מְבַכֶּה וַרַךְ וְלוֹמֵד אוּלַי הֲיִיתִי פַּעַם פִּינְגְוִוין. אוּלַי שָׂחִיתִי עַל חֶלְקַת וָאדִיּוֹת הַמַּיִּם בֵּין קְצוֹת קַרְחוֹנִים בְּאַנְטַרְקְטִיקָה. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי לִבְנַת צָוַאר, שְׁחוֹרַת כְּנָפַיִּים, אֲדוּמַת צוֹאָה וּמָקוֹר, אִתָּךְ יָדַעְתִי שֵׁמוֹת רַבִּים לְשָׁקוּף, לִתְּכֵלֶת, שָׁמַיִּם, אוֹר הֲיִיתִי מַטִּיל אֶת בִּטְנִי עַל חוֹל הַשֶּׁלֶג יְדֵי סְנַפִּירַי הֵן רַגְלֵי סְנַפִּירַי גוֹמְאִים מֶרְחָב יוֹם וַלַּיְלָה בַּבּוֹהַק לֹא נִבְדָלִים לְעֵין זָר, אֲבָל אֲנִי – תְּנִי לִי רַק לְהַדְרִיךְ אוֹתָךְ אֲהוּבָה, לִבְנַת צָוַאר, שְׁחוֹרַת כַּנָּף. יָפַתִּי, אוֹמַר, עַכְשָׁיו לַעֲצוֹם עֵינַיִים, לַחְלוֹם, לִישׁוֹן. אֲניִ שׁוֹמֵר, אֲנִי שׁוֹמֵר. פַּעַם אוּלַי הֲיִיתִי פִּינְגְוִוין. הֲיִיתִי כַּךְ אוֹמֵר דְּבָרִים עַכְשָׁיו אֲנִי אֲחֵרִים מִי פִּלֵּל שֶׁכָּל כַּךְ אֶתְגַּלְגֵּל, כָּל כַּךְ שְׁבָרִים. פּינְגְוִוין. אוּלַי אֲנִי מְיוּתָר כַּאן, גַם אֵין בִּי מְתֹם יָתוֹם מִנּוֹפִי מְנוּדֶה מִגּוּפִי הַמּוּפְתָע, הַנָּכֵה בַּיַּבֶּשֶׁת הַזֹּאת נוֹתֵן בָּה בְּכָל זֹאת סִימָנִים, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל זִכָּרוֹן, אוֹתִיוֹת אֶהֱוִ"י, גַחֲמַת הַלָּשׁוֹן וְהַחֵך לְהַחְזִיק בֵּין הַמִּלִּים אֶת נְשִׁימַת הַפֵּרוּשׁ וַרִיאַצְיָה סְבִירָה, צְלִיל קָרוּשׁ, דֶגֶם שׁוֹנֶה רַק בְּמִקְצַת, לֹא מְגוּנֶה, וְזוּג צִיפּוֹרִים מִקְרִיוֹת חוֹצֶה אֶת עֲמוּד הַאֲוִויר. יַעֲרָן מְנוּצֶה מְבַכֶּה וַרַךְ וְלוֹמֵד אֶת זֶה הַנִּגּוּן: נַהֲמַת הָרוּחוֹת בְּעָבְרַן בִּסְדָקֵי הַקֶּרַח. ©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 5 במרץ 2010, 18.30
|