אמהות אחרת לילדה קצת אחרת
על אמהות שונה, על התמודדות על המציאות האחרת, זו שמאחורי הקלעים, זו שהמסך שלה נפתח רק כשאתה חוצה אותו.
פוסטים אחרונים
- הימים חולפים שנה עוברת 26/9/11
- בום טראח 20/9/10
- האושר כבר כאן 12/8/10
- על ניסים וחלומות 14/5/10
- עולם חדש ישן 24/4/10
- שבת דכאון 17/4/10
ארכיון
איפוס שעונים
אני מבולבלת. המחשבות רצות לי בקו הראש-לב-ראש ולא מוצאות מקום להרים רגליים ולנוח לשתי דקות. אני אומרת לעצמי למשוך את התחושות המדהימות מאתמול אבל המוח בשלו, ממשיך לשלוח מסרים של פחד חדש. אז למה מצב הרוח הזה? קצת קשה להסביר, לכן הבלבול.. אני מרגישה את החרדות החדשות מתהוות ומתקבצות מעבר לפינה ואני מנסה לדחוק אותן הצידה ולהתענג על כך שהלא יאומן באמת התממש רגע לפני שהמרוץ המטורף הזה ממשיך. אחרי שנה שהפחד מלווה אותנו, המילה "גמדות" נמחקת רשמית מהלקסיקון. בכל אופן במובן הרפואי שלה. מפתיע כמה עמוק וחזק הפחד השתרש, הוא כמעט מסרב לעזוב. נראה לי שאנחנו מפחדים להגיד את זה בקול, או יותר נכון מפחדים להאמין, שמישהו שם לא יתחרט. בגדול, זה אומר שעכשיו הכל פתוח. כל הסימפטומים – ירידה אל מתחת לאחוזוני הגובה, הראש הגדול, עצירת הגדילה, הטונוס הנמוך – לרגע אחד בלבד הם עדיין יכולים להיות צירוף מקרים משונה ולהתחיל להיעלם אחד אחד, ככה באופן מפליא. מפליא כמו העובדה שאין לה מחלת עצם אחרי כל השנה הזו שבה הרופאים עשו הכל חוץ מלחתום לי על הגמדות בבנק. אז ממה אני בעצם מפחדת? מעולם שלם של תסמונות, אפשרויות, בדיקות ורופאים חדשים. אני מפחדת מהכותרת הבאה שיתנו לי ואני יודעת שלמרות הלקח העצום שלמדנו אתמול, אנחנו עדיין נלחץ עם קבלת התווית הבאה או החשש הבא או ההגדרה הבאה או איך שתקראו לזה. אני מפחדת שיגלו משהו גרוע יותר, אני מפחדת שלא יגלו כלום והיא תמשיך לא לגדול, אני מפחדת מהלא נודע, אני מפחדת מהנפילה שאחרי האופוריה ואני מפחדת מהמדידה הבאה בטיפת חלב. ואני מאושרת. אני מאושרת שהכל עוד אפשרי, אני מאושרת שהילדה הנפלאה הזו מרגשת אותי כל יום מחדש, אני מאושרת שהרופאים לא יודעים כלום, אני מאושרת שכל מה שייחלתי לו לנקודת הזמן הזו התממש והפחד שלנו, כמו בסרט מצויר התפוגג לו – "פוף" - לענן שחור והאבק שוקע לו לצד הסיוטים שלי ולצד כל האסונות שבעולם הקשה הזה שלנו. אני לא חושבת שאני עדיין מאמינה שכל זה קרה אתמול. קרה לכם פעם שחלמתם שמשהו יקרה והוא קרה בדיוק כך? זה כל כך משונה, כל כך רציתי את זה, אני פשוט לא מאמינה, זה משכר. אתם מבינים שהיא עוד יכולה להיות בסדר? זה פשוט אפשרי ממש ברגע זה, לפני שמתחילים שוב לחפש, פחות או יותר מנקודת ההתחלה, מה לא בסדר. אין אוויר צלול מזה שאני נושמת בשנייה זו. אז אם קצת הצלחתי לעשות לעצמי סדר בראש עכשיו, אז כנראה שמה שבעיקר מבלבל זו התחושה הזו שהייתה לנו אתמול שזה נגמר, שהסיוט מאחורינו, אל מול ההבנה הזו היום שכנראה זה בעצם רק מתחיל מהתחלה, בצורה אחרת. כלומר- אין פתרונות קסם, זה לא מיידי וזה יכול לקחת עוד הרבה זמן, אפילו שנים, לגלות מה לא תקין. אז כנראה שעכשיו צריך לקחת שוב אוויר ולהתחיל את הריצה מהתחלה, הפעם עם קצת יותר אמונה בנסיכה היפה שלי ובעצמות המושלמות שלה. |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
די תמשיך..
אה, ואמן!!
את יכולה לבנות על האנרגיות החיוביות מכאן... :)
תזכרי תמיד, כל מה שאת מרגישה- לגיטימי.
את מדהימה, ואני בטוח שיש לך חלק ענק בתוצאות החיוביות...
שימשיך כך
ואני מאחלת שהאושר לא יחסר.
האמונה בלב שהכל יבוא על מקומו בשלום.
קחי נשימה, וקווי לטוב.
מחזקת.