חווית הנתק מחזירה לימי התופת באוטובוס השרוף והמצחין.

אותו אוטובוסשאיים על ראותי מפני קריסה.

לא בטוחה אם התעלפתי או שמא נשמתי עזבה אותי למספר שניות.

מה שבטוח הוא, כי נזקקתי לרגע בכדי להבין שלא הייתי שם באמת.

נוכחת נפקדת.

כשדובאי תופסת כותרות, את הכותרת שלי ראוי להדפיס בתחתית העמוד.

הכול עניין של טיימינג.

רק את מצליחה עד היום לחזק אותי, לאהוב אותי וללטף, בדמיוני.

בבית לוינשטיין ביקשתי שלא תשכחי אותי, כמעט התחננתי.

בסוף קמתי אני ונטשתי.חום ידייך המלטפות חקוקות בזיכרוני.

פגשתי אותך שוב בדה מרקר - נפלאות הטכנולוגיה.

אצבעותיי קופאות על המקלדת בבואי לכתוב לך הודעה בפרטי.

לא מצליחה להתנסח אל מולך, ואת בכלל מאחורי מסך עסוקה בחייך.

תופתעי לדעת כי אני לא נוהגת לחבר פה מילים לכדי משפטים.

רק גומעת בשקיקה את מילותיהם של אחרים. לגמרי במקרה פגשתי בך.

ושוב אני שותקת את אותה השתיקה מהיום שנעלמתי.

מקווה שתמצאי את הבלוגשלי כדי שאוכל לספר לך הכול.