0
יעקב ממתין לי בחניית הבית מקבל את פני בחיוך בסבר פנים נאות, בכניסה לבית ממתינה אורלי, מקבלת את פני בחיבוק כשאני מושיטה ללחיצת יד השלט החרוט באותיות גדולות, למרגלותיו בריכת דגים המתכסים בשכבת עלים ירוקים. שמונה ברושים נשתלו השבוע לרגל יום האזכרה השני לנרצחים, אורלי מובילה אותי אל מאחורי גינת הבית , אל המקום בו השקיעה והזריחה נראים כמו כאילו העולם נברא בנקודה הזו כל בוקר מחדש ושוקע אל מצולות הים בהמתנה לבוקר הבא. לומדים פרקי תורה , שרים ומבלים עם המשפחה. כמו התנתקות וזכות לנוכח חיי היומיום המטורפים שלי , לא יכולה לומר מילה, מביטה לתוך עיניו של יעקב, מסבה ראשי לאורלי והם עומדים שם ושותקים איתי. הביטי אל קיר הבית, אחרי ששתלנו את עץ הזית, הוא משתקף על הקיר בדמות אייל ... כמו כוונה התאורה, כמו נבנה קיר הבית וכמו הוכן מיקומו של העץ ליצור את ההשתקפות. כמו ברגע דומייה אני מביטה לתוך עיניו העצומות וידיו הקפוצות בתפילה ומרכינה ראש. יכולתי לעמוד שם ולמרר בבכי. בצניעות ובאהבה גדולה, תמונותיו של רועי תלויות בעוד שתי פינות לזכרו מוקפות בספרי קודש, זמירונים שהופקו לזכרו . ואז, רגע אחד בו אורלי ואני עומדות בסלון הבית ויעקב נחפז אל המטבח להתקין עבורי משהו קל לאכול ושתייה להגיש לשולחן, אני מושיטה לאורלי את התמונה העטופה ותוך כדי אחיזתה אני שולפת את הניילון העבה ומלמלמת מספר מילים ... על כל פרח מצוייר, מרחיקה ומקרבת, קמה ומביאה משקפיים ומגלה כי מסביב לפסוק הכתוב, "אנא בכוח" עוטף את מרכז התמונה והחיוך נסוך על פניה, את זה הבנתי מאוחר יותר.
אורלי בוכה בלי דמעות, אני מביטה בה כאמא לילדים בוגרים בגילו של רועי כשנרצח בפיגוע בו נרצחו שמונה בני ישיבת מרכז הרב בירושלים. אחר הבעות פניה, אחר עיניה ושואלת אותה - אורלי, איך את עושה את זה. את צווארי ונופלות על בגדי כמו נהר מתפרץ , היא קמה ממקומה ומגישה לי ממחטות נייר . ויעקב בספה ליד מקריא עבורי מילים שנכתבו לזכרו של רועי ואני מביטה על תמונותיו של רועי ומתחברת לתוך עולמו ורגע אני בעולם של אורלי אמו ויעקב אביו ואחיו הנמצאים בבית ומאפשרים את תשומת המלאה אלי ומכבדים אותי באמירת שלום מחוייכת. ונראה כאילו הוא מחייך אלי בחזרה ואומר, הכל בסדר היי נינוחה וכמו מודה לי על ביקורי. על תפילתו הרמה, על טוב ליבו, על צניעותו והליכותיו, על מידותיו הטובות, על מפגשיו עם אנשים בכל רחבי המדינה והעולם, רבנים גדולים מספרים על עוצמת תפילתו של רועי אשר דבקה בהם. יעקב מקריא מתוך הכתובים ומעביר לי תמונות , שירים, ספרונים שהוצאו לכבודו, שירים של רועי, ציורים שצייר בילדותו, ואני מקריאה בקול מילים שכתב רב על תפילתו וקולי דועך וגרוני מתמלא דמעות. מתוודה על התרגשותי מהמעמד המכובד אליו זומנתי ועל הזכות הגדולה אותה קיבלתי. ואני באתי לחזק אותם ואין לי יכולת לעשות זאת נוכח המעמד הקדוש הזה. צריך רק להביט בתמונתו של רועי בזמן התפילה ולהבין את הנשמה הקדושה הזו שנרצחה ע"י בני עוולה מפלצות אנושיות . ולתאר את החששות אשר ליוו אותי עד לישוב אליו הגעתי - כמו באה להעיר את הכאב שלהם. מספר דקות אנו עומדות חבוקות ואני עוצמת עיניים ומתמכרת לאהבה הרכה שלה. הזכות להכיר משפחה בישראל, הזכות להיות חלק מעולמו של רועי מלאה בחוזק |