כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    בזכות ההפסקה

    2 תגובות   יום שבת, 6/3/10, 15:35

    שוטטנו,  מסעוד פלסנר ואני, באבא יאגה, באחד מערבי החורף, שהיו לנו השנה בדרום תל-אביב.

     

    פלסנר שם לב לחלון ראוה של סַפּר, שמבעדו  נראו שניים חורפים כמו שצריך . מיד צִלם.

    כיוון שהעריב, הצלום אינו מהטובים, אבל תל אביב  -  השניה בגודלה בערי ישראל, שנתפסת  כמרכז הכלכלי, המסחרי והאמנותי שלנו, ובכלל כעיר שוקקת חיים, הוכרזה כבר ב- 1993, כ"עיר ללא הפסקה"  - מסכנה שכמותה.

     

    איזה סלוגן מטופש, איזו סיסמה חקיינית, איזו הגדרה לא אנושית,  מפלצתית אפילו. מי רוצה, מי יכול לחיות בעיר ללא הפסקה.

    ההפסקה היא חלק מהותי מאנושיותינו, ואף למעלה או למטה מזה -היא מאפיינת את עולם החי -  מה לעשות, אנחנו שייכים אליו.

    עולם החי שנושם ומפסיק, נושף ומפסיק ושוב נושם ונושף ומפסיק. מי שנושם, מי שנשמה באפו, מי שלבו פועם, מי שריאותיו זקוקות לאוויר כדי לחיות, מי שמעשה האהבה הוא דרכו להתרבות וליצור את ממשיכיו, מי שממצמץ בעיניו -  חייב להפסיק. כך בנוי האורגניזם החי, כך פועלות מערכות הגוף והנפש. האדם חייב לישון, לנוח ולהפסיק, כפי שעושים החתול והזבוב.

     

     

    ללא הפסקה אין קיום פיזי לנו ולחברינו בעולם החי.

    ללא הפסקה - אנחנו מכונה, פס יצור, אבן, אנחנו מתים.

    זאת ועוד, הדבור בנוי על ההפסקה (הפסקות בין הגיים).

    ההפסקה היא יסוד השפה המדוברת והכתובה (הגיים, אותיות, תנועות, מלים, משפטים, פסוקים, פסקאות) - היא הכר שעליו מונחות הבריאה והיצירה.

    ללא הפסקה - אין תרבות ואין אמנות.

     

    המוסיקה היא רצף  של צלילים ודממה, וחוזר חלילה.

    הריקוד הוא רצף של תנועה ותנוחה.

    ביסודה של  האמנות הפלסטית  - המתח שבין צורה\צבע וריק.

    בספרות - האותיות הכתובות מקבלות את משמעותן ובונות עולם מהפער  שנוצר בין הכתוב (שנבחר) ובין מה שלא נכתב (ושלא נבחר).

     

    ככל שהמתח בין הפעולה והפסקתה קבוע יותר, קצבי יותר - כך קל יותר לגוף לקלוט, כך הנשמה יוצאת לשם ביתר שאת.

     

     

    לפיכך  תל אביב כעיר ללא הפסקה (לידיעת מי שהכריז עליה ככזאת) היא למרבה האבסורד עיר מתה או עיר של מתים. רק בבתי הקברות  אין הפסקה, המוות הוא ללא הפסקה, החיים בנויים על ההפסקה.

     

     

    ואם ארד רגע לקרקע, לחיי היום יום - תינוק שיצרח ללא הפסקה, באמת ללא הפסקה, יכחיל וימות, לא עלינו ולא עליו. אורחים שאנחנו שמחים לקראתם, אם ישתהו יתר על מידה יהיו עלינו לזרה.

     

    תראו מה קורה לספרדים, שנכנסו לשוק האירופי, ומרוב רצונם להשתלב במרחב המערבי הקפיטליסטי, זנחו את הסייסטה ומה, מה יצא להם מזה -  ספרד על סף קריסה כלכלית. ולהבדיל, למרות המשבר הכלכלי העולמי, כלכלת צרפת בסדר, אולי דווקא בגלל שהצרפתים שובתים ומתעקשים על הווקאנס ועל ארוחת צהריים באמצע יום עבודה, עם כוס יין, כמובן.

     

    ובל נשכח את השבת -  ההפסקה המקודשת בעבודה - מחוקי היסוד של כל חברה מתוקנת -  תרומתה החשובה ביותר של היהדות לעולם.

     

     

    בקיצור, האטו, נשמו, נשפו, תנוחו, שבתו, תשבתו, תעשו הרבה הפסקות - תחיו.

     

     

    בצלום: תופסים חרופ אצל הספר, בעיר ללא הפסקה.

     

    תודה למסעוד פלסנר ששם לב וצלם

     

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/10 22:30:

      צטט: המומלצים בע"מ 2010-03-06 21:18:07


      אי איזה עונג. פרספקטיבה מעניינת.

       

      אהבתי מאד.

      מומלץ.

      תודה רבה, כמה טוב לקבל מחמאה ולנוח!

       

        6/3/10 21:18:


      אי איזה עונג. פרספקטיבה מעניינת.

       

      אהבתי מאד.

      מומלץ.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין