את הפרויקט שלה מתחילה רובין עם שנים עשר דיברות משלה, הכוללות בין היתר: היי גרצ'ן (כן, אבישי נכענתי), פעלי כמו שאת רוצה להרגיש, עשי זאת עכשיו, תהני מהתהליך ועוד. בשלב כלשהו בספר היא מספרת על כך שהציעה, דרך הבלוג שלה, לאנשים לכתוב הדיברות משלהם. התוצאות היו שונות ומשונות ולעתים הפוכות משלה. לדוגמה היא אמרה "עשי זאת עכשיו" ומישהי כתבה "חכי". ניסיתי לכתוב גם לעצמי דיברות מסוג זה אבל בנתיים עלתה לי רק אחת: עשי דברים גם אם את עושה אותם חרא ואף אחד לא אוהב אותם! האמת היא שאני מעדיפה לנסח את זה פחות כדיבר ויותר כהרשאה: מותר לי לעשות דברים גם אם אני עושה אותם חרא ואף אחד לא אוהב אותם. או במלים אחרות, מותר לי לעשות דברים באופן גרוע. |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וחוץ מזה, לפעמים אני קצת נהנית מרגעים של העבודה ופה ושם גם מועילה למישהו בכל זאת.
את יוצאת מתוך הנחה שיש עיסוק כזה שהוא מוצלח יותר ומכניס אותה רמת הכנסה באותה כמות השקעה. אני ממש משוכנעת שזה כמעט לא קיים. האפשרויות שלי הן או ליסר עצמי או להשלים עם המצב.
אני אישית מאמינה שיש הנאה מלעשות משהו באופן טוב ומוצלח ולקבל ביקורות טובות. מילה טובה זה תמיד טוב, גם אם אנחנו ציניים ומזלזלים בזה.
אולי מה שעומד מאחורי ההרשאה הזו להמשיך ללמד גרוע הוא חוסר האנרגיות ללמד טוב יותר או למצוא עיסוק אותו תעשי טוב וגם יגרום לך הנאה. אולם, לדעתי יש צריכת אנרגיה נפשית לא מבוטלת גם בקבלה והשלמה עם קבלת ביקורות גרועות. לכן נשאלת השאלה מה יותר כדאי: לבזבז אנרגיות בהשלמה הפסיבית הזו או למצוא דרך לעיסוק יותר מוצלח.
האמת היא שבכלל לא התכוונתי לדברים שמהנים אותי אלא לדברים שמסיבות אלו ואחרות עדיף לי לעשות אותם. הדוגמה הרלוונטית היא להמשיך ללמד למרות שאני לא נהנית מזה ומקבלת הרבה פעמים ביקורות גרועות, אבל זו עבודה שמאפשרת לי חיים טובים מבחינה כלכלית. אז במקום ליסר את עצמי ולהרגיש שאני לא בסדר שאני עושה עבודה שאני לא טובה בה אני מעדיפה להרשות לעצמי לעשות עבודה גרועה.
שאלת הסובייקטיביות של הביקורת היא נכונה אבל אפילו אם באמות המידה של מה שהדבר אמור לעשות הוא לא מצליח גם אז מותר לי להמשיך לעשות אותו אם אני רוצה או אם הוא מספק לי איזה צורך אחר. מה שרציתי לומר הוא שאפילו שהדבר לא מתקבל על ידי מי שהוא אמור להתקבל עליו מותר לי להמשיך לעשות אותו. ניקח דוגמה: מישהו מעלה הצגה ואין כמעט קהל אבל הוא כבר שכר את התיאטרון. מותר לו להמשיך להעלות את ההצגה גם בלי קהל.
אין לי בעיה להסכים עם התיזה הזאת
שכן ,מי קובע שזה גרוע?הביקורת האישית שלך
העלולה לסבול מבעיית אובייקטיביות אך גם רמת הציפיות
הגבוהה יכולהלהיות מכשול בראיית העובדות.
האם מישהו אחר קובע שזה גרוע? האם הוא מנוסה?
או שהתגובה באה בתוקף קשר משפחתי אך אולי לא ממש
משקף אמת אוביקטיבית. לכן הדיבר הזה נראה לי מאוד
תלכי על זה גם אם זה גרוע.
כי מה חטאך? מה זה אומר עלייך?
שניסית?
לטעות ולטעות שוב ושוב. תודה.
כן כן ענת
גם אני איתך
ובעיקר מרשה לעצמי לטעות.
יישר כוח
לא התכוונתי לדברים כאלו. התכוונתי, למשל, לעבודה שמקבלים עליה כסף לא רע ולא מפטרים אותך למרות שהרבה פעמים אתה מקבל ביקורת גרועה. המחשבה הראשונה כשמקבלים ביקורת כזו היא לעזוב אבל זה לא כדאי. במקרה כזה מותר לאדם להמשיך לעבוד שם גם אם הוא לא עושה את העבודה בצורה טובה.
למרות שהדוגמה שלך אינה מה שהתכוונתי אני יכולה לדמיין גם שמישהו ישאב הנאה מהרקמה שאינה קשורה בתוצאה אלא, למשל, באפקט המרגיע של הפעולה החוזרת (כמו שאני מפיקה הנאה מספיידר סוליטר אינסופי, למרות שאני לא בטוחה שאני טובה בזה) או מישהו שיהנה מיוגה למרות שהוא לא טוב בזה.