כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המכללה לרפואה הוליסטית - כרכור

    ארכיון

    אמא (לא מחליפה)

    97 תגובות   יום שישי , 5/3/10, 11:03


    אמא לא מחליפה

     

    אחד עשר שנים הוא אחז בידי, שאל לעצתי, ציפה לחיוכי,

    צייר לי ציור, בנה לי ארמון,

    חיבק ונישק לפני שהלך לישון, 

    ואני, אימא למופת שכמותי,

    הענקתי ונתתי את כל שביכולתי:

    חיתלתי, הנקתי, חיבקתי וסיפרתי,

    ניקיתי, כיבסתי, הקשבתי ואהבתי.

     

     

    עלינו מהפעוטון לגן ומהגן לבית הספר,

    למדנו לחשב, לקרוא, לכתוב ולצייר.

    טיפסנו מכיתה א ל- ו' במהירות הבזק,

    התחבקנו יחד מתחת לשמיכה, בלילות גשם וברק,

    הסעתי לחוגים, טיולים וקייטנות,

    הכנתי תחפושות עד לשעות הקטנות. 

     

     

    וביום בהיר..ממש בלי ששמתי לב,

    נעלם לו הילד ונולד נער חושב,

    חושב שכך וחושב אחרת,

    לא מבין לאן נעלמה לו האימא הנהדרת,

    נעלם החיוך, ההערצה בעיניים,

    נעלם החיבוק , אחוות הדרך של שניים.

     

     

    מתח וכעס, מרד ובדיקת גבולות,

    צחוק שמתחלף בבכי, עליות ומורדות.

    גיל ההתבגרות כולם אומרים לי, גיל ההתבגרות,

    צריך לקחת הרבה אויר ולקוות שיחלוף במהירות.

     

     

    חוסר אונים, בלבול ובושה,

    המון שאלות ודמעה כבושה,

    אין סוף שיחות, הרצאות ומאמרים מקצועיים,

    פסיכולוגים, מטפלים ויועצי נישואים. 

     

     

    הרבה שעות חיפוש באינטרנט, לילות בלי שינה,

    זוהי צרת רבים, עכשיו אני מבינה. 

     

     

    אם כך, החלטתי, אשנס מותניים,

    דרך חדשה אחפש,באש ובמים.

    החלטתי לצאת למסע של חקירה, למידה והתבוננות,

    במטרה על חיי לקחת אחריות.

     

     

    אני קוראת , מתייעצת, מתבוננת ומקשיבה,

    הופכת כל אבן, בודקת מה אני מרגישה,

    מזכירה לעצמי לא לשכוח לנשום עמוק,

    ואת ילדי נערי מחבקת ברגעים שהוא מסכים עוד להיות תינוק. 

     

     

    מייחלת אני בלב שלם עם הרבה תקווה ואמונה ,

    שהדרך תתגלה ואוכל לחבר את התמונה.

     

     

    בפוסט הבא אתכם אשתף ואספר,

    כיצד את חלקי הפאזל היקר הזה אבחר לחבר!    

    דרג את התוכן:

      תגובות (97)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/10 12:13:

      מרגש לקרוא ויש לי כל כך הרבה מה להוסיף ולשתף אבל קודם אחכה להמשך.

      תודה לך. 

        21/4/10 15:17:

      וואו  כל כך אמיתי ונכון, שותפה לכל מילה ......כל הכבוד
        28/3/10 21:25:

      כמה שזה נכון..ממש אהבתי תודה לך, חג פסח שמח לך ולכל משפחתך.

      נפלא!
        13/3/10 19:02:


      אוהבת את הדרך

      אשר בה את

      מעבירה לנו

      את משבר

      גיל העשרה

      של האמא כמובן.....

        12/3/10 21:31:

      גיל-אתי.

      מקסים ומרגש.

      נוגע ללב. ומעורר הזדהות.

      תודה

      נורית

        10/3/10 22:26:


      שלום

       

      נהניתי לקרוא

      לא קל להיות אמא

      מקצוע לכל החיים

      ולמדתי שהורה מחנך

      הוא גם חבר

      מסוג אחר

      מיוחד

      ולומדים להכיר ולאהוב

      ועובדים על כך שיהייה אחרת

       

      גם עם הילדים בטוב וברע ובלא נורא

      בהצלחה בהמשך דרכך.

       

        10/3/10 18:17:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-03-09 09:40:36


      מקסים ומרגש

      אחכה לחלקי הפזאל:)

      *

      תודה

      יום טוב

      דביחיוך

      היי דבי, מבטיחה לעדכן....תודה לך...

       

        10/3/10 18:15:

      צטט: עזרא מורד 2010-03-08 18:52:52

      קראתי ואני מעריך את כתיבתך.

      אמא ויותר נכון ההורים 

      צריכים להעניק אהבה וביטחון מצד אחד אך

      להיות גם תובעניים כלפי בניהם

      להציב להם גבולות ואפילו דווקא כשהם בוגרים 

      שידעו כי לא כל מה שבא להם לעשות יעשו

      אלא בכל מעשה, כן בכל מעשה , יש לשקול לחשב , לבדוק ,

      מה ההשלכות של המעשה לטוב או לרע ורק אחר כך לעשות .

      אני בימים אלה נאבק לסלק את תרבות ה"בא לי " וה"כאילו "

      וקורא להורים טלו אחריות לבניכם.  
      בהזדמנות עוד אתייחס לנושא בבלוג מיוחד.

       

      עזרא תודה רבה על דברייך המדוייקים...ערב טוב, גילאת.

        10/3/10 18:14:

      צטט: צלם בחסד עליון 2010-03-08 15:44:52

      דרך העולם, נעלמים הילדים...ובתהליך... הם הופכים לאנשים קטנים.

      אני למדתי להקשיב להם, מבחינת אבולוציה הם פיתוח שלנו לגמרי

      [אם הם מוצלחים..] ואם יש להם דעה שגיבשו, לנו רק הנסיון יותר.

       

      היי, תודה לך על הדברים...גילאת.


      מקסים ומרגש

      אחכה לחלקי הפזאל:)

      *

      תודה

      יום טוב

      דביחיוך

        8/3/10 18:52:

      קראתי ואני מעריך את כתיבתך.

      אמא ויותר נכון ההורים 

      צריכים להעניק אהבה וביטחון מצד אחד אך

      להיות גם תובעניים כלפי בניהם

      להציב להם גבולות ואפילו דווקא כשהם בוגרים 

      שידעו כי לא כל מה שבא להם לעשות יעשו

      אלא בכל מעשה, כן בכל מעשה , יש לשקול לחשב , לבדוק ,

      מה ההשלכות של המעשה לטוב או לרע ורק אחר כך לעשות .

      אני בימים אלה נאבק לסלק את תרבות ה"בא לי " וה"כאילו "

      וקורא להורים טלו אחריות לבניכם.  
      בהזדמנות עוד אתייחס לנושא בבלוג מיוחד.

        8/3/10 17:35:

      צטט: תשוקה 2010-03-08 13:47:40

      כתבת מקסים ומתוך הבפנוכו של הלב.

      יש שלב שהגוזל שלנו הופך להיות ציפור

      ציפור מסורבלת המחפשת דרך. בודקת את כנפיה שלה

      לומדת לעוף. לפעמים נכשלת והכישלון נתפש בעיניה

      ככישלון אישי ואז, המעטפת החמה שהיתה, במקום לגונן- מתחילה להעיק

      הכנפיים מתסכלות והעולם גדול ומאיים.

      זה השלב שהציפור האם- צריכה לזוז מעט הצידה ולאפשר.

      לסמוך על כל הבסיס האיתן שנתנה לגוזלה עד אותו שלב

      ולתת לו להתמודד. אבל להיות שם בשבילו כשיכאב.
      להבין. ולא לקבל את הכעסים והרטינות באופן אישי. זה שלו.

      והוא יתגבר. כולם עוברים את זה בשלב זה או אחר.

       

      תודה לך אלית..

        8/3/10 17:34:

      צטט: עדי ט. 2010-03-08 13:26:44


      מקסים כתבת

      אלו הם החיים צריך ללמוד לקבל

      לעטוף ולאהוב כפי שהם רוצים וכפי שהם  מ ר ש י ם....

      בהצלחה

      לא לקחת קשה

      הם שומרים על פרטיותם וזה בסדר

       

       

      תודה רבה עדי..
        8/3/10 17:33:

      צטט: שתי וערב 2010-03-08 11:46:21

      תודה אכן כתיבה מדהימה. כאם לארבעה ילדים  בגילאי 28 עד 40,שיהיו בריאים ,אומר לך -בילד הראשון היה קשה  שאלתי חיפשתי ודאגתי,עםהשלושה שאחרי ידעתי לקראת מה,ידעתי שזו  "שפעת חולפת" ותמיד הייתי שם עבורם.
      היום כשנכדי הוא בן 14 בתוך ה"שפעת "הזו אני אומרת לה קשה לכם  קשה גם לו תהיו שם בשבילו וזה יחלוף.................

      תודה ויום ניפלא

       

      תודה דליה..

        8/3/10 17:32:

      צטט: רון ידלין 2010-03-08 11:27:46

      בגיל ההתבגרות.. 

      אם אמא שלי היתה כותבת כזה פוסט 

      ... לא הייתי יוצא מהבית מרוב בושה 

      תודה רון, ערב טוב - גילאת.

       

        8/3/10 17:31:

      צטט: קוביקוב 2010-03-08 10:49:45

      כל כך מוכר.

      מגיע הגיל הזה שכאילו קופצת לה מתוך קופסא הבובה הזו על הקפיץ, כשהמכסה נפתח, ואתה לרגע משתאה ואפילו קצת נבהל - מי זו המפלצת שהיתה כל השנים שקטה וחייכנית בתוך הקופסא.  מי פתח את המכסה הזה לעזאזל.

       

      כל כך אמיתי ונכון, תודה קובי.

        8/3/10 17:07:

      צטט: שרון רווה 2010-03-08 10:37:34


      כאם לאם...

      אני כאן בשבילך...  

      עברתי תהליכים אלו חמש פעמים... ועוד....

      ואשמח לתת לך באהבה מניסיוני

      מהידע שלי ומתחושותיי...

      שאי בגאווה את נס האימהות

      שרון

      *

       

      תודה גדולה, שרון. תגובתך מרגשת.

        8/3/10 17:04:

      צטט: רחלי55 2010-03-08 10:36:47

      יפה כתבת,זה דרך העולם

      לא תמיד העניינים מתנהלים כפי שהיינו רוצים שיתנהלו,

      לכן אנו צריכים להיות סבלניים,

      בסוף הילד מגיע לבד למסקנה,ומבין שטעה בדרך שבחר,

      ולא רצה להקשיב להורים שהם הרי יודעים מה טוב בשבילו,

      היום הנוער רוצה להתנסות על בשרו,שלא יגידו לו מה לעשות

      זה לא קל,אף אחד לא אמר שקל לגדל ולחנך ילד,והדורות הבאים

      רק מקשים יותר.

       

      תודה רחלי.

        8/3/10 17:03:

      צטט: חמודה באמת 2010-03-07 19:43:44

      יפה כל כך

      ריגשת אותי

      תודה

      אלין*****

      היי אלין ותודה לך - גילאת.

        8/3/10 17:03:

      צטט: טליה הירש 2010-03-07 12:16:59


      כתיבה מרגשת ונוגעת ללב.

      כאמא לשני בנים בוגרים,אני יכולה לשתףכי,

      כל אחד מהם קרוב אליי בדרך אחרת.

      האחד מחבק מנשק,מתבדח איתי ועליי,

      בעוד השני תומך ובועט,בהתאם למה שעובר עליו.

      ואני,כאמא שמבינה שתפקידי היה לשמש צינור להגעתם לעולמנו,

      ומדריכה ומחנכת,בנפתולי החיים,נמצאת כאן עבורם,בכל תנאי

      ומשתדלת לאהוב,לתמוך ולעודד,ללא שיפוט וביקורת,באהבה

      ללא תנאי.בנתיים דיי מצליח לי.

      טיפים ועצות ינתנו בברכה.

      שבוע קסום ומלא אהבה.

      טליה

      כוכב גדול על המילים המרגישות.

      היי טליה, המון תודה -גילאת.

       

        8/3/10 17:02:

      צטט: חלי ביר 2010-03-07 12:10:20


      צרת רבים חצי נחמה??!

       

      מעט מקל....תודה!!

        8/3/10 17:01:

      צטט: טימפי 2010-03-07 11:20:56


      מקסים ומרגש!

      ברשותכם: אחת שרה שנים

      נעלמו החיוך, ההערצה...

      נעלמו החיבוק, אחוות...

       

      תודה נדב על תגובתך, גילאת.

        8/3/10 17:00:

      צטט: גיל גול 2010-03-07 10:08:45

      אהבתי את הכתיבה,

      זה ריגש, אבל צריך להבין שזה חלק מהחיים

      והכל תלוי באיך רואים את הדברים.

       

      כן בהחלט,תודה לך!

        8/3/10 16:59:

      צטט: The Horse Whisperer 2010-03-06 21:57:55

      וביום בהיר..ממש בלי ששמתי לב,

      נעלם לו הילד ונולד נער חושב,

       

      זה ממש לא זה,

      ביום בהיר הפציע הכרה מצדך

      שהוא לא ילד,

      אל תדאגי זה עוד יחזור שיהיה בן 30 :)

       

       


      תודה ניר.
        8/3/10 16:58:

      צטט: ניר יהודה 2010-03-06 20:52:22

      אהבת ילד וחיבוק הוא רק הכנה לבגרות שהיא צריכה מקום ושינוי ורוחב .

      וגם אנחנו הופכים להורים בוגרים שבזכות מה שהענקנו גילינו  את כח האהבה והנתינה שבתוכנו.

      והנתינה בבגרות הילד היא שונה וצריך להיתבונן וליזרום.

      היי ניר,תודה על התגובה.

       

        8/3/10 16:55:

      צטט: אירידיולוגית 2010-03-06 20:27:52

      מרגשת אותי את..

      את יודעת, ישנה איזה תורה שאומרת שכאשר אנחנו נשנה דבר בעצמנו הדברים ישתנו אצל זולתנו וביחוד אצל אלה שאנו הכי קרובים להם..

      מחכה לבאות

       

      תודה דבי, אשתף אתכם....גילאת.

       

        8/3/10 16:54:

      צטט: חובב לרנר 2010-03-06 17:13:37

      כן

      חיי כולנו זורמים באותו נהר

      המערבולות שונות, רגעיות,

      בזרם הגדול של החיים

      אבל הפתרונות דומים מאד

      והזרם מושך, והנהר דוחף

      והמים נרגעים עד למערבולת הבאה

       

       

      תודה חובב על התגובה.
        8/3/10 16:53:

      צטט: אהוד עמיר 2010-03-06 14:19:02

      כן. גידול ילדים, חלק מה "פיקניק" היפה/לא יפה, של החיים. ומתישר פחות או יותר כשהילדים עצמם מתחילים לבלות ב"פיקניק"  שלהם. אלו החיים. מחכים להמשך

       

       

      היי אהוד,תודה על התגובה..בהחלט אשתף!
        8/3/10 16:53:

      צטט: yaron..1 2010-03-06 13:52:49

      מחקה לפזל...

       

       


      תודה, מבטיחה לעדכן.
        8/3/10 16:52:

      צטט: צאמפ 2010-03-06 12:07:21

      מרד הנעורים !!! רובנו עברנו את התקופה הזו עם בנעורנו ועם בהיותנו הורים לילדים .

       

      תודה ראובן.

        8/3/10 15:55:

      צטט: *mami1972* 2010-03-06 11:37:33


      כל מילה נגעה בי מאוד

      אלו הם החיים

      ההתמודדות היום יומית לא קלה

      אבל ההשקעה משתלמת בסוף

      שבת קסומה

       

      תודה מאמי,יום מקסים...גילאת!

        8/3/10 15:54:

      צטט: nogush 2010-03-06 09:20:53

      צטט: רויטל ברזילי 2010-03-06 08:32:58

      כתבת מקסים.
      גיל ההתבגרות :)

      המשמח - זה עובר. הם מתחברים בחזרה.

      שבוע טוב

       

      מאד מרגש ויפה מה שכתבת....

      אני מצטרפת לרויטל-

      זה קשה להאמין, אבל זה עובר...

      הם חוזרים....

      סופש מואר!

      נוגה.

      תודה נוגה,יום מקסים..גילאת.

       

       

       

        8/3/10 15:52:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-03-06 08:32:58

      כתבת מקסים.
      גיל ההתבגרות :)

      המשמח - זה עובר. הם מתחברים בחזרה.

      שבוע טוב

       

      היי רויטל, תודה על החיזוק והעידוד...יום מקסים - גילאת.

        8/3/10 15:51:

      צטט: liopard 2010-03-06 05:10:09

      הכול מתחיל בלהבין

      להבין מה מניע

      מה עוצר

      מה מחאיב ומה משנח

      אז אפשר לחפס איך לעזור

       

      היי ליאופרד, תודה על התגובה שלך.

      גילאת.

        8/3/10 15:49:

      צטט: אלון כהן A.C.I 2010-03-05 23:48:19


      עוצמתי

          אהבתי

              כיכבתי     

       

      היי אלון,תודה על תשומת הלב....גילאת.

        8/3/10 15:48:

      צטט: perach1 2010-03-05 22:29:57


      לא קל הגיל הזה.. לא לדאוג , בסוף הם מוצאים את הדרך ומתקרבים בצעדים איטיים אך בטוחים ....

       

      תודה על השיתוף ..

       

       


      היי פרח, תודה לך ...גילאת.
        8/3/10 15:47:

      צטט: The light, 2010-03-05 22:16:43


      זה לא פשוט להיות הורה לנער מתבגר. אני רואה את זה בבית. איך הוריי מתמודדים עם שני אחיי הם תאומים בגיל ההתבגרות, כל הזמן בודקים את הגבולות של הוריי, אך אמא לא מוותרת לשניהם. אני מציע לך ללכת לפגישות של מכון אדלר, את תצאי משם מחוזקת. בהצלחה

       

       

      היי רועי, המון תודה על העצה שלך...יום מקסים, גילאת.
        8/3/10 15:46:

      צטט: ר ק פ ת 2010-03-05 21:53:56

      כמה מוכר...

      כאמא לשניים שהתבגרו בשלום, שלישי בתוך התהליך ורביעי כמעט שם -

      זה בסדר שיש להם דעה משלהם.

      אם הם מרגישים שיש להם מרחב החלטה, ודעתם נחשבת,

      הם גם משתפים בהתלבטויות -

      כי את תשאלי אם הם רוצים לשמוע את דעתך/עצתך,

      ותקבלי את האפשרות שלאחר שישקלו אותה, יקבלו החלטה שונה מזו שאת היית מקבלת.

      העמדת גבולות - בעניינים העקרוניים באמת, כי גם את זה הם צריכים - אבל לא "כי ככה אמרתי", אלא מנומק.

      אם יש מצב שאחרי ויכוח יגיע "כן", עדיף מלכתחילה לא להתעקש על ה"לא", אלא לנהל שיחה עניינית,

      ולשמור אותו רק לעניינים שבהם אין פשרות.

      בהצלחה, ושבת שלום

      רקפת

      היי רקפת, תודה על דברייך המדוייקים, יום מקסים - גילאת.

       

        8/3/10 15:45:

      צטט: אבו ג'ילדה 2010-03-05 17:35:32

      אם נתת לו ..

      דעה משלו ,  חופש חשיבה , אהבה אבל לא לוחצת ,  חוט שידרה , אחריות

      ומסגרת  .  אין לך מה לדאוג ..צריך ללמוד להקשיב , לקרא בין השורות , לפרגן על כול דבר

      לתמוך בו  רק אם הוא רוצה..לתת עיצות רק אם הוא רוצה ולהמשיך כרגיל

      להיות אמא שהוא מכיר  היתר   ...יחלוף  ויחזור לקדמותו ...לא בדיוק  אבל בערך

      כי הילד כבר אינו ילד ...
      שבת שלום ומבורך

      תודה אבי..יום מקסים, גילאת.

       

      דרך העולם, נעלמים הילדים...ובתהליך... הם הופכים לאנשים קטנים.

      אני למדתי להקשיב להם, מבחינת אבולוציה הם פיתוח שלנו לגמרי

      [אם הם מוצלחים..] ואם יש להם דעה שגיבשו, לנו רק הנסיון יותר.

        8/3/10 15:43:

      צטט: lean-haerev 2010-03-05 17:19:16

      כתיבה מדהימה. מאד נהנתי לקרוא את שטף הדברים.

      פעם שמעתי פסיכולוג מספר כך בדיוק כמו שכתבת רק בכאשר הוא חזר לביתו הוא מצא את אשתו בוכיה על "מר גורלה" הכיצד ייתכן שילדה המקסים והטוב אומר לה לא או שאינו מסכים איתה.

      האב הבטיח שהוא יטפל בנושא ולקח את הילד לחברו הטובפסיכולוג המתמחה בגיל הנעורים

      הפסיכולוג מיד הבין במה מדובר ופנה לנער וכך הוא לו אמר: "תקשיב לי נער ההורים שלך עוברים תקופה קשה היה סובלני איתם!"

      זה כל כך נכון אנו צריכים לדעת לקבל אותם לא משנה מה אם הם היום מקסימים הם נשארו וישארו מקסימים אנו צריכים ללמוד להיות שם עבורם ולא לדרוש שהם יהיו המראה שלנו כי הם לא.

       

      מה שכן אני יכולה להמליץ אם אנו רוצים לתת לנער או נערה המתבגרים שלנו מתנה לכל החיים אזי יש סדנה מדהימה המיועדת למודעות אצל בני נוער

      כל המעוניין בפרטים אשמח להמליץ, המתבגרים בביתנו עברו אותה והרווחנו כולנו ובגדול.

       

      שבת שלום ושנדע לראות את היופי והקסם בילדינו גם כאשר הם לא הולכים בדיוק בשביל שאנו סללנו אלא סוללים אחד משלהם.

       

      היי בת שבע , הדברים שלך מרגשים ונוגעים....יום מקסים, גילאת.

       

        8/3/10 15:43:

      צטט: shira_22 2010-03-05 16:43:09

       

      זהו אכן תפקידם של ההורים.

      מהיום בו אתה הוראה...

      יש לך משימה נוספת שהיא לדאוג....

      אך היא לעולם לא ניגמרת...

      היא רק גדלה.

      כל הכבוד - אכן משימה לא פשוטה.

       

       

       

      תודה שירה על ההזדהות שלך, אכן משימת חיינו - גילאת.

        8/3/10 15:42:

      צטט: raquelle 2010-03-05 15:37:48

      מרגש.

       

      תודה רחל, יום מקסים - גילאת.

        8/3/10 15:41:

      צטט: elya33 2010-03-05 14:23:30

      ממש לא פלא פשוט הטבע בהתהוותו ...

      אני מאמין שאם זה לא היה כך היית מודאגת שבעתיים על העדר התבגרות.

       

       

      תודה על תגובתך אליה, יום מקסים -גילאת. 
        8/3/10 15:40:

      צטט: alxm 2010-03-05 14:15:50

      קודם כל

      ישר כח על הכתיבה היפה .

      דבר שני , באמת כל שעשית למען הילד ראוי להערצה אבל אינך יוצאת דופן מיתר אמהות .

      ולהבין שהילד גדל וחפץ להרגיש מעט עצמאות ולא לחנוק אותו מאהבה .

      הכל רק במידה .

      והבה נחשוב איך התייחסנו אנו אל הורינו בהיותינו בגילו .

      ואחרון אחרון חביב :

      אם מהילד (ובכלל מכל אחד) לא יהיו לנו ציפיות - לא יהיו לנו אכזבות

      שבת שלום

      שלמה

      תודה שלמה.

       

        8/3/10 15:39:

      צטט: ketty3 2010-03-05 13:44:36


      מקסים.אכן מהחיים.

       

      תודה קטי, יום מקסים.

        8/3/10 15:38:

      צטט: diva55 2010-03-05 13:26:53


      אהבתי את זה , תודה.

       

      היי בטי,תודה על תשומת הלב...יום מקסים, גילאת.

        8/3/10 15:37:

      צטט: אדריכלית עדנה מור 2010-03-05 13:06:32

      כתיבה מקסימה ונוגעת ללב כל הורה חיוך

       

      תודה עדנה על ההזדהות,

      יום מקסים,גילאת.

        8/3/10 15:37:

      צטט: אנה הו 2010-03-05 13:00:02

      אהבתי מאוד.

      תודה לך.

      שלך,

      אנה

      היי אנה,תודה לך - גילאת.

       

        8/3/10 15:36:

      צטט: hkadman 2010-03-05 12:43:14

      מעניין אוד למרות שכיחות הבעיה שהעלית,

      ואין ברירה צריך להשלים עימה.

       

      תודה חיים, יום מקסים - גילאת.

        8/3/10 15:35:

      צטט: shonldi 2010-03-05 12:11:17


      יפה ונוגע בלב כל חבר

       

      תודה אילן,יום מקסים - גילאת.

       

       

       

        8/3/10 13:47:

      כתבת מקסים ומתוך הבפנוכו של הלב.

      יש שלב שהגוזל שלנו הופך להיות ציפור

      ציפור מסורבלת המחפשת דרך. בודקת את כנפיה שלה

      לומדת לעוף. לפעמים נכשלת והכישלון נתפש בעיניה

      ככישלון אישי ואז, המעטפת החמה שהיתה, במקום לגונן- מתחילה להעיק

      הכנפיים מתסכלות והעולם גדול ומאיים.

      זה השלב שהציפור האם- צריכה לזוז מעט הצידה ולאפשר.

      לסמוך על כל הבסיס האיתן שנתנה לגוזלה עד אותו שלב

      ולתת לו להתמודד. אבל להיות שם בשבילו כשיכאב.
      להבין. ולא לקבל את הכעסים והרטינות באופן אישי. זה שלו.

      והוא יתגבר. כולם עוברים את זה בשלב זה או אחר.

        8/3/10 13:26:


      מקסים כתבת

      אלו הם החיים צריך ללמוד לקבל

      לעטוף ולאהוב כפי שהם רוצים וכפי שהם  מ ר ש י ם....

      בהצלחה

      לא לקחת קשה

      הם שומרים על פרטיותם וזה בסדר

        8/3/10 11:46:

      תודה אכן כתיבה מדהימה. כאם לארבעה ילדים  בגילאי 28 עד 40,שיהיו בריאים ,אומר לך -בילד הראשון היה קשה  שאלתי חיפשתי ודאגתי,עםהשלושה שאחרי ידעתי לקראת מה,ידעתי שזו  "שפעת חולפת" ותמיד הייתי שם עבורם.
      היום כשנכדי הוא בן 14 בתוך ה"שפעת "הזו אני אומרת לה קשה לכם  קשה גם לו תהיו שם בשבילו וזה יחלוף.................

      תודה ויום ניפלא

        8/3/10 11:40:

      ממש פה לידיינו-  בזכרון

      ריטה רוקני צח

      חונכת ומאמנת בני נוער, 

       

      השלושה הפרטיים שלה הם הוכחה שהסנדלר לא הולך יחף

      בגיל ההתבגרות.. 

      אם אמא שלי היתה כותבת כזה פוסט 

      ... לא הייתי יוצא מהבית מרוב בושה 

        8/3/10 10:49:

      כל כך מוכר.

      מגיע הגיל הזה שכאילו קופצת לה מתוך קופסא הבובה הזו על הקפיץ, כשהמכסה נפתח, ואתה לרגע משתאה ואפילו קצת נבהל - מי זו המפלצת שהיתה כל השנים שקטה וחייכנית בתוך הקופסא.  מי פתח את המכסה הזה לעזאזל.

        8/3/10 10:37:


      כאם לאם...

      אני כאן בשבילך...  

      עברתי תהליכים אלו חמש פעמים... ועוד....

      ואשמח לתת לך באהבה מניסיוני

      מהידע שלי ומתחושותיי...

      שאי בגאווה את נס האימהות

      שרון

      *

        8/3/10 10:36:

      יפה כתבת,זה דרך העולם

      לא תמיד העניינים מתנהלים כפי שהיינו רוצים שיתנהלו,

      לכן אנו צריכים להיות סבלניים,

      בסוף הילד מגיע לבד למסקנה,ומבין שטעה בדרך שבחר,

      ולא רצה להקשיב להורים שהם הרי יודעים מה טוב בשבילו,

      היום הנוער רוצה להתנסות על בשרו,שלא יגידו לו מה לעשות

      זה לא קל,אף אחד לא אמר שקל לגדל ולחנך ילד,והדורות הבאים

      רק מקשים יותר.

      יפה כל כך

      ריגשת אותי

      תודה

      אלין*****

        7/3/10 14:56:


      מרגש

      (הפתרון הוא אצלך)

        7/3/10 12:40:

      *
        7/3/10 12:16:


      כתיבה מרגשת ונוגעת ללב.

      כאמא לשני בנים בוגרים,אני יכולה לשתףכי,

      כל אחד מהם קרוב אליי בדרך אחרת.

      האחד מחבק מנשק,מתבדח איתי ועליי,

      בעוד השני תומך ובועט,בהתאם למה שעובר עליו.

      ואני,כאמא שמבינה שתפקידי היה לשמש צינור להגעתם לעולמנו,

      ומדריכה ומחנכת,בנפתולי החיים,נמצאת כאן עבורם,בכל תנאי

      ומשתדלת לאהוב,לתמוך ולעודד,ללא שיפוט וביקורת,באהבה

      ללא תנאי.בנתיים דיי מצליח לי.

      טיפים ועצות ינתנו בברכה.

      שבוע קסום ומלא אהבה.

      טליה

      כוכב גדול על המילים המרגישות.

        7/3/10 12:10:

      צרת רבים חצי נחמה??!
        7/3/10 11:20:


      מקסים ומרגש!

      ברשותכם: אחת שרה שנים

      נעלמו החיוך, ההערצה...

      נעלמו החיבוק, אחוות...

        7/3/10 10:08:

      אהבתי את הכתיבה,

      זה ריגש, אבל צריך להבין שזה חלק מהחיים

      והכל תלוי באיך רואים את הדברים.

        6/3/10 21:57:

      וביום בהיר..ממש בלי ששמתי לב,

      נעלם לו הילד ונולד נער חושב,

       

      זה ממש לא זה,

      ביום בהיר הפציע הכרה מצדך

      שהוא לא ילד,

      אל תדאגי זה עוד יחזור שיהיה בן 30 :)

        6/3/10 20:52:

      אהבת ילד וחיבוק הוא רק הכנה לבגרות שהיא צריכה מקום ושינוי ורוחב .

      וגם אנחנו הופכים להורים בוגרים שבזכות מה שהענקנו גילינו  את כח האהבה והנתינה שבתוכנו.

      והנתינה בבגרות הילד היא שונה וצריך להיתבונן וליזרום.

        6/3/10 20:27:

      מרגשת אותי את..

      את יודעת, ישנה איזה תורה שאומרת שכאשר אנחנו נשנה דבר בעצמנו הדברים ישתנו אצל זולתנו וביחוד אצל אלה שאנו הכי קרובים להם..

      מחכה לבאות

       

        6/3/10 17:13:

      כן

      חיי כולנו זורמים באותו נהר

      המערבולות שונות, רגעיות,

      בזרם הגדול של החיים

      אבל הפתרונות דומים מאד

      והזרם מושך, והנהר דוחף

      והמים נרגעים עד למערבולת הבאה

        6/3/10 14:19:
      כן. גידול ילדים, חלק מה "פיקניק" היפה/לא יפה, של החיים. ומתישר פחות או יותר כשהילדים עצמם מתחילים לבלות ב"פיקניק"  שלהם. אלו החיים. מחכים להמשך
        6/3/10 13:52:
      מחקה לפזל...
        6/3/10 12:07:
      מרד הנעורים !!! רובנו עברנו את התקופה הזו עם בנעורנו ועם בהיותנו הורים לילדים .
        6/3/10 11:37:


      כל מילה נגעה בי מאוד

      אלו הם החיים

      ההתמודדות היום יומית לא קלה

      אבל ההשקעה משתלמת בסוף

      שבת קסומה

        6/3/10 09:20:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-03-06 08:32:58

      כתבת מקסים.
      גיל ההתבגרות :)

      המשמח - זה עובר. הם מתחברים בחזרה.

      שבוע טוב

       

      מאד מרגש ויפה מה שכתבת....

      אני מצטרפת לרויטל-

      זה קשה להאמין, אבל זה עובר...

      הם חוזרים....

      סופש מואר!

      נוגה.

       

       

        6/3/10 08:32:

      כתבת מקסים.
      גיל ההתבגרות :)

      המשמח - זה עובר. הם מתחברים בחזרה.

      שבוע טוב

        6/3/10 05:10:

      הכול מתחיל בלהבין

      להבין מה מניע

      מה עוצר

      מה מחאיב ומה משנח

      אז אפשר לחפס איך לעזור

        5/3/10 23:48:


      עוצמתי

          אהבתי

              כיכבתי     

        5/3/10 22:29:


      לא קל הגיל הזה.. לא לדאוג , בסוף הם מוצאים את הדרך ומתקרבים בצעדים איטיים אך בטוחים ....

       

      תודה על השיתוף ..

        5/3/10 22:16:

      זה לא פשוט להיות הורה לנער מתבגר. אני רואה את זה בבית. איך הוריי מתמודדים עם שני אחיי הם תאומים בגיל ההתבגרות, כל הזמן בודקים את הגבולות של הוריי, אך אמא לא מוותרת לשניהם. אני מציע לך ללכת לפגישות של מכון אדלר, את תצאי משם מחוזקת. בהצלחה
        5/3/10 21:53:

      כמה מוכר...

      כאמא לשניים שהתבגרו בשלום, שלישי בתוך התהליך ורביעי כמעט שם -

      זה בסדר שיש להם דעה משלהם.

      אם הם מרגישים שיש להם מרחב החלטה, ודעתם נחשבת,

      הם גם משתפים בהתלבטויות -

      כי את תשאלי אם הם רוצים לשמוע את דעתך/עצתך,

      ותקבלי את האפשרות שלאחר שישקלו אותה, יקבלו החלטה שונה מזו שאת היית מקבלת.

      העמדת גבולות - בעניינים העקרוניים באמת, כי גם את זה הם צריכים - אבל לא "כי ככה אמרתי", אלא מנומק.

      אם יש מצב שאחרי ויכוח יגיע "כן", עדיף מלכתחילה לא להתעקש על ה"לא", אלא לנהל שיחה עניינית,

      ולשמור אותו רק לעניינים שבהם אין פשרות.

      בהצלחה, ושבת שלום

      רקפת

        5/3/10 18:45:
      את  יכולה  לירשום  לי  בפרטי  את  תאריכי  הלידה  שלכם  ואנסה  לכתוב  לך  דברי  טעם
        5/3/10 17:36:

      אם נתת לו ..

      דעה משלו ,  חופש חשיבה , אהבה אבל לא לוחצת ,  חוט שידרה , אחריות

      ומסגרת  .  אין לך מה לדאוג ..צריך ללמוד להקשיב , לקרא בין השורות , לפרגן על כול דבר

      לתמוך בו  רק אם הוא רוצה..לתת עיצות רק אם הוא רוצה ולהמשיך כרגיל

      להיות אמא שהוא מכיר  היתר   ...יחלוף  ויחזור לקדמותו ...לא בדיוק  אבל בערך

      כי הילד כבר אינו ילד ...
      שבת שלום ומבורך

        5/3/10 17:35:

      אם נתת לו ..

      דעה משלו ,  חופש חשיבה , אהבה אבל לא לוחצת ,  חוט שידרה , אחריות

      ומסגרת  .  אין לך מה לדאוג ..צריך ללמוד להקשיב , לקרא בין השורות , לפרגן על כול דבר

      לתמוך בו  רק אם הוא רוצה..לתת עיצות רק אם הוא רוצה ולהמשיך כרגיל

      להיות אמא שהוא מכיר  היתר   ...יחלוף  ויחזור לקדמותו ...לא בדיוק  אבל בערך

      כי הילד כבר אינו ילד ...
      שבת שלום ומבורך

        5/3/10 17:19:

      כתיבה מדהימה. מאד נהנתי לקרוא את שטף הדברים.

      פעם שמעתי פסיכולוג מספר כך בדיוק כמו שכתבת רק בכאשר הוא חזר לביתו הוא מצא את אשתו בוכיה על "מר גורלה" הכיצד ייתכן שילדה המקסים והטוב אומר לה לא או שאינו מסכים איתה.

      האב הבטיח שהוא יטפל בנושא ולקח את הילד לחברו הטובפסיכולוג המתמחה בגיל הנעורים

      הפסיכולוג מיד הבין במה מדובר ופנה לנער וכך הוא לו אמר: "תקשיב לי נער ההורים שלך עוברים תקופה קשה היה סובלני איתם!"

      זה כל כך נכון אנו צריכים לדעת לקבל אותם לא משנה מה אם הם היום מקסימים הם נשארו וישארו מקסימים אנו צריכים ללמוד להיות שם עבורם ולא לדרוש שהם יהיו המראה שלנו כי הם לא.

       

      מה שכן אני יכולה להמליץ אם אנו רוצים לתת לנער או נערה המתבגרים שלנו מתנה לכל החיים אזי יש סדנה מדהימה המיועדת למודעות אצל בני נוער

      כל המעוניין בפרטים אשמח להמליץ, המתבגרים בביתנו עברו אותה והרווחנו כולנו ובגדול.

       

      שבת שלום ושנדע לראות את היופי והקסם בילדינו גם כאשר הם לא הולכים בדיוק בשביל שאנו סללנו אלא סוללים אחד משלהם.

       

        5/3/10 16:43:

       

      זהו אכן תפקידם של ההורים.

      מהיום בו אתה הוראה...

      יש לך משימה נוספת שהיא לדאוג....

      אך היא לעולם לא ניגמרת...

      היא רק גדלה.

      כל הכבוד - אכן משימה לא פשוטה.

       

       

        5/3/10 15:37:
      מרגש.
        5/3/10 14:23:

      ממש לא פלא פשוט הטבע בהתהוותו ...

      אני מאמין שאם זה לא היה כך היית מודאגת שבעתיים על העדר התבגרות.

        5/3/10 14:15:

      קודם כל

      ישר כח על הכתיבה היפה .

      דבר שני , באמת כל שעשית למען הילד ראוי להערצה אבל אינך יוצאת דופן מיתר אמהות .

      ולהבין שהילד גדל וחפץ להרגיש מעט עצמאות ולא לחנוק אותו מאהבה .

      הכל רק במידה .

      והבה נחשוב איך התייחסנו אנו אל הורינו בהיותינו בגילו .

      ואחרון אחרון חביב :

      אם מהילד (ובכלל מכל אחד) לא יהיו לנו ציפיות - לא יהיו לנו אכזבות

      שבת שלום

      שלמה

        5/3/10 13:44:

      מקסים.אכן מהחיים.
        5/3/10 13:26:

      אהבתי את זה , תודה.
      כתיבה מקסימה ונוגעת ללב כל הורה חיוך
        5/3/10 13:00:

      אהבתי מאוד.

      תודה לך.

      שלך,

      אנה

        5/3/10 12:43:

      מעניין אוד למרות שכיחות הבעיה שהעלית,

      ואין ברירה צריך להשלים עימה.

        5/3/10 12:12:

      מוזמנת את גם לבוא לבקר
        5/3/10 12:11:

      יפה ונוגע בלב כל חבר

      פרופיל

      מכללת כרכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין