"לא, אין לי נשק. הצפצוף זה מהמפתחות. אין לי כלום בכיסים. הנה תעודת הזהות שלי. היי, היי, בלי ידיים!" זהו עברתי את המבדק הקפדני ואני נכנס לבניין המשרדים הגדול שבו עתיד להיערך לי הראיון. מפאט הסודיות לא ניתן היה לפרט את מהות התפקיד. עברתי את המאבטח הראשון ועליתי לשלב הבא - פקידת הקבלה בלובי. אני ממלא טופס מאיפה באתי, ולאן אני הולך. מפקיד תעודת זהות ועונד תג זיהוי של 'אורח'. עכשיו אני צריך להמתין שיבואו לאסוף אותי, עדיין אי אפשר לסמוך עלי. כעבור חצי שעה מגיעה בחורה וקוראת לי לבוא עימה למעלית. להפתעתי היא לא קושרת עיניי. אני מקווה בשבילה שהיא לא תיענש על כך. היא מעבירה כרטיס מגנטי והמעלית עולה. אנחנו יוצאים מהמעלית בקומה השביעית. מגיעים לדלת ברזל כבדה. הוא מתקתקת במהירות קוד סודי. זמזום. הדלת נפתחת. לפנינו מתגלה עוד דלת. הפעם קטנה יותר. הבחורה שולפת מפתח רב-בריח ופותחת גם את הדלת הזו. כעת אנחנו נכנסים למסדרון ופוסעים לאורך שתי שורות של דלתות סגורות. אנחנו מגיעים לחדר האחרון. לחיצה על האינטרקום.הדלת נפתחת והבחורה מפקידה אותי בידי בידיה האמונות של מנהלת לשכת המנכ"ל.שוב אני ממלא טופס עם פרטים ואז הרגע הגדול מגיע, כולי נרגש, עשיתי את זה, אני זוכה להיכנס לחדר של המנכ"ל.

ראשית הוא מגיש לי טופס התחייבות לשמירה על סודיות. ביד רועדת, מגודל המעמד, אני חותם כאן, כאן וכאן. הכול מוכן לראיון. "אתה מודע לזה שכל מה שאנחנו מדברים נשאר בינינו?" הוא תוקע בי מבט רציני. אני מהנהן בהסכמה. הוא חוקר אותי. מי אני, מאיפה אני ולמה אני. "למה אתה חושב שאתה מתאים לתפקיד?" הוא שואל. "מה בדיוק התפקיד?" אני מחזיר שאלה. "אני לא יכול עכשיו לחשוף אותו, זה רגיש מידי". הוא עונה.

"אני לא אגלה"

"אני מבין, אבל אי אפשר לספר."

אני עושה מבט של כלב שמביט בעצם שמחזיק הבעלים.

"טוב, רק בגלל שאתה נראה לי בחור אמין" הוא ממתיק איתי את הסוד "אתה יודע שאנחנו חברה לקידום מכירות ובשבוע הבא עומד להתרחש אירוע סודי ביותר... אסור שהמתחרים ידעו על זה... אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו פשלות כמו של המוסד...."

"מה? מה האירוע?" אני כבר לא יכול לעמודבמתח.

"חברת ממתקים גדולה עומד להשיק חטיף בטעם גזר"

זה הכול? אני מאוכזב "ומה התפקיד שמיועד לי?" אני דוחק בו ומודאג מעט - אף פעם לא ניהלתי אירוע כל כך חשוב.

"אתה" הוא תוקע בי מבט המגלם בתוכו את הסיכון הגדול שהוא לוקח "אתה תהיה הארנב הראשי".

מה יכולתי לעשות?! הסכמתי, אני הרי גם צריך לצאת מפה,לא?!