האזעקה תפסה אותי ברחוב. מיהרתי הביתה והדלקתי רדיו. חיילי המילואים נקראו

להתייצב בבית ספר, בתל-אביב. היו כבר הרבה רכבים על הכביש. לקחתי את הרכב

שלי ומיהרתי להתייצב.

הבלאגן חגג. הגיעו אלפי חיילי מילואים. העלו אותם על משאיות. דיברתי עם קצין שהיה

שם והוא הציע לי להגיע לבסיס המילואים שלי, עם הרכב שלי. נסעתי לשדה תימן.

ביקשו מתנדבים. התנדבתי להסיע משאית אספקה לקווים. לא קיבלתי תדרוך ולא קיבלתי

נשק. אני ועוד חייל מילואים שהגענו ראשונים עם הרכבים הפרטיים שלנו, עלינו על משאית.

הכרתי טוב את סיני ונסענו לכיוון רפידים.

כל המלחמה הסעתי משאיות למרות שהתפקיד שלי במילואים היה אחר. מצאתי נשק

נטוש באחד המוצבים ולקחתי אותו לעצמי.

לבנה, תודה שהזכרת לנו את מלחמת יום כיפור שהייתה באמת מלחמה איומה.

פעמיים ביום לפחות ראיתי קרבות אויר של המטוסים שלנו והמצרים.

כל השאר היסטוריה.