זהו.. נגמרה תקופה נוספת בחיי..

אז עכשיו אני ללא תפקיד, זמנית..
עכשיו אני לא שייכת לשום מקום, זמנית..

בלי כן המפקד, לא המפקד, הקשב המפקד!

עם יותר מ6 שעות שינה.

בלי שמירות.

עם שירותים נקיים

בלי נשק וסימנים כחולים על הגוף.

עם אוכל של בית.

בלי מימיה.

עם אמבטיה חמה שאורכת שעות.

בלי מדים (אלף או בית)

עם מיטה חמה בלילה וחיבוק דוב

בלי כובע טמבל ובלי כומתה בכיס.

עם שיער פזור ותלתלים שחוזרים לתחיה.

בלי 60 שניות להכין מצב"ה

עם חופש. חופש לבחור מה לעשות מתי שאני רוצה לעשות.

זהו, עכשיו אני יכולה להיות גאה בעצמי שעברתי את התקופה הזו.

את הקליטה בבקו"ם. חיסונים, תרומת מח עצם, צילומים.

את הכניסה לבט"ר, ההכרות הראשונים עם המפקדים.

החברות המדהימות, שבאמת הצלחתי להתאהב בכל אחת מהן.

השבועים הראשונים שחזרתי הביתה כל סופ"ש.

השבוע האחרון שסגרתי ובסוף  במשך השבוע השני יצאתי לג'.

גיליתי מהי האטימות של המערכת הצבאית.

הבנתי איך פועל המנגנון הזה שנקרא צבא.

עדיין לא למדתי לעמוד על שלי כשאני צריכה, זה יבוא עם הזמן.

אבל בסופו של דבר.

כשאני מסתכלת אחורה,

לעבר התקופה הזו שעברתי,

ה"טירונות"...!

זו היתה חוויה מכשלת, מהנה, מבגרת, קשה ומכאיבה.

כל הדברים הללו יחד.

היה בכי, ואפילו הרבה, היה כאב.

אבל היה הרבה יותר צחוק, שמחה, אהבה וכיף!

אז עכשיו, באמת מכל הלב, אני גאה שהייתי ב-

פלוגת טופז מחלקה 2 כיתה 8!!!!!!!

כי "מחלקה 2 לא רואה בעיניים!!!" :)