פרשת דרכים. פרשת דרכים - ענת שניידר

רכב כחול וישן הופיע ממרחק, אט התגלו פני נהגת שנראתה צייתנית חוק רגילה , בכל זאת סימן לה בידו הגדולה לעצור בצד הדרך.

 לא להתרגש, להירגע זוהי רק בדיקה שגרתית אמרה לעצמה בליבה, עוד לפני שנעצרה כיבתה את הרדיו, מדוע ? גערה בעצמה ותהתה אולי יש חוק האוסר על האזנה למוסיקה בשעת נסיעה.

"רישיונות בבקשה" אמר בקול אדיב וסמכותי, והמתין.

ביד רועדת היא פתחה את התיק, למה אני רועדת חשבה בליבה, לא עשיתי כלום, אני חגורה, האורות דולקים, הרישיונות..., אולי לא שילמה רישיונות, היא ניסתה להיזכר אך לא הצליחה. ידה רעדה והיא לא מצאה את הרישיון.

"קדימה גברת אין לך את כל היום", ניסה להתלוצץ ולהפיג את המתח.

זה לא יעזור אם הוא ימשיך להלחיץ אותי, כמעט ופלטה הערה גסה , "הנה מצאתי" אמרה בהקלה וביד רועדת הושיטה לו את הרישיון.

השוטר הביט בתמונה בעיון רב ואחר הביט בנהגת, עיניו הצטמצמו, כאשר הביט בה, חיבה מיידית נתגלתה אצלו כלפיה, היא הזכירה לו מישהי , נראתה מוכרת. "את נראית שונה בתמונה" , אמר והביט בה מבעד לרישיון, חצי חיוך על פניו.

"תמונה ישנה" אמרה בהתנצלות. כבר מזמן הייתי צריכה להחליף את התמונה בתמונה עדכנית, נזפה בעצמה.

 "תכף אשוב" הוא מודיע לה ונותן לה זמן להשתלט על עצמה , להסדיר נשימות, אפילו בשעון העיזה להציץ. הוא התיישב בתוך הניידת וניסה להיזכר מניין היא מוכרת לו, השם לא אמר לו דבר, מחיפוש במחשב הניידת לא העלה כלום, הוא הביט בה שוב דרך המראה, אך שום תמונה לא עלתה במוחו, מחליט לוותר ובודק את הרישיון, הכול בסדר כמו שחשב.

היא המתינה ברכב, מחכה שישוב וישחרר אותה,למה הוא מתעכב, שרק ייגמר בדוח, קיוותה בפאניקה, והתפללה לנס.

הוא יצא מהניידת ובחן את מכוניתה מכל עבר, אולי כבר עצרתי אותה בעבר ניסה לחטט בזיכרונו. "רישיונות רכב בבקשה", חזר לקולו הרשמי, ממלא את חובתו.

הוא ממשיך להציק לי, חשבה במרירות. "כן כבר", היא עונה בלחש. איפה אמצא אותם עכשיו, כמה פעמים הבטחתי שאעשה כאן סדר חשבה בתסכול. ידה שהחלה שוב לרעוד פתחה את המגירה , הכול נפל והתפזר על המושב, היא נברה וחיפשה בין כל המסמכים ולא מצאה.

הוא הבחין בבלגן שנוצר וגיחך בליבו. קלט את נרתיק המסמכים לפניה וידו שנראתה עכשיו עדינה יותר אספה אותם במהירות. "הנה גברת". אמר בנימוס מקווה שמשם תבוא הגאולה.

 "אה נכון" , פלטה בהקלה, המסמכים היו מונחים בצורה מסודרת בנרתיק. הוא התבונן בהם מספר דקות, בדק את מספר הרכב, אך כלום, נשארה תעלומה, אולי זוהי החברה של ידידו השוטר, יש לה רכב דומה כמדומני. הוא כחכח בגרונו, אך לא הרגיש נוח לשאול.

"מאיזה שנה הרכב"? שאל בקול רגיל, הרשמיות נעלמה ממנו. אם יהיה ישיר היא עלולה לפרש זאת אחרת.

חשש התגנב לליבה, האם כבר יצא חוק שאסור לנסוע עם רכבים ישנים על הכביש? הזכירו את זה, היא אפילו שמעה דיון ברדיו על הנושא, אך האם החליטו? אם כן יש לו זכות לעקל לי את הרכב במקום, חשבה בבהלה.

 " אהה סוף 95, תחילת 96". אמרה בהססנות תוהה אם יש דבר כזה.

אפילו קולה נשמע לו מצלצל ומוכר. הוא כמעט בטוח זוהי חברתו של אחד השוטרים, לאחרונה בילו יחד במסיבה של המחלקה. והיא הגיעה עם חברתה שמצאה חן בעיניו.

חששותיה גברו, לשיעור כבר בטח תאחר אולי אפילו לא תגיע.

 היא מעיזה להביט אליו ובקול רועד ונמוך היא אומרת "אני ממהרת אדוני השוטר,תן לי דוח ואסע". "דוח? למה דוח? הכול תקין זוהי רק בדיקה שגרתית". הוא שוב הביט בה, לא בטוח,זיכרונו בוגד בו, מנין, מנין... כל כך מוכרת, יש לו הזדמנות פז לבקש את הטלפון של חברתה, הוא לא יפספס זאת שוב . ורגע לפני שהוא משחרר אותה לדרכה הוא מעז ושואל אם יש לה חבר .

היא מישירה אליו מבט לא מאמינה , בטוחה שהוא משתעשע על חשבונה,

"איזה חוצפה אדוני, להטריד נוסעת תמימה מתוך חמדנות, אני כל כך ממהרת, בגללך אאחר. אני אגיש תלונה במשטרה". היא מתפרצת, ומתניעה את הרכב .

"גברת תירגעי, לא טוב לנהוג כך, הירידה מסוכנת והערפל כבד", הוא אמר בדאגה, ונדהם מתגובתה,עכשיו הוא בטוח שזו לא החברה של השוטר.

ממש איכפת לו ממני, היא חושבת בזעם, חוטפת את הרישיונות מידו, זורקת הכול על הכיסא שלידה, ויוצאת לדרכה, שוכחת לאותת, לוחצת גז ובורחת משם מדמיינת את הסירנה שתכף תדלוק אחריה. אפילו הרדיו שניגן שיר שאהבה לא הרגיע אותה.

הוא נשאר לעמוד בצומת, ואז נזכר , זוהי הפקידה החדשה מהבנק שלאחרונה עזרה לו כל כך עם ההלוואה שלקח.