0
| היא החזיקה את הכפית במאונך מול עיניה.כגבעול סובבה אותו עד שהחלק הקמור שיקף את פניה.היא צודדה עצמה ומצאה בציפוי הכסף את הזווית המחמיאה לה. טיפת קצף נתלתה בין שפתיה ובקצה לשונה נדנדה אותה פנימה.הוא סיפר לה ,כך חשב,ספור מרתק.עיניה היו מופנות אליו ועפעפו מדי פעם בהנהון.הוא ידע שמחשבותיה נודדות ומחברות שרשראות של גלויות צבעוניות שהגיבור בהן לא יושב מולה.דוק מבריק המוכר לו - נחתך מעיניה כבניתוח לייזר.הריכוז שייחדה לעצמה ייתר את היושב מולה.הוא ראה בעומק הרהוריה- צוללנים בכחול שהתיזו ציחקוקים והציצו בהטייה מקרית של גבה. קולו נשמע כמתוך צוללת והבעבוע ניתק את האותיות מתוך המילים.היא עוד לא קלטה את עירומה לפניו.מה לעשות ,שאל את עצמו.הוא אהב אותה .הוא שתק ושיחק עם הכפית.הנקישות המתכתיות תופפו בראשו. הוא עלה במדרגות העץ אל הגיליוטינה וייחל למכאוב הגופני. היא גלגלה את הטלפון כגלגל הצלה,מתחה את ידיה קדימה,היטתה את אצבעותיה באגביות נחמדת כלפי מעלה ובדקה את ציפורניה .הסהרונים היו ורודים ככלניות .הנשימה התקצרה וריאותיו נבחו .הוא מישש את חזהו ביד פרושה כדי למצוא את מקור הלחץ. אצבעותיו טיילו בחלל לשווא .היא לגמה עוד לוגם ופניה נצבעו כענני נוצה לעת שקיעה.מבטו הושפל ושדה הראייה שלו גדר קוביית סוכר.פרורים לבנים נדבקו לכרית הבוהן והוא מעך אותם באכזריות..למרות שכוחו אזל לא חיפש פיתרון בהשלמה.השתיקה שנקבה את ליבו כמסרגה היטיבה עמה.היא סידרה בראשה לוח זמנים וקצבה את השעות לכל משימה.את הגבינה תביא מהשוק,חשבה, ונרות כבר קנתה. היא דמיינה את הלהבה בחושך. חשבון- היא אמרה וליבו צנח.הוא מלמל קדיש וקם אחריה.היא מיהרה לדלת והוא דשדש.נעליו כבדות כעופרת.כשיצאו מהקפה הסתובבה ונשקה את פיו בתאווה.חלציה בערו.תבוא בשמונה,אמרה,קניתי לך את הגבינה שאתה אוהב |