צילום: עומר כלב איפור: פנינה כץ אופניים ושאר הבלגן: TREK ישראל הם רצים קילומטרים, שוחים בים הקר, שורפים 5000 קלוריות ביום אחד של רכיבת אופניים וחותרים מסביב לאיים תמימים שלא חטאו במאום ■ והם מפילים חללות: אלמנות ספורט, נשים נבגדות וסתם בנות זוג שחולמות על אחד שיתעורר איתן בבוקר ■ בשורה התחתונה: אין אנטי אייג'ינג יעיל יותר
השבוע, אחרי שהתפרסמה ב'את' הכתבה שלי על גברים שבגילאי 40-50 גילו פתאום את הספורט, תפסה אותי מישהי וסיפרה לי שאחותה הנשואה בדיוק מתגרשת עכשיו בגלל אופניים. כלומר, בעלה של האחות גילה את חדוות הדיווש, ובקבוצת הרכיבה גילה גם את חמודותיה של אשה אחרת, ומאז הוא פשוט רוכב עליה, אם תסלחו לי על הוולגריות, ולא על האופניים. ובכלל, כל התחביבים האלה הם תירוצים נהדרים להיעלמות של שעות מהבית ולחזרה מיוזעת.
אבל אני חושבת דווקא בחיוביות (!) שהטרנד הספורטיבי ובפרט ההתמסרות לאופניים (וזה בפירוש טרנד של השנים האחרונות, אישר לי חיים כהן, מנהל חנות האופניים TREK בתל אביב) של אנשים רופסים, נינוחים ומכריסים, שבאמצע חייהם קצים באורח החיים הזה ועוזבים את הכורסה מול הטלוויזיה לטובת עיסוק בספורט תובעני, דווקא מבורך ומאוד תורם לחוזק הפיזי והנפשי, ואני חושבת שהמון גברים פונים לכיוון הזה דווקא אחרי הגירושין, כשלא בא להם לשבת לבד בבית והם גם חשים צורך להשתדרג גופנית כדי לשפר את מעמדם בשוק ההיכרויות, בייחוד עם נשים שצעירות מהם באופן ניכר.
הבעיה, שכשאת פוגשת גבר כזה, את עלולה להידהם ממיעוט הזמן שנותר לו לקשר, כלומר לך, אחרי העבודה, ביקורי הילדים והתחביב החדש. בהיסטוריית הדייטים המיוסרת שלי שמור מקום של כבוד לטריאתלונאי הגרוש, אותו גבר מסוגף ונמרץ, שכשהתחיל להרצות לי את שגרת יומו, תקפה אותי סחרחורת. הבנאדם שגר באיזה חור בארץ (כלומר לא ברדיוס של קילומטר מהבית שלי) נהג להשכים מדי יום ולצאת לריצה קלילה של איזה חמישה-עשרה ק"מ, שלאחריה נסע כל הדרך למקום עבודתו ההייטקי בקצה האחר של המדינה, שם עבד כמקובל עד שעות הערב המאוחרות, ובעלטה היה נוסע לביתו ועולה על יצועו מוקדם ככל האפשר לטובת ריצת הבוקר שלמחרת. פעמיים בשבוע גמר לעבוד מוקדם כדי לקחת את ילדיו הקטנים מהגן - שעל כך היה משלם בריבית בימים הנותרים. בשישי–שבת התמסר לתחביבו המזוכיסטי ושילב שחייה, ריצה ואופניים לפעילות אינטנסיבית של חצי יום לפחות.
ולאן - סתם מתוך סקרנות - שאלתי אותו, אתה מתכוון לדחוף בת זוג לשבוע העמוס שלך?
"האשה הנכונה כבר תדע להתאים את עצמה", ענה לי בביטחון.
יה, רייט.
אותו דייט מוזר (שבו נאלצתי לזוועתי לשמוע הרצאה ארוכה על קרירותה המינית של אשתו לשעבר ולתהות בפעם האלף למה כל הגרושים האומללים מתחתנים עם הנשים הבלתי נסבלות הללו, שעליהן הם מקטרים במרץ כמה שנים וכמה ילדים אחר כך) היה הראשון והאחרון. אבל אחריו כבר נפקחו עיניי, ופתאום שמתי לב לכך שכל אתרי ההיכרויות, הרשתות החברתיות והפייסבוק, מלאים בתמונות של גברים בטייטס, ולאן שלא אפנה לא אצליח להתחמק מהמראה המלבב של החבילה הגברית ארוזה בלייקרה נוצצת. אם פעם גברים העדיפו להציג את עצמם בחליפה, והעניבה היתה הביטוי האולטימטיבי להצלחה, הרי היום תפסה הקסדה את מקומה - והיא שולחת מסר מורכב בהרבה: אני מצליחן שהגיע לשיא קריירתו ולפיכך יש לי זמן פנוי להתמסר לתחביביי, וגם נמצא בכושר ושמור היטב ומתפקד פיזית ועומד באתגרים גופניים ככל שאדרש - hint, hint.
 אלן גפני בכתבה מופיעים סיפוריהם הספורטיביים של ארבעה גברים: אלן גפני (טריאתלונים ותחרות איש הברזל), יוכי בלושטיין (קיאקים), טל (אופני שטח) וחיים כהן (אופני כביש), שמהם שניים נשואים (טל וחיים) ושניים פנויים. התיאוריה שלי, שהתגבשה מתצפיות רבות סביבי כבר כמה שנים, היא שהגורמים העיקריים שבגללם פונים גברים (וגם נשים, אגב) לספורט מאומץ/תובעני/תחרותי הם משבר גיל הארבעים והפחד מההזדקנות. וכשאני אומרת הזדקנות, אני לא מתכוונת לישישים על קלנועית, אלא המלחמה בגוף שכבר לא בכושר כמו בעבר, בחילוף החומרים שמואט, בשרירים שמידלדלים, בהשמנה, בחוסר הגמישות של הגוף.
יוכי בלושטיין מהניסיון שלי זו אחלה דרך להאט את ההזדקנות. אתה גם מתחזק פיזית, וגם מחזק את הביטחון העצמי, וגם נראה יותר טוב וגם מסוגל פתאום (כן, אני מסוגלת) לעשות דברים שבגיל 20 לא הצלחת. הכוח עולה, הסיבולת עולה, משימות כמו עלייה במיליון מדרגות וסחיבת בקבוקים מהסופר הופכות קלילות - אמה מה, כמובן שכל הגברים בני החמישים שהצגתי להם את התיאוריה שלי הכחישו במרץ: זקנה? מי חושב על זה? מה פתאום? והם בכלל לא מפחדים להזדקן. פשוט בא להם יום אחד לצאת למרחבי היער, הים והמדבר. את הרומן שלי עצמי עם האופניים - עליהם דיוושתי מגיל שבע ככלי תחבורה עיקרי - קטעה לפני שלוש שנים היתקלות לא סימפטית עם אוטובוס דו–מפרקי בצומת מרכזי בעיר. זה הוא שנכנס בי, ולא ההיפך, ייאמר לזכותי, ועוד הייתי מספיק עירנית כדי להפיל את עצמי על המדרכה. כך, אפשר לומר, ניצלתי, פרט לחבלות מרובות בכחול אופנתי. אחרי ההתקהלות הבלתי–נמנעת, ואחרי שבחור חמוד אחד התיישב לצדי על הארץ ואמר שישמור עליי עד שארגיש שאני מוכנה לקום, אספתי את עצמי מהמדרכה, צלעתי וקשרתי את האופניים המעוכים לתמרור הסמוך. מאז לא חזרתי לרכוב. רוכבי האופניים העירוניים, שעלו בשנים האחרונות מהכבישים למדרכות ודורסים זקן וטף ללא אפליה, גם לא עושים לי חשק מיוחד לקאמבק.
האהבה הישנה התעוררה כשהצטלמתי לכתבה הזאת. האופניים ששאלתי לצילומים היו כל כך נוחים וכיפיים, עד שחזרתי כעבור יומיים וקניתי אותם - משומשים - לבני הצעיר, ומאז אלה הכחולים שאתם רואים בתמונה נמצאים לחלופין איתו או פה במרפסת, כשאני עובדת וצופה בהם בגאווה. למה במרפסת? כי בתל אביב גניבת אופניים היא מכה. כשעוד רכבתי, לא קרה שקניתי אופניים מעל סכום של 400 ש"ח, וכשעשיתי פעם את השטות הזאת - גנבו לי את אופני ה–2000 ש"ח כבר למחרת מחצר הבית. את המנעול האימתני שלהם ניסרו כמו כלום במשור–דיסק. כמובן שחלק מהמשחק, אצל מי שמאמצים את התחביב, הוא קניית אופניים ב–10,000 ש"ח ומעלה כסמל סטטוס (כל שאר השטויות כמו בגדים וקסדות ונעליים לא עולות הרבה), ותמיד מצחיק אותי לראות, כשאני צועדת עם דבורית חברתי בטיילת, את הרוכבים המדוגמים-פיקס מאיצים למהירות של 5 קמ"ש.
אבל מאחורי הפוזה נמצאת המהות, והיא שספורט בעיניי הכרחי למי שרוצה לחיות טוב ולהרגיש טוב, ולא משנה מה היתה הסיבה ההתחלתית שבגללה נכנס לזה. לכן גם שני הבנים שלי בכיתות ספורט, ואני מקווה שהספורט ילווה אותם כל החיים. אפילו הבכור ששבר את האף במשחק כדורסל חזר כבר לשחק כדורסל וכדורעף, כיוון ששנת ההפסקה שגזר עליו הפלסטיקאי המומחה היתה טו מאץ' בשבילו.
"יום שאני מתחיל בים, אני מתחיל בחיוך", אמר לי יוכי שחתר באביב שעבר בסרדיניה, ובקרוב מתכוון להקיף את האי היווני מילוס. ולאלן היתה היציאה הכי אופטימית: "אצלי הספורט לא יתחרה במערכת יחסים. אין לי מצב להזדקן לבד. זה לא בריא לגבר להיות לבד. זה מצב זמני וזה יעבור" ■
|
תגובות (336)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני מחליף כל מספר שנים ענף ספורט אתגרי.
הבעיה היא שחלקם של ענפי הספורט בהם עסקתי בעבר כבר לא מתאימים לי, עם העליה במשקל. טיפוס הרים למשל.
היתרון באופני הרים הוא בשילוב הספורט עם ההנאה שבטיול, ובכך שניתן לדווש ימים שלמים. אנו מגיעים להוצאה של 5000 קלוריות ביום טיול, אלא שלכך צריך להיות גבר במשקל של כ90 קג'.
מנסיוני, נשים צורכות כ35% פחות קלוריות מגברים לאותו משקל גוף, ובסך הכל כחצי מכמות הקלוריות של גברים ברכיבת אופניים, בהתחשב במשקלן הנמוך יותר.
כך שיש כאן אפליה אינהרנטית לטובת הגברים...
ליום ההולדת ה60 של אבא שלי אמא שלי קנת לשניהם אופניים (זה היה באוגוסט האחרון)
הוא תוך חודשיים הוריד את כל השומן העודף (טוב צמחוני לא היה יותר מדי) נראה פתאום צעיר בהרבה וחברות שלי שראות תמונות משפחתיות התחילו להגיד לי שיש לי אבא חתיך.
אבל אמא שלי חכמה, היא הרי קנתה 2 זוגות אופניים- אחד לה והשני לו. מלבד מקרים שהיא בחו"ל (בגלל עבודה) הוא תמיד רוכב איתה. ולכן שאר ה"רכיבות" הן גם איתה. (לה דרך אגב לקח יותר מחצי שנה להתחיל להוריד במשקל בגלל הפעילות. לא פייר לנשים זה פחות עוזר- טוב היא גם לא צמחונית)
בטוח שזו היתה משטרת ישראל ? ולא משטרת החיות...יש ערוץ כזה ב "יס " שדואגים ומטפלים בחיות...
ועוד התקשרו להודות לך....שזו כבר תהייה שניה
או שמשהו קרה להם ??
אגב, הגב שנתפס...מסאג' פותר את הבעיה,בהנחה והטיפול הוא עיסוי עמוק ומסיבי
לא סתם ליטופים.(שזה תמיד טוב, אבל לא עוז לגב:))
שחיה, במקרה הזה, היא הטובה ביותר..אבל, שוב, משעמם מוות.
תרגישי טוב :)
אוי, גם ליזי סיפרה סיפור כזה של התרסקות...
והנה הבן שלי חזר עכשיו מכדורסל, ולא די שנשבר לו האף בהתקלות הקודמת עם הענף, עכשיו המרפק שלו חבול וכחלחל...
אכן, תמונות קשות.
וגם השחייה משעממת בטירוף. שחיתי שנים ואני יכולה להעיד על כך. הפיתרון שלי הוא להחליף כל כמה שנים ענף ספורט. פעם שיחקתי טניס, אחר כך שחייה, אחר כך עברתי לאופניים והיום אני הולכת ומנסה לרוץ ומרימה משקולות.
מצד שני, לא עשיתי שומדבר חריג אתמול ונתפס לי הגב סתם מעצבים. אצלי זה פסיכוסומטי. מאז אני רובצת במיטה כאילו נתגלמה בי רוחו של טופי חתולי. עשיתי מעשה נועז ויצאתי עם בני לקניות - כי אני אוהבת לקנות בשבת במינימרקט שלי בדיזנגוף, שבו אין מציקים כמו ביום רגיל ואין הרבה סיכוי להיתקל באנשים שכמו שכולנו יודעים זה אף פעם לא נגמר בטוב - אבל זו היתה טעות. אמנם נסעתי באוטו את השני מטר עד המינימרקט, אבל התמרונים הגופניים החריגים (לצאת מהאוטו) שברו את גבי ואת רוחי והחזירו אותי לתנוחת המוצא.
מה שכן, עשיתי מעשה טוב היום. בבוקר כלב אחד יילל ובכה מאחת הדירות שבסביבתי, ואני התקשרתי למשטרה, אמנם בהיסוס, ושאלתי אם הם יכולים לעזור. צמד שוטרים הגיעו תוך חמש דקות! (כל הכבוד למשטרת ישראל!) איתרו את הדירה, ביקשו מהשכנים את מספר הטלפון של הדייר, מצאו אותו בטיז אל נאבי ודרשו ממנו לבוא ולטפל בכלב - שהוא אמר להם שפוחד להישאר לבד... בסוף עוד טלפנו אליי מהמוקד והודו לי על גילוי הערנות והאזרחות הטובה. בחיי! לפעמים יש נחת בחיים, ודווקא מהמשטרה. מטורף, לא?
אז כך,בתור ילדה ספורטאית , שחבבה את כל סוגי הספורט
הפכתי לעצלנית בתחום.
אני עושה פילאטיס כי זה שומר על שרירי הגב, ומעצב.
פעם שחיתי 40 בריכות בבקרים,עד שכמעט מתי משעמום
מכון כושר, משעמם בטירוף..( וגם לא יכולה לראות את כל המזיעים,שגורמים לי לגועל,אך פעם בשבוע אני עובדת
על הסטפר..לשמור על תחת מעוצב.
וכמו שכתבו כאן למעלה,סקס טוב ורציף שומר על חיוניות החיים..והעור...והברק בעיניים.
ובנושא האופניים,אין לי מושג מי זה המציא את המשפט האלמותי, "מי שלמד פעם לרכב על אופניים,לא שוכח..." או משהו בסגנון.
אני למדתי בגיל מאוחר יחסית,כשהייתי בצבא, בנח"ל.על אופני נשים שהיו אז בקיבוץ.( לאופני נשים לא היתה רמה..או איך שקראו לה.)
לפני כמה שנים,לקחתי את אופני האקסטרים של הבת שלי,כשהחלטתי לעצב את עצמי מחדש,עליתי עליהם,ואחרי לא יותר משני מ' התהפכתי.וכמעט עיצבתי לי פנים מחדש...
חזרתי הביתה חפויית ראש,כשהאופניים לצידי
ומאז לא עליתי עליהם שוב.( גם בגלל שגנבו אותם..:))
בבלוג שלי מגיעים איכשהו תמיד ליחסי נשים וגברים וגם מאווררים תסכולים ופגיעות, ואני רואה בזה ברכה. אחד הדברים היפים מבחינתי בפעילות גופנית מאומצת הוא שבאותו זמן שבא לך למות פיזית אתה שוכח למה בעצם בא לך למות נפשית. לא במקרה ההפסקה שאתה מדבר עליה, שעשית בפעילות הגופנית, חופפת אצל רוב האנשים את התקופה שבה הם מגדלים ילדים. בתקופה הזאת נפסקים המון דברים שקשורים לאישיות שלנו, ואם מצליחים לחזור אליהם אחר כך זה נהדר.
תודה שכתבת. לדעתי ספורט הוא תמיד טוב. גם אם הוא בריחה, הוא טוב. זו הדרך הכי בריאה לברוח מהעולם.
מילדותי אני רץ. הפסקה של שנים ארוכות מדי בין 30 ל 40 הבהירו לי שאגיע ל 50 על קביים. אז חזרתי. לאט. בהתחלה בהליכה אח"כ בריצה לא מחייבת עד למרתונים מחייבים. פגשתי בדרך אנשים אחרים. אחרים כי כשאתה צעיר ורץ או מתחרה בספורט עממי את/ה רוצה להוכיח משהו למישהו. הבשלים ( אלו ה 40 פלוס) נהנים מהאתגר הגופני ובעיקר הנפשי ( מרתון זה יותר נפש מגוף), מהמפגש בקבוצות המאורגנות או האקראיות.
אלה , שמחליפים את בני הזוג, בתהליך , היו מגיעים למשבר הזה גם אם לא היו הולכים רצים שוחים או רוכבים. לקשור בין הדברים , כמו שהציעו מספר לא קטן של המגיבים זו ניתוח שיטחי של האירוע הפרטי שהם מתייחסום אליו.
אחרים , כי נוצרו לי חבריות חדשות ונהדרות עם אנשים שלא הייתי פוגש אחרת. וכן , המחצית האחרת המוצלחת יותר שלי , לא רצה , אבל שותפה לכל מה שעובר וכל מי שאני פוגש. מלווה , תומכת וחרדה. הילדות , זה כבר משהו אחר. עד עתה לא הצלחתי לרתום אותן.
כשהתחלתי לקרוא את הפוסט שלך , חשבתי שהמגיבים יהיו מהאחרים , אלה שפגשתי. הופתעתי לראות תגובות מלומדות של שחקני כורסא ( ללא הבחנה מיגדרית) ופגשתי זעם מגדרי לא מוסבר.חבל. כי אם כבר מתייחסים למתאמנים הבשלים , הפער בין נשים וגברים בספורט האתגרי , ככל שגיל המתאמן עולה , הולך ופוחת. אין הפרדה בין המינים בתחריות , למעט בחישוב דירוג התוצאות ויש כבר תחרויות בהן הפרסים הכספיים זהים. לא בודקים העדפות מיניות אמונות וכיו"ב.
הצטערתי לראות איך הדיון כאן התדרדר. הייתי , אם היו ברשותי , מעניק לך כוכבים על הניהול הדיפלומטי.
מאחל לך שתחזרי לרכוב אם לא על הכביש אז אולי בשטח - פוגשים שם אנשים אחרים.
מצטער
לאט עושה ספורט
ולא חנוט בעניבה
אוי אוי אוי ....
סגרתי את תגובותיי לפוסט זה.
תודה על האופצייה.
מיקה...תצדיעי מאמי.
הקשב!!!
חהחהחהחהחה......
אוי אוי אוי....
דיאבוליק.
פעם הייתי מוחקת, אבל היום אני מוחקת רק אנשים שמנסים לתפוס טרמפ עליי ולהשתיל אצלי לינקים לאתרים מסחריים (זה קורה כמעט כל יום) או אם באמת מישהו ייכנס קשות בצד ג' ללא כל פרובוקציה ראשונית מהנ"ל. לי עצמי כבר המון דברים לא מפריעים. השתניתי, במובן הזה שבזירה הפומבית למדתי איך להתייחס לתגובות מגעילות, ואילו בזירה האישית כל ההתנהלות האנושית הזאת רק סגרה אותי יותר וגרמה לי למיאוס ולחוסר רצון להיפגש עם אנשים, פרט לנשים סופר-חמודות.
בטריאתלון יש משהו נורא לא ספורטיבי.הוא לא נותן את התנאים האופטימליים לשלושת הענפים, כי לדווש רטובים זה לא משו. הוא פשוט הוכחת סיבולת, לא ממש ספורט.
מצדיעה לך על הסבלנות שהפגנת לתגובות בפוסטים האחרונים שלך!
אני יודעת על מה את מדברת....אבל אין לי נגיעה אישית לא לזה ולא לזה -בכל מקרה אני שונאת טריאתלון - זה משלב את שלושת הדברים שלא תתפסי אותי עושה. גם ספינינג. נו, היום זה היה קצר :)
אני לא מיא'לה ואני לא יקירתך וסגנון הפנייה הזה די דוחה אותי למען האמת.
בכלל לא חשבתי שאתה מתכוון לזיון - אבל גם לרכיבה על אופניים זה מפגר. כי אני כותבת, ואתה מגיב, ואין בינינו כל יחסים פרט לזה ולא יהיו, ולכן זה כיוון הזוי ותלוש. אני שונאת שאנשים פה בקפה מגיבים באופן סחבקי כשאין שום קרבה. אני כותבת, עונה לתגובות ענייניות - גם לא על העניין עצמו אלא בנושאים אחרים - אבל פעילויות הפנאי שלי הן לגמרי שלי, ואם יש למישהו (לא לך) הצעות, הוא יכול (לא חובה) לכתוב לי במייל. הבלוג שלי הוא לא הבמה לזה.
דווקא אתה בין הרציניים שיש, לא התכוונתי אליך כמובן.
ישנם גם גברים כאן בבלוג, בדרך כלל קוראים שקטים. אבל נהנים לקרא את הבלוג וכמובן התמונות ....
מיא'לה יקירתי....
בואי אגדיר לך....
שוב ושוב ושוב,
כשאני ארצה שמישהי תרכוב עלי,
והכוונה היא לזיון,
אגיד את זה מפורש.
כשארצה שהיא תרכוב איתי על האופניים,
אני אומר את זה במפורש.
אז יקירתי,
אני שואל שוב,
את רוצה לרכוב איתי על האופניים?
אני על שלי ואת על שלך....
הנה, זה מפורש מספיק?
או שאת צריכה שאכתוב לך את זה בכתב רש"י?
דיאבוליק.
אתה אחד מ-ג' צדיקים, יוסי.
ואני באמת מעריכה את זה שאתה מגיב כאן. פעם היו לי עוד מגיבים קבועים פרט לך ולשחר אילן ולעוד כמה. אבל הם כנראה "לא מתחברים" עוד לנושאים שאני כותבת עליהם.
תקשיב, אני לא גננת וממש לא בז' שלי להתייחס לטענתך הבוגרת "היא התחילה".
אם אתה כותב לי "כשתרכבי איתי" - אתה יכול לצפות לתגובות לא אוהדות.
מה זה צריך להביע?אהם אהם!
כן?
אהה חשבתי שזה בגלל שאתה טיפוס אנאלי תרתי משמע:)
כי אני מחובר לצד הנשי שלי,
זה המקום היחיד שאני לא חייב,
להרגיש גבר גבר,
אלא רק גבר.
דיאבוליק.
עזוב חרטא למה אתה כותב בסגול?
מיא'לה...
לא שזה משנה לי,
מה את חושבת עלי,
או מה נינה חושבת עלי,
אבל מי שעסקה כאן בעקיצות,
אישיות,
זו בהחלט היא,
(הנה התיעוד, למעלה)
ולה לא הערת,
זה מאוד שווה לה ולי....
אבל מה אני מצפה,
מכאלו,
שלא רואות,
את הדבשת...של עצמן,
לא בגלל שהן לא גמל,
ולא בגלל שהן לא נאקות,
אלא בגלל שהן רואות רק את הדבשת של האחר.
כל תגובה שלא נוחה לך איתה,
את רשאית למחוק.
ויכולה הרי גם לעשות זאת,
בלי לשאול לדעתי.
דיאבוליק.
את בהחלט מכירה ! אך העדפתם נובעת מזה שהם לא ממש רציניים ברכיבה, או מרגישים שהם נראים בזה רע. (כי אין שם "חבילה" ובטייץ זה נראה נורא, לא כמו בשורטס של זלמן...
בכללי מסכים עם נינה פורטה...
תפסיק לרדת על אנשים ספציפיים כי סבלנותי מתחילה לפקוע.
אתה רוצה להביע את דעתך השוביניסטית/פמיניסטית המפוארת? עשה זאת לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
פעם היו מגיבים גם גברים בבלוג הזה, והם נעלמו. כנראה לא נוח להם. זה בסדר.
אני באמת לא מצפה שגברים ינחמו אותי על השיט של גברים אחרים.
אני בהחלט מכירה גברים שרוכבים בצורה רצינית גם בלי המצאת המאה, אבל זה עניין של העדפה.
מיא'לה,
במקומך הייתי רואה בזה עקיצה,
הכוונה של "אעלק נינה הגדולה"
שאת כותבת לקהל הרחב,
ורק גברים פשוטים ולא רציניים,
קוראים אותך.
אוי נינה,
את ממש ממש,
עזבי,
את כלום.
דיאבוליק.
דווקא זה נחמד שאת מדברת על עצמך.
יש בך תום יושר כנות ונחמדות,
אין בך עוקצנות ורשעות.
זה משהו שיש כאן בשפע רב.
ובחינם.
דיאבוליק.
בואי תתקרבי קצת,
אכיר לך את הטיפוס שבי.
ולא אני לא אאכיל אותך עשב שוטה.
מאמי,
הלוואי עבורך,
שהיית חברה של טיפוס כמוני.
מזלי שאין לך אומץ להכיר.
דיאבוליק.
חיה שכנראה,
נוגעת לך בנקודות רגישות,
אחרת לא מבין למה את מתעקשת להגיב....
הרי אין כוונה אלייך,
את "מושלמת"
דיאבוליק.
הטייץ על מנת למנוע אי הבנות לא נועד לפאר עוטה מחלצות ולא להבליט חלציים (או בפי העם "חבילה")
הטייץ המהודק על איזור החלציים שומר על חום הגוף באיזור הכי מיוזע, וכשהגוף בתנועה מתמדת, והחיכוך בתוספת זיעה במיוחד כשמתחילה להיות קרה, מתקבלת שפשפת או מיי גוד, לא נעימה וכואבת נורא.
והטייץ אשכרה המצאת המאה להקלה.
ואריק איינשיין כבר עבר את ה-70 די רחוק ממשבר גיל ה-40 אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים. ומקסימום הוא מדווש בבית על אופניים על סטנד בגזוזטרה של המרפסת של הבלקון. והוא עולה ויורד במדרגות מהבית למכולת וחזור, בלי טריאטלון לא איש ברזל לא אופני כביש ולא חנטריש, לא אופני שטח ולעולם הוא לא במתח.
תגידי, ההיא שאחותה מתגרשת כי בעלה המדווש גילה ברכיבה חמודותיה של אחרת, כשהוא רוכב עליה, הם קושרים את האופניים באיזה מרפסת?
תגידי, מה זה הגברים האלה שנדבקים אלייך? :)
מוזר. באמת מוזר.
אפרופו קפה בבית - דווקא להיפגש בבית זה הכי כיף מבחינתי (כמובן, לא בבית של גבר. אלא אך ורק אישה. ואני מעדיפה להתארח מאשר לארח. כי כשאני מארחת אני קצת לחוצה). בבית יש אוירה חמה ונעימה ואינטימית ולא המונית ויותר נינוחה. וכשאני המוזמנת, אני יכולה ללכת מתי שבא לי. וגם, מה שנחמד זה שאפשר להמשיך את הפגישה אח"כ לבית קפה/מסעדה.
בעבר כשיצאתי לדייטים - היו נשים שבפגישה הראשונה הזמינו אותי אליהן. וכשהאישה נראתה לי על פניו נחמדה, הגעתי. ואכן - הפגישות היו מאוד נעימות. ולפעמים נעימות פלוס פלוס :) וגם היום - כשאישה מקסימה שיוצא לי להכיר מזמינה אותי לביתה - זה משמח אותי. כי מי שמזמין אותי לביתו - פותח את שערי ליבו.
והיום, עם כל הניכור והקרבה והבלבול בין שניהם - צריך לחזור לדעתי לפגישות בבית.
מצחיק שהגענו לזמנים בהם כבר לא מתקשרים הביתה. רק לפלפון. להתקשר הביתה נחשב היום לפלישה לאינטימיות. ודי כבר עם זה. אני רוצה מסביבי רק אנשים אנושיים וחמים.
(סליחה. תמיד בסוף יוצא לי לדבר על עצמי במקום עלייך...)
אני לא מסכימה שזה טור נגד גברים
אני חושבת שזה טור בעד נשים!
והרבה ממה שנאמר זה סוג
של דיאלוג שנשים מנהלות
עם גברים,לא תמיד בהצלחה יתירה.
אולי כי גברים רציניים טרם כתבו פה ,אולי?
מעניין שהטור הזה התפתח לחזית בין נשים וגברים.
כמו בגיל 11 - יש קבוצת בנות וקבוצת בנים.
הטורים של מיא תמיד מתפתחים לכל מיני נושאים שונים ומשונים.הפורום האולטימטיבי
אני חושבת שגם אם היא תכתוב על הפריחה באביב, זה יתפתח בסוף ליחסים בין גברים לנשים :)
חחחחח וחוץ מזה מה טיפוסי בך? למה להכתים את כל המין הגברי, למה?
מאמי,
אני גבר, טיפוסי, שובינסטי מעורב עם פמניסטי...
איזו חיה זו?
אוי מיא'לה...
איך אמרת באחת התגובות...
אנחנו לא רואים את הדבשת של עצמנו,
פה נפלת...את חיה בסטיגמה על הגברים,
שהם לא מאמינים שאתן יכולות להיות גם יפות וגם חכמות,
מאמי,
אני גבר, טיפוסי, שובינסטי מעורב עם פמניסטי...
ממוצע שכזה,
שאומר לך ש...
נשים יכולות להיות יפות וחכמות,
יפות וחכמות ונחמדות,
יפות וחכמות ונחמדות ומקסימות,
יפות וחכמות ונחמדות ומתוקות.
בעצם כל אישה יכולה להיות גם וגם,
והרי כבר אמרתי,
שהכי טוב גם וגם.
הכי גרוע,
זה להגיד על מישהו שהוא חי בסטיגמה,
כשאת בעצמך חיה בסטיגמה.
דיאבוליק.
יקירתי,
את יודעת מה באמת קשה?
להכניס אותו רך.....
אבל לעניין היפה והחוכמה...
מחמאה מגיעה כשהיא מגיעה....
אז אם היא יפה חכמה מתוקה חמודה לבבית מקסימה...
אלו המחמאות שהיא תקבל ממני,
ומה שהיא לא,
היא לא תקבל,
גם אם היא ממש ממש,
תחשוב שמגיעה לה המחמאה.
דיאבוליק.
ומה רע בגם וגם? גם יפה וגם חכמה. מה כל כך קשה בלהגיד שני שמות תואר ברצף?
בדיוק אכלתי סלט טונה...
ופלאפל זה דווקא בריא. יש דברים הרבה יותר נוראיים בתחום המזון.
יש נשים שסוחבות נחיתות בתחום מסוים אז הן תמיד ישמחו שיחמיאו להן בדיוק בנקודה הזאת. לא חסרות נשים יפות שדבקה בהן סטיגמת האהבלות ואם מישהו יגיד להם שהן חכמות הן יהיו מאוד מרוצות.
מצד שלישי המחמאה הכי יפה לאשה היא לא את יפה ולא את חכמה, אלא משהו שקשור אליה ממש, ומאפיין אותה, יותר ספציפי ופחות כללי, כי אז היא יודעת שההתייחסות ממש אישית ולא מורחים אותה. לי פעם אמר מישהו שאני כמו סטנד אפ ונורא מצחיקה אותו - וזו מאוד מחמיא וגם אין המון אנשים שאפשר להגיד עליהם את זה. או מישהו פעם אמר לי שגיליתי אומץ במעשה מסוים שעשיתי... אלה מחמאות הרבה יותר כנות ושוות מאשר מאממת מדהימה אורסת שאת.
נהניתי לקרוא. כמה תובנות:
א. כורסה וכרס באים מאותו שורש (וזה בטח לא קשור לירקות שורש)
ב. גם לי לעתים נראה מוזר לראות את גברברי הטייטס, אך לעומת זאת תראי את החברה שמשחקים את עצמם לדעת במשחק כדורגל ביום שישי. אין שם שום פוזה מלבד התשוקה למשחק. מכנסי ספורט מהצבא וחולצות טריקו מהתיכון. וזה שומר על כושר נפלא, למרות שאף אחד לא משחק כדורגל כדי להיראות טוב
ג. בא לי פלאפל. אבל אהיה חזק ואסתפק בסלט טונה...
תודה על הפוסט,
נתן
יאלללההה מיא'לה...
תגידי לי ת'אמת...
אישה...לדעתך,
(לא את מיא'לה, אישה בכלליות)
איזו מחמאה מעדיפה,
את ממש יפהפייה,
או:
את ממש חכמה.
נו איזה מחמאה עדיפה לאישה?
ובחייאת תחשבי טוב לפני התשובה.
דיאבוליק.
דרך יפה
למפגשים חברתיים.
בעיה עיקרית - ספורט במאמץ גדול
בצידי הכבישים-
אני רואה את המדוושים,ההולכים והרצים בתוך
פיח המכוניות החולפות
ואני נחנקת
מראש
שואלת את עצמי אם זה בריא ...
מניחה שטוב לנפש .
יופי של פוסט -
( שהביא את המגיבים,נושא חשוב בפני עצמו ).
בטח שזה אביוז.
להרעיב בן זוג לחום,אהבה,סקס,מזון,מחמאות
זה א ב י ו ז!
למנוע מבן/בת הזוג אושר ושמחה זה אביוז
למרות שאדם אחראי על אושרו לפחות במובן
שאם הוא יודע מה גורם לו,הוא אמור לקחת את האושר.
אם בןו זוג לא מעוניין להעניק,זה אביוז
ואביוזרים צריך לעזוב ולנטוש.
קמצנות רגשית זה גם סוג של אביוז.
לפי דעתי לפחות.
אגב מחמאות
יש את סחטני המחמאות
אלו שדם פולני זורם בעורקיהם
ומתחילות שיחה:אוףףף אני ניראת רע היום
נכון?
כשהוא אומר:לא מאמי את נהדרת!!
אז היא עונה:באמת? אתה בטוח שאני נהדרת?
אז למה לא אמרת לבד?
אך אבוי...והוא אומר לה:כן את צודקת את נראית באמת רע היום!
אז היא מזדעקת:למה?מה לא בסדר? וכשאני נראית טוב
למה אתה לא אומר?..?
למה באמת לא להחמיא? מה כל כך קשה?
גברים צייקנים.
אבל דעי לך שאני דווקא מרוצה באיזושהי דרך מעוותת מהתגובות האלה - כי אני הרי כותבת הרבה על הקמצנות הרגשית שלא לדבר על ההצקות של אנשים ובפרט של גברים, ולפעמים אנשים 'בסדר' שקוראים אותי, גברים כמו שחר אילן ויוסי רוזנמן, שהם קוראים קבועים, וודאי גם אחרים, חושבים שאני סתם ממציאה. וכל התגובות האלה, ש'מאשימות' נשים (זה הרי לא אישי נגדי. זה לא שלכל האחרות אותם הגברים מתנהגים מקסים) בהזדקנות, בהשמנה, בחפירה, בכך שהן מעוניינות ביחס אישי ולא במישהו שפונה לאלף באותה צורה וכו' וכו' , בדיוק מוכיחות את דבריי וממחישות עם מה אנחנו צריכות להתמודד.
אני יודעת שאני נראית טוב. אני לא צריכה אישור מאפחד (כשאני לא נראית טוב אני גם יודעת). אבל בכל זאת, גבר שישב מולי למשל בדייט של שעתיים ולא יגיד מילה טובה, ייראה לי משונה וזה ילמד אותי משהו עליו. היו לי שתי שיחות בעניין הזה - אתמול, עם בחור בן 34 שאמר: אבל למה את לא מחמיאה ראשונה לגבר? ואני באמת אבל באמת חושבת שענייני המחמאות והחיזור מוטלים על הגברים. בפועל נשים כל כך נואשות, שהן הפכו את היוצרות ורודפות אחרי גברים, אבל אני לא מתנהלת ככה. השיחה השנייה היתה עם חברה שלי שאמרה שגברים מחמיאים חשודים בעיניה בחלקלקות - אבל אני חושבת שאפשר להבחין בין מחמאות ריקות למחמאה שבאה מכל הלב, והיא גם אישית.
אני מאוד ממליצה לך למצוא חיים ,לפתוח כרטיס ולהתחזות לאישה כאילו איזה לואו לייף אתה ,
מאיה את הכי כוסית כואב הלב שהם לא ברמה שלך.
חילוף החומרים בגיל העמידה לא משהו, אתה יודע...
אני מתנצלת בפני הקוראים שנפגעו מהמראות הקשים ומזכירה שוב שהכניסה לבלוג שלי אינה חובה.
(צלם. לא צלמת)
איזה תמונה נהדרת, רואים כל קילוגרם וכל אחת ואחת מחמישים שנותיך.
שאפו לצלמת.
לא ידעתי, אבל זו ההתייחסות התרבותית הכי מפורסמת לעניין הזה.
הפוסל במומו פוסל, בהקשר של קמטים בפרט וזקנה בכלל. לגמרי.
מותק,
אם קתרין דנב,
הייתה איתי במיטה,
ואומרת דיאבוליק אתה מקומט....
מבחינתי זו הייתה מחמאה של הלייב,
גם מקומט וגם עושה אהבה עם קתרין דנב...
וכנראה שהמראה הוא לא האישיו אצלי...
אוח על קתרין דנב...
תודה שהזכרת לי פנטזיות נעורים...
דיאבוליק.
חהחהחההחה...
מיא'לה יקירתי,
ומאיפה לדעתך,
הגיעה השאלה?
אגב,
סתם מעניין לדעת,
הרי את לא מכירה אותי, מעבר לתגובות,
מאיפה ידעת שאני ראיתי דווקא את הפרק הזה?
דיאבוליק.
לא יודעת
לא היה לי ניסיון עם כאלה.
זה מה שתמיד תסכל אותי בשני השיעורי ספינינג שלקחתי...
ליזי, קרעת לי את הלב. אני אפילו לא יכולה לדמיין סיטואציה כזאת.
את יודעת, מישהו, שהיה חשוב לי, שאני מכירה שנים, הרים עלי את הקול בשבוע שעבר, ובאותה שנייה עף מחיי. הקטע היה שהוא לא הבין את זה. הוא באמת חשב שבנאדם שצועק עליי יכול להישאר בחיים שלי בכל קונסטלציה שהיא.
אני יודעת שזה נשמע נורא קיטשי ואינטרנטי אבל הייתי רוצה לחבק אותך.
בדר"כ זה איזה תרח שלא מחזיק את עצמו ער אחרי 21:00 ונוחר כמו בהמה. רק אחד כזה מדבר ככה.
אתה זוכר את הפרק בסקס אנד דה סיטי, שסמנטה שוכבת עם איזה זקן והכל סבבה, אבל כשהוא קם לשירותים היא רואה לו את התחת ונחרדת?
אותי זה הצחיק, כי הייתי עם גברים בני 50 ומשהו, והייתי (יותר) עם גברים בני 20, ולדעתי הקמטים הם לא האישיו. אבל גברים שלא רואים את הדבשת של עצמם ומעירים לנשים בדיוק על נקודות התורפה שלהם עצמם... נו...
הנה, מסתובב ברשת. אני מקווה מאוד שזה לא אמיתי, אבל אלה החיים.
תראה לקתרין דנב היה יותר נסיון מלשנינו ביחד.
והיא תמיד אמרה שמגיע היום בו צריך לבחור בין הישבן לפנים
אז קבל את הכל באהבה ותפנים.
תמיד עוזר
ל אכול בריא ותעשה ספינינג תדווש במרץ לשום מקום.
באמת תהיתי למה.
אני חושבת שאקדיש את הפוסט הבא שלי לסוגיית הגיל.
אה ?
למי אכפת מי שם עלי או לא.
זה אפילו לא מעניין אותי.
החמור כאן זה אתה וניראה לי שמספיק ספורטאים עם טייטס רכבו לך על התחת כדי שתבין מי הם ותסנגר עליהם.
תגידי....
מניסיונך,
לדעתך,
באיזה גיל יתחילו לי קמטים בתחת?
דיאבוליק.
ובהזדמנות - עדכני אותי בתעריף, כדי שאחת לא תשבור לשנייה את השוק.
הבנאדם (אני) יוצא מהבית ללמוד איטלקית... והנה - בוקה ומבולקה! שמת לב לאטרף שנהיה כאן?
אני לגמרי בעד מכנסי ספורט נורמליים. אבל האמת שזה לא הכי מזיז לי. לשמחתי יש לי דברים הרבה יותר מעצבנים בחיים מאשר גברים בטייטס.
וחוצמיזה לא מדובר באבחנה שלי, מדובר באבחנה של הפסיכאטר של הקיבוץ שקבע שעליו להיות מורחק מהקיבוץ, בפסכיאטר של ביטוח לאומי שאליו הוא נשלח מטעם הקיבוץ וקבע לו אחוזי נכות נפשיים, בקב"ן שקבע שהוא לא יתקבל לצה"ל, במשרד הרישוי שלא נותנים לו להוציא רישיון ועוד...
הכשל שלי זה שהוא המשיך לנשום אחרי שהוא הרים עלי ידיים.
בלי קשר אלי אני לא חושבת שבערכת יחסים שבה הבן זוג מרים ידיים יש איזה קשר לבחורה או איזה סיבה שמצדיקה את זה. הבעיה היא אצלו. נקודה.
חשבתי לא לענות, אבל ממש ממש בא לי.
ממרום גילי וניסיוני (אני בגיל המעבר לפי הגדרתך) אני יכולה להעיד שסקס עם ספורטאים מכורים הוא הסקס הכי גרוע שהיה לי.
הם תמיד ממהרים להגיע ל"גמר" והדבר העצוב יותר שבחמש דקות שקדמו ל"גמר" הם דואגים נורא איך נראים השרירים שלהם ואיך ניתן לפרק את העסק הזה שנקרא סקס למרכיביו המכניים. בקיצור טכנוקרטים.
לפי הנקודות שהעלת בכתיבה שלך, ברור שמה שמנחה אותך זה רק הקנקן ולא מה שבתוכו וזה בסדר, אני רק מאחלת לך שאותה צעירה שתחבוק לא תעיף אותך לכל הרוחות כשתיהיה בן 60. אתה הרי יודע שכסף יש גם לבני 50.
אני למשל לא הייתי שותה איתך אפילו קפה, לא בגלל שאתה בן 52, אלא משום שאתה פאטתי, צר מחשבה ועוד דברים שלא נעים לכתוב כאן.
דרך אגב, הצצתי לרגע במראה לפני שכתבתי ומאוד אהבתי!
אכן, באמצע כתיבתי הבנתי שהתכוונת למשהו אחר אבל כבר הייתי בשוונג :) (וכתבתי שבטח התכוונת לדבר אחר, שאותו הבנתי)
את יודעת משהו? אם אשווה בין התקופה שבה לא הייתי שלמה עם עצמי לתקופה הנוכחית, שבה אני בהרבה יותר שלמה עם עצמי, אז בתקופה הראשונה דווקא המחיר ששילמתי היה יותר גבוה!
בסופו של דבר, מי שהולך עם האמת שלו - יכול להיות שמרוויח יותר ממי שאינו שלם עם עצמו.
ינואר
למה את חושבת שהוא לא ענה למיא?
עם זקנות מעל גיל 40 הוא לא מסתובב כי הן בגיל מעבר!
ואם צעירות כמוך מסתובבות איתו אז כנראה שאתן זונות.
אני חושבת שהתשובה ניתנה.
למרות שאנני רוכבת על אופניים אין לי בעיה עם גברים
שרוכבים על אופניים,מעבר לזה שהשמש חורכת את עורם
והם מתקמטים מאוד כבר מגיל צעיר.
את זה חסכתי כי העור שלי עדיין חלק.
כל אחד וסידרי העדפותיו.
חחחחחחחחחחחחחח,נראה לי במקרה שלך אני אחייב לפי דקות .
ת'כלס-כמה עולה שעה?
אחרי הכל ויאגרה זה לא פתרון רע.
אני בת 27 יוצאת עם שוגר דדים על ימין ושמאל ותאמין לי שמאחורי הגב אנחנו חושבות שאתם הכי פאטט
במיוחד כשרואים לכם את הקמטים כאשר אתם מעלנו.
לגמרי. זה כמו בגד ים טנגה לגברים. ביג נו נו. למה לא מכנסי ספורט שהם קצת משוחררים?או, ככה אני אוהבת את המגיבים שלי! זועמים!
רק לא הבנתי מי בגיל המעבר? ליזי (גוף) בת 30. אני מקווה שזה עוד נחשב תקין (אני מבינה שעצם קיומן בעולם של נשים מעל גיל 30 הוא עלבון לגברים)
מעניין אותי מבחינה ביולוגית, באיזה גיל נכנסים גברים לגיל המעבר? 80?
מסתבר שבעולמינו היפה יש מקום להמון טיפוסים להמון אהבות,ולהמון התמכרויות,
יש גברים שבחרו בדרך הספורטיבית, מלווה בנשים אתלטיות שאינן מתוסכלות מינית, ובחברים גברים שנראים טוב פיסית, וגם מרגישים טוב,
היות שהחלטנו כניראה שתוכן פוגעני והעלבות הן נורמה כאן ,יבושם לכן, לא נרד נמוך יותר,
למה אתן חושבות שגבר אטלטי , מבוסס, שניראה טוב בכלל יסתכל לכיוון שלכן? גיל המעבר?
מה .הוא שונא את עצמו? מזוכיסט?
אתן לא רוצות? סתכלו במראה לפני זה,
מה חושבת גברת גוווווף היקרה שמי שיכול לקנות אופניים בהרבה כסף נוהג על חמור?
ניסיתי לחפש כדורגלן עם חברה מכוערת ,,,לא מצאתי ,אולי שמעון גרשון?
אתן לא אוהבות את הגברים בטייטס בחדר הכושר? הצחקתן אותי, כניראה שאתן לסביות,
או שנרשמתן לחדר הכושר של התוכנית לרדת בגדול במבחני הקדם תוכנית,
מאחל לכן לתפוס את הגבר של משאלותיכן כפי שרובכן תארתן:
יושב מול הטלויזיה, מפצח גרעינים, שותה בירה , תוקע גרפצ'ס ומפליץ, הכרס עם השערות משתפלת לפניו ומאחור חצי תחת בחוץ,
וחס וחלילה תדברי איתו על ספונג'ה ואו על טיול של יותר מ20 מטר שבסופו מנגל, -אי אפשר, עשן הסיגריות מסתיר את הדרך,
בדרך כלל הם גם יותר רגישים, סימפטים,ובעלי חוש הומור מספורטאים שהרי ספורט מדכא את כל היצרים האלה,
שרק יהיה לכן הסקס שאתן מאחלות לעצמכן , בחצי מהתגובות שלכן מיד קופץ לו הסקס לראש הטבלה,
לספורטאים המכורים אין כח לזה? הצחקתן אותי ,-פשוט פטטי
חגיתוש
את טועה בגדול בהבנת דבריי ואם לא הייתי מובנת יקירתי
אני דיברתי על תכונת האומץ להיות אמיתי עם עצמך
ולדעת לשלם את המחיר.
בכלל לדעת לשלם מחיר ולהאמין שאתה צריך לשלם מחיר על מעשיך
זו התכונה הכי בוגרת שאני מכירה.
חגית אם תקראי מתחילת התגבוב, לפני תגובתי זו
תוכלי להבין את ההקשר
לא, פנינה מתכוונת לדעתי שבמקרה של 'אבות' שאין להם זין לילדים שלהם כי הם לא מסתדרים להם בלו"ז, אולי כדאי להיות כנים עם עצמם מלכתחילה ולא לעשות ילדים. בכלל, שאנשים יעמדו מאחורי הבחירות שלהם ויחיו לפי האופי שלהם.
פנינה, נראה לי ילדותי לחיות בדיוק בדיוק כמו שאנחנו רוצים. ילדותי ואגואיסטי. עושה לי אסוציאציה לאבות האגואיסטיים שלאחר הגרושין בקושי רואים את הילדים, כי זה לא מסתדר להם בלו"ז. או לדוגמא הורים לילדים שמשקיעים את כל כולם בקריירה ומגיעים כל יום הביתה בלילה. זה לא חוכמה לעשות אך ורק מה שאנחנו רוצים. לפעמים יש גם ג'יפה לעשות :)
אבל אני יודעת שהתכוונת לדברים אחרים...
אני יכולה לומר בפה מלא שאני חיה במובן כמעט שלם. טפו טפו טפו.
ומיא, את בסדר? (לא חייבת להשיב בפרהסיה)
ואגב, המושג "עלובים ופחדנים" מציין בוז. לפעמים החששות הם כל כך גדולים, ואין מי שיראה לאותם האנשים את הדרך. וכמובן שכדי לעשות מה שאנו רוצים לעשות זה דורש רצון עצמי חזק, ולא כולנו ניחנו בכך.
האם פחד ראוי לבוז? לדעתי יותר לחמלה.
ברור שיש דוחה יותר - גבר כזה, זקן ומכריס בטייטס, שמסביר לך שהוא יוצא רק עם צעירות (וזו לא את)
(פרפראזה על התגובה שמעלייך)
שוקי הוא כלב מקסים וקשוב.
חתולים מאוד שקועים בעצמם. למשל טופי בבוקר רץ למרפסת, שאפתח לו את הדלתות כי הוא רוצה לשכב בשמש. אחרי שהוא שוכב בשמש, כבר כלום לא מעניין אותו ומצדו שיפרצו לבית מיליוני גנבים ואנסים.
די, אני כבר ככה לא בשיא המצברוח הנפלא. את חייבת להזכיר לי כמה אנשים הם עלובים ופחדנים?
אין דבר דוחה יותר מגבר עם טיץ צמוד מסרץ' מעל גובה הברך ,
ראבאק, אי אפשר לדווש בג'ינס?
תגידי לי מיא'לה....
מה חשוב באמת בחיים,
אחרי המשפחה, הבריאות, האהבה,החוכמה, התארים, הכסף,
החוכמה, הנשמה, הנפש....?
נו באמת מה בעינייך חשוב?
אכפת לך לחלוק את זה?
את הדיעה שלך בעניין...של מה באמת חשוב?
דיאבוליק.
במכון כושר קודם כל פוגשים גברים מחוטבים. הכושר הוא רק תירוץ כדי לפגוש שרירן נחמד.
הבעיה היא שלמכון כושר הרבה פעמים באים גברים עם כרס ורופסים זקנים (סליחה אם העלבתי מישהו). והם מצפים לפגוש חתיכה וצעירה כמוני וכמוך...
מה עושים במקרה כזה?
נכון אנשים תמיד כמהים לקשר לאיזו שהיא קבוצת השתייכות.
ואם אין להם את זה הם מאוד מתוסכלים.
את עובדת בבית עם החתול? הוא עוזר לך בכתיבה?
שוקי למשל עוזר לי כאשר הוא נובח. אני תמיד אומרת שמזל שלא התקנתי פעמון לבית. לא צריך. ברגע שבא אלינו מישהו הביתה ומתקרב לדלת שוקי מיד נובח וככה אני יודעת שצריך לפתוח את הדלת. ולכן לא צריך פעמון לדלת ולא צריך אינטרקום. ואיך זה אצל חתולים? הם עושים מיאו כאשר בא מישהו קרוב לדלת ואת עובדת?
אוי הסמיילים לא פועלים עכשיו... :)
טוב ,במקום מידתיות,מה דעתך על המילה איזונים?
בוודאי שכולם נושמים כולל חיות
לחיות במלוא מובן המילה
ולא לפחד,זו תכונה מולדת
לא כולם יכולים מבחינת תעצומות נפש
להיות מסוגלים לחיות כפי שהם רוצים.
חלק מהאנשים עובר שינוי מהותי בעניין
רק בגין רגעים מכוננים כמו "כמעט מוות"
או טראומה אחרת.
אך תמיד מסתבר שאנשים רוצים לחיות
במובן השלם,אך לא רוצים לשלם מחיר.
תראייני פעם אנשים,על כמה הם מוכנים לשלם
על לחיות את חייהם כפי שהיו רוצים?
ואת תהיי תתפלאי מאוד,מהממצאים.
נו, שתהיו בריאים. העיקר שאתם יודעים מה חשוב בחיים.
מידתיות זו באמת אחת המילים שאני הכי שונאת (וגם אין לי. בכלום)...
מי יכול להגיד באמת שהוא חי? לרוב האנשים יש קיום די עלוב. אני מתכוונת מבחינה מהותית ולא מבחינה כלכלית. אני מתכוונת לכך שאנשים מפחדים לחיות את החיים שהיו רוצים באמת, או לא מסוגלים.
אח שלי גיבור,
אני השבוע החלפתי את האופני כביש,
מאלומיניום לקרבון,
מערכות איכותיות,
מטריפל לדו,
למרות שאין לי בעייה לרכב -90- 120 ק"מ עם הישנים,
וואלה....
היה שווה להשקיע....
ההבדל בין סובארו למרצדס...
זה ההבדל בין הישנים לחדשים.
קדימה לדווש....
דיאבוליק.
גם זה הישג. כל הכבוד!
חלילה, אני לא מכניסה אנשים זרים לביתי - האמת שגם לא מכניסה גברים לביתי.
אבל אני באמת חושבת שאת העבודות הקשות גברים צריכים לעשות ולא נשים עדינות ומרוחות בלק מכף רגל ועד ראש (הבנים שלי מנקים).
ולבבון אנחנו לא נגיד כלום כי מלכתחילה לא נהיה עם בבון כזה שחושב שהניקיון הוא העבודה של האשה.
זו כבר הצלחה מיא'לה....
לאהוב את עצמך 45 שנה!
שאפו.
דיאבוליק.
אהבתי את התגובה הנורמלית מאוזנת
של האיש מעלי.
והפרסומת של אלפא רומאו
הכי מתאימה לכל האובססיבים
אתה נושם? אך האם אתה חי?
זה בעצם כל העניין.
כמו שאמרתי בשיא הנודניקיות.
מידתיות.
שלום לכם,
אני חושב וחושש שהדיון והתגובות פשוט קיבלו הטיה חדה ממסלולם ומתחילים לעסוק בצדדים שאינם רלוונטים או קיימים בספורט האקסטרים,-כולל כמה מגיבים שניבולי הפה שלהם לא לענין ברשת חברתית כלכלית,
ספורט מקצועי במסגרת ליגה, בה חתומים על חוזים , זה מקצוע ,או ההתמכרות שהפכה למקצוע,
חובה לקום בבוקר /צהרים, להופיע לאימונים,ולחיות חיים ספורטיבים -זו פרנסה ועובדה, המון נשים אוהבות את הגברים שלהן ככאלו וסיבותהן עימן,-ידידי כשאתם צופים בכדורגל /כדורסל השחקנים האלה ברובם נשואים למשהי,
יגידו לי כל ידידינו הגברים המזפזפים בשלט [וזה גם טוב] אם לא היו רוצים לערוך חילופי זוגות לחצי שעה ,לא יותר עם דייויד בקהאם או חברו שחקן נבחרת אנגליה שבכותרות , ואל תגידו מה פיתאום אני? נתראה במילואים,
כניארה שיופי ואסטטיקה נימשכים אחד לשני בלי להתיחס לפרסום ולתמורה הכספית, בערך כמו בעלי החיים בטבע,
בספורט שאינו מקצועי לצורך פרנסה כמובן , אספקט ההנאה והסיפוק גדול ולו רק מעצם ההשתתפות בפעילות,
כתבתי בפרופיל שלי : החיים כמו ספורט,צריך להנות מההשתתפות ולא חייבים לנצח,
חלקינו פעילים יותר חלקינו פחות אבל חברותי לקפה, כל מי שרוצה טוסיק נפול וצלוליטיס ברגלים בגיל 30-40- שתקום!!!
לכל ידידי הרוכבים/רוכבות,
אופניים זה דבר נהדר, כל אופן וההנאה שברכיבה עליו, ראיתם את הפרסום לאלפה רומאו החדשה בטלויזיה? אתה נושם, אבל האם אתה חיי?
באם יצא לכם לרכוב על אופנים מקצועיות בדגמים של 20000 ש"ח וצפונה, תבינו את ההרגשה,כמובן לאילו שקצת, אבל רק קצת אוהבים לרכוב,
לכל המודאגים בנושא האשכים, גם הבן שלי כשהיה צוציק היה אומר: ברכיבה על אופני שטח צריך לעמוד על הפדאלים , ,אם לא זה עושה כאבים "בבייצות" צדק !!! גם ברכיבה, כל כמה דקות חובה לדווש בעמידה בכדי לאפשר לדם לזרום, מי שלא מקיים שלא יתלונן,
ובאשר לזמן-לצערי בגילאי ה20, 30, ועד 40 הייתי עסוק בלבנות מסגרת לחיים, היום יש לי זמן, ובעיקר אפשרות כלכלית לחיות אותם,
לידידינו הצעירים בהכללה עדיין אין את התענוג הזה,ונותר לי לאחל להם שיהנו ממנו בדרך זו או אחרת בבוא היום,
הבוקר למשל , החלטתי לישון ולא לקום לאימון ,אז מה? אני רץ לחפש תחליף התמכרות?
מכסימום רץ למרפסת עם כוס קפה ,משכל רגלים ונהנה מהזריחה מעל מפרץ אילת,
ותודה לכתבת שמצליחה לנווט את התגובות והדיון בצורה מכובדת על מיים סוערים,
נכון, נכון! כפיים ליוסי!
אני ירדתי מעישון די כבד ל-2-3 סיגריות ביום, ומחזיקה ככה כבר חודשיים. בעניין הזה אני שמחה שאין לי אישיות התמכרותית כי לוותר כליל על משהו שעושה לי טוב אני פשוט לא יכולה.
אסור לתת לגבר לעשות ספונג'ה זאת הפקעת סמכויות שבסוף מסמרטטת את האישה
כי כל ריב הוא יבוא בתואנה שהוא גם הגבר והאשה בבית.
ואז מה נגיד לבבון?
לא שחס וחלילה אנחנו נהרוס את הלק החדש בצבע בורגנדי.
נלמד משרה נתניהו ונאציל סמכויות:) ,הפרד ומשול.
ורק בת 24,
אבל נורא בא לי להיות כזאת שקמה פעמיים בשבוע לשחיית בוקר, ומתאמנת חצי שעה כל יום, עם בגדי ספורט יפים כאלה, ועם יציבה זקופה, והכל.
(אין סיכוי)
לפחות בנושא הזה, יש לי יתרון קל עליך...
איזה מזל שאני מאוד אוהבת את עצמי כבר 45 שנה!
מצטער לקלקל את התאוריה - אני מאד אוהב את עצמי. עם זאת, מסכים לגבי אותם סוגי ספורט אקסטרים שהם מונוטוניים.
על פי IMAGO אהבה אורכת בין שעתיים לשנתיים. המקור פיזיולוגי/גנטילמה סורי? אני לגמרי שמחה שאת כותבת את דעתך, מה גם שאני באמת יודעת שאת עושה ספורט ולא איזו אחת ששונאת ספורט והכל מקנאה ומתסכול.
בספורט תחושת ההישג מאוד גדולה, כי אתה באמת נלחם גם באחרים אבל גם בשעון, וכל פעם יש לך דרך בדוקה וברורה לדעת אם אתה מתקדם, וזה דבר שלא נמצא בתחומים אחרים בחיים - כי למשל אתה יכול להתקדם בעבודה, או לחשוב שהתקדמת, ואז מתברר לך שאנשים שהתחילו איתך התקדמו יותר ממך ואז אתה מרגיש כאילו בכלל אתה בפיגור. או שאתה מרוויח יותר מבעבר אבל בעצם לא יכול להרשות לעצמך לחיות כמו שאתה רוצה... הכל בקיצור תמיד יחסי, ובספורט זה מוחלט, ההישג הוא מוחלט ומדיד ותחושת ההישג מוחלטת ומספקת. ואם אתה מחויב מספיק, אתה תצליח. תחשבי, על איזה עוד תחום בחיים אפשר להגיד בביטחון - אם תתמיד, תצליח? אתה יכול להתמיד עד מחרתיים, וצירוף נסיבות, מיתון, אנשים שישימו לך רגל, אופנות שמשתנות, ווטאבר - יכשילו אותך. אז אני רואה בזה יתרון מאוד גדול, בספורט.
אני זוכרת שכשהתחלתי להתאמן אצל אחי בקיק בוקסינג, והשיעורים שלו מאוד קשים, וכוללים משקולות, וכשהתחלתי לעשות הכל, אפילו שכמעט מתתי - לא היו מתחרים לסיפוק שחשתי. זו היתה התעלות ממש. הרגשתי שאני על גג העולם. שאני מסוגלת לעשות הכל ואפחד לא יכול עליי. בשביל ההרגשה הזאת, זה כדאי.
מזתומרת לטובת מי? החתול!
ברור, ברור...
אבל העיקר שהפסקת לעשן. אני באמת חושבת שזה נפלא ומוכיח כוח רצון אדיר.
לא, לא הכל. אנשי הים, למשל, באמת אוהבים את הים. אני יודעת.
ודווקא לשדיים קורא כל עמישראל בנקבה, כמו בביטוי הידוע שדיים גדולות.
אבל אם בדיוק את רוצה שהוא יעשה ספונג'ה?
אני דווקא מתה על לגו, ויש לי את הלגו הכי גדול בעולם, שאמא שלי ובעלה הביאו לי מאיטליה כשהייתי ממש קטנה, קופסה עצומה, שקניתי לה עוד המון חלקים, כמו רעפים, חלונות, גלגלים, סירות שבאמת צפות באמבטיה, מנועים וכו', ובעלי לשעבר בנה לי תיבה עוד יותר עצומה לכל הרכישות החדשות, והכל מסודר בקפדנות מטורפת. אני יודעת לבנות בניינים נורא יפים. כשהייתי קטנה הייתי בונה ממש בתי בובות ענקיים עם כל החדרים, והיו לי גם בובות לגו. ניסיתי למכר את הילדים שלי, לא הצלחתי. דור בלי סבלנות.
אני יכולה לדמיין אותך דוקא חוזרת לאופניים...עם השמלות שלך האלו...וגורמת לשורות של אנשים להתקל בכל מיני עמודים :)
חזרתי היום מאילת, והיתה לי שיחה בדיוק על זה, על אנשי הספורט האקסטרים. אני בכלל בדיעה שככל שאדם עושה יותר ספורט אקסטרים הוא שונא את עצמו יותר..זאת אומרת יש לו בסיס ודיעה כל כך רעים על עצמו שהינה זמן התיקון הגיע. ואז או אז..הוא מראה לעולם ולעצמו עד כמה הוא בעצם הגבר החזק, האדם המתמיד, הרוצח הלט ממומש , התת משיג שבעצם משיג הכל כולל המראה המחודש.
הכרתי שלושה גברים שעושים את הטריאטלון , וכשספרתי להם על חדר הכושר, קבלתי מן חיוך כזה של...לא יעזור, וכל מיני שאלות שאין ספק שמורידות את במוטיבציה בכלל לנשום.
אני מאמינה שזה קשור לגיל, ויותר מאמינה שזה מסע שנלקח מן הילדות הישר לגיל שבו אנו עסוקים בלממש, המימוש אצל הרבה אנשים עובר לספורט כי זו מן תחנה ראשונה לחלומות האמיתיים, כך אני רואה זאת. אני בעד ספורט בכל גיל אבל לא כזה. ויש לי אפילו אלרגיה, כי אין פשרות בדיאלוג איתם, או שאתה חי לא נכון או שאתה באקסטרים. אין אמצע.
גם המקום של התחרותיות, במקום לעודד אנשים להעריץ אותך יותר, הם מתחילים קצת לשנוא אותך, כי כל הזמן ישנה בקורת.
סורי על הדעתנות יותר, אבל לא סובלת אותם כל כך.
:-)))
פוסט נפלא.
אז לטובת מי הם ינוכסו?
תיאום צבעים? מה זה? :-)
(שלא לדבר על זה שאני לא מחובבי הלק).
אני עושה, אבל בכל זאת יש לי כרס. אחרי שהפסקתי לעשן, לפני קצת יותר משנתיים וחצי, קפצו עליי איזה 7-8 ק"ג שמסרבים לעזוב אותי, וכולם התנחלו באזור הבטן. אין מה לעשות, ספורט לא מספיק, צריך גם לסתום את הפה (בעיקר עם המתוקים...).
גם זוג שדיים ארז, לצערי הרב השדיים נוכסו לטובת הזכר.
בעיקר כי מדובר בזוג (שהוא תמיד-זכר, כן, גם זוג תאומות שבדיות, למשל)
גבר שלא מודע לעצמו יותר קל להעביר סדרת חינוך:)
כדורגל מדכא? נהפוך הוא שקט תעשייתי זה מבורך
כמו ששמים לפעוטות הופ קטנטנים.
לגו??? איכס. רק מונופול יותר גרוע מזה.
אין כמו ספורט אני הכי בעד
אבל את הגבר שלי אני רוצה עם כרס גופייה של אתא וכתמים של אבטיח.
כזה שכדורגל מעניין אותו יותר מערוץ האופנה,
ואם אני נתקלת במטרוסקסואל ,אני אומרת לו חפש אותי כי אני לא בסביבה.
יש דברים הרבה יותר גרועים - למשל מרפקים מכופפות - נשבעת לך שהיה לי מדריך בחדרכושר שהיה מדבר ככה.
יש לי בתמונה לק שחור, שמת לב לתיאום?
בו'נה, אתה עושה המון! תכל'ס, כל מי שהגיבו פה ואמרו "אני לא מכור לספורט" עושים המון פעילות גופנית כל יום! זה ממש מעודד!
בתמונה הבאה אחזור לפאזה הרגילה שלי, של הצילומים. הנה פרומו. אבל בחיים אני נראית יותר כמו בתמונה של האופניים. בדרך כלל בבגדי ספורט קצרים.
אני עושה המון, בחדווה ובהנאה מרובה אבל מתוך משמעת עצמית חמורה, כזו שהכרחית לאנשים שעובדים מן הבית. אין לי ההתמכרות שיש לך ולמאמנת שלי. דחף שאינו בר כיבוש לעשות מעבר למשטר הקבוע, בכל רגע פנוי לדחוף עוד סיבוב ריצה או חמישים כפיפות בטן. וזה הייתי רוצה שיהיה לי.
(ואיך, איך ייתכן שמכנס ארוך ומכנסיים ארוכות?)
חס וחלילה. moi? פרפרים? עדיף לי תולעים!
אני לא מחפשת את 'האחד' - קודם כל כי אין אחד, וזו שטות גמורה, ובגלל זה גם איש לא שווה שיתאבלו עליו, ואני מאוד מקלילה בעניין הזה - נקסט, נקסט.
אני מחפשת גבר נורמלי. נ-ו-ר-מ-ל-י! לא מתוסבך (אני המתוסבכת. מספיק אחד בזוג). חביב, נעים, נחמד, מחזר, שיצחיק אותי.
דווקא את יודעת על מי שמתי עין בשבוע שעבר.... הוא ממש לא גבר חלומות.
הנה פוסט נהדר על פרפרים של אילנה. בגלל זה בכלל יצא לי לחשוב על הסוגייה.
אחרי שנים של אהבה רומנטית, אז נפשך נקשרת בשלו, ואת אוהבת אותו אבל לא כמו מאהב. אין ריגושים, אין סערות. זה לא תמיד רע אם יש אהבה טובה ומפרה. אבל זה כמו כל בן משפחה. ההרגל, ההרגל דבק בכולנו.
מיא הזועמת בדרכים
בתמונה את נראית כאילו את הולכת לכסח את כל העולם ואשתו (אמאל'ה!). מה יהיה בפוסט הבא, מיא בבגד עור שחור, עם מאג ביד אחת ו- 0.5 ביד השנייה, ומחרוזת גולגלות מכווצות למותניה של כל הגברים האומללים שהעזו לעמוד בדרכה? (את חושבת שראיתי יותר מדי סרטים הוליוודיים?)
מזל שיש לי את אשתי שדואגת לטפוח לי על האגו ולשמור עליי. אחרת, אחרי כל קריאה של פוסט שלך הייתי רץ להתחבא מתחת לאיזו אבן.
אני, לעומת האקסטרימיסטים, רק צועד נמרצות כל ערב (חוץ משישי-שבת) איזה שישה ק"מ, חלק מזה אפילו רץ (אני שונא לרוץ, אבל צריך להאיץ מדי פעם את הדופק) וגם עושה קצת תרגילי כוח, גמישות שחרור.
רוב השנה אני צועד בשדות וזה גם מזור לנפש. אין כמו לראות את השקיעה בערב, או להיתקל בתן או שועל או נחש... בחורף זה בעיה כי בערב חשוך, ולא נעים לצעוד בחושך בדרכים הבוציות.
בחורף אני עושה כמה סיבובים סביב היישוב, אז אמנם זה לא אותו כיף אבל אחרי יום שלם מול המחשב חייבים להזרים קצת את הדם ולמתוח את השרירים.
הפתעת אותי! (מה שקורה בערך אחת ליומיים)
לפי מה שקראתי בטורייך, חשבתי שאת מחפשת את ה-אחד. זה שכשתפגשי אותו ליבך יחסיר פעימה. שיהיה גם חכם וגם לא מתוסבך וגם מצחיק וגם חתיך וגם ספורטיבי וגם וגם וגם...
והופתעתי למקרא הציניות שלך כלפי התאהבות ופרפרים. באמת. עד לאחרונה חשבתי שההתפשרות ממך והלאה.
בקיצור, ה'משהו המאוד גברי' הזה הוא לחזור לילדות ולשחק בלגו - לא שאני לא אוהבת לשחק בלגו!
הרגת אותי עם ה/שותפה לכשל' אחרי שליזי כותבת שמדובר בחולה נפש (לאבחנתה, כמובן
)
אין דבר כזה לא טובה בספורט - בכל סוגי הספורט?
אבל סקס זה הספורט הכי טוב. בתנאי שהוא סדיר.
לא לחפף, כן?
ספורט זה הדבר הכי מעודד ומעצים שיש. לאורך זמן.
אהבה כל החיים... השאלה איזו אהבה. כמו לחבר טוב? כמו לידיד? כמו לאח? אהבה רומנטית שמחזיקה כל השנים זה מאוד נדיר.
כל, אבל כל הלכלוכים על האקסיות ובייחוד כמה שהן היו אפסיות במיטה מסיבות שונות ומשונות, נופלים תחת ההגדרה של הפוסל במומו פוסל. אני לגמרי לא מבינה למה גברים מספרים את זה. זו פדיחה איומה בשבילם. למה היית עם הפקצה? למה נשארת איתה? ההסבר היחיד שלי, שהם כל כך מרוצים מעצמם, עד שהם חושבים שדבר לא יפגע בכריזמתם, וכל אשה תרצה אותם גם ככה, עם סיפורי היחסים הכושלים (מה שנכון לגבי רוב הנשים).
והאופניים - אין מצב שיחזרו להיות זכרים כי כי עמישראל חייב לשבש ולעלג כל מילה. זה חלק מהגאווה הלאומית על החספוס החינני שלנו.
נו, אבל זה המון מה שאת עושה! זה נשמע נהדר! את מתכוונת שלא תמיד בא לך? אני כמו המאמנת שלך. אני חייבת לזוז, ואם לא זזתי זו טרגדיה, אמה מה, יש לי המון פעמים ימי עבודה מבוקר עד ערב וזה בסדר לא לעשות ספורט כי נאמר עשיתי ביום שלפני ואעשה למחרת, ובכל זאת אני משתגעת, וזה נורא מתסכל. ופשוט אין לי זמן!
תראי, אתן לך דוגמה אחת: הנשים שאני מכירה (לא עשיתי סקר עולמי) מחפשות גבר שימשוך אותן ויעניין אותן ויהיה להן טוב איתו, כן? בעיקר שיהיה טוב ונעים והוא לא יציק... זה לא מעט לבקש! כי גבר לא אהבל, שגם הסקס איתו טוב והוא נראה...אהמ... לא כמו סבא שלי... וגם בנאדם נחמד וחיובי בסך הכל ולא מטורף ולא עושה לך את המוות, ולא שרוט, פגוע וממורמר.... נו... קשה למצוא!
גברים, לעומת זאת, גם בגילאים ממש מתקדמים, מחפשים לאתאאב - את הפרפרים-עאלק (אייקון מקיא) . את 'האחת'. בדרך הם ידגמו עוד 300, אבל הם בחיפוש אחר המושלמת, כן? נשים יודעות שמי שאיתן לא מושלם, וזו לא בעיה בשבילן. הגישה הזאת - פעם חשבתי שהיא אופיינית לגברים ילדותיים או לאנשים ילדותיים בכלל. פנינה אומרת שהיא אופיינית לכל הגברים.
ממש מסכימה עם מה שאמרת, זה בדיוק ככה. גם בעלי עכשיו מתכנן לבנות לעצמו את אופני חלומותיו. כל העיסוק בחלקים וחלפים,
זה משהו שהם מאוד אוהבים, משהו מאוד גברי, שלי למשל ממש קשה להתחבר אליו, אבל להרבה גברים כן. מעבר לרכיבה עצמה, שהיא הנאה צרופה ואתגר לא קטן, במיוחד אם משהו מתקלקל בדרך וצריך לתקן עם מעט חלקי החילוף שלקחת איתך...
ועדיין אני חושבת שזה ספורט אתגרי, בכל מיני מובנים. הרבה מעבר לסתם רכישה של דגם חדש.
למען האמת מאד מצאה חן בעיני התגובה וההקבלה.
ניראה לי שמערכת היחסים על הפנים. זה מוכר. אבל הייתי אומר
למען הטעם הטוב. הביקרת משהו את עצמך כשותפה לכשל??
אבל חוש ההומור שלך שבה אותי ומחייך לי כל הדרך בכתיבה.
בהצלחה.
פופ
אני ממש לא טובה בספורט ובריקודים, וזה לא משהו שאוכל לשפר אותו, אז לא מתחברת לכל המכורים שמא ירצו לסחוף אותי ואעמוד במצב מביך ...
תגידי, סקס כספורט זה לא מספיק?
את אחלה מיא שבעולם
ספורט מאזן. כשאני לא עושה הליכה או רצה במהלך השבוע, אני מדוכאת ועצבנית ומרגישה מכוערת.
היום הלכתי ברגל לעבודה כי לא עשיתי ספורט שבוע. חצי שעה הליכה ואני מרגישה יותר טוב.
ולגבי בגידות, מונוגמיה היא לא טבעית. זאת אומרת אפשר לאהוב מישהו כל החיים אבל להמשך ולהיות מאוהבת זה קצר מועד.
בכל זאת אני לא אבגוד. אהבה ואמון חשובים לי יותר מסקס, משיכה וכל הסיפור הרומנטי.
אופניים הם זכר (כמו משקפיים, מכנסיים ודומיהם) אלא שרוב האוכלוסיה שוגה בהגדרתם.
לא מבינה למה גברים טורחים לשתף בסיפורים על קרירותן המינית של האקסיות
זה נשמע לי משהו שאני למשל לא הייתי עושה. בטח לא בדייט.
מה עוד, שנשים קרירות מינית עם מישהו אחד יכולות למצוא את עצמן עם מישהו אחר
כך שהפוסל במומו פוסל.
הכוונה לרכיבת שטח של 40 קמ', אלא שהכל יחסי. ביום רכיבה מלא של כ12 שעות מוציאים כ5000 קלוריות ומבצעים בין 60 ל100 קמ' בשטח, תלוי במסלול שנבחר.יש צורך בכושר גבוה אולם הסיפוק בהתאם.
הלוואי, הלוואי שהייתי מתמכרת לספורט. בפוסט הקודם הגדרת טיפוס התמכרותי בהקשר לאוכל. אני, ממש אין לי את זה. ניסיתי לא אחת להוציא מאכל או קבוצת מזון לגמרי מהתפריט וכשלתי. לעומת זאת, במאמץ רב הצלחתי להקטין כמויות ולצמצם את הנשנושים המיותרים. ספורט התחלתי לעשות אחרי הלידה הראשונה, כשהבנתי שהדברים לא יחזרו למקום מעצמם, ואז גם דיוושתי ברחובות תל אביב עם הילדה בכיסא מאחור. לא אשכח את המורה החטובה להתעמלות בתיכון, שהייתה אומרת לנו כשהיינו מקטרות ומתעצלות בשיעורים: חכו, חכו עוד עשר שנים.
מאז תמיד אני עושה משהו: מכון, שיעורי ספינינג, שיעורים קבוצתיים או לבד עם קלטת, ולאחרונה אף תגברתי. שלוש-ארבע פעמים בשבוע הליכה מהירה של 50 דקות (לפעמים עם הכלב, אבל כמו שציינת, הוא מפריע ומעכב), פעמיים בשבוע אימון פרטי עם מאמנת שקורעת לי את הצורה ופעם בשבוע יוגה (אגב, אני מכירה כמה גברים יוגיסטים ולכל אחד גוף אחר). אני נורא נהנית מהאימונים ומהאנדורפינים שאחרי אבל אין לי הצורך הזה להזיז את הגוף בכל רגע פנוי. המאמנת שלי, למשל, כמעט לא מדליקה חימום בחורף וכשקר לה היא פשוט עושה ספרינטים במדרגות, עשר פעמים למעלה למטה בריצה. אם מסיבה כלשהי נבצר ממנה לעבוד יום אחד היא יוצאת מדעתה. זאת התמכרות וככה הייתי רוצה להתמכר ולא הולך לי.
(כשהאופניים ייהפכו לאופן אולי הם יחזרו להיות זכרים?)
אני לא חושבת שזה נכון, שגברים חושבים אחרת מנשים.
זה כמו שנשים אוהבות בגדים וגברים אוהבים מכוניות, זה טומייטו טומאטו, זה לא משמעותי. גם אם יש סיבה שגברים נמשכים יותר לכלי תחבורה, ונשים יותר לתחזוקה אסתטית, זה לא הופך אותנו לשונים באופן מהותי. עדיין הסיפוק ששני המינים שואבים מהתעסקות בדברים כאלה ואחרים הוא בבסיסו אותו סיפוק.
שמתי לב, בסיכום גס של התרשמותי מהעולם, שגברים אוהבים להתבדל מנשים, כי זה גורם להם להרגיש יותר מתוחכמים, יותר בעשייה, יותר מתקדמים, יותר חזקים. אילו יכולתי לפתוח להם את קרבי הנפש, הייתי מוכיחה מעל לכל ספק סביר, שהם מורכבים מאותם ברגים, פלאטות וגלגלי שיניים בוגדניים.
אבל עד אז, הם ימשיכו להשתמש בתירוץ המרגיז שהם חושבים *אחרת* מאיתנו. תחשבי כמה זה חוסם אופציה לתקשורת, וכמה זה אופייני לגברים לחסום אופציה לתקשורת.
(אני נשמעת ממורמרת? :) כי אני לא. זאת אומרת לא מאוד...)
לא הבנתי מהתיאור שלך, האם בניתוק צינור הזרע הכוונה לשבר בפין?
אם לא הובנתי נכון- לגבר באמת נשבר הפין, תפס זוית איומה ומכוערת.
השבר תוקן בניתוח והחלמה כואבים שכתוצאה מכך האורך התקצר ב 2 ס"מ.
אני בטוחה שזה לא גורלו של כול רוכב, אבל נראה לי שיש הרבה מקרים כאלו שלא מדברים עליהם.
מה שבטוח שהמחיר עבורבעיות הפוריות של הדור הבא, כרגיל, האישה תשלם.
הורים טובים - לא ?
לגברים שעושים יוגה יש גוף מדהים!
איפה שאני לומדת דווקא יש הרבה גברים. אני קצת מרחמת עליהם - מסובך להם להתארגן עם כל השרירים התפוחים בתנוחות.
ולא -הם לא חשודים :-)
כל המאסטרים הגדולים בעולם ליוגה ,כמעט ,הם גברים.
נתחיל בזה שהוא איזה 1100 עמודים, עם שמות של צמחים שקשה לתרגם כי הם אנדמיים לאוסטרליה, והמון מושגי גלישה ועוד מושגי סלנג ליודעי ח"ן. אבל בסדר. עברתי את זה.
אני חייבת בית נקי כדי לנשום. נקי ומטוהר. ועכשיו ספורט.
אצלי אף אחד לא ניסה לגרום לי לעשן. גם בקושי הציעו לי כי נראיתי חננה. עד גיל כמעט 30 אפילו לא ראיתי גראס... אמרו שאפשר ללעוס. אז לעסתי קצת ונאדה. שום השפעה.
והעשן לא מפריע לי. בשנים האחרונות נשים רבות שאני מכירה מעשנות. [ויש משהו סקסי באחיזת הסיגריה ונשיפת האויר :) וריח של סיגריות ובושם עמוק יוצר תמהיל נפלא]
מזל טוב!! את חוגגת בספונג'ה? איזו חגיגה. זה דבר ששנוא עליי. מזל שיש לי עוזרת, למרות שזה לא מספיק.
מעניין מה "נורא נורא קשה" לערוך את המדריך? :)
אתה מוזמן להסתכל שוב בעמוד הראשי שלי ולהתבונן בשני ילדיי היקרים - ובעלי היה אלוף אופניים כשנישאתי לו. רכיבה על אופניים לא גורמת לעקרות. לעומת זאת אי רכיבה או אי עיסוק בספורט בכלל עלול להרחיק מהמתרבה הפוטנציאלי נשים ששווה להתרבות איתן.
עשן, מעבר לזה שזה לא בריא, זה גם מסריח, זוכרת? ואם את כבר שואלת, אז איזה גאון-הדור הביא לי מכשיר מיוחד שמאדה את העלים ואפשר לשאוף את האדים, אם ממש מתעקשים. כי את יודעת, שאנשים שמעשנים נורא מתבאסים שאלה שעל ידם לא מעשנים, או לא שותים, או נשארים צלולים, לא עלינו. והשמחה אצלם, והחשק, הם טבעיים. זה מאוד פוגע נפשית במעשנים וממרר את חייהם. אבל המכשיר הזה נותר מיותם. אני, כמו שאת אומרת, אביא את השמחה שלי ממקורות אחרים.
למשל עכשיו אני שמחה שגמרתי לערוך את מדריך אוסטרליה, וזו היתה עבודה נורא נורא קשה.
כבר חגגתי את האירוע בספונג'ה, מבית מדרשה של ולרי, ועכשיו אני חושבת שאעשה אימון כדי להמשיך ולחגוג.
דרור, איזה מרץ, איזו אקטיביות!
העניין הוא, שכפי שכתבתי לאילנה - מאם דוק - מה זה מידה? ומי יחליט בשבילי מהי המידה הנכונה?
הנה, שיעורי הספורט בבצפר למשל ממש לא במידה הנכונה ואני חושבת שרק מי שנמצאים בכיתת ספורט בכלל מגיעים להפעיל את הגוף, כי הילדים של היום זה לא הדור שלי שהסתובב בחוץ ובמגרשים ובים, והשעתיים הרגילות שיש להם בשבוע זו בדיחה. את הגוף צריך להפעיל כל יום, ורק כשלבנים שלי יש אימון כל יום אני רגועה. אז מי יקבע את המידה?
כל אחד שיעשה מה שנוח לו, אבל זה נכון שעיסוק אינטנסיבי בספורט מצעיר ונותן אנרגיות. ולזה אין מידה.
עכשיו ברצינות, אני מניח שהבחור התכוון שנסיעת כביש של 40 ק"מ משחררת יום למחרת יום נסיעת שטח מפרכת. אני תארתי 40 ק"מ אקסטרים בשטח ! אני לא חושב שיש בעיה עם שמירה על "בריאות... בילוי קונסטרוקטיבי". להיפך, ראוי להערכה מי שעושה זאת. במידה. הכל במידה.
צודקים.אבל אם להיות יותר מדויקים.
החום כתוצאה מישיבה ממושכת על הכסא גורם למעבר תרמודינמי של חום לביצים ותורם לחמצון(אוקסדיזציה)של הזרעונים
ולפגיעה באיכות הזרע ובטעמו.
כמו כן בעקבות הלחץ הממושך נגרם מה שנקרא אשכי רוכב, (דומה לרגליים המעוקלות של רוכב סוסים ).י
לא אסטתי וגם פוגע בזרימת הזרע האינטר ביצתית משק האשכים לפין.
לעתים אף לניתוק חלקי או פרמננטי של צינור הזרע.
קצת אינפו שטוב לדעת למי שמתעתד להתחיל בספורט המסוכן והמסרס הזה.
מסכים איתך
(הקודם טעות)עכשיו ברצינות,
אני מניח שהבחור התכוון שנסיעת כביש של 40 ק"מ משחררת יום למחרת יום נסיעת שטח מפרכת.
אני לא חושב שיש בעיה עם שמירה על "בריאות... בילוי קונסטרוקטיבי". להיפך, ראוי להערכה מי שעושה זאת. במידה. הכל במידה.
:) אין ויכוח אם יש ויטרינר כזה מסור המכיר את הכלבים ואת סומכת עליו. תל מונד היא מושבה יפיפיה לגדל בה ילדים. את צודקת אפילו עכברים לא משוטטים שם בשדות.
הויטרינר שלי שנים רבות 22 שנה נקרא מוטקה הוא בעין ורד. מקצוען ואיש חביב.
וקראתי כל מילה המקרים שאת מתארת היו לי עם ילדים כלבים וקוף שנים רבות..., הכאב אותו כאב, אני יודע.
יפה. אם לא, אז כדאי לך. ברגל או באופניים, יש מסלול מקסים החוצה גם שדות פורחים ואפשר לעצור בחורש למתוח ערסלים ולהנות ממה שקיים.
לגבי נשים,
אני חש שלא בנח עם נשים רזות.
שבירות משהו..., אפילו ריקוד מהיר זו אחריות כבדה מידי :)
גם את לא יכולה?? לצערי או שלא לצערי, גם אני לא. אני לא מסוגלת בכלל לעשן. זה צורב לי בגרון.
ולמרות שזה נשמע דבילי אבל ניסיתי גם לעשן ג'וינט, לראות ממה מתלהבים, אבל איפה? לא נכנס לי לגרון.
אבל תודה לאל, ישנם דברים אחרים שעושים אותי מאושרת. החיים יכולים להיות כל כך נפלאים.
אז לא צריכה בכלל את העשן והחומרים מבחוץ.
נו, ברוך השם.
נכון, וזאת בגלל שזה דווקא לא ספורט שאופייני לגברים מעל גיל 40-50 שמגלים אותו פתאום... יותר לאנשים צעירים ודינמיים, כמוך
וואו, כל הכבוד לה!
מיא'לה יקרה.....
אני חייב להבהיר לך,
אם זה לא מובן לך או למי שזו לא תהיה,
או יהיה כאן או במקום אחר.
מעבר לתגובות שלי לפוסטים שלך,
ולפינג פונג הזה,
אין לי שום עניין.
אני מעדיף את האנונימיות שלי מולך,
מאשר את הפרהסיה.
וכן גם אם אני מציין שניפגש,
למטרה זו או אחרת,
זה בא ממקום שאני יודע שזה לא יתקיים,
בגלל האפרוריות שלי,
והדיעה שלך לגביה.
וכמובן כמו שציינתי,
מעבר לעניין שדעותייך,
מייצרות אצלי,
שום דבר אחר בך,
לא מייצר אצלי צורך למשהו שהוא שיג ושיח בוירטואל הפרטי,
או המציאותי.
שבוע טוב ומבורך.
דיאבוליק.
מיא :)
לא הזכרת את הספורט הנפלא מכולם - שמאחד גברים, נשים וטף - הלא הוא הרולר :)
הדמות במרכז היא אשה, מתעמלת אולימפית לשעבר :)מה שבעיניי מוזר שאפחד לא מחליף את המושב הנוראי במושב נוח. האמנם הקוליות היא השיקול הגובר על כל דבר? אני בעבר כשרכבתי, ישר הייתי מחליפה למושב הכי נוח שבנמצא.
ואיזה גוף יש לגבר שלא עושה ספורט? לא משו...
הנה התמונה. אתם נראים מאושרים לגמרי (בעיקר מזה שאין נשים בסביבה)...
אני לא מסוגלת להכניס עשן לגוף. אני ישר נחנקת. זה אחד הדפקטים הידועים שלי בעיני מי שלאורך השנים ניסו לסמם אותי. בעבר עוד נתתי חזק באלכוהול, אבל גם את זה הפסקתי. כיום מסניפה שערות חתולים בלבד. אבל את הטירוף לא יקחו ממני. הוא כבר הסמל המסחרי שלי, אני מאוד מקווה.
(אייקון של אשה מבולבלת המגרדת בפדחתה ארוכת השיער)
פעם דניאלה לונדון כתבה כאן שהיא לא יכולה לקרוא את כל התגובות כי היא רוצה לעשות עוד איזה דבר-שניים בחייה...
זה בסדר, אני מרותקת לבית כי אני גומרת היום את מדריך אוסטרליה חיה או מתה (כנראה האפשרות השנייה).
חשבת פעם על השם מרמרי? ועל השורש?
ולא, הטייטס לא הולמים אותו. הוא נראה צייקן מסוגף בגיל העמידה.
אני לגמרי מסכימה איתך בעניין הליבידו שלי. בכלל, בעניין הצרכים שלי, הרבים. גבר שלא מספק אותם לא יהיה איתי (את רואה גבר על ידי?)
שכחת להזכיר ז'אנר נוסף.
נהגי ה 4X4 שפתאום גילו את שבילי ישראל ומוציאים מהדעת עם טיולי השבת שלהם.
לעניין הספורט, אני באמת מאמינה בחשיבותו אפילו נרשמתי לכל מכון כושר ברדיוס הקרוב אלי, רכשתי בגדים מדהימים, מכשור ביתי וקלטות.
לצערי אני לא מתמידה מעבר לפגישת התאמת תוכנית עבודה או לחילופין הוצאת המכשיר מהאריזה.
בשנה האחרונה אני כן מרגישה שיש שינויים בגופי אך גם הפחד לא מצליח להזיז אותי.
לא, כי כפי שכתבתי ואני כותבת ואכתוב, אין סיכוי שיהיה לי שיג ושיח עם בובה אפורה, ואת דעתי שמעו אינספור מתחבאים כאלה. שינהלו את חייהם האפלוליים במחשכים ויערב להם, אבל אני לא שם. וזה כמובן לא רק אתה.
בניו-יורק גם מאחסנים את האופניים בבית
לא יעלה על הדעת :) הביטוי האיום הזה
לאחסן בחדר המדרגות ובחוץ מה חשבת שלא יגנבו לבנים ת'אופניים או מקסימוםםם חלקים מהם?
חזרתי מהשיטוט ליד הים לא משהו היתה רוח אבל היה מלאן יודין באויר אז נשמתי ונשמתי
וזה טוב ועושה חשק לישון...
שבוע טוב !
שטוטי
מתחילים בהליכות.
את יודעת, פעם כתבתי פוסט על ספורט, ומישהי כתבה לי מייל פרטי ואמרה לי שהיא לא עושה כלום וביקשה עצה איך להתחיל. נתתי לה הסבר מפורט, ובאמת לאחר כמה שבועות היא כתבה לי שהיא יישמה והיא מרגישה הרבה יותר טוב.
אחרי עוד תקופה פרסמו נגדי פוסטים מגעילים, והיא היתה שם בין המגיבים ולכלכה בטירוף. את יודעת, פנינה כתבה עכשיו פוסט על ה'בחירה' להיעלב. לפעמים אתה פשוט נעלב. אני אפילו לא זוכרת את הניק שלה (המוח שלי תמיד מאדה נתונים מעצבנים כאלה), כי לא היו לה שם ותמונה. התחבאה, כמו כל העכברים, שלא לומר העכברושים.
את יודעת מה? אני קצת מפלה בעניינים האלה. נשים שלא עושות ספורט נראות לי אחלה, וגברים שלא עושים ספורט (בכלל, או כאלה שרק צועדים בנחת על הטיילת וקוראים לזה ספורט) - נו... זה זוועה!
מילא להפסיק לייצר זרע, אבל אני מכירה באופן אישי גבר שנשבר לו הזין (מרוכבי האקסטרים).
אני בטוחה שזה בעקבות הלחץ שמפעיל הכיסא במשך שעות והמכות שחוטפים. מוזר שאף גבר לא מדבר על זה.
לא מוכנה אפילו לצאת לדייט עם מכורי ספורט במיוחד לא עם רוכבי אופניים.
את לא מסתובבת במקומות הנכונים. נסי כאן
קנית אותי ב"למסגר ולתלות" וברגע לאחר מכן הרסת את הרושם הנפלא כשאמרת שאת אוכלת עשב במקום לעשן אותו. לשמחתי את מספיק מטורפת כמו שאני אוהבת כדי לאזן בשנית את מפלס הרושם.
אריכות בכלל (אני רוצה להאמין) היא אובר-רייטד :)
תוך כדי הפוסט היו לי כמה תובנות ומסקנות נחרצות כדרכי, אבל אז קראתי את 10 התגובות הראשונות (והפסקתי כאן, כי במקרה אין לי את כל היום לעבור על יתר ה- 312) והתבלבלתי לגמרי. כי נראה לי ש ord צודקת... תחביבים אובססיביים זה סיוט. ואז נראה לי שגוףףףףףף1 צודקת... כי מה זה משנה מה, העיקר משהו שירחיק את הכפרה מהבית קצת, והכי נראה לי שלסביסטית צודקת.. גברים ספורטיביים זה לא התחום שלי.
ואנקדוטה לסיום - לפני כך וכך שנים ארוכות, בזמן שחברי היקר שמופי היה במסע אופניים פסיכי באפריקה, אני רכשתי לו בשבוע הספר את רב-המכר-דאז של חנוך מרמרי, (העורך לשעבר וכן) רוכב אופניים נודע. ביקשתי ממרמרי שקידם מכירות בדוכן, לכתוב לו הקדשה מרוכב פסיכי לרוכב פסיכי. כזה בנאדם לא נעים ומלא בעצמו לא ראיתי מזמן, עשה טובה שכתב מילה. העיקר שהולם אותו הטייטס, כנראה. המסקנה שלי מכל אותם אנטי-אייג'רז - מוטב גבר שמשקיע את אונו ומרצו בליבידו (שלי) על פני רוכב וחצי תאוותו בטייטסו.
חהחהחה...
א' אין לי כוונה למצוא חן בעיני אף אחת.
ב' אני לא עושה קידו מכירות אישי של עצמי.
ג' אין לי כוונות שמישהי תתנפל עליי בתשוקה.
ד' אני לא זוכר שעסקתי במשהו שהזכיר סקס בפוסט הזה.
ה' לדעתי חברתך נינה, הכניסה כאן את הסקס,
כנראה שזה מאוד חסר לה,
אחרת למה לה, להכניס סקס,
למקום שבו אני אישית דברתי על רכיבת אופניים,
אז הכי וקל לבוא בטענות ומענות,
וכל הבלה בלה הזה...
כשאני ארצה להציע,
פעולה מהשורש ז.י.ן.
האמיני לי שאני אציע אותה,
במפורש,
ללא עזרתה של נינה...
כרגע,
הצעתי רכיבה פרופר...
כנראה שאצל נינה,
כל רכיבה,
היא רכיבה של מישהו שמזיין....
אותה או אחרת.....
נו, מה אומרת,
מצאתי את הדרך למצוא חן בעינייך?
לא שזה משנה לי....
ד"ש לנינה...
דיאבוליק.
מיא דרלינג,
אין לי ויכוח איתך. את צודקת בכל מילה.
הלוואי עלי עושה רבע ממה שאת ממליצה :)
שבת נעימה ורכיבה מהנה,
לולה
שרשירית:
הנה היום, שבת, קמתי בשעה 6:30 בגלל שרציתי לראות את העיר מתעוררת לחיים (שקרנית), למעשה לא יכולתי לישון בגלל צלע החזיר שאכלתי ליל אמש בבראסרי וכמות הסיגריות המטורפת שעישנתי לאחר מכן. לאחר ארוחת בוקר (עין ובייקון ומעט סלט בשם הבריאות) יצאנו לטייל בשדרה.
תהני מותק.את צודקת לגמרי,כל עוד את יכולה.ונדלקתי על התיאבון הנהדר שלך לחיים.
כי מי אמר שספורט היסטרי זה החיים? כל אחד יפרשן את חיו על פי הקצב שלו.
אני לא מעשנת אבל אם זה עושה לך ,אז סבבה.
ועין ובייקון -מעדן לללקק את השפתיים.
והגנטיקה היא אינדיבידואלית,ושאף אחד לא יכניס אותך לסטטיסטיקה.
הורי עד מותם לא היו שמנים.וכך אחי ואני.
ואם רזון כמו שלך את באמת יכולה לספוג כמה קילו ועדיין להיראות כוסית על.מה רע?
מעבר להכל הכי מפריע לי חוסר פירגון.י
ללה תעשו ספורט אבל אל תטיפו,זה מרגיש לי דתי.
למסגר ולתלות.
חשבת על קריירה של גורו? אני בטוחה שדברייך ימצאו מסילות ללבותיהם של רבים.
אם לא גורו, לפחות קואצ'ית? את נשמעת לי הרבה יותר משכנעת מכל הקואצ'ים-בשקל של הקפה.
כמעט שכנעת אותי לטרוף צלע חזיר ולהדליק סיגריה... רק אז נזכרתי שאני צמחונית ולא מסוגלת לשאוף עשן.
לגמרי. מאוד חשוב מה עושים עם החיים האלה וגם לחיות עכשיו, ולא לבכות על הימים שחלפו ולא לבנות על הימים שיגיעו. לי פשוט ספורט באמת עושה טוב. זה לא למטרה נוספת, זה פשוט כדי להפעיל את הגוף, כי אם אני לא מפעילה אותו אני יוצאת מדעתי.
אתה רואה? זו בדיוק הדרך לחבב את עצמך על נשים. אין אשה שאני מכירה שלא תתלהב קשות מהמילים המעודנות האלה ולא תתנפל עליך בתשוקה עזה, בייחוד כאמור שאתה בובה אפורה ונשואה וכה מצודדת באפרוריותה הסולידית. אני חושבת שעלית על השיטה ללבן של נשים. רוצה לרשום פטנט?
כל הכבוד על הפסקת העישון! זה כל כך חשוב!
לגבי המאסה, אתה יודע, כבר כתבתי בפוסט הקודם שלי אין בעיה עם מאסה, רק עם גברים בעלי מאסה שרוצים את הנשים שלהם קלילות ומרחפות לידם, שלא יתפסו מקום בעולם.
טיול נעים (נדמה לי שאפילו הייתי שם פעם!)
יכול להיות שהסיפור הגנטי תקף עד גיל 35 אבל אותה הגנטיקה דואגת ששיער הגברים ינשור כבר בגיל 25 ולשם האיזון תתפתח כרס עצומה שתאפיל על כל דבר אחר, אז אני מניחה שאני עדיין בשלב שאני יכולה לנכס את הגנטיקה לטובתי.
לגבי ה 5 בבוקר, עם הגיל קרי כשמזדקנים, ישנים פחות ולא בגלל ההוללות המטורפת של ליל אמש אלא בגלל הקימה המוקדמת כאילו כולנו צאצאי חולבים וחקלאיים. הנה היום, שבת, קמתי בשעה 6:30 בגלל שרציתי לראות את העיר מתעוררת לחיים (שקרנית), למעשה לא יכולתי לישון בגלל צלע החזיר שאכלתי ליל אמש בבראסרי וכמות הסיגריות המטורפת שעישנתי לאחר מכן. לאחר ארוחת בוקר (עין ובייקון ומעט סלט בשם הבריאות) יצאנו לטייל בשדרה. לאחר 3 ק"מ הנעליים המהממות שקניתי אתמול החלו לפתח בכפות רגליי יבלות, על כן היינו חייבים לעצור לקפה-עיתון-סיגריה בהקדם האפשרי. בזמן שאני מעלעלת בעיתון אני מסתכלת סביבי ברוכבי האופניים - יקירי, רוב רוכבי האופניים בתל אביב הם עדיין בגיל הגנטיקה, קרי עד 35, אף פחות מזה (למעט שוטר על רולרבלייד שגרם לי לרגע לחשוב שאנחנו בשוויץ ולא במדינה שבה יורים בעוברים ושבים ביפו).
לאחר הקפה וחצי קופסת סיגריות גררנו את רגלינו למאורה לשנת צהריים (מה שאומר שעוד רגע אני במצב מאוזן).
מסקנתי, בתום הסיור הסופר ספורטיבי שאני מסוגלת לו, היא שלא רק שרוכבי האופניים צעירים, נעריים וכלל לא גבריים - לא מצאתי בהם שום דבר שהזכיר לי מראה ספורטיבי בריא שמעיד גם על נפש בריאה. למעשה, האקסטרים היחידי מבחינתי הוא לחצות את השדרה על אופניים מבלי לדרוס זאטוט שאבאימא לקחו אותו לראות טבע בנדנדה מגודרת.
ואני לא מכירה מי שעושה ספורט במשך 12 שעות.
שבת שלום.
לא בטוח, לא בטוח... אבל אין לי כוונה לבדוק כמו שאת מכירה אותי היטב.
אבל זה גורם לך להרגיש חי!
דע לך שבדיוק את השאלה הזאת שאלתי את מנהל החנות שראיינתי - אם זה חובה התלבושת המגוחכת, והוא ענה שמה פתאום, שיש המון גברים שממשיכים לרכוב עד יומם האחרון במכנסי התעמלות רגילים ובחולצות טריקו. בטייטס האלה יש גם ריפוד לחבילה, אז הם עוזרים, כי הכיסאות הארוכים והדקים הם מכה, אבל בהחלט אפשר בלעדיהם.
ואהבתי את הצמצום של התחום.
ממה להיגמל? מבריאות? מכוח? מגוף חזק? מסיבולת לב ריאה מצוינת? משרירים? מבילוי זמן קונסטרוקטיבי?
אבל את עצמי אני כבר מכירה...
ברצינות? את כנראה מושכת אלייך טוב ואנשים טובים.
אני חושבת שאאלץ להקדיש פוסט מיוחד לבובות אפורות ול-80,000 ההצעות שאני מקבלת ביום, למרות שפוסטים על ההוויי בדמרקרייה לא אהובים עליי.
אבל לא, אין מצב בחיים שאסכים אפילו לדבר עם בובה אפורה, לא כל שכן להיפגש עם מישי כזאת.
כל מי שלא גלוי בשמו המלא, בתמונתו ובזהותו - כלפי הציבור הרחב, לא כלפיי בלבד, גם אם אינו נשוי כמוך, בו'נה, זה פשוט דוחה אותי ברמות. מה כתוב בדף שלי? אמיצים, נכון? לא מתחבאים. מאחורי בובה אפורה או ניק או תמונה מומצאת הרי אפשר באמת לכתוב ה-כ-ל ולדמיין שאתה מלך היופי, הסקס, הגבריות והשארם של העולם. בעיניי זה פאתט.
תל מונד משעממת את החתולי רחוב.
יש אנשים ששווה להתרחק בשבילם.
למשל צחי שבעבר הגיע עד לתל מונד בשביל הכלבים שלי.
זאת הפעם השניה שאני לקחתי את הכלב שלי למרפאה שלו, והוא הוטרינר של הכלבים שלי מיזה 5 שנים, אפילו לעיקור הוא בא לקחת את פלאש מהבית ולהחזיר אותה. בשלוש לפנות בוקר הוא בא אלי הביתה שלפלאש הייתה קדחת חלב. זה הוטרינר שלהם, מכיר אותם, מכיר את הגורים שהיו להם, הטלפון הראשון באחת בלילה שזה קרה היה לצחי. למחרת כן התקשרתי לעוד כמה וטרינרים באיזור לפי דפי זהב. נשמעו מאוד מאוד מאוד לא מקצועיים. בכלל יש כאן אחד חצוף טילים שיש לו מרפאה שפתוחה 24/7, הכלבים שלי לפני איזה שנה רבו אם איזה כלב בחורשה, אחרי איזה יומיים ראיתי את בעל הכלב עם הכלב שלו מעבר לכביש, לא ממש יכולתי לחצות כי גם אני הייתי עם הכלבים שלי,
הוא אמר שהכלב שלו נפצע ושהוא לקח אותו לוטרינר, שאלתי באיזה מרפאה ואחר כך הלכתי לשם כדי לשלם את החשבון, ביררתי אם לפני יומיים היה שם איזה כלב שהגיע פצוע, הוטרינר ענה לי שכן שאלתי אם החשבון שולם וכמה , הוא ענה לי שבטח ששולם אחרת הוא לא היה משחרר את הכלב (לצחי לא תמיד שילמתי על המקום ומה זהזה לא לשחרר את הכלב ?!), החשבון היה על 1000 שקל, 600 שקל תפרים ועוד 400 שקל בדיקות, הקטע הוא ששאלתי אותו למה בדיקות, מה הכלב השני לא היה מחוסן ? הוא ענה אבל הוא לא ידע אם שלי כן, אם הכלב השני מחוסן למה לעשות בדיקות בכל זאת ?!
הייתה גורה אחת שאחרי שמסרתי אותה בלעה קרס של דייג בחוף הים, היה צריך לנתח אותה
כולל תפרים פנימיים ואישפוז - 750 שקל. כולל גם לבוא לקחת אותה. סתם חוצפן ורמאי יצא הוטרינר כאן. לא רוצה שאחד כזה יגע בכלב שלי. אפילו לא סמכתי עליו שיעביר את הכסף לבעלים של הכלב השני, נתתי לו את הטלפון שלי והלכתי.
אוהו nina....
אל תדאגי......
ברגע שאני ארצה לנעוץ,
אני אנעץ.....
והוא בטוח לא יהיה נעץ נעוץ,
אלא אחלה forte של יתד....
שינעץ.
אל תדאגי....
אין כוונה לנעוץ אותו,
אצלך.....
דיאבוליק.
תל מונד זו ה-מושבה לגור בה (גרתי עשור. כיום בני דרור)
ואני מכיר כמה ויטרינרים במקום ובסביבה, למה להתרחק ?! :)
חחח.... אתה נכס. (לא נאחס)
כמעט פעילות גופנית כמעט כל יום...
כאן המקום לספר, שכשהפסקתי לעשן התחלתי ללכת
והורדתי 23% מהמשקל (!) מאז הלכתי פעמיים ביום,
הוקם מסלול הליכה במושבה בה גרתי ובו צועדים עד היום מאות.
:)) אמיתי.
מאז 12 שנה שאני חוגג כל 15 לפברואר את רגע ההחלטה שלי
להיות נקי מניקוטין, לחדד תחושות בפה ולהאריך איכות חיים.
עד היום אני לא מעשן מלבד (כמה נסיונות רחיפה במסע),
אבל כ65% מהמשקל שאבד חזר, מזל?!
אני איש בעל מסה
וזו הייתה חסרה לי כל כך.... :)
אחל'ה שבת לך. אני יוצא לטייל ביער קדימה.
כשאת תרכבי איתי,
אני אספר לך מאיפה זה הגיע....
מתח זה טוב.
תנעצי ביומן יום שעה ומיקום.
אני שם.
דיאבוליק.
מיא,נו את כבר מקבלת הזמנה!
על הארכיטיפוס של הקבוצה הזאת
שרוכבים בעצם על משהו אחר,
או לפחות יש להם אספירציות כאלה
הוזכרו גם הוזכרו.
תנעצי...הוא אומר
חשבתי שהוא צריך לנעוץ
אני מקווה שזה גדול מנעץ....
את חכמה!!!
מה לעשות שבגיל 40 פלוס,
יש יותר עבר מעתיד...
חכמה שלי את...
דיאבוליק.
חח :)) טיול בהרי ירושלים או מדבר יהודה ים המלח 40 ק"מ זה שחרור?
וואלה... לגמילה
גברים בטייץ - איכס.
(זה פחות או יותר ממצה את התובנות שלי בקשר לספורט)
יש קבוצת גמילה חדשות חביבי, גש... :))
כשאת תרכבי איתי,
אני אספר לך מאיפה זה הגיע....
מתח זה טוב.
תנעצי ביומן יום שעה ומיקום.
אני שם.
דיאבוליק.
בכל מקום שיוצא לי להיות בו.
את למשל, את מכירה אותי מכאן ובאת עד לתל מונדבמיוחד לקחת אותי ואת בופי לוטרינר.
וגם צחי, החשבון של בופי יצא 430 הוא לקח לי 400 , בלי שביקשתי בכלל, "זה יוצא 430 תביאי לי 400"
הקטע זה שבכלל מדובר בבדיקות מעבדה, בחיסונים ובתרופה של האוזניים ככה שהוא בכלל שילם מכיסו ולא רק בדק את בופי בחינם.
חחח... גדול! ונכון!
טל, יש לי חברות בגילי (45) ואף צפונה שלא משמינות, לא משנה מה. וודאי בנות 40. אולי לא רק גנטיקה, גם העובדה שהן אוכלות המון בשר ומעט פחמימות.
סקס בריא - לא ברור לי לאיזה אחוז מהאוכלוסיה יש סקס מספק ותשוקתי באופן סדיר וכמה שהם רוצים, אבל נניח לזה. זה בכלל תחום שיותר דנים בו מאשר עוסקים בו.
גיאוגרפית, היכן את פוגשת את האנשים האלה?
נו, אז ספר - מה היה הטריגר? למה אתה משאיר את כולם במתח?
40 מ' אינם טיול אקסטרים, אלא טיול השחרור למחרת...
חייב לקלקל את הפסטורליה - הסיפור הגנטי עובד רק עד גיל 30-35, אח"כ מופתעים מקצב צבירת הקילוגרמים.
לגבי שבת בבוקר אין בעיה - במילא קמים ב5 בבוקר וכבר חוזרים עד שה"לא רוכבים" קמים.
סקס תמיד בריא, וגם צורך קלוריות. אלא שאני לא מכיר כאלו שעושים סקס במשך 12 שעות ברציפות...
זה לא שאני רוצה לרכב על אפניים בגלל שנפלתי. אחרי זה ביום כיפור חזרתי לרכב כמו גדולה.
זה סתם מפגר לרכב על אופניים אם יש אופציות אחרות.
אני בכיתי כי זה היה כואב פיזית אבל לא סגרתי את האור ולא כלום, התאוששתי מהר ורצתי לבית מרקחת.
כל יום כמה פעמים, אנשים מדהימים, אנשים למופת, אנשים שנותנים את הלב והנשמה לאנשים שהם בקושי מכירים ללא שום אינטרס, אנשים שמתוורים על הנוחות ועל הרווחה שלהם למען אחרים. המון אנשים כאלה.
אולי את צריכה להתלוות אלי לאיזה יום, תראי אייך האמון שלך באנשים חוזר ובגדול.
מיא'לה...
אהבתי את הפוסט,
בדיוק חזרתי מרכיבה של כמה עשרות ק"מ על הכביש,
ואכן אני בהחלט יכול להגיד לך,
שבגיל 18 מקסימום הספורט שעשיתי,
זה הליכה בבסיס לשקם ובחזרה,
היום אני מוצא את עצמי עושה פעילות ספורטיבית,
מה שלא עשיתי בחיים לפני גיל ארבעים,
אני בהחלט יודע מה היווה את הטריגר להתחיל לעשות את זה,
לבצע שינוי בחיים מבחינה זו,
אבל למרות הכל, ולמרות החיבור שלי העכשווי לספורט,
אני שונא ספורט, זה מעצבן אותי,
שאני צריך על כל ביס שאני אוכל,
לעשות ריצה או הליכה או רכיבה...
אם זה היה נתון לבחירתי,
הייתי מוכן לשקול 10 ק"ג פחות,
ולשבת ולגרבץ כל ערב מול הטלוויזייה,
במקום לרכב בכל הזדמנות.
אגב,
מתי אנחנו רוכבים ביחד מאמי'לה?
דיאבוליק.
נכון, נכון!
ועוד משהו - היכולת המנטלית שלנו משתנה עם הגיל. כוח הסבל שלנו עולה, ואנחנו מסוגלים, מבחינה נפשית, לעשות מבצעים ספורטיביים, כמו באמת רכיבות או ריצות ארוכות, שלא היינו מסוגלים בצעירותנו כי לא היתה לנו סבלנות ולא היה בז' שלנו ולא האמנו בכוחנו וגם היו לנו עניינים אחרים על הראש. אני רואה את הילדים שלי - הם אוהבים בספורט את המשחק הקבוצתי. הם לא מסוגלים להתמסר לספורט אישי תובעני.
בדיוק על התחושה הזאת של הגדלות אני מדברת. אני לפעמים אחרי אימון מרגישה כל כך חזקה, שאני יכולה לעשות הכל!
תודה. תודה.
לפי מה שאתה מתאר, אתה עושה פעילות גופנית כל יום, אז זה בטח בריא.
אני לגמרי מבינה אותך. יש לי באמת כמה חברות רזות או פחות רזות אבל עם גוף יפה מאוד, שלכן המוטיבציה לספורט ירודה אצלן עד לא קיימת (לעומת דבורית שהגיבה לפנייך והיא סופר-רזה ומכורה לספורט, אז גם לזה יש יוצאים מהכלל).
לגבי גבר שיש לו שיער יותר יפה משלך
בחלומות, אולי. תל אביב מלאה קירחים. בחורים בגיל 30 כבר קירחים כאן, ואני לא רואה את הסכנה הנוראית הזאת שאת מדברת עליה.
דווקא באמת את מזכירה לי שהיה דיבור כזה, עם החברות שלי, האם אשה יכולה להרשות לעצמה לצאת עם גבר יותר יפה ממנה. כאילו, שהוא בין הגברים יותר יפה ממנה, בין הנשים. התשובה שלי הפרטית היא שתמיד צריך למקסם מטרות, ואני תמיד שאפתי לגבר היפה והחתיך ביותר שיכולתי להשיג, בהחלט.
הסקס יפה לבריאות. אני באמת חושבת שמי שעושים סקס באופן סדיר ותכוף שומרים על עצמם הכי טוב, ואולי זהו סוד בריאותך המזהרת, למרות הסיגריות וקינוחי הכולסטרול המופרז.
שתהיה לך שבת מספקת.
נכון, והחנות של טרק ברחוב חשמונאים ליד פינת דרך פתח תקווה - ולא איכפת לי לעשות להם פרסומת, כי הם היו סופר-נחמדים ומקצועיים ומגיע להם - היא לא רק חנות, אלא כמו מועדון רכיבה, ובזמן ששרצתי שם הגיעו המון אנשים להתעדכן בטיולים קרובים ובמה חדש וסתם לפטפט עם אנשי הצוות, שהם המון, ויש שם גם סדנת תיקונים מפוארת. אני מתארת לעצמי שיש עוד חנויות ברחוב, שהפך כבר לפני כמה שנים לרחוב האופניים של תל אביב, שזו בדיוק ההתנהלות בהן, של מועדון רוכבים ולא רק של חנות שקונים והולכים.
אני חושבת שהחנות הראשונה ברחוב היתה סלאלום, של איציק פתאל, שהיה מנהל מחלקה בבנק וקץ במשרד המשמים והפך את התחביב שלו למקצוע לפני איזה 15 שנה. הוא פתח בהתחלה חנות בחשמונאים פינת יהודה הלוי, ואז התקדם לצד של חשמונאים מול השוק הסיטונאי לשעבר, ובעקבותיו באו כולם. אני עוד קניתי אצלו כשהוא היה בחשמונאים למעלה, כי מקצועיות כזאת טרם נראתה בתל אביב, שהיו בה עד אז רק חנויות מטונפות של מתקני אופניים שעל הדרך גם מכרו כמה זוגות.
הפתיחה של סלאלום לוותה בפריחה בשוק של אופני השטח, כי עד אז רכבו רק על אופני כביש, וישר נפתחו על ידו עוד כמה חנויות מתחרות (ואני חשבתי שזו חוצפה כי מאוד חיבבתי את איציק). היום הרחוב הפך לאימפריה של אופניים בקנה מידה ארצי, עם כל המותגים מהעולם וכל האביזרים הנלווים. ודווקא ראיתי שם, באחת החנויות, גם אופני עיר לא יקרים בכלל, כך שלא חייבים ללכת על הדגמים ה'מקצועיים', וגם לא חייבים לבחור בין אופני כביש/ספורט לאופני שטח, אם המגמה היא להתנייד בהם, שאז הבחירה המתבקשת היא אופני עיר (עם גלגלים ברוחב בינוני, בין ספורט הצרים לשטח הרחבים), שהישיבה עליהם זקופה יחסית, ונוחה, והמושב שלהם מרופד. או באמת לקנות אופניים כמו שלך, מתקפלים, ולהכניס אותם לאוטו ולשלוף ולהרכיב איפה שבא, או להעלות הביתה בנוחות יחסית.
בטיילת אני שונאת לרכוב בגלל המשטח המעצבן של הגרנוליט.
ואני תוהה מתי האופניים יילכו בדרך כל מכנס ויהפכו לאופן.
נכון. מכון כושר זו התרחשות בפני עצמה, וכבר כתבתי עליה. פעם שנאתי מכון, אחר כך התמכרתי בזכות אחי שמלמד קיק בוקסינג, ואז התחלתי לעשות שיעורים אחרים, ובסוף לקחתי את המורה הכי טובה כמאמנת אישית. אני חושבת שמכון כושר הוא בסיס נהדר לטלנובלה יומית. יש שם המון אקשן מתחת לפני השטח.
כשאת מזכירה את בריכת גורדון, אני באמת חושבת על הפן החברתי של הספורט, לא רק על ההתמכרות הגופנית. לכך שאתה נפגש כל יום עם החבר'ה וזה גם נותן מסגרת לסדר היום שלך. זה בעצם כמו לחזור לבצפר או לאוניברסיטה, בייחוד בשביל מי שלא הולכים לעבודה - גמלאים או כמוני, שעובדים בבית בשעות שהם מחליטים, או כאלה שעובדים לבד כמו טובה'לה הבוטיקאית. גם מכון כושר זה קודם כל מפגש חברתי.
ושוב, המסקנה המתבקשת היא שאנשים כמהים לקשר, לקבוצת השתייכות - וגם, שהקשר הנעים והמעצים לא חייב להיות קשר זוגי, אפשר גם במסגרת של קהילה.
אחת ההרגשות הטובות והמספקות ביותר היא להיות מסוגל לעשות בגיל 40 מה שלא יכולת בגיל 18 (מבחינה פיזית).
זה כיף נורא, ויוצר אשליה/תחושה של גדלות.
אני נהנה מאוד לקרוא את כתבותייך.
או..
יפה מאד :)
ללכת 3-5 פעמים בשבוע בים, על הצוק בטיילת, בשביל יער קדימה, במושב... זה רע?!
למה צריך את כל השיט הצבעוני הזה, כשאפשר לרכב על אופנים חצי שעה פעמיים בשבוע
ולא לרכב בימי שישי בטיולי אקסטרים 40 ק"מ?!
כמי שעשה מהכל והרבה, אני כך נח. עושה, אבל ברגוע...
מושך את העונג לקצה ומרחיק את הקצה ככל שניתן :)
ספורט מפחיד אותי.
מצד אחד, מפחיד אותי להתמכר אליו ורצות להיפטר מההתמכרויות האחרות אני כה מחבבת (עישון, סטקים מדממים ורביצה בבתי קפה). מצד שני, הרבה יותר מפחידים אותי גברים ספורטיביים, כאלה שיגרמו לי בסופו של דבר להרגיש חרא עם ההרס הגופני שאני מטפחת בהנאה גמורה.
אני רזה, מאוד רזה, הטבע והגנים הטובים חננו אותי בטובם. חלק מהגברים אבל רוב הנשים עושות פעילות גופנית כדי להיראות טוב, כשלנגד עינן עומד הג'ינס ההוא, שפעם הן הצליחו להשתחל אליו, לפני הלידות ולפני עידן עידנים. היום אני רזה יותר ממה שהייתי בגיל 16 ועל כן אני לא רואה צורך לענות את עצמי במכשירי סאדו שלא לצורך סקס. אני אוהבת את הגוף שלי, את המראה הנערי הכחוש, את הציצים הקטנטנים שלי, אני אוהבת לרבוץ בבתי קפה ולהזמין קינוחים שאף פעם לא נחשבו בעיני לחטא. אין לי צורך בגבר ספורטיבי שמכור לספורט ולא אלי, שיגרום לי להרגיש חרא עם עצמי (ביזבזתי הרבה כסף וזמן על בעלי מקצוע שטרחו לשפץ את בטחוני העצמי).
תארי לך סנריו מטורף: שבת בבוקר, עוד לפני ששטפתי את פניי אני אצה אל הקומקום החשמלי כדי להכין לי חזק כמו שאני אוהבת, משתרעת על הספה ועיתון בידיי ומדליקה לי סיגריה והגבר שלי אומר לי "מותק, צריך להזדרז עוד רגע מוטי והחברה שלו, מדריכת הספינינג, באים לאסוף אותנו לרכיבת בוקר של 40 ק"מ ביער בן שמן. - את מבינה? דבר שכזה מבחינתי הזוי הרבה יותר מאשר להזדיין עם גבר שיש לו שיער הרבה יותר יפה משלי (שזה מפחיד אותי כמעט כמו לשכב עם גבר ספורטיבי).
למעשה כל הקטע הזה של ספורט ופעילות גופנית נראה לי לא בריא כלל.
ספורט לא מדבר אלי, מה גם שאני כל כך עייפה עכשיו רק מלהגיב ולקרוא על ספורט שאני חייבת לנוח .
אני חוזרת לעיתון ולסיגריות, מקסימום אעשה סקס, בטח אעשה סקס.
1. אפשר ללנקק לאתר של Trek ישראל, אם פתאום עוד כמה עשרות גברים מכריסים (או נשים חטובות) יחפצו לרכוב.
2. מאז שני רוכבת על הזבוב, אני ממש מפחדת לרכוב עם אופניים על הכביש. זה נראה לי הדבר הכי מסוכן בעולם, אף שעשיתי את זה עשרות שנים בלי למצמץ.
3. למרות זאת חזרתי עכשיו, בעקבות המעבר לבית החדש, לטייל עם האופניים המתקפלים שלי על הטיילת היפואית החדשה, שהרי גם אני רוכבת אופניים (עירוניים ופושטיים) זה עשרות שנים, והם ליוו אותי נאמנה באשר אדווש.
לספורט מתמכרים. תשאלי את חברתך אלומית, מדענית המוח, אילו תהליכים מתרחשים במוח שגורמים לאנשים להתמכר לספורט: מה מופרש בעת ביצוע הספורט.
ולכן יש אנשים שעושים עוד ועוד ועוד ועוד ספורט, כי הם מרגישים נעים.
זה הכל ביולוגיה ומשחק של חומרים נעימים שמופרשים לגוף כאשר אנחנו עושים את הספורט.
וזה לא רק גברים, ישנן נשים שמתמכרות לספורט בדיוק כמו גברים.
שכחת להזכיר את "המשוגעים" שהולכים כל יום לבריכת גורדון בתל אביב.
ויש את אלה שהולכים למכון כושר כל יום ונמצאים שם כמה שעות. וזה גם נשים וגם גברים.
גם אני... מצד המישי החדשה והלא אקסטרימית אבל זאתי שיודעת מה היא עושה, ורוצה - כמו ששרון (שרשירית) כתבה פעם: טוב וארוך ומספק... וזה לא כל כך מסתייע.
אני צלעתי הביתה, שם היו חברים של הילדים כי זה היה החופש הגדול, בישלתי להם פסטה לצהריים, עם רוטב (!), מילאתי לי אמבטיה, שטפתי את עצמי, נכנסתי למיטה, סגרתי את האור, חיבקתי את החתולים והתחלתי לבכות. ככה בכיתי בערך שעה עד שתמר התקשרה ושאלה מה שלומי וסיפרתי לה, ואז היא באה לקחת אותי לבית החולים. הייתי בצבע כחול.
היום, אחרי שלוש שנים, אני רוצה לחזור לרכוב. כן.
כל יום את פוגשת אנשים נפלאים? איפה?
אגב, שלא יהיו טעויות.
גם אני בלופ המצ'עמם הזה
האמת... בינינו...
מה עוד נשאר לגברים בגילאים האלה לעשות?
סקס עם האישה (אם הם עוד נשואים) - מצ'עמם.
סקס עם דייט חדשה, אם היא סטנדרטית - מצ'עמם.
אם היא אקסטרימית - חרדת ביצוע משתקת - עדיף לצאת עם בובולינה = מצ'עמם.
מה שנשאר זה אנדורפינים מאופניים, שיט, טיסות ספורטיביות, אולטרא-לייט, צניחה חופשית, סקי מים, סקי שלג...
ואח"כ לפרסם תמונות בפייסבוק/ דהמרקר.
אגב פרסום התמונות יש מלא פניות מנשים ואז מגלים ש:
סקס עם האישה (אם הם עוד נשואים) - מצ'עמם.
סקס עם דייט חדשה, אם היא סטנדרטית - מצ'עמם.
אם היא אקסטרימית - חרדת ביצוע משתקת - עדיף לצאת עם בובולינה = מצ'עמם.
מה שנשאר זה אנדורפינים מאופניים, שיט, טיסות ספורטיביות, אולטרא-לייט, צניחה חופשית, סקי מים, סקי שלג...
ואח"כ לפרסם תמונות בפייסבוק/ דהמרקר.
וחוזר חלילה.
אצלי אין צלקות, לקח לי קצת זמן להתאושש והלכתי לבד לבית מרקחת וקניתי מה שצריך לחטא וזה. בדקות הראשונות החוסר אונים הזה שאת מלאה בדם זה נורא. אומנם אף אחד לא היה איתי וחבל שלא כי זה באמת היה עוזר אבל ממש לא איבדתי את החוסר אימון בבני אדם. כל יום אני פוגשת עוד ועוד אנשים ניפלאים. את האופניים הבאתי לאיזה מישהו לסיבוב והוא נעלם איתם. אבל גם זה לא גרם לי לאבד את האמון בבני אדם. טוב מאוד שהוא לקח אותם אחרת בטח עוד הפעם הייתי נופלת. לא ברור מה עבר לי בראש שקניתי אותם.אני דווקא אוהבת תחת ארוז בטייטס, בייחוד שהוא קטן ושרירי. הביצים זה מראה פחות מלבב, באמת.
ובסוף השאיפה של כולנו היא להוריד את הבגדים, לא? והשאלה מה מסתתר מתחתם.
אם אלה שרירים ולא כרס, הרווחנו.
אוי, זה נורא. בתאונה שלי נכנס לי הכידון בירך ועשה לי חור שקיים עד היום בצורת צלקת, אבל זה לא היה עד כדי כך נורא. רק מפחיד. וברגעים כאלה פשוט נפלא שמופיע איזה מלאך, כמו הבחור שהתיישב לידי על הכביש לדקות שנראו לי כנצח, ועזר לי לקום. ואחר כך מלאך מס' 2, תמר חברה שלי ששכנעה אותי ללכת לבית חולים, ולקחה אותי לשם, ועמדה בשבילי בתור לאורתופד כי לי לא היה כוח אפילו לעמוד. דברים כאלה שאנשים עושים מחזירים לך פתאום את האמונה באדם (לא לזמן רב).
יש לי פטור משיעורי ספורט בשל פציעה קשה ("קרפל טאנל סינדרום" שנגרם עקב הקלדה מסיבית).
ואין דבר מגוחך יותר מגברים מבוגרים בטייטס צמוד ישבן ואשכים.
אני באופן אישי, אף נגד תחתונים תחת למכנסיים ובעד ביצי חופש (free ranged eggs)
כמו שאמר סטינג כה בצדק (free free, set them free)
אני יודע שמה שכתבתי הוא בניגוד לגדול האומה "יוכי בלושטין" החייכן אבל מה לעשות ושתי התמונות של גברים הייתי שם
בלוח הפופ של הגאים הספורטיבים -"ורודים על גלגלים".
עשיתי פעם צעידות עם אחותי ליה, שיש לה כושר של סוסה, ועם הכלב המגניב שלה בייגי. בו'נה, ללכת עם כלב זה לא פשוט! זה לא ממש שהוא הולך לאן שאת רוצה, יותר את הולכת לאן שהוא רוצה. גם הכלבה של אחי, לילו היפהפייה, לא כל כך מסתדרת עם צעידות ספורטיביות. יותר עם ריצות וטריפת חתולים... ושחייה בים! היא שוחה נורא מצחיק בים, אבל מפחדת לשחות לאן שאני, אז נשברת וחוזרת באמצע. אין כמו ספורט עם חיות, אין!
(רק טופי שלי יצור לא ספורטיבי בעליל)
אני רגישה לקור, אולי זה בגלל השיער הארוך שהוא רטוב זה מרטיב את הבגדים.
(קל לדעת מי גדל בקיבוץ יש להם רגליים מגעילות כי הם הלכו הרבה יחפים שהם היו קטנים)
חתיכת טראומה, שברתי את האף, כל הפרצוף שלי היה שיפשופים כולי הייתי מרוחה בפולידין איזה שבוע.
לי נורא כיף, אני מתחיל לעשות ספורט
יום,יומיים אולי גם שלושה, אחר כך יש
לי כל כך הרבה תירוצים לדחות...
וזה נדחה!!!!!
יש לי אופניים בחדר לא במרפסת,
אבל כיף לי יותר ללכת רגלי עם כלבתי
המתוקה והמרגיזה כאחת.
במהלך ההליכות... אני פוגשת את אותם
אלו שאת מדברת עליהם, באותה צורה
שאת מדברת עליהם...
ו.... כן!!
אבל באמת, כפי שכתבת, זו לא רק אובססיה לחפצים, זו גם השתייכות קבוצתית. הנה, יוכי הקיאקיסט סיפר לי על ההוויי המיוחד, על אחוות חותרים מכל העולם, על כך שזה ספורט קבוצתי, שחותרים בחבורה ואחד עוזר לאחר ומחלץ את עמיתו במקרה הצורך. הקטע החברתי מאוד מאוד משמעותי. דווקא התפלאתי ושמחתי לשמוע שזו לאו דווקא אחווה גברית, כי בכל קבוצה כזאת יש כמה נשים אמיצות.
ואיזה גבר יצחק עלינו בעניין הבגדים והנעליים? אני חושבת שהם כבר לא מעזים.
אני מאשרת שאת מאוד זקופה ונראית רקדנית לגמרי... אטית לא שמתי לב...
ואני מודיעה בזאת שאין כל קשר בין רטיבות, קור, בגדים קצרים וחיידקים או וירוסים.
בשבוע שעבר היה לי וירוס מעצבן בגרון ויצאתי בלילה בגשם והסתובבתי רק בכותונת לילה שקופה ודקה (אל תשאלי אותי למה, זה סיפור ארוך) משמונה בערב עד שתיים, והלכתי יחפה בכבישים (די, נו, איזה פרויקט סודי...) ולמחרת קמתי בבוקר והווירוס הלך.
תגידי ככה. זו באמת טראומה. מניסיוני, רולרבליידס לא יותר טובים. אני התרסקתי יופי ברולרבליידס.
לכן? לכן כי כתבתי שספורט חשוב ואין לו תחליף? מה לכן?
גמילה מרכיבה נשמעת לי כמו גמילה מסקס או מהחיים עצמם.
הרבה יותר יעיל שיפתחו קבוצות גמילה ממערכות יחסים מעצבנות.
שלב האובססיה קשור לפולחן המתקשר לאופנים,לבגדים והספורט והשייכות לקבוצה. ספורט הרכיבה אינו מטרה בפני עצמה,אלא התחושה של שייכות לקלאב עולמי ו"יחודי" שנקרא רוכבי אופנים..זה לא הספורט שעושה בעיה,זה כל המסביב.כשגרתי בעיר המכוניות דטרויט ,למדתי מה זה מכונית? בשבילך זו קופסה עם הגה שצריכה לקחת אותך מנקודה a לנקודה b, אז מכונית במקום שגרתי זה היה גראז' אחד ענק של מכוניות שבונים לבד, ויש סביב זה אופרציה שלמה,של חלקים שמשיגים כמו הגה מיוחד שמחפשים,אז משיגים אצל מישהו בקולורדו ונוסעים כמה מדינות דרום מערב כדי לרכוש את ההגה מהדגם המסויים,ילדים בני 16 בונים מכוניות היוצאות בחלקים וקיטים מתוך קרטונים.וסביב זה יש מפגשים ,עיתונים,בתי קפה שלהם עולם שלם סביב קופסה האמורה לנסוע.
טוב זה נחמד שהמכונית נראית טוב..אבל את מבינה שהגברים צוחקים על הנשים בקשר לאובססיית בגדים,ונעליים! ומה כל זה?לזה את קוראת ספורט?
לפחות שיביא תועלת שיגדל בעציצים צימחי תבלין וכאלה,
יש לי הליכה זקופה ודיי איטית, זה משהו שטבוע בי מהבלט.
בחורף קררררר אני לא מסוגלת לצאת עם קצר, ונגיד אם אני חופפת את הראש וישר יוצאת מהבית בקור אני ישר מצוננת לאיזה יומיים, אני מצתננת בקלות. לא עוטפת את עצמי ביותר מידי שכבות אבל לבושה חם ונעים.
עדיף אפילו קוקקינט או רולרבליידס ולא אופניים.
אני עוד בטראומה מהתאונת אופניים שעברתי לפני כמה שנים, אנשים בוגרים לא אמורים לנסוע על הדבר הזה.
רציתי לעשות סיבוב לזכר הילדות. כוסאמו נסעתי איזה שלוש מטר וטראח התרסקתי עם הפנים לתוך המדרכה.
כתבת יפה. לכן הקסדה שלי מככבת על הקיר שלה לא ברור איפה
והאופניים המפוארים של שנינו מכוסים במחסן.
לאחרונה הבן והחברה רוכבים קצת באזור, אנחנו כבר לא. הולכים כן.
שמעתי שעקב משברים, התפתחו קבוצות גמילה מרכיבה על אופניים הידעת !?
אוי, בשבת לפני האחרונה הייתי בים ונחשפתי שלא בטובתי להרקדה של חוף גורדון... מה אני יגיד לך? קשה, קשה. המראות היו קשים. קודם כל, כל הריקודים לצלילי להיטי המזרח ברובם, דומים כשתי טיפות בוץ. שנית, הרוקדים נראו מגוחכים ברמות, בעיקר אלה ממין זכר. ריקודי-עם זה לא עיסוק לגבר! (גם לא לאשה) ההתמקדות בכל דילוג ושיכול... אוי, זה היה כה נורא... הקיפוצים, ההתלהבות, המבטים העורגים והמרוכזים.... די, די...
שב"ש. אין כמו הים.
אני יודעת? אני ממש לא תמיד אהבתי להיות עם אבא שלי. בספורט כן, אבל בשטויות אחרות לא.
טיולים ברגל גם הם נפלאים. בהליכה גם כל הגוף מופעל. על אופניים תמיד נדמה לי שהתחת והחלק העליון שלי מתנוונים.
והפוסט על אמא שלך יפהפה.
פנינה חברתי כל הזמן מסבירה לי שגברים חושבים לגמרי אחרת מנשים. זו מחשבה חדשנית בשבילי, כי גדלתי בבית סופר-שוויוני, וממש תמיד לימדו אותי להתייחס לאנשים ולא לגברים או לנשים. תמיד הנחתי שהגברים והנשים החכמים והמפותחים, לא הדבילים וחסרי התובנות, חושבים בעצם אותו דבר. היום לאט לאט אני לומדת (זה יפה ללמוד בגילי) איך גברים מתייחסים לכל מיני עניינים בשונה מנשים. אגב, ככל שאני קולטת יותר, אני פחות מעוניינת בכלל לנסות. כל ההידברות הזאת נראית לי קשה כקריעת ימסוף.
אבל אם הם נראים טוב, זה לפחות תמריץ...
הביגוד באמת לא משו... מגוחך ברמות... אבל מקרמה דווקא יעיל - יש לי כמה עציצים שהייתי שמחה לתלות עם כאלה שרוכים שהיו עושים פעם ממקרמה...
כשעושים ספורט, מתחממים מהר. אני גם הולכת ברחוב סתם נורא מהר, אז כמעט תמיד יוצאת בקצר. במקרה היום התפלק לי וקניתי נעלי סירה, שיהיה, אבל אני בדרך כלל בכפכפים.
הקטע עם האופנוע הוא שבתל אביב, בפקקים, עדיף אופנוע ולא אוטו אם באמת רוצים להגיע לאנשהו.
גם בריקודי-עם שכל כך פופולריים יוצאים גברברים בצעד תימני לעבר מיטתן של גברברות שלא בהכרח נשואות להם אלא לאחרים
וכנ"ל הגברברים נשואים לאחרות ומניפים אותן בהורה האחזות
ולבסוף זה נגמר בגירושין שלו/שלה, אז קשה להאשים רק את הרשת בפירוק הזוגיות
ולענייננו שיטוט ליד הים כמעט יום יומי
ופה ושם איזה שיעור ביוגה או סתם התעמלות מתונה - מספיקה לי לחלוטין
האקסטרים הספורטיבי לא בשבילי
אזזזזזז שבת שלום
משטוטי
:)
לקחת אותי לאותם המקומות התכוונתי ברגל!! לא באופניים.
אני, בכלל לא יודעת לרכב על אופניים, כי אני כבת לאם פיזיוטרפיסטית שראתה במו עיניה כמה תאונות ושברים יש מאופניים, לא נתנו לי בכלל לעלות על אופניים. אמרתי לו שאני מצטרפת רק באופניים עם גלגלי עזר:)
שנה שלמה הוא ניסה לשכנע אותי שאלמד לרכב, הראה לי ברושורים על טיולי משפחות וישב לי על המצפון שבגללי אין פעילות משפחתית מגבשת. אבל הסברתי לו לאט וברור שאופניים זה לא בשבילי ושיש עוד דרכים לגבש את המשפחה. בינתיים היחידה שמעוניינת להצטרף אליו לטיולים זו הבת שלי, אבל אני חושבת שזה בגלל שבת תמיד אוהבת להיות עם האבא שלה באש ובמים, נכון?
ואי איזה פוסט מעולה. ממש נהניתי.
אין דבר ששנוא עליי יותר מגברים שחיים בסרט של עצמם. יש להם ראש אנליטי והם חושבים על הכול בהגיון, אבל מחשבה אחת עמוקה על עולם הרגש לא תצליחי להוציא מהם גם בעינויים.
העיקר שהם פעילים, ונראים טוב. זה הכי חשוב.
.
הילדים שלך רוכבים לבית ספר, זה משהו אחר, לא כתחביב.
לא איכפת לי לצאת עם מישהו שאין לו רכב בכלל. אבל אופניים עם טייץ מבריק וקסדה. באמא שלך זה הומואי, עדיף כבר שיעשה מקרמה או אוריגמי, לפחות זה בבית ולא איפה שכל העולם רואה כמה שהוא דביל עם החבילה בולטת כאילו עוד דקה הוא יפצח באגם הברבורים.
ובחורף קררררררר איך את מסוגלת להיות עם קצר ?!
ולא הבנתי את הקטע עם האופנוע.
תודה שרון!
זה באמת השילוב האידאלי - גם סיבולת לב-ריאה וגם עבודה על הכוח והגמישות. מי שעושה רק אחד מהם מקשה על עצמו, כי כל תחום תומך בשני.
מילא המכנסיים האלה על גברים בעלי גוף סביר, אבל בתל אביב למשל מפחיד את הציבור עו"ד-צנרת אחד, בעל כרס ענקית, שטורח לארוז את עצמו בבגדי הלייקרה הנ"ל ולצאת בר לדווש ברחובות העיר. תמונות קשות, מיקי.
היי טל, תודה שהתראיינת אצלי. עכשיו כשיש לי אופניים מתאימים, אולי באמת אבוא פעם.
זה יצא לי במקרה, הספורט אחרי האוכל, בגלל שרציתי מזמן להקדיש איזו כתבה לגברים.
ריסק את האגן? מפחיד!
וכמו שכתבתי בפוסט הקודם - התקופה שאנו חיים בה מזמנת לנו כל כך הרבה לחצים, בעיות, תסכולים, עלבונות, צרות (רק לשמוע חדשות זה מזעזע. הנה פוסט אורח אצל דבורית על חבורת הזבל מהתיכון) ויש לנו (לי למשל) כזה צורך בבריחה, בנחמה, עד שהתמכרות לספורט בעיניי היא דווקא מוצא חיובי. נותנת לנו איזושהי ומשמעות תחושת הישג וניצחון בעולם שמגמד אותנו ומנצח אותנו תדיר.
לי למשל, שאין בנזוג המון זמן, ספורט זה אחלה דבר לפירוק עצבים ולחצים וגם משהו שאני עושה בעצמי למען עצמי.
עכשיו אני נזכרת שכשהיה לי בנזוג, שדווקא עשה ספורט, והתחננתי לפניו שירוץ איתי, הוא סירב. אמר שהוא לא אוהב לרוץ. אז את יודעת, ספורט, בניגוד לגבר (כמו שפיבי אמרה על הבורקס), לא יאכזב אותך, לא יגיד לך לא, תמיד זמין, ובסוף את גם מרגישה חזקה יותר.
הכי קטעים, שכשהיינו בתיכון ברחנו מהריצות הארוכות (אנחנו היינו מתחבאות בין החנויות של כיכר המדינה ומצטרפות לסיבוב הבא) והיום אנחנו מברכות עליהן. פתאום בהתנדבות בא לנו לעשות כל מיני דברים שבעבר נראו לנו עינוי. אני גם חושבת שהספורט בבצפר זו זוועה. עובדה שילדים שונאים שיעורי ספורט אבל נרשמים היום בגיל צעיר למכון כושר. משהו דפוק בשיטה.
התחלת לזייף ת'הליכות?
מזעזע!
טור דה פראנס באמת יכול למכר - נופי האלפים, הרוכבים... אני מבינה אותך לגמרי. גם אחותי ליה מכורה לטור. יש גם ג'ירו ד'איטליה, את יודעת, אם בא לך להתמכר כבר חודשיים קודם - שנפתח ב-8 במאי ומתחיל באופן מאוד תמוה באמסטרדם דווקא.
אני מתה על ספורט.
כל אחד והנישה שלו...פילטיס והליכה ברגל באויר
עושים אותי מאושרת.
בריא, מחטב, עושה טוב לנשמה.
אם הייתי צריכה לכתוב לביתי עצות לחיים:
ספורט מקום גבוה ביותר.
וחוץ מיזה המכנסים של הרוכבים....
לא ממש עושות לי טוב בעינים.
את לעומת זאת על האופנים זה כבר מראה יפה!
ש.ש.
כתבה מעניינת. בסך הכל, אין סיבה להפסיק לחיות בגיל 40.
מוזמנת להצטרף - לא כל הטיולים קשים ודורשים יום מלא.
צילום יפה! ובכלל נחמד שאחרי הפוסט על הדייטה, בא הפוסט על הספורט.
כמו בענין הדייטה גם בענין הספורט, אני מוצאת שכל הגזמה מביאה צרות מכל מיני סוגים.
היום ישב אצלי פציינט שהיה פעם שמנמן ומאז שרוכב נהיה חטוב להפליא.
אממה - ריסק את האגן לא מזמן באיזו תאונת אפניים.
אמרתי לו שיש לי קצת נקיפות, שהרי התחיל לדווש אחרי שיחה חמורת סבר שניהלתי איתו על לחץ הדם שלו.
לשמחתי הוא הרגיע אותי וסיפר על האושר שהרכיבה גורמת לו.
חשבתי שיותר ויותר אנשים אנשים מגלים את הפטנט לשחרור מורפינים עצמוניים.
בכל-אופן,לטעמי כל אובססיה אינה בריאה. גם ספורט.
מיא , יקירתי.
איך יש לך כישרון להצחיק אותי לאללה
בתוך נושא רציני כלכך?
גם אני מגלה את הפעילות הגופנית
באיחור של דור.
לאחר בריחות מסיביות.
וכל אחד יעשה למען עצמו
כמה שרק נכון לו. וגם להיסחף
זה כיף. ובין המינים... נראה לי רק מועיל.
אבל עוד לא התגמשתי מספיקקקקקקקקק
סופשבוע פעיל וספורטיבי לך.
אירית
יש איזה אחד בבוקר ברכבת שבא עם אופניים. (יש בערך 4 אנשים שעולים על הרכבת של לפנות בוקר)
בן אדם מבוגר, לפחות בן ארבעים. עם טייץ וקסדה.
הוא חולה נפש . בדוק. את יודעת איזה קור בחמש בבוקר והוא עם הטייץ שלו וחולצה קצרה ?!
בן אדם עבר את גיל 10 אין לו מה לרכוב על אופניים. למה? למה ?
ולא מעניין אותי אם האופניים האלה עולות עשרות אלפי שקלים, להיפך זה רק עולה את זה עוד יותר מפגר לבזבז על אופניים סכום שאפשר לקנות אוטו. איזה בחורה בדיוק תעדיף בן אדם שרוכב על אופניים מאשר בן אדם שרוכב על אופנוע ?
"מה חבר של עושה ?"
"הוא רוכב על אופניים, זה תחביב"
איזה פאדיחה זה.
איזה יופי של פוסט מיא!
והצילום נהדר כמובן....
אני, כאדם בלתי ספורטיבית בעליל (אפילו התחלתי לזייף את ההליכות שלי), דווקא מתה על המחשבה שאנשים גומעים כאלה מרחקים על האופניים שלהם,....ואיכשהו, התחלתי לצפות, מדי שנה בחודש יולי, בטור דה פרנס, ממש התמכרתי לזה, אני באה הביתה וחייבת לראות את המרוץ וגם את הסיכום היומי, גם את הנופים, וגם את הרוכבים המסוקסים!
יש לי יסוד סביר להניח שהוא גמר להתרבות, אבל תודה על דאגתך.
תודה!
טוב, אנחנו לא יכולות לאחוז במקל מ-2 קצותיו: גם להסתייג מרפיסות קאוצ' פוטייטואית של גברים וגם לקטר שאין להם זמן עבורנו....
האמת היא שזה לא רק גברים - מכירה גם לא מעט נשים שבאמצע החיים התחילו בפעילות גופנית, אינטנסיבית פחות או יותר, לא חשוב מה: הליכה, חדר-כושר, ספינינג, פילאטיס -העיקר פעילות שמפעילה שרירים, וכרצוי כזו שגם נהנים ממנה, שהיא המפתח להתמדה. בעיני זו win-win situation - בגילאים האלה בפרט, אין תחליף לשרירים מתוחים בגוף שמור, ואם זה גם מוסיף ברק לעיניים - מה רע?
והזמן? זניח. חשוב לא לאבד פרופורציות ולתת לזה להשתלט על כל הזמן הפנוי. אפשר ורצוי גם לעניין את בת/ן הזוג, ואפילו לשלבם, ואז הכיף גדול עוד יותר.
פוטנציאלית, לפחות...:-)
חחחחח - איזה הורים אנחנו, אה? במה הילדים שלנו ימרדו, תגידי? הצעיר שלי היה צריך לבחור מגמות השבוע ונטה לכימיה... ואני תמכתי בקולנוע. נכון קטעים?
אני דווקא רציתי כשהבנים שלי היו קטנים, שילמדו בלט, אבל הם סירבו בתוקף ובזעם. כאילו, לצד כל שאר הספורט שהם עשו. לא הלך לי (איפה בילי אליוט כשצריך אותו?)
יוגה נהדרת למי שיש לה סבלנות (לא לי). אבל גברים שעושים יוגה... נו... אין להם גוף כל כך יפה... גבר שעושה יוגה ישר נראה לי חשוד... אני איומה, נכון?
זאתי שעכשיו תיתקל.
לוקח זמן.
זה בסדר. כאשתו לשעבר של רוכב אופניים לא נתקלתי בבעיות.
מיא דארלינג, למה? הבטחת לי פוסט על גברים ובסבטקסט יש כל כך הרבה מסרים אחרים, חשובים לא פחות מגברים.
אז ככה, מאז שבירת הכתף אני לא עושה הרבה, גם הפיזיותראפיה שלי היא אונניה פסיבית לגמרי. הספורט העיקרי שלי הוא ללכת וכמה שיותר ברגל. אני לא אוהבת לצעוד לבד בחושך ולפ' יש בשנה האחרונה אישור רק לשעה בגלל ענייני ברך שנהרסה בטניס.
אופניים זה כיף ואנחנו מתכננים לרכוש אחרי שנחזור מארה"ב באפריל הקרוב.
גם לי היה דייטלוג שנוסף על תחביב הרכיבה התנדב למשטרה, עשה קניות לילדים ו(כנראה גם לאשתו לשעבר) ומצא למעני פינה בלב למרות הכול. אלא מה? מצאתי את הפינה הזו קטנה מדי לטעמי ואז קיבלתי הצעה מפתה, להצטרף לרכיבה ולמשטרה. שני הנושאים עלו בנשימה אחת והדופק שלי הואץ מהתרגשות עד שהמוח הצפוף שלי העלה רעיון נגדי , בסדר, ובמקביל תצטרף אלי ליוגה ולהליכה. מפני שאלוהים ברא את העולם בשבוע ובסך הכל יש 168 שעות כולל תנומה לפעמים, זה לא התאפשר לו. דווקא לי התאפשר מאוד. האופניים שהשאיל לי חזרו אליו והשוטרים בתחנת יפו הזילו דמעה בלכתי. היה ונגמר ולא חבל לי כלל.
אגב, את נראית קולית בתמונה, שווה וסקסית.
שב"ש דבש
ממני
נראה, כי בינתיים גם דינו רוצה להשתדרג לאופניים חדשים (הבטחתי לו השבוע), וזוג שלישי בשבילי זה מחסן רציני במרפסת...
ותודה!
המון נשים נפלו בסם עם הבעלים. כשראיינתי התברר לי שיש לא מעט זוגות בקבוצות האלה, בדרך כלל האשה הצטרפה לפעילות בעקבות הבעל, אבל לפעמים גם הפוך. רק שמוזר לי באמת שנשים ישקיעו באופניים ולא בנעליים... נו, אז את מצטרפת?
ריקוד זה הכי הכי שומר על כושר. לא לכולם יש את הכישרון, את יודעת, יש נשים מסוימות, בייחוד אחת שמוכרת לי היטב, שרוקדות כמו איילין מסיינפלד... במכון כושר אני מסכימה איתך שנורא משעמם גם לרוץ וגם לרכוב על אופניים. אני זוכרת במכון שלי, תמיד הייתי מעבירה תחנות בטלוויזיה והכל היה מצ'עמם, ובסוף נתקעת על ד"ר פלסטיק בערוץ הבידור...
מפרגנת :)*
זה בסדר. אמרת לי דברים אחרים.
גברים, נו, זה באמת עולם אחר. החברות שלי תמיד מסבירות לי שגברים חושבים לגמרי אחרת מנשים על המון דברים, ואני כנראה אשאר לעד מתוסכלת מכך שהם לא חושבים כמוני (ובפרט שבעבר הרחוק היו לי כמה שכן).
גם לדעתי ספורט זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים.
לשתי הבנות שלי אמרתי שיותר חשוב לי שיעשו ספורט מאשר שיהיו תלמידות טובות. הן היו בהלם :)
הלוואי והיו שולחים אותי לים כשהייתי קטנה ,עם גלשן ,במקום לבלט. אבל לפחות אני גמישה.
אני יכולה להבין את כל הגברים האלה עם הטייץ והאופניים ,זה גורם להם להרגיש שוב חיוניים.
אבל זה לא הקטע שלי - אני עושה יוגה וגם חדר כושר , במידה ,רגוע ,ונהנת מאוד מאוד.
היוגה מושלמת ,לדעתי ,מכילה בתוכה הכל , אבל בגלל שכל שיעור אורך שעתיים אני משלבת גם את חדר הכושר ,שלוקח הרבה פחות.
זו משנתי :-)
למרות שזה כאילו מובן מאליו (את עיתונאית, לא..?) הכתיבה שלך נפלאה וכיף לקרוא אותך.
אישה שכותבת על גברים שיצאו לרכוב ולא לרכב כבר עושה לי את זה גם אם היא מוקפת שנים בעורכת לשונית צמודה.
ועוד דבר אחד שמובן מאליו, אבל כיוון שאני פה בפעם הראשונה מותר לי להגיד דברים מובנים מאליהם:
את אישה יפה מאוד, ולא משנה על איזה כלי את רוכבת ובאיזו סיטואציה את מצטלמת.
כדי להגיב על כל הדברים הרבים שכתבת צריך בלוג שלם, וזה הרי פוסט שלך, אז בקצרה:
כגבר שפרש לקראת גיל 40 מכורסת הטלויזיה אל המושב הצר ההוא אני מעיד שאין קשר בין פחד הזיקנה להחלטה לחיות נכון יותר.
כראיה אני יכול להביא עוד אינספור דוגמאות לפיתויים שהייתי מטומטם מספיק להיכנע להם בצעירותי, וככל שהתמלאו חיי בניסיון נגמלתי מהם (אחד מהפיתויים המובהקים הנ"ל הוא אשתי לשעבר, תבל"א).
אז ספורט זה נפלא, ורכיבה על אופנים הוא אחד הבריאים שבהם כי אין לחץ על מפרקים ועצמות (בניגוד לריצה, למשל). בריא בהנחה שלא רודפת אחריך משאית, כמובן.
וכמו כל דבר בריא הוא בריא רק במידה. ואם מגזימים בו ומשעבדים את החיים למענו אז נגרם נזק גדול ובלתי הפיך כמו להיכשל בדייט איתך. אני בטוח שההיטקיסט ההוא עדיין בוהה בין ברגליו המדוושות ולא מבין איך לא נפלת שדודה למערכת גלגלי השיניים שלו.
מאחל לילדים שלך לקבל חינוך בריא ולחיות נכון בכל התחומים ולא להיזכר מאוחר מדי בגיל שבו הזקנה, מה לעשות, קופצת עליך עם טייטס זוהר.
כאחד שצועד כמעט כל יום בים בתל אביב
אני חושב שהניתוח שלך נכון.
ולגברים בטייץ
הלחץ שמפעיל הכיסא הקטן והיקר על האשכים
גורם להם להפסיק לייצר את מה שקיבלו עליהם .........
לנסוע באופניים זה אקסטזה אלוהית
וגם בריא לנפש ולגוף
אבל צריך להתמיד עם זה
אני חושבת שזה שאת מתמידה ללכת עם דבורית היקרה לים
לצעדות אז גם עם האופניים את תוכלי להתמיד
את האמת מתאים לי לראות אותך רוכבת בתל אביב על האופניים
כתבת נפלא כרגיל :)*
כמה שאני מזדהה עם הפוסט הזה.
אני כבר מזמן הבנתי שלבעלי יש מאהבת.
יש לה דגם ושנת יצור ומודל מתקדם.
אלו האופניים שלו.
רק מלראות את הניצוץ בעיניים שלו כשהוא מדבר עליהן,
כמה כסף הוא משקיע בלשדרג אותן,
לקנות להן (ולו) מתנות יקרות,
לקחת אותן לפינות חמד נידחות,
לשרוף איתן שעות ארוכות...,
הבנתי שהוא מאוהב קשות.
אבל, זה נתן לו מרחב חדש של מחייה,
אתגר שמשלב טבע ונוף,
מודעות נפשית עם סיבולת גופנית,
אין ספק שהוא השתנה לטובה!!
ככה מקבלת דיווחים ישירים מהשטח,
היכן פורחים עכשיו הצבעונים, היום כבר קמלו הרקפות שפרחו רק אתמול...
ולפעמים הוא משתדל לקחת אותי לאותן המקומות, אם אפשר!
פששש...קראתי - והתעייפתי.
עוד זוכרת את הפעם הראשונה שרכבתי על אופניים. אלו היו אופני גברים עם 'רמה' של גדולים, אני הייתי בת שמונה או תשע והאבא שלי רץ ליידי, שומר שלא אפול. לא תקופה שארכה הרבה זמן.
אני גם זוכרת את הפעם האחרונה שרכבתי על אופניים. הפעם זה היה במכון כושר ולמען האמת, די שתעממתי. ניסיתי לגוון עם שני סוגי אופניים, אבל לא עזר. הפסקתי. את תרגילי הכח על המכשירים, מהם באמת נהניתי. וכדי שלא תחשבי שאני בטטה, אז שנים רקדתי ג'ז - לא באופן מקצועי - חולה עלזה. גם על ריקודים לטיניים. לאלה ולמכשירים הייתי חוזרת בצ'יק. בינתיים זה ברשימת התוכניות לעתיד, כשאהייה גדולה..:-)
נכון. גם בגלל זה.
אבל גם בגלל שתמיד שכחתי לומר לך שאת כותבת יפה.
(למרות שהטור הזה זה לא מיי קאפ אוף נסקפה. גברים והספורט שהם עושים. מעניין את ה... שלי)
עם כל הכבוד לאינסולין סירטונין ואנדרנלין, שהם משפעים ישירות על המצב הנפשי ומשתחריים בעת עיסוק בספורט וגם הרפואה המערבית והניו איג' גילו את זה וכל אחד שחושב שהוא איזה מאזן נפשית החל מתזונאים דרך מזון, ומתיימר להבין בין מה שמאזן את האינסולין והאנדרנלין וגורם לשיחרור הסירטונין שגורם לתחושת רוגע ,צריך קצת לשבת במעבדה ולפתוח כמה צפרדעים ולהבין אייך עובדת המערכת לפחות פיזית. אדם צריך הרבה יותר מסתם איזון הורמונלי לטווח הרחוק. זה לא יתכן שאדם יהיה תלוי בספורט בשביל בריאות נפשית
ואם הוא לא יעשה ספורט אז הוא יטריד את החברה בדרך זו או אחרת, מה לעשות קצת קשה לנהל מערכת יחסים אם אדם שהוא בסדר רק אחרי שהוא קופץ מאיזה הר על חבל כדי להרגע. יותר נוח לדבר עם בן אדם שהוא יושב מולך רגוע כי זה באופי שלו.
אוי, בדיוק התגובה הקודמת שלי התייחסה לזה.
גם בפוסט הקודם שלי, על אכילה שנובעת מסיבות נפשיות, הפיתרון הוא כמובן לטפל בסיבות הנפשיות, למשל בדיכאון. כי כשיש משהו מהותי ועמוק ולא פתור, לא יעזור לטשטש אותו לא בחבילת שוקולד ולא במסע מים אל ים (אבל התוצאה חתיכית יותר אחרי המסע).
לא דיברתי עליו בהכרח, אלא על כורסתאים מדופלמים, וכיף לשמוע את מה שאתה אומר. באמת נפש בריאה בגוף בריא (למרות שגם כשהנפש שלי היתה ממש חולה עשיתי ספורט, אבל אולי יותר טוב שעשיתי, כי האלטרנטיבות היו מזוויעות).
דני הוא מקרה קיצוני של אדם אלים שמה שהוא באמת צריך (לא שזה מעניין אותי כרגע),
זה אישפוז בכפייה עם קשירות וזריקות בתחת, ואולי גם זה לא יעזור.
הייתה לו גם משאלה שאיזה משאית תדרוס אותו ופעם אחת גם השכן ראה אותו קופץ אל הכביש שעברה מכונית, מסכן הנהג.
מה שאני מנסה להגיד זה שספורט ריפוי בעיסוק וכל הדברים האלה לא ממש עוזרים שאדם באמת חולה נפש, שאדם חולה נפש זה לא פוגע לו רק באיזה תחום אחד של החיים וזהו, זה מתבטא בהרבה דברים ולא חסרים חולי נפש שעוסקים בספורט כמו שלא חסרים אנשים בריאים שלא עוסקים בספורט. זה כמו מיים לכינים.
אני בכלל לא חושב שזה פאטתי, ההפך, אני חושב שזה אחד הדברים החיוביים ביותר שעברו עליו מאז שאני מכיר אותו. זה עשה אותו יותר חי, רענן וחייכן.
אם הם מאושרים, זה הכי חשוב. אם לך טוב, גם סבבה.
אני חושבת שעם גבר מכור לספורט אני אסתדר יותר מאשר עם כל המכורים האחרים, כמו מכור לחומרים מטפשים, לטלוויזיה, לעבודה, לאוכל, לנשים אחרות, לאקסית המיתולוגית
... בנאדם לא מכור, קשה בימינו למצוא. אולי באמת כדאי לחפש מכור לניקיון (כזה שאוהב לנקות, לא כזה שאוהב שאת תנקי), אבל אז שוב זה מחזיר אותי לכך שהבנזוג האידיאלי בשבילי זו ולרי.
אצלי על הסקאלה יש מידות גם של פעילות סבירה.אם יש משהו שאני לא מתחברת אליו,זה לאובססיה שחלק ממרואייניך לוקים בה.
זה על הכיפק היות פעיל,אפילו אני הייתי פעם ספורטאית ועד היום אני נהנית משרירים ומגוף מוצק וכולנו רוצים אך למי נשאר זמן למשהו לאור תאורי גיבורייך.,אני מתחברת למילה מידתיות. כל השאר זה התמכרויות כמו כל התמכרות
מה שלא עושה הילדות, עושה ההזדקנות. אני תמיד עשיתי ספורט, לא הפסקתי. אפילו בהריון שחיתי כל יום כהיפופוטם מאושר. אבל זה גם כיף לראות אנשים מגלים את הספורט בגילאים מבוגרים. כן, זה קצת פאתטי שבגיל 30 בנאדם שיא החנון המשרדי, ופתאום הוא הופך בגיל 50 לחיית-שטח, אבל, כאילו, למה לא? אני זוכרת שבתגובה לאחד הפוסטים הראשונים שלי כתב לי בחור בן 30 וקצת: עשיתי ספורט כשהייתי צעיר, אבל היום אין לי זמן. בגלל זה גם (אני חוזרת לסורי) לפעמים גברים מבוגרים יותר צעירים ברוחם מאשר בחורים צעירים. תלוי בטיפוס.
הרגת אותי שאת מקפידה להחמיא גם לי ולא רק לפנינה... אני כל כך מפחידה?
(כן, אני יודעת שכן)
המחיר שאני מכירה הוא פציעות, לא חושבת שקיצור החיים. אבל אתה תמיד מקורי...
בהחלט. ולכושר ממש טוב אפשר להגיע מכלום תוך ארבעה חודשים בערך.
אבל מה האלטרנטיבה? גבר שלא עושה ספורט? שכשאת צועדת לתומך בדיזנגוף לקנות נעליים (כן, קניתי היום עוד זוג), בקצב הלגמרי רגיל שלך, הוא משתרך ומתנשף מאחורייך? איזו אפשרות יש לשמור על בריאות טובה ועל גוף חזק מלבד ספורט? כשגבר מצהיר בפניי שהוא לא עושה ספורט בכלל, ישר יורד לי ממנו. גם לאשה זה לא שוס. ומי שיש לו כוח, דווקא מתחזק ולא מתעלף אחרי הפעילות, וגם מקבל גוף שבא לך לעשות בו מעשים. הבעיה שהטרידה אותי, כמו שבאמת כתבה גם אורית - מתי יהיה לו זמן בשבילי? אבל האמת שבחיים שלי תמיד עשיתי ספורט עם בני הזוג שלי אז גם זאת לא היתה ממש בעיה.
זה כזה קשקוש! כל כך מתחממים בספורט, תוך שנייה תתחממי. אני יוצאת, קיץ וחורף, בגופייה ובמכנסיים קצרים, כי פשוט אם עושים עבודה חזקה ובאמת מעלים דופק, מתחילים תוך שנייה להזיע. ואם את גרה ליד הים, באמת אין לך תירוץ.
חחחחח. חדר כושר זו סאגה בפני עצמה. לא רק שהמטרה הכמעט בלעדית שם זה להשיג גוף יפה ולא לשפר את הבריאות, נניח, או את הכוח, או את הסיבולת, אלא שגברים גם נופלים בקטע הזה שהם מנפחים המון חזה וכתפיים ופחות רגליים, וכך את נחשפת למוטציות שמתניידות על כרעי תרנגולת. בכלל, גם ניפוח לא מתאים לכל אחד. כשאני מדברת על ספורט, אני מדברת בעיקר מחוץ לחדר הכושר, למרות שגם משקולות זה חשוב ואני כן מקפידה להתאמן במשקולות. גם אני חושבת כמוך שאנשים שעושים ספורט הם אנשים טובים יותר. לרובצים יש יותר זמן ואנרגיה להיכנס בזולת, וגם יותר תסכול שגורם להם לעשות את זה.
מכיר כמה כאלה מכורים.
למזלי אני אינני נמנה עליהם.
כרגיל, פוסט מעולה ומושקע ואיזו תמונה!!!
אני בגילי המתקדם עדיין לא יודעת לרכב על אופניים, ולא לשחות, לצערי. אבל את משבר גיל הארבעים התחלתי אחרי צבא. פתאום כשספורט הפסיק להיות אסור, התחלתי לעסוק בו. לא בדיוק לעסוק, קצת אירובי פה ושם.
אחר כך זה הפך לחדר כושר (יחס עם הבעל), ונגמר בהריון ולידה של הבת הגדולה. אבל נגמר בשבילי בלבד. הוא המשיך את חייו כרגיל, כאילו לא נולד לו שום דבר. כושר, טניס, שחיה, היעלמות מהבית, הכל כמו שאת מתארת.
היום אני עושה הליכות כשיוצא לי, ולו (לאקס) יש המון זמן לספורט. חוץ מהימים בהם הוא בא לקחת את הילדים.
קודם כל זו התחלה. שנית, באמת כמו כל דבר קשה להכריח את עצמנו, צריך שזה יבוא מבפנים. למשל אתמול כשחזרתי מצעידה של שעה, כל כך לא הספיק לי, שהייתי חייבת לעשות בבית לבד עוד אימון אירובי של חצי שעה. גם הגברים שראיינתי אמרו בפירוש שמתמכרים לזה. ולדעתי זו התמכרות טובה.
ולגבי הגברים - באמת לכל גבר שפגשתי היה איזה חיסרון בולט, לפחות אחד, אבל אני מניחה שלכל האנשים יש חסרונות, השאלה כמה את סובלנית לגביהם. אני, אפעס, לא כל כך סובלנית. אני בטוחה שיש נשים שלמשל היו שמחות לקבל מחמאות, אבל לא יפסלו גבר על כך שהוא לא נותן מחמאות, או אפילו לא חם כלפיהן, או אפילו קצת זועף ורוטן... אבל אני לא מרגישה אפילו שמץ של רצון להיות עם מישהו שלא נורא נורא טוב לי איתו, כי החיים שלי ממש טובים גם ככה ולא דחוף לי לקלקל.
גם בשביל התעמלות מזרונים צריך לעשות קצת ספורט. גמישותי הלא קיימת והידועה לשמצה הכשילה אותי לא פעם בתחום הזה.
אובססיביות היא בכלל תכונה לא חיננית, מי כמוני יודע. מילא אובססיה לניקיון (כן ולרי) או לספורט, אבל חשבי על אבא שלי שהיה בין השאר אספן כפייתי של כלי נגינה עתיקים... לא נעים, לא נעים...סתם, אני צוחקת. האמת שזה יפה שלאנשים יש תחומי התעניינות מלבד העבודה והמשפחה, ששניהם מוסדות שמתגלים לאחר זמן מה כמשעממים בטירוף.
אני מפרגנת לך על הרזון כתוצאה מרחמים עצמיים. אצלי זה לא עבד.
אבא שלי עבר את זה לפני כעשור, זה התחיל בלימודי סקי וטיסות דו שנתיות לאיטליה, אוסטריה או צרפת והתדרדר לאופני שטח ונסיעות שבתיות עם האישה והחברים לדיווש במורדות שאפילו אני מפחד מהם.
לקח לו 50 שנה ללמוד את מה שאני למדתי בגיל 12 עם הגלשן הראשון שלי.
בזמנו באמת האמנתי שאולי ספורט יאזן את האקס נפשית, רשמתי אותו ליוגה וקונג פו, קניתי לו אופניים וזה.
ברור שזה לא איזן אותו נפשית אבל לפחות זה הוציא אותו מהבית ונתן לי קצת זמן של שקט מהחולה נפש.
אני בעד אם אדם דפוק וזה מה שמרחיק אותו קצת מהחברה אז יאללה שיסע אל האופק ואולי אולי איזה משאית תדרוס אותו בדרך.
פנינה היקרה,
התגובה שלך ממש הצחיקה אותי.
מתנסחת יפה.
וגם מיא כמובן.
יש לזה בעיקר מחיר, והוא קיצור החיים .
יעקב
חושב שיש לזה גם דיבידנד.
ואוו...לא עמדתי מול השפריצים של הטסטסטרון
שמרואייניך התיזו פה!!!!.ואני מוכרחה להודות
שצחקתי רוב הזמן על הטייץ ,החבילה ועל הרכיבה
מול שקיעה אדומה !!!
מיא ,האם זה האסקפיזם של דור ההיי טק
שמחד מכונס מול המחשב,
ועובר משם למצב של רכיבה עם היעלמות באופק.
מתי בשם אלוהים הם מבטאים את הלבידו התוסס מכל הפעילות הזאת?
האם זה קורה רגע לפני שאורזים את החבילה בטייץ
או הרגע של אחרי המקלחת וצניחה למיטה מעולפים.
אישית אני הולכת בדקות הקרובות להסדיר לעצמי את הנשימה.
מצוין :))
הלוואי וכולם יעסקו בספורט, והלוואי ותל אביב תהפוך לעיר של רוכבי אופניים.
האיזון בין גוף לנפש ידועה כבר אלפי שנים, רק שנדמה לי שמשהו פה מתפספס מהכוונות ההלניסטיות. שם החלוקה הייתה בין השכלה לנפש לבין ספורט לגוף, במאה ה - 21 ואחרי כמה שנים טובות בחדרי כושר כמאמן ומתאמן, הסיבה העיקרית לשמה הרבה מהמתאמנים מתכנסים שם זה על מנת "להתחטב" (מילה מגוחכת, מזכירה עץ) ופחות בשביל הבריאות, ולראייה צורת האימון המקפידה פחות על אירובי ויותר אנ-אירובי (שאלה לא הדוגמאות של ארבעת הגברים שהבאת.)
בקצב החיים של היום, האינדיוודואליזם הפורח, הנה עוד סיבה לפירוק זוגיות - אופניים, אבל באופן כללי אני בעד. יותר אגרסיה המשתחררת בספורט מאשר במקומות אחרים.
היי מיא,
עם כל חיבתי אלייך - גברים ספורטיביים זה לא התחום שלי. ואם לצמצם - אז גברים זה לא התחום שלי.
איך את נופלת כל הזמן מגבר לגבר? :) זה אין לו זמן וזה לא רוצה להתחייב וזה לא מחזר וזה לא אנרגטי...
ומאז שהתחלתי לקרוא על ההליכות שלך והספורט שאת עושה - אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני צריכה לעשות ספורט. אז התחלתי לעלות יותר לקומה הרביעית ברגל. פעם ביום-יומיים. ובאופן תיאורטי, בדמיון, גם אני עושה הליכות.
לאחרונה את כותבת על נושאים אשר רחוקים ממני שנות אור
מכוני כושר משולים בעיני לשריד מימי האינקווזיציה
ופעילות גופנית (למעט התעמלות מזרונים) הינה נשימה כסידרה והבאת הסיגריה אל פי וחזרה:))
מניחה שאת שאר האנרגיות שנותרו אני מכלה ברחמים עצמיים (ומה את יודעת מסתבר שהם מרזים)
באופן כללי אוהבת אנשים מהודקים...אבל יותר אוהבת אנשים שאינם כה אובססים לגבי התחביבים שלהם
אלא אם התחביב הוא אני (ובעצם גם אז לא)
עד שאשנה את דעתי עושה רושם שהעיניים שלי יעשו את ההתעמלות היחידה פה:)