השמש סינוורה את המים.חול רך וחמים חדר מבעד לאצבעות הרגליים ורסיסי מלח ניתזו באוויר. הריאות לגמו מן האוויר ומהרוח, והאוזניים הקשיבו לציוץ השחפים שחגו מעל.חלצה נעליים, קיפלה פס במכנס ומיהרה לטבול את רגליה במים הצלולים. מאות הצדפים הפזורים על החול חרצו קווים בכפותיה אך היא בחרה להתעלם מן הכאב ולהמשיך לצעוד בקו המים. "נו טוב"...אמר לה..."משוגעת....גדולה ממני". והיא צחקה מלוא גרון כשהבינה שלא תוכל
להתחרות בו."חבל שלא הבאתי בגד ים" אמר לה.
"בשביל מה צריך בגד ים" חייכה לעברו. "טוב אי אפשר כך להיכנס אל המים עם כל הבגדים" אמר.צחקה.... דווקא כאן בחוף הזה הסבירה, מותר לך כל שתרצה. הגעת לחוף הנכון.הגיעו לפינת החוף. הצביעה לכיוון הים. "הוא קורא לך" אמרה לו. "אל תציצי" אמר לה, אבל היא לא יכלה שלא להביט בו בזוית העין כשפשט את בגדיו מעליו ורץ אל המים הקרים.השמש הגביהה רום בעודו רוחץ בין הגלים. אצות ירוקות רקדו מעל גבי הסלעים שעל החוף. דגיגים שחו בינות שוניות ושני כלבים התרוצצו הלוך ושוב במירדף אחרי כדור אבוד על החול."תיראי כמה חלק" אמר אחרי שניגב מעליו את שאריות המים. ונטל את ידה והצמיד אל חזהו.קפאה על מקומה.
ימים רבים אחר כך עוד חכחה בדעתה ודמיינה מה היה עליה לעשות באותה עת. בדרכם הביתה הייתה שקטה מן הרגיל. נאבקת בעצמה ובנפשה השואפת לקרבו אליה אל מול פחד הדחיה.
החזיק בידה בשנית ועטף אותה. ושוב קפאה. |
