כשהסתכלתי בפנים שלו ראיתי לרגע את עצמי. אולי את עצמי בעוד זמן מה. בטח הסיפור של האיש הזה הוא אחד התסריטים האפשריים של החיים שלי. הכל דלתות מסתובבות, חשבתי וינקתי מהחצי מעושנת המרופטת.שאלתי את עצמי, כשהסתכלתי על האיש שהחליט להיות קצת יותר צדיק, אם אני בדרך לצדיקות, או לתואר כזה או אחר שאני אוכל להעניק לעצמי. לא רלבנטי כל כך האמת. לא בתארים עסקינן, אלא בסיפור האמיתי.מה היה הסיפור האמיתי? למה הסיפור האמיתי כנראה יעלה על כל דמיון? אין יותר הזיה מהחיים עצמם, חשבתי. יהיה הסיפור שלו אשר יהיה, לעולם לא אוכל לנחש. אבל המשכתי להנות מעצם המחשבה, הניחוש והאינטואיציה.עצרנו בכפר קטן בדרך, נראה חצי נטוש, לא מושב בורגני כפי שהיית מצפה לראות באיזור שכזה."מה זה פה?" שאלתי.אפילו לא שמתי לב לשילוט בדרך, זרמתי עם ההכוונה שלו, ובעיקר עפתי לאלף עזאזל עם כל המחשבות שלי.המראתי בראש, והאוטו נסע מעצמו, כשרמת הריכוז והעירות שלי לנעשה מסביב שאפה לכלום.לך תעשה כמה דברים בעת ובעונה אחת, חשבתי. אחרי הכל אני גבר. זכר. יש לנו מנגנונים בעייתיים בנקודה הזאת. טוב ככה לפחות אומרים. או אומרות. "פה גרתי פעם. עוד לא הגענו, אבל אני חייב כמה דקות פה.."לא הבנתי איך בבת אחת הוא הפך אותי לנהג בוס הצמוד שלו. פתאום קלטתי שמטרמפ מקרי הפכתי להיות אולי איזה שליח של המשיח או אולי בעצם זה שמאכיל את החמור שסוחב את העגלה שלוקחת את המשיח ממקום למקום. הסתכלתי עליו. הוא לא נראה כמו המשיח. אבל בינינו? אפ אחד לא יודע איך המשיח נראה. ומי שאומר אחרת...אולי רק יודע משהו שאני לא.לא היה איכפת לי מכלום כרגע. גברה רק הסקרנות גדולה שלי לכל העניין הזה שלפתע הפכתי להיות שותף פעיל בו. בשביל סקרנות אני מוכן למכור חצי מהגיטרה שלי אפילו, חשבתי לעצמי. סקרנות, גילוי...השראה, זה היה הלחם שלי. הלחם האמיתי שלי. אליו באמת שכבר הייתי רעב עכשיו. "באמת שאני יכול לחיות בלי לחם, אבל אין מצב שאני חי בלי הפירורים של החיים..." מלמלתי לעצמי חצי בקול, בכוונה, כדי שאולי הוא ישמע, "...אלו שנותנים את הטעם..."
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אסי היי,
מחכה לספר,
נשמע נוגע ומפגיש
כמו המוזיקה
אורי
אופסי...
* הכוונה כמובן למילה: "שבחיינו"
"באמת שאני יכול לחיות בלי לחם,
אבל אין מצב שאני חי בלי הפירורים של החיים..."
מלמלתי לעצמי חצי בקול, בכוונה, כדי שאולי הוא ישמע, "
...אלו שנותנים את הטעם..."
אהבתי, כתבת מיוחד.
אין ספק שכל ה"חוכמה" היא לדעת,
לראות ולהנות גם מההנאות הקטנות שבחייו.
המשך הצלחה בכתיבה ובהוצאת הספר.
מחכה להמשך.
שבוע נעים :-)
הפירורים האלה של החיים שנותנים את הטעם.....
יש להם טעם כזה שלא ניתן להסביר.
לכולם יש ת'פירורים האלו , אבל רק מי שטועם מהם מבין את הטעם של החיים.
כתוב טעים.
לא פירורים פושטים ממש פנקו.
אתה יודע מי בטח יזהה מייד את המשיח? החמור. אבל הוא, כמו תמיד, ממלא את פיו בקש.
רוצה לקרוא את הספר.