תוך פחות משעה נפלתי מגן העדן אל הגיהינום. ממשרד מפואר ברחוב 92 מזרח  בעיר ניו-ירק מצאתי את עצמי כלוא בתוך תא מעצר מעופש יחד עם אנשים שלא הייתי פוגש אותם בשעות היום ללא שומר ראש.

 בתוך תא המעצר היה לי הרבה זמן לחשוב על החיים, כשאלתי את עצמי איך התדרדרתי והגעתי למקום הנחות הזה נזכרתי בילדותי בבית הספר העממי עלומות שברמת השרון.

 סלין בלומברג הייתה חברת הילדות הכי טובה שלי, היא גרה בשכונה של העשירים נווה מגן, אני גרתי במורשה העניים. היינו בני תשע  ועשינו הכול יחד, ישבנו אחד ליד השני בהפסקות, בטיולים תמיד היינו זוג ודברנו על כל מה שעניין ילדים בגיל הזה. קנאתי בסלין, היו לה בגדים יפים, וג'ינס מאמריקה שרציתי וביום שקבלה סקטים שחורים החלטתי שגם לי יהיו כאלה.

 לא היה לי כסף, אז גנבתי את קופסת התרומות של קרן הקיימת שבכיתה לרוע מזלי המורה שולה גילתה את זה מייד ודרשה לדעת מי הגנב. נבהלתי וטמנתי את הקופה בתוך תיק הגב של סלין, בחיפוש נמצאה הקופה אצל סלין ולא עזרו לה תחנוניה שאין לה יד בזה, היא גורשה מבית הספר והוריה הוזמנו לברור.

לא התוודיתי ולא אמרתי לה מילה. סלין התבודדה, סירבה לראות אותי וחברים מהכיתה ושבועיים אחרי התקרית בתום שנת הלימודים עזבה סלין את בית הספר וחזרה עם הוריה לארצות הברית.

כבר אז בגיל 9 הבנתי שהעולם הזה בנוי מרצונות. שכל אחד חי על מנת להגשים אותם ורק למי שיש כוח רצון חזק מנצח, לכן לא כל כך היה אכפת לי מה קורה לאחרים, אם הם מרגישים טוב או רע, הם היו כלי לסיפוק רצונותיי אני דואג לעצמי והם צריכים לדאוג לעצמם. 

הבנתי שכסף זה המניע שדרכו אוכל לקבל שליטה על החיים, ועל אנשים אחרים כשגדלתי למדתי את תחום ההשקעות בבורסה שנקרא נוסטרו. תוך שנתיים הפכתי לכריש בורסה, בעבודה שלי אני מגלגל סכומי עתק בקנית אופציות שהמסחר בהם הוא המסוכן ביותר, בזמן הקנייה אני לא זז מהכיסא כל שנייה יכולה להיות ההבדל בין הכפלת הסכום לאובדנו, בין בונוס שמן לחודש של רעב.

 הפכתי להיות העובד הטוב ביותר בחברה, אך ישראל הייתה קטנה עלי רציתי עוד כסף, עוד סיכונים, עוד אדרנלין וכשקיבלתי הזמנת עבודה מחו"ל  מbs  השקעות בין לאומיות עליתי על המטוס ונסעתי.

 בראיון ישבו בחור צעיר כמוני  ומזכירתו שישבה בפינת החדר ורשמה תקציר. לסיכום שאל אותי הבחור האם יש משהו שעשיתי שאני מצטער עליו. ידעתי מה הם רוצים לשמוע, שהמטרה אצלי מקדשת את האמצעים, שרווחים למען החברה הם הכוח  היחיד שמניע אותי, אז סיפרתי להם את הסיפור על קופת הקרן הקיימת, אני חושב שהם התרשמו כי קיבלתי את העבודה וגם המזכירה מההתרגשות היתה חייבת לצאת לשירותים.

תוך חצי שנה הפכתי להיות הברוקר הכי טוב, העובדים העריצו אותי, ונהגו בי בכבוד, הרגשתי על גג העולם.  לפני שבועיים ביום שני כשהגעתי לעבודה, המזכירה שלי  השפילה את מבטה כשראתה אותי, והעובדים התרחקו ממני כאילו הייתי מצורע, בחדר שלי חיכו חוקרי משטרה שעצרו אותי, באשמת גנבה: בחברה התגלתה מעילה של שני מיליון דולר, הכסף נמצא בחשבון האישי שלי והועבר מהמחשב שלי לחשבוני, לא עזרו לי הטיעונים שבחיים לא גנבתי, ושבודאי זו טעות, האמריקנים ישרים כמו סרגל, שמו אזיקים על ידי, מושפל הובלתי  דרך המשרד, 250 מטרים עד לכניסה. רגלי הפכו להיות כבדות, ואם לא הייתי נתמך על ידי השוטרים קרוב לודאי שהייתי נופל. כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו הרגע של חרטה מטלטלת, היה שבודאי כך הרגישה סלין באותו היום שבו שמתי את קופת קרן הקיימת שגנבתי בתיקה.

 למרות שלא הבנתי איך הכסף הגיע לחשבוני, החזרתי אותו מייד, אך תלאותיי לא הסתיימו. מהמעצר הובלתי לבית המשפט שם הוארך מעצרי בשבועיים. בבית הכלא הבנתי שאין לי באמת שליטה על חיי, על הרצונות  שלי לכסף, מין, שליטה וכבוד. רצונותי גדלים כל הזמן והנסיונות לספקם הוא אין סופי הם שולטים עלי ואני הפכתי לעבד של רצונותי. הבנתי  שהעולם יכול להתהפך  על כל אדם מהיום למחר, ואז חוויתי בפעם הראשונה בחיי ריקנות עצומה ובדידות, ומתוך הכאב עלתה בי בפעם הראשונה השאלה מה הטעם לחיי..... 

אחרי שבועיים בתא המעצר שוחררתי בערבות, עורך הדין שלי אמר לי שהחברה שעבדתי בה מוכנה לסגור את העניין בלי כותרות ובלי משפט, בתנאי שפיטורי נשארים בתוקף, שאתחייב לא לעבוד בחברת השקעות בארצות הברית במשך 10 השנים הבאות, שאשתול 1500 עצים במדינת ישראל, ושאתחייב לתת 1000 שעות עבודה בבית ספר לילדים מוגבלים. 

החתימה על ההסכם תיערך ביום שני הקרוב עם הבעלים של חברת bs  השקעות. 

בחשבון פשוט זה היה כדאי על חמש שנות מאסר, אז הסכמתי. 

 אבל זה לא היה הסוף, כשנכנסתי בפעם האחרונה בחיי לבנין החברה עליתי עם שני שומרים עד לקומה השלושים ושתיים, כשעמדתי מול הדלת חשתי את הלב שלי פועם בחוזקה, נקשתי על הדלת, הכנס נשמעה הפקודה מהצד השני, צעדתי כעשרים מטרים עד לשולחן המהגוני הכבד, דרך החלונות שבמשרד נפרסה העיר ניו-יורק בכל הדרה. כיסא המנהלים היה מופנה עם גבו אלי כשהבעלים של החברה צפה בנוף, הכסא הסתובב באיטיות ולהפתעתי ישבה עליו המזכירה מהראיון הקבלה שלי לפני חצי שנה. 

 מה שלומך יוסי שאלה האישה בחביבות בעברית, אני חייבת להכיר לך תודה. אם לא הייתה מתוודה בראיון הקבלה לעבודה שלך לפני חצי שנה לא הייתי יודעת לעולם מי האדם ששתל בילקוטי את קופת קרן הקיימת  שבגללו האשימו אותי בגנבה  לפני עשרים וחמש שנה. 

בהלם בחנתי את השם שעל המכתבה: בלומברג סלין בעלים, bs השקעות.