אז הינה אני מתחיל שוב. מתמקם במקום חדש. בודק את הסביבה, נמתח ובודק את הגבולות. מתיישב.

אז אולי אין פה כיסאות או חלונות, אין כאן מיטה או כורסה, וזה לא באמת חדר עם אנשים, אבל הדף החלק הזה שאני מכתים בדיו ממוחשב זהה לשתיקה המביכה הראשונית במפגש הראשון. המפגש שאתם נכנסים לחדר, רואים את הזרים האלו, שמועמדים להיות חברים שלכם, ופיכם מתייבש. אז הינה אני, איתן, אומר "שלום עולם" כאן במרקט קפה.

אז מה אומרים? מה עושים? קודם כל נגיד "נעים מאוד". מי אני? אני עוד אחד שאוהב לכתוב. אוהב לפנטז על מה שאין ומנסה לראות מה שיש. חייל בקבע שהשחרור נראה ברור באופק.  רואים חברים, רואה חברות, משתדל לראות עולם ובעצם לא רואה דבר.

ומה עכשיו? בשיחה פשוטה, ממשיכים לדבר. אבל כאן, כאן השלב בו אתם אומרים רואים אם שווה להשאר עם הבחור הזה, או ממשיכים לבלוג אחר. ואם אתם שואלים אותי, שווה לכם להשאר בסביבה. לפחות עד לפוסט הבא J