וביום השישי, ויתרגשו השמיים והארץ וכל השאר... ויריח הבית מאוכל טוב, וישמעו קולותיהן של בנותי-השבות כל אחת מעיסוקיה. והמקלחת בושמה, והטלפון היה תפוס, וחיבוקים חמים מילאו את החסר. וזו יצאה עם חברים והשניה גם כן. ויברך אלוהים את היום השביעי. ויהי ערב ויהי בוקר שבת. ונשארתי לבד. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דוד...מה אומר,שלא אמרתי עד כה?
שאתה מיוחד כל כך?
שהלוואי ו... ?
שתמיד....?
בעצם,גם את אלו אמרתי כבר.
איך אמרו חכמים?
ימים יגידו!
אוסי,יקרה שלי.
ברור שחברות!
תודה על הכוכב.
אהבתי מאד. איזה חמוד.
מקווה שנשאר חברות את מקסימה
נתתי כוכב ירוק קטן
אנא, הסבירי תגובתך .אשמח לקרא את תגובתך במייל שלי , במילים פשוטות , ולו לזכר התקופה הנפלאה שבילינו יחד. האמת לא מפחידה את מי משנינו .
דוד,יקר שלי.
את סיפור דוד וגליית,אי אפשר לכתוב פעמיים [או שלוש,או ארבע...]
והאבן שפגעה במצח,כאבה אמנם,אבל הפעם-לא הפילה אותו.
שבת שכזו,היא אולי הדרך לא להיות לבד,
אבל בטח לא סיפוק אמיתי.
וכמו שאתה מכיר אותי...
אני הולכת עם האמת.
נשיבוק.
אוסי , אבל , עשית את עסקת חייך ,אבל אוסי. אנחנו יצאנו אט ל'ערב שירה ', במעלה אדומים . היה סתמי . הבית החדש של ניסן , האביזרים האלקטרוניים, הקריוקי ומיעוט המשתתפים , העצימו את בדידותנו . דר' דפנה היתה רעבה ,מיכל היתה מקוררת, אלון נחת בצהרי היום ( היה במסע קניות בארה'ב . טוב שדיקלה לא עלתה על זה ) , אורי ומירב נסעו בפיאט ללא אורות אחוריים , והבטיחו טיול טורמוסים לשבת ( השאר יטיילו בשבת הבאה עם שלום ).אבל אוסי - אמא שלי לא מרשה לי לכתוב לך ...