הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" מעולם לא היה נכון ומדויק יותר. בכל תוכנית אחרת, בכל סצינת קולנוע, או אפילו בפגישה מקרית ברחוב, סער - הגבר-גבר, החתיך, המרשים, החזק, הבטוח, הקרבי, המסוקס, הסקסי, המפקד, העורך-דין, המצליחן, האשכנזי, התל אביבי - היה לוקח בענק את אלירז - הציפלון, המכוער, המזרחי, הלוזר, האנדר-דוג, האנטי-גיבור, הלא-משכיל, נער הפרברים.

רק בתוכנית ייחודית כמו ה"אח הגדול", בה נחשפים כל חולשותיהם של המשתתפים לעיני כל, וניתן לעקוב אחריהם יום יום, לאורך זמן, בזכוכית מגדלת ולבחון את התנהלותם והתמודדותם עם סיטואציות קטנות כגדולות, אלירז - הרגיש, החכם, הישיר, הפיקח, המקסים, הצנוע, המסתדר, הגברי, הישראלי במובן היפה, הסוחף, המגניב, הקליל והיפה מבפנים היה יכול לנצח את סער - התינוק המגודל, החסום ריגשית, התקוע, העצבני, המלחמתי, הילדותי, המגעיל (אל איילה לפחות), הלא-חברותי, המקובע, הכבד, הלא מפותח והעקשן.