בצהרי היום נטשתי את עבודתי היומיומית - ואת עבודת הקודש בגינתי הקטנטונת והדרמתי לרמת גן.

לחזרה של הסירנות.

הסירנות, שנאותו לבקשתי להופיע בקונצרט ההתרמה של גשרים מוסיקליים בשבוע הבא. אנסמבל הסירנות הוא הרכב קולי של נשים בניצוחה של שוש לגיל. הגעתי אליהן די במקרה - או שאולי אין דבר כזה, מקריות.

הצלילים שקיבלו את פני כשפתחתי את הדלת היו צלילי WIEGALA של אילזה ובר.

את העיבוד לארבע קולות עשיתי אני - וכששמעתי אותן שרות, את השיר הזה בעיבוד הזה לא יכולתי להתגבר על ההתרגשות.

פשוט הלכתי הצידה להניח לדמעות לזרום להן בנחת.

אני מתרגשת בכל פעם שאני שומעת את המוסיקה הזו; כל הרכב, כל זמר כל מוסיקאי שמסכים לבצע את המוסיקה הזו מרגשים אותי, עד דמעות. עבורי זה הגשמת חלום.

ולשמוע את קולותיהם היפים של זמרות האנסמבל הזה, היווה עבורי מתנה נפלאה. זו בכלל חבורה מדהימה של נשים, ששרה מכל הלב - ואני מאושרת שדרכנו נפגשו.

תודה שוש, ותודה לכן בנות הסירנות - מקרב ליבי המרוגש!