סבר פנים: הבעה; ציור פנים שממחיש, מדגמן, מסביר, דיבור לז ("סבר פנים יפות"). סביר: ממוצע, הגיוני, מינימלי, משביע רצון. . פירוק: סמ"ך האמון; בי"ת המקום; יו"ד שהוא נוזל הכתיבה ונוזל הייבוש ואמצעי ההגנה של דיונונים; השם המפורש; והודיה. רי"ש הראש. . הקורא הסביר: צמד מלים שנוטה, על-פי משקלו, אל סופו - הסביר. עם משמעות ה"ממוצע" אין הרבה מה לעשות. סטטיסטיקה שמחוץ לעניין שלי כרגע. עם "מינימלי" יש מה לעשות. מינימלי משמע אלמנטרי, טבעי, בלי-ידיים, בלי יחסים מוקדמים, זה שמגיע לטקסט כשהוא זוכר את עצמו. הוא בא כדי לפגוש את עצמו-שמכיר-את-עצמו. אולי גם בא כדי לקבל מחמאה (על זריזות מחשבתו, על כישורי האמפטיה/סימפטיה שלו, על ידענותו, על כישוריו החברתיים). הקורא הסביר הוא לקוח. הטקסט הוא סחורה, מוצר שמציע לו את עצמו. כותב הטקסט הוא החנווני, או בעל המלאכה. ציפיות הקורא הסביר: משני סוגים: או שתעורר בו את המרבץ התרבותי הרדום, "המתכתב", או שתדקור אותו במכיתת דימוי, רעיון, משפט. העדיפות לשני. במקרה הראשון תחמיא לו, במקרה השני תזעזע אותו. בשני המקרים אתה (הכותב) מצופה להחזיר אותו הביתה בשלום, רצוי טוב יותר בעיני עצמו. הקורא הסביר כאמת מידה: ברמה הראשונית, הבנת הנקרא. טקסט שיובן בקריאה ראשונה על-ידי הקורא הסביר נחשב לטקסט טוב. ההנחה היא שלטקסט צריך להיות מישור גלוי שהוא פשוט, לא דורש מאמץ להתרכז, שיזרום היישר לערוצי התבנית הבסיסית של הקורא הסביר, משמע יעורר הזדהות (רגשית או אינטלקטואלית). טקסט מצוין הוא טקסט שעובר את המשוכה הראשונה הזאת, ואת המישורים הנוספים, המורכבים יותר, משאיר לקורא הלא-סביר, שלא נדון בו כרגע. עוד קווים לדמותו של הקורא הסביר: הקריאה, עבורו, היא תלוית פנאי. פנאי ממש, פנאי מנוחה. המצב הראשוני שלו הוא של שובע, עם רעבות קלילה לנשנוש. כמו החלוקה למעשנים חברתיים ולמעשנים כבדים, הקורא הסביר הוא קורא חברתי; הקריאה היא אקט של לקיחת חלק בחברה האנושית, בחלק הגבוה של החברה האנושית. משמע, אמנם הקריאה היא אקט אינטימי עבורו, אבל המכילה של הקריאה היא "תרבות". רצף. ועוד: היחסים בינו ובין הטקסט לעולם לא שוויוניים. או שהוא גדול מהטקסט (ואז יבלע אותו בשמחה), או שהוא קטן מהטקסט (ואז יישמט ממנו). ויותר מזה: עבור הקורא הסביר הטקסט הוא הלך על הדרך. נקרה על דרכו. אפשר להתעלם ממנו, אפשר להנהן לו קצרות לשלום, אפשר להחליף איתו כמה מלות נימוסין, אפשר לשבת לכוס קפה לרגע, אפשר להחמיא לו, אפשר לברר מאיפה הוא מוכר לנו, אולי שירתנו באותו בסיס, אפשר לצרף אותו לאלבום מותירי הרושם. שלום שלום. |