יציאה מעבדות לחירות - האם אנו עדיין עבדים מודרנים? האם טבוע בכם עדיין "גן העבדות"?
"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח." (מתוך ההגדה של פסח) כל סיפור בתנ"ך מכיל את ה"פשט" – הבנת הדברים כפשוטם וכלשונם, ואת ה"דרש" – דברים נסתרים שמתחת לפני השטח. מכיל עמו מפתחות לפענוח המציאות שלנו. בממד בו אנו חיים כאן,"ספירת מלכות", אנו מצויים בממד של חומר. הדברים כאן הם גם "מציאותיים", וגם בו בעת סמליים. הוא אדם שכיבה את חלומותיו. הוא אדם שנכנע לחוקי המציאות – לעבדות. מלווה אותו תחושה של רחמים עצמיים, דיכאון עמוק, ייאוש שנובע מאובדן התקווה, תסכול, מרירות, רגשות בושה, תחושת אשמה. כל אלו מסתכמים בפסיביות ובהבנה שיש לציית לחוקי האדון. הוא יפתח תחושות של כעס, שנאה, טינה, קינאה באדון. הרגשות העזים יגרמו לו למחשבות כיצד הוא יוכל לשנות את מצבו הקשה. כיצד יוכל לברוח ולהימלט מגזירת העבדות. הוא מפתח תקווה וחלומות להיות בן-חורין, לצאת אל החופש. וליצר הרס עצמי. המלחמה הפנימית תהפוך למלחמה חיצונית. נשאלת השאלה: האם באמת זנח את האמונות הכובלות שלו שמלכתחילה גרמו לו להיעשות עבד? האם באמת השאיר מאחוריו את "דפוס הקורבן" שגורם לו להיות חסר ישע, בעל רחמים עצמיים ופחדים שמנווטים את בחירותיו? אך אינה אמיתית ושלמה עדיין. אדם שיוצא לחירות נדרש לשנות את כל האמונות שלו. היה זה דור שגדל על אמונות ודפוסים העבדות. אחריותנו הינה לגבי הרובד האישי של כל אחד ואחד מאיתנו, כמו גם להיבט הציבורי, של כלל העולם. את התדרים המתאימים אליהן.
לדוגמא: אינכם מאמינים בעצמכם, אתם בטוחים שכולם מנסים "לסדר" אתכם, שאתם פשוט קורבן חף מפשע של נסיבות – אזי אתם ממגנטים התרחשויות מתאימות ובני אדם מתאימים לאמונות שלכם. להבדיל, אם הינכם אנשים בעלי חשיבה חיובית, אופטימיים ויש לכם אמונות חיובית על בני אדם ועל העולם בכלל, אתם תמגנטו לעצמכם בני אדם נפלאים שחושבים כמוכם. אתם תיצרו לעצמכם שלל הזדמנויות שיוכיח את האמונה הבסיסית שלכם בשפע. כבר נאמר "סוף מעשה – במחשבה תחילה". כל מעשה שעשיתם אי- פעם בחייכם נבע ממחשבה, שקדם לה רעיון כלשהו. גם כל מה שרציתם לעשות, אך נמנעתם מכך משום שפחדתם, התוצאה אף היא הינה יצירה שלכם. הם מכילים בתת- המודע שלהם כל מיני סוגים של אמונות שונות. הן אחראיות ליצירת המציאות ומשפיעות על התגשמות, או לחילופין אי הגשמה של כוונה ליצור במודע. מקורן של אמונות אלו בזיכרונות הטבועים בנו. הם מוטבעים בדי.אן.אי שלנו ונוצרו כתוצאה מהתנסויות שלנו ושל אבות אבותינו בתקופות חיים שונות. דפוס של קורבן.(*מי שקרא את ספרי "תודעת האחד" מכיר מפרק 27) דפוס זה מכיל אמונות של אוזלת יד, חוסר אמונה. קיים חוסר הבנה כיצד אנו אחראים ליצירת המציאות, כיצד ברובד העליון שלנו יצרנו את כל ההתנסויות שלנו. דפוס זה מטיל את האשמה על גורמים חיצוניים – על אנשים אחרים שפגעו בנו, הכזיבו, בגדו, נטשו. האשמה מוטלת גם על החברה כולה וננקטות האשמות כמו: "אנו חיים בחברה אלימה", "כל המדינה מושחתת", וכדומה. כ- ו- ל- ם אשמים!!!! אנו מרגישים כי רק אנו חפים מפשע, מסכנים," פראיירים" אולי... אין ספק שאנו קורבנות של החיים "הקשים והבלתי צודקים". בלשון המעטה. לעתים, אנו חושבים שהפתרון הקל ביותר הינו פשוט לברוח מהמדינה הזאת ולעבור לארץ אחרת, שבה נוכל להיות חופשיים להגשים את חלומותינו. אנו מתכננים "לרדת" ובזים בסתר לבנו, או מרחמים, על כאלו ש"עושים עלייה". האם יתכן ועדיין אנו כבולים ומושפעים מזיכרונות היותנו עבדים במצרים? אנו שופטים ומבקרים את עצמנו על - פי קריטריונים חיצוניים נוקשים מאוד. אנו רודים ונוגשים בנו ללא הרף, בלי רחמים. אנו מפתחים קול פנימי של "רודן" שגורם לנו להגיד לעצמנו בחוסר חשק ובמסכנות ש"אנו צריכים", "אנו חייבים"...להספיק לעשות, לעמול קשה, לרצות בני אדם אחרים כדי שלא יכעסו עלינו ואולי גם יאהבו אותנו. כולל על שהתעצלנו לבצע משימה כלשהי, על ששיקרנו למישהו משום שפחדנו להתמודד עם האמת פנים אל פנים. אנו מענישים את עצמנו לא רק על מעשים או על דברים שחשבנו שאנו צריכים לעשותם ולא עשינו אותם, אלא גם על מחשבות ורגשות "בלתי הולמים". אנו יכולים לכעוס על עצמנו גם בגלל זיכרונות מהעבר. מדוע לא נהגתי בצורה מסוימת, מדוע כן עשיתי דברים שהיום לא הייתי עושה מדוע אפשרתי דבר מסוים? הם יכולים לבוא לכל לביטוי בסימפטומים גופניים של מחלות שונות והרעת המצב הכללי בכל התחומים. אנו מצליפים בעצמנו בדיבורים הפנימיים. אנשים רבים מקללים את עצמם ושמים על עצמם תוויות של "טיפש", "מטומטם", "אפס מאופס", "לוזר" ועוד. כמה פעמים זה קרה לכם שכך כיניתם עצמכם, בין בדיבור הפנימי ושמא גם בחיצוני? לשם מה, כשיש לנו את עצמנו? ב ר ם, משום שהעבדים אינם מבינים את חשיבות המחשבות והדיבור הפנימי שלהם ביצירת המציאות, הם נוטים אכן ליצור לעצמם, באמצעות דרמות – אויבים חיצוניים. כמה נוח ופשוט להאשים את המדינה, ואולי את העם האחר המגלם לנו את תפקיד "האויב הרע". לעתים ,השנאה מפיחה אנרגיה של עוצמה וכוח. יש איתה רווחים משניים, אין ספק. כמה פעמים בעצם לא לקחתם אחריות על כך שאתם אלו שיצרתם את המציאות שלכם? הם רוטנים בתרעומת: "אני יצרתי לעצמי את המחלה שלי?" , "אני יצרתי לעצמי את הכאבים?" , "אני יצרתי שיפטרו אותי מהעבודה ויחסר לי כסף?" " אני אחראי לביטחון הקיומי של המדינה שלי? א – נ - י" ?
הרעיון של אחריות אישית טומן בחובו עוצמה גדולה, כאשר מבינים אותו על בוריו. סימן שאם נבין את האמונות מתוכן יצרנו אותו ואת המטרה שלו – נוכל גם לשנותו. ראיתי את הסיבה הגבוהה מדוע יצרה את המחלה. היא עבדה שנים רבות כאחות בבית חולים. היא מלאה תפקידים מלחיצים שדורשים אחריות רבה. לאחר שלושים שנה התעייפה מכך. בנוסף, היא לקחה על עצמה רגשות אשם כבדים מדוע לא סייעה לחולים יותר מכפי שעשתה. היא סיפרה לי כי יצא לה ללוות הרבה חולים אל מותם. היא הבינה אמנם כי לא היה ביכולתה לעשות יותר מכפי שעשתה, כי נשמה בוחרת "מתי ללכת", ובכל זאת התייסרה בשל כך. היא לקחה על עצמה, העמיסה על גבה (תרתי משמע) את העצב של החולים, של בני המשפחות שלהם וכשלא יכלה יותר לסבול, הדחיקה. הדחקה זו יוצרת חסימה אנרגטית בגב התחתון. משום שהתחנכה על חריצות וצורך לעבוד יום- יום וקשה, משום שהנשמה שלה בקשה מנוחה, מצאה פתרון. הפתרון לא היה במודע, כמובן. כדי שתעבור לעבוד בחצי משרה. "אוי לא! אני רוצה לעבוד חצי משרה!" הסברתי לה, לאחר ששחררתי ממנה דפוס קורבן אליו לא הייתה מודעת, שמותר לה לעבור לחצי משרה. שזה בסדר, לגיטימי שתנוח. היא הבינה והחליטה לשחרר את כאבי הגב שהיו כבר ממש בלתי נסבלים. היא הייתה מלאת שמחה, תקווה והחליטה להיות מודעת למציאות שהיא יוצרת ולאמונות שלה. בהם הוא נתקל כדי לצמוח דרכם, כדי ללמוד משהו, כדי לקבל רווחים משניים. רווחים אלו יכולים להיות: לגיטימציה לנוח, לחדול מלעבוד, לקבל תשומת לב, לרחם על עצמנו, לתת מוצא לרגשות שליליים ולעצב, להפנות את המיקוד לנושא אחר בחיים, להתפתח מבחינה אישית (קורסים, סדנאות, ספרים) ועוד.
הקשר בין מקרה זה לבין העבדות הינו במערכת האמונות הפנימית, שגורמת ליצירת התרחישים והחוויות בחיינו. גם אם הן אינן עולות בקנה אחד עם המוסר וההיגיון שלנו. אמונות שליליות – נשחרר מעל גבנו. אמונות מתחלקות, כאמור, למודעות ואלו שבתת- המודע שלנו ואיננו יודעים על קיומן. כיצד נזהה אמונות מגבילות? מבין מה פשר העבדות, מבין את זכותו המולדת להיות אדם חופשי ולקבל שוויון מלא, הוא יכול להחליט לשנות את הסטטוס שלו. הרי מובן מאליו כי הוא לא ייעשה כל שינוי במצבו. טראומות, על - ידי בחירה בכך. ולכל המשתתפים בדרמה שלנו. כשאתה מפסיק להתמקד בכמה קשה ולא טוב לך, אתה יכול לפתוח את הלב ולחוש הקלה, שמחה, אושר. את הדיבור הפנימי שלנו. במקום לרדות בעצמנו "אני צריך", "אני מוכרח", נתחיל להשתמש בבחירות חופשיות: "אני בוחר", "אני פועל ברגע שמתאים לי", וכדומה. החום והיחס הנעים שאנו מצפים מהזולת לתת לנו. אין למעשה כל צורך להאמין באמת שבהצהרה זו. (*כיוון שיש אנשים שנראה להם שהם משקרים לעצמם כשהם מצהירים זאת.) זהו תכנות מחדש של תת- המודע וכל היצירות שלכם. לא ניתן למחשבות שליליות ו"קורבניות" להיכנס לתוכנו. נבחר את המחשבות שיעצימו ויחזקו אותנו בעצמנו. ("הצהרות חיובית"). כל אלו יקדמו אותנו לקראת היותנו באמת בני חורין. אז נוכל להרגיש ולהיות חופשיים להגשים את ייעוד הנשמה הנבחר שלנו. נוכל לבחור לשחרר אותן ולצאת אל חירות אמיתית של יוצר מודע. עבדות של האגו – אל חירות אמיתית והגשמה מלאה. תודה על שחרורו של גלעד שליט שחוזר אלינו במהרה בריא ושלם בגופו וברוחו. אמן.
(C)כל הזכויות שמורות לאילנה בהט |