זהו. זה מחר ואני כבר מתעצבנת אם בעלי חותך לה את הבננה קצת עקום.

בינינו, אני די יודעת מה יגידו מחר. אני יודעת שזה נוגד את "הסוד" וה"קוד" ואי אילו תיאוריות על אנרגיות חיוביות אבל אין מה לעשות, את האמת אני יודעת.

אני עדיין מקווה, אני מאוד מקווה שזה משהו אחר, שזו לא גמדות, שהם ימצאו משהו פתיר ואחר ולא חריג אבל מספיק להסתכל כדי לראות כמה קצרות הרגליים האלה, כמה היא קטנה.

אולי אלוהים מחפש להקל עלינו בדרכים מוזרות אבל היינו חולים, אני ובעלי, כל השבוע, צינון קשה, חום, וקשיי נשימה אז לא ממש חשבנו על זה עד עכשיו, אבל פתאום נחת האסימון שזה הגיע וצריך להתמודד עם זה.

בפעם הקודמת שהיינו אצל האורתופד הזה פיצי הייתה בת חודשיים. בסוף הפגישה הוא ניסה להקל עלינו, חייך ואמר אל תחשבו על זה עד לגיל שנה כשניפגש שוב. אין טעם, הוא אמר.

אנחנו כמובן חשבנו על זה פחות או יותר בלי הפסקה והנה הגיע הזמן להיפגש שוב. אני מקווה שהפעם הוא יגיד לנו רשמית שאין לנו סיבה לחשוב על זה.

אם הכל יילך טוב אני עושה מסיבת בשורות טובות ביום שישי לחברים.

גם אם הכל יילך טוב אני לא אוכל לשמוע את המילה גמד באף שיר או סיפור בלי להרגיש בחילה.

גם אם הכל יילך טוב אני לא אוכל לראות את הסרט החדש של טים ברטון בגלל הדמות הננסית של המלכה שראיתי בפרסומות וחלמתי עליה כבר כמה סיוטים.

אם הכל יילך טוב אני אאמין שחלומות מתגשמים, שקורים ניסים, שיש טוב בעולם וגם קצת הגיון באיך שהדברים פועלים.

אם הכל יילך טוב אני אשן כל כך טוב מחר בלילה.

אמן אמן אמן, תחזיקו אצבעות, כי הכל רק נראה סגור