים על עוצמת תפילתו של רועי אשר דבקה בהם.

    יעקב מקריא מתוך הכתובים ומעביר לי תמונות ,

    שירים, ספרונים שהוצאו לכבודו, שירים של רועי,

    ציורים שצייר בילדותו,

    ואני מקריאה בקול מילים שכתב רב על תפילתו וקולי דועך וגרוני מתמלא דמעות.
     
    אני בוכה ומתנצלת,

    מתוודה על התרגשותי מהמעמד המכובד אליו זומנתי ועל הזכות הגדולה אותה קיבלתי.
    וכמו מנחמים אותי ומחזקים אותי הזוג אורלי ויעקב הוריו של רועי הי"ד  

    ואני באתי לחזק אותם ואין לי יכולת לעשות זאת נוכח המעמד הקדוש הזה.
     
    יכולתי להמשיך ולתאר את רועי במילים רבות,
    אין צורך לעשות זאת,

    צריך רק להביט בתמונתו של רועי בזמן התפילה ולהבין את הנשמה הקדושה הזו שנרצחה ע"י בני עוולה מפלצות אנושיות .
    ואני שואלת בליבי - למה?
    ועונה לעצמי - אין כאן למה בכלל...
     
    יכולתי להמשיך ולתאר את ההתרגשות והחוויה במפגש המשפחתי עם אורלי ויעקב

    ולתאר את החששות אשר ליוו אותי עד לישוב אליו הגעתי - כמו באה להעיר את הכאב שלהם.
    אך הכאב שלהם לא נרדם אף פעם גם כשהם ישנים,
    הכאב של אבא ואמא לעולם לא נגמר ומלווה אותם כל רגע , כל נשימה וכל מחשבה.
    כאב הנוגד את כל חוקי הטבע האנושי - הורים קוברים את ילדיהם הזכים.
    אין לו גודל ואין לו הבנה כלשהי,
    אין בכי בעולם אשר יוכל לכבות את האש הזו הנמצאת בליבם,
     
    מושג הזמן אבד לי מרגע כניסתי לישוב ואל ביתם של אורלי ויעקב ורגע הפרידה הגיע לכאורה כמו באופן טבעי,
    אורלי ויעקב מובילים אותי בנסיעה אל שדרת הבנים של הישוב ואני צועדת בשביל המואר בתאורה רכה וריחות צמחי תבלין ארצישראלים מדיפים כמו סימפוניה במרקם של ריחות.
     
    אורלי מחבקת אותי חיבוק ארוך וחם,

    מספר דקות אנו עומדות חבוקות ואני עוצמת עיניים ומתמכרת לאהבה הרכה שלה.
    יעקב עומד בצד ומביט בנו, מחייך ומודה לי על ביקורי,
     
    הדמעות שוב מציפות את העיניים והמילים יוצאות מפי בבליל מעורבב של תודה וזכות לקבלת הפנים המרגשת.
    הזכות ליצור לזכרו של רועי ,

    הזכות להכיר משפחה בישראל,

    הזכות להיות חלק מעולמו של רועי
    חלק מהמשפחה היקרה אשר איבדה את יקירה ואין נחמה.
     
    אין לי מילה אחת לנחם
    כל דמעותי באותו ערב מכובד לא מנחמות לב שורף מכאב,
     
    את לא צריכה לומר מילים
    את מציירת אותן ביצירותייך
    ושלח אותי בשליחות אמיצה למסור את הציור למשפחה
    להגיש מנחה לזכרו ולעילוי נשמתו של רועי הילד הזך שנרצח בדם קר,
     
    יצאתי לשליחות מלאה חששות
    וחזרתי ממנה הביתה

    מלאה בחוזק
    מלאה ברצון טוב יותר,
    מלאה בתובנות
    מלאה בפרופורציות,
     
    מלאה בחדוות היצירה,
    מלאה בחיים
     
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/10 20:11:

      והחיים לאה ....

      מתנה .

      יש ונדמה כי אנחנו אורחים כאן .

      יש ונדמה כי אנחנו בשליחות כאן .

      יש ונדמה כי עוברי אורח אנחנו כאן .

      והחיים ניתנו לנו כמתנהכאן .

      לחלקנו קצרים 

      לחלקנו ארוכים 

      ובכל זאת חיים ....

      מתנת האלוקים .

        12/3/10 22:00:

      ריגשת אותי כל כך יקירה.

      אשרייך שקיבלת אפשרות לתת מעצמך ואת עצמך ברגעים של אינטימיות צרופה.

      קידשת את השבת שלי עם הפוסט הזה שלך.

      תודה.

        12/3/10 04:29:

      עצוב וטראגי

      ובכל זאת את מלאה בחיים

       


      לאה יקירתי

      פוסט מרגש , באת לעודד ויצאת מחוזקת מהם

      מאחלת למשפחתו של רועי שלא ידעו  צער

      ולך שמרי על עצמך, כל טוב והרבה אושר ושמחה .

      החיים חזקים יותר . 

        10/3/10 01:42:

      תודה ששיתפת היה מעניין :)

      המשך יום מקסים


        9/3/10 19:38:

      תודה ששיתפת

      המשך יום מקסים

      מאיר
        7/3/10 06:46:


      לילי יקירתי,כמה כואב ועצוב.אין נחמה לאובדן של ילד.

      יקירתי , ריגשת אותי. את אישה אצילת נפש.

      בזכות כשרונך הגדול ,זכית לעשות

      מצווה גדולה.תבורכי יקירתי שושנה

        6/3/10 20:27:

      *עברה בי צמרמורת תוך כדי קריאת הדברים 

      לחיות את החים בהנאה יום יום חשוב ובעוצמות  

        5/3/10 19:54:


      מאד התרגשתי. נגעת ללבי בפוסט שלך.

       

        4/3/10 20:45:

      ריגשת אותי עד דמעות

      בכאב שעולה מבין המילים

      בזיכרון של הגעגוע

      בזכותה של התפילה

      וניקיונה של האמונה

       

      באת באהבה וזכית באהבה

        4/3/10 17:10:

      אני רק מככב עד שייגמרו לי הכוכבים.  כי אין לי זמן  לכתוב תגובה ענינית ומעמיקה ומצד שני אני לא מרגיש בנוח להתעלם ממכתב ששולחים אליי.  

      תבין אותי,תמחל לי,  תסלח לי ותתחשב.

      ככה זה שמקבלים 748 מכתבים מ438 חברים ביומיים.

      ואל תחשוב לרגע שיכולתי להגיב לעניין  במקום לכתוב את כל הבלה בלה שלפחות לקח לי כמה דקות. אז לא.. אני פשוט העתקתי את התשובה והדבקתי .

      ושוב התנצלות

      וזה לא אומר שכך זה יהיה תמיד.

        3/3/10 21:52:
      לצערי הייתי לא פעם אחת בביקור אבלים מסוג זה ואני יכול להבין את מה שהירגשת במעמד זה.
        3/3/10 20:30:


      היית לי מקור להתרגשות

      גדולה כשהיית שם,,

      חיבוק,,:)

        3/3/10 18:48:

      מאוד יצירתי, מאוד מרגש. את במיטבך בפוסט הזה.
        3/3/10 18:41:

      אשרייך שזכית למעמד חשוב זה

      תזכי למצוות...♥*

        3/3/10 17:22:


      התרגשתי יחד איתך וגם מהמעשה האצילי ומלא האהבה, שבאה מעומק ליבך.

      תודה ששיתפת. תבורכי !

      סוזן

        3/3/10 14:26:
      יקירה לי כמה מרגש סיפורךאת מדהימה.מופלאים בעיני מעשייך.רגשתי איתך בבואך לחזקיצאת מחוזקת.מדהים, ומפעים.דמעתי בין מילותייך.ולקראת סיום הבנתי איזו זכות נפלה בחלקך.תודה ששיתפת.יום טוב.  
       
        3/3/10 14:17:

      ואת אדם

      כל כך מיוחד

      יקירה *

      מרגש.

      יו לילי

      ריגשת התרגשת

      וכולנו איתך

      איזה מעשה אצילי

      איזו זכות ניתנה לך

      מבורכת את

        3/3/10 12:35:

      קודם כל

      עשית דבר גדול וגם כתבת עליו

      נהדר

       

      את כבר ראויה ל"הוא מברוקלין"...

       

      שנית כל

      חזרת לסורך וכתבת 

      מגילה

       

      הלן?

       

      אנשים עובדים פה!

       

      יפה מאוד נשמההה

        3/3/10 09:55:


      כל הכבוד לך !!!!!!!!!!!!!!

       

      הנתינה, היציאה מעצמך, ההתעלות העצמית למענם מקסימה.

      ההתנהגות במקרים כאלה כלכך לא קלה וכלכך לא מובנת,

      ואת היית שם עבורם, ברגעים הקשים של חייהם.

       

      עצוב עצוב עצוב עצוב עצוב עצוב

       

      ולך קבלי עידוד, חיזוק וחיבוק על מעשה אצילי.

        3/3/10 09:32:
      *
        3/3/10 09:21:


      נעתקו מילותי

      חיבוק ענק

      ממני

        3/3/10 08:00:


      אין לי מילים.

      מירית

        3/3/10 07:14:
      "יצאתי לשליחות מלאה חששות
      וחזרתי ממנה הביתה

      מלאה בחוזק
      מלאה ברצון טוב יותר,
      מלאה בתובנות
      מלאה בפרופורציות,
       
      מלאה בחדוות היצירה,
      מלאה בחיים"
       
      אמרת הכל. צדיקה את!*

        3/3/10 07:12:


      כל-כך מרגש

      כל-כך כואב לאבד בן

      מאד מרגש שציירת עבורם לכבודו.

      יום טוב

        3/3/10 07:00:


      טרגדיה מעציבה

      באים לנחם

      ויוצאים מנוחמים

       

      לעצב פנים רבות

      הפעם בא לידי ביטוי בציור שלך

      להביע השתתפות בצער המשפחה

       

      אין מילים

       

      לאה

        3/3/10 05:56:

      פוזית*
        3/3/10 05:41:

      צטט: kdy 2010-03-03 02:37:53

      מזמור לדוד,ה" רועי לא אחסר,

      בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני,

      נפשי ישובב,ינחני במעגלי צדק,

      למען שמו,

      גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע,

      כי אתה עמדי,

      שבטך ומשענתך המה ינחמוני,

      תערוך לפני שולחן נגד צוררי,

      דשנת בשמן ראשי,כוסי רויה,אך טוב וחסד

      ירדפוני כל ימי חיי,

      ושבתי בבית ה" לאורך ימים.

       

      והלוואי ותסור הרעה מדרכנו

        3/3/10 02:37:

      מזמור לדוד,ה" רועי לא אחסר,

      בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני,

      נפשי ישובב,ינחני במעגלי צדק,

      למען שמו,

      גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע,

      כי אתה עמדי,

      שבטך ומשענתך המה ינחמוני,

      תערוך לפני שולחן נגד צוררי,

      דשנת בשמן ראשי,כוסי רויה,אך טוב וחסד

      ירדפוני כל ימי חיי,

      ושבתי בבית ה" לאורך ימים.

        3/3/10 01:59:

      באת לנחם ויצאת מנוחמת

       

      אשה אמיצה את לילי

       

      והעולם הזה שגילית

       

      האנשים האלו שאיבדו את היקר מכל

       

      והכניסו אותך לעולמם

       

      בכזה נועם וסבר פנים יפות

       

      אני בטוחה שידעו והבינו

       

      עם איזה לב ונשמה גדושים

       

      הגעת אלייהם

       

      את והם הדוגמא לאנשים יפים שעוד יש לנו פה

       

      בכיתי איתך כשקראתי

       

      ראיתי מול העיניים את כל מה שתיארת בכזה רגש

       

      בכל כך הרבה אהבה ואמפטיה

       

      תודה לך על ששיפת והבאת

       

      תודה לך על שעשית

       

      "אנא בכוח", אחת התפילות החזקות והאהובות ביותר

       

      הלוואי שלא יחזרו המראות ההם יותר

       

      לעולם .

       

       

        3/3/10 01:27:

      לילי יקירתי

      אין סוף פוסטים העלת

      הרבה מבדחים, הרבה הרהורים

      ופה הגדלת לעשות

      גם במצווה, גם בכתיבה.

      ריגשת ברמות.

      חיבוק עז ממני.

        3/3/10 00:22:
      יש  מי  שמבינים  שאדוני  נתן  ואדוני  לקח  ומי  שהלך  בצעירותו  כניראה  היה  זקוק  רק  לסיים  כאן  משהוא  כדי  לעלות  רקיע
        2/3/10 23:54:

      אנחנו מחוברים על פני האדמה הזו

      ברשת בלתי נראית

      במקום אחד נפרדת נשמה

      ובקצה השני נולדת

      בנקודה אחרת מתרסק אדם

      ובאחרת ,נוסק אחר

       

      חוק הכילים השלובים

      הכל מתחבר נוגע

      ובסוף מתאזן

       

       

       

       

        2/3/10 23:44:

      לילי!

      את אישה  אצילת נפש!

      זו באמת זכות גדולה שנתנה לך

      וזכות זו מזכה אותך במצווה גדולה!

      בעבודות שלך יש המון כוח מחזק...

       

      מאוד ריגש אותי לקרוא !

      כול המפגש הזה עצוב ומרגש גם יחד!

      זה מאוד חזק כול מה שקרה כאן!

      אין לי מילים!

      חלי בן דויד

        2/3/10 23:40:
      כמה קשה וכואב השכול הזה
        2/3/10 23:39:

      לילי יקרה

      וקראתי ודמעות בעיניי

      תבורכי על הזכות שנתנה לך

      תבורכי על הכשרון שיש לך

      ואת עושה בזה - רק מצוות וטוב

      אשרייך יקירה

      ריגשת אותי מאד מאד

      גם עם שאלת "ה-למה" והתשובה שבאה איתה

       

        2/3/10 23:21:


      כה ריגשת אותי בשליחותך האישית.

      ממש נרגשתי לקרא את שכתבת..

      משפחה נפלאה..

      תודה לך לאה על ששיתפת...

      תמי

        2/3/10 23:15:

      עשית מעשה יקר וחשוב.

      מצווה גדולה.

      גילית אצילות נפש וחמלה.

      יקרה.

        2/3/10 23:00:

      חזרתי מלאה בחיים

      המשיכי לחיות ולהאדיר ולפאר את חייו של רועי


       

        2/3/10 22:36:

      לילי יקרה שלי..

      ועכשיו אני בוכה כל כך...

      איזה תעצומות נפש יש להורים האלה..

      ואיזה זכות ניתנה לך..

      תודה, תודה על מי שאת.

      מחבקת אותך לנשמתי..

      כואבת אותם..

      ת.נ.צ.ב.ה.

        2/3/10 22:33:


      מאוד מרגש

      שתדעי עשית מצווה גדולה

      ואני לא אישה דתיה בכלל

      אנשים בצער שאין כמותו

      אף אחד לא מסוגל להבין האמת

      עד שלא חוווה (ולא מאחלת לאף אחד)

      אנשים ממשיכים בחיים

      הם נשארים עם הכאב לעולמים

      כבדת אותם, ניחמת בנכחותך

      לאנשים בד"כ קשה מידי לגעת בכאב כזה

      ולאט לאט נאלמים לחיי היום יום

      בזכות הקורבנות האלה אנחנו פה

      ויש כל כך הרבה קורבנות כאלה

      ולנו אין מספיק כבוד לטעמי... 

        2/3/10 22:29:


      לאה יקירתי

      התרגשתי ואף דמעתי

      כל גופי הצטמרר לסיפור המרגש

      באת לעודד ויצאת מחוזקת מהם

      אכן הם מדהימים ביותר , הוריו של רועי

      שלא ידעו יותר צער

      ושתמשיכי את להיות חזקה

      נשיקות ****

        2/3/10 22:10:

      צטט: אפוק טיימס 2010-03-02 21:38:16

      תארת את זה באופן כל כך יפה. מאוד נוגע ללב, ואיזו משפחה אצילית יש לו. רק לא הבנתי איך פתאום הגעת את אליהם

       

      אסביר איך הגעתי אל המשפחה:

       

      קראתי פוסט של חבר בקפה בן משפחה

      של רועי ז"ל

      "עקדתי את בני"

      מילים שכתבה אמו של רועי לזכרו

      לא ידעתי מה לומר ואיך להגיב

      כתבתי לאמיר החבר היקר מהקפה

      והוא ענה לי בתגובה:

       

      את לא צריכה לדבר

      את תציירי,

       

      וציירתי את הציור הזה

      הראיתי לאמיר

      הוא עשה את החיבור עם משפחתו של רועי

       

       

      תארת את זה באופן כל כך יפה. מאוד נוגע ללב, ואיזו משפחה אצילית יש לו. רק לא הבנתי איך פתאום הגעת את אליהם
        2/3/10 21:17:

      מה שחשוב

      שהתמלאת בחיים.

      הרי את תאוות חיים..

      פרופיל

      לאה'לה Lea
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      תגיות