המהפך של שרון

כולנו מכירים ושומעים לעיתים קרובות מידי על אנשים שהחיים שלהם התהפכה ב 180 מעלות. הרבה פעמים זה בהקשרים חיוביים אך פעמים רבות מידי זה קורה עקב טעות של שנייה בכביש.

לפני שבועיים אחי הקטן סיפר לי שמתקיים מפגש מעניין בבית ספרו בנושא תאונות דרכים. גם אני עברתי תאונה ולכן הנושא קרוב מאוד לליבי והחלטתי להצטרף למפגש.

 שרון - הבחור שהעביר את המפגש - כבש את ליבי בסיפורו המצמרר וחשבתי שאם אשתף

אתכם תחשבו פעמיים לפני שאתם עולים עייפים על ההגה.

כשהחיים משתנים ברגע

"סיימתי כיתה י"ב, ופה התהפכו לי החיים", סיפר שרון חיים יוסף, במפגש אליו הצטרפתי, שנערך בבית הספר התיכון בו אחי לומד.

שרון, שהיה ילד שמח ושובב במיוחד, גדל בכרמיאל בסביבה תומכת.3 חודשים לפני גיוסו לצה"ל יצא שרון לבילוי עם חבריו. בדרכם חזרה הביתה, לכרמיאל, זה קרה.

השעה הייתה 5 לפנות בוקר ושרון ישן במושב האחורי בכדי לצבור כוחות לפגישתו עם בת זוגתו (בזמנו),

באותו הבוקר. לפתע, במהלך הנסיעה הנהג נרדם על ההגה, איבד שליטה והרכב נזרק ימינה ושמאלה בין חומות ההפרדה שבכביש עד שנעצר בתוך אחת מהחומות.

"אני זוכר שהנהג ושני חברי שישבו איתי מאחורה יצאו ללא שריטה וחבר שלי שישב ליד הנהג נפצע קל

 (חצי יום מחוסר הכרה)", נזכר שרון, אך עבורו הסיפור הסתיים אחרת.

נופל וקם

כשמד"א הגיעו לזירת התאונה היה שרוי שרון במצב של מוות קליני ופונה מיד לבית החולים. הוא סבל משברים בצלעות, זכוכיות בכל הגוף (שחלקן נמצאות שם עד היום), שבר בלסת ומפגיעת ראש קשה במוח השמאלי (פגיעה בתאי הזיכרון). באותו הרגע כל זיכרונות הילדות שלו נמחקו לחלוטין.

"עד היום יש הרבה דברים שאני לא זוכר", הוא מספר. לאחר שחזר שרון להכרה, ישב חצי שנה על כיסא גלגלים בגלל חוסר שיווי משקל ואושפז בבית לווינשטיין למשך שנה וחצי של שיקום.

"השיקום כלל פיזיותרפיה, טיפול בדיבור וריפוי בעיסוק וגם אחרי שהשתחררתי אשפזו אותי שוב לחצי שנה נוספת בשל החמרה במצב", הוא נזכר. "לא היה בי כעס כלפי אף אחד. אבל פחדתי שלא אצליח יותר ללכת או לדבר".

בסופו של דבר, בעזרת הרבה כח רצון ותמיכה משפחתית הצליח שרון לקום על רגליו. לצבא לא הסכימו לגייס אותו, גם לא בהתנדבות. "החברים שלי כן התגייסו וכשהם היו מגיעים הביתה בשבת היו באים אלי ומוציאים אותי לטייל. אבל לאט לאט זה דעך והם התחילו לבוא רק פעם ב... נכון להיום אין לי קשר איתם יותר".

מחברתו דאז שרון נפרד והוא מספר ששם התחיל הסיוט שלו. "כל פעם שניגשתי למישהי וניסיתי לפתח שיחה התגובה שקיבלתי הייתה 'מה אתה שיכור?' או 'תזוז מפה יא נרקומן'".

בנקודה הזאת הרים שרון ידיים והפסיק לחפש. הוא החליט להשקיע את האנרגיות שלו במקומות אחרים ונרשם לקורס תכנון בעזרת מחשב. "נרשמתי לקורס אבל רק בשיעור הרביעי הבנתי מה לימדו בשיעור הראשון". גם ניסיונות מציאת העבודה של שרון כשלו. "ניסיתי למצוא עבודה אבל מי יקח לעבודה נכה שמוגבל  ביד וברגל ולא זוכר כלום".

היום, שרון בן 38, ומנסה לנהל את חייו בצורה הכי נורמאלית שהוא יכול. "אני ישן כל יום עד הצהריים, מתעורר, שותה קפה, אוכל ארוחת צהריים ומחכה לערב. בערב אני יושב באיזה בר מסעדה לבירה עד 1:00-2:00 בלילה וחוזר הביתה לישון.

אחלה חיים לא? אלה היו החיים שלי במשך 8 שנים עד שמצאו לי עבודה בתור איש מחסום. גם שם החזקתי מעמד רק שנה עד שקיבלתי מכתב פיטורים".

לפעול למען החיים

 למרות כל זה משתדל שרון להתרכז במה הוא כן יכול לעשות – לפעול למען מניעת תאונות הדרכים. שרון עורך מפגשים לבתי ספר יסודיים, תיכוניים וחיילים (לפרטים: mila08@orange.net.il), בהם הוא מספר את סיפורו האישי. "אני מקבל המון פידבקים חיוביים, שומע מהורים ותלמידים שאני באמת מצליח לחדור אליהם וזה מחמם את הלב".

לאחר כל מה שעבר חשוב מאוד לשרון להעביר את סיפורו הלאה כאשר המסר העיקרי שלו הוא:"אל תיקחו את החיים כמובנים מאליהם כי החיים הם הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים שהם ותחשבו על המשפחה שלכם".

אמנם הסבל שאני עברתי לאחר התאונה שלי לא משתווה לסיפורו של שרון, אבל גם אני הבנתי שאת החיים אפשר לאבד ברגע ושאני ברת מזל שאני נמצאת פה.אל תחכו שזה יקרה גם לכם כדי להבין את מה ששרון ואני כבר הבנו.

תהיו זהירים!