כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    בין הזית, השקד והתאנה

    51 תגובות   יום שבת, 6/3/10, 19:37

    פרק א'-   http://cafe.themarker.com/view.php?t=1486031           

                 בין הזית, השקד והתאנה 

                                                         פרק ב' 

    כמעט לא קנינו דבר. הכול הוכן בבית. בחלקה צדדית בחצר, תחת חלון המטבח, הייתה גינת ירק ובה גדלו ירקות העונה. הכרפס והחסה לליל הסדר גדלו בגינה הזאת. לקראת פסח היה אפשר למצוא אפונה ירוקה טרייה ופולים ירוקים מיוחדים למאכלים של פסח. ליד חלון המטבח ממנו אימא שפכה את המים אשר עשתה בהם שימוש לרחיצת כלים ולכביסה, התפשטה דלעת שהצמיחה דלעות ענקיות. ובכלל צמחו ליד חלון המטבח, צמחים וירקות שונים. עגבניות, מלפפונים, פלפלים ירוקים חריפים וגמבה.

    לרבים מהבתים היו בארות מים, אך לנו לא היה. בתחילה היינו יורדים כל יום למעיין עם דליים ופחים, ממלאים במים להשקות את הגינה ולהביא לאימא מים לבישול, כיבוס ורחצה. יום אחד אבא בא עם משאבה ישנה שהצליח לפרק מאחת החורבות הרבות שהיו בסביבה, אל הצינורית שיצאה ממנה, חיבר אבא צינור גומי ארוך שירד עד המעיין ופתאום היו לנו מי מעיין ממש בחצר. כל פעם שהיה צריך מים, היה צריך ללחוץ בכל הכוח על ידית המשאבה. בתחילה זה היה קשה שהרי למים הייתה דרך ארוכה עד שעלו למעלה לביתנו, אך לאחר שהצינור התמלא במים, השאיבה הייתה קלה.

    בחצר היו עצי פרי רבים. כבר נתקלתם בזית, השקד והתאנה, אך היה לנו עץ לימון הנותן פרי כל השנה ובפסח הלימון נדרש יותר מתמיד. על גדרות החצר הייתה הגפן שולחת זרועות ומייד לאחר הגשם הגדר הפכה להיות ירוקה כולה וכבר נראו ניצני פרי הענבים.גם ביצים לא היה צריך לקנות. למי בחצרו לא היו עשרות תרנגולות שהסתובבו בכל מקום ואפילו בחדרים? ואם היה צריך חלב, פשוט ניגשים לעז בחצר וחולבים. לא שתינו כמובן קפה הפוך, אך היה צריך חלב לדייסות של אימא ובכלל היה כייף לשתות כך: ישר מעטיני העז השופעת.

    היה יום והעז נעלמה לה. היא עוד תשוב זה ברור, אך אימא הייתה צריכה חלב. שמה בידי שני בקבוקי זכוכית ושלחה אותי לסבתא להביא חלב. סבתא גרה בצד השני של הוואדי, במעלה ההר, מעבר למעיין. סבתי עליה השלום הייתה כולבויניק שלנו, כל מה שצריך מפריט חסר ועד עצה טובה, הולכים לסבתא. בימי שישי לפני השקיעה, ממש רגעים לפני שתיכנס שבת המלכה, הייתה סבתא יוצאת החוצה מביתה וצועקת: "תדליקו, תדליקו" וכל השכונה ידעה שהגיע זמן להדליק נרות שבת. אימא תמיד הייתה ממנה ילד שיעמוד בחצר ויעקוב לראות אם סבתא צעקה את קריאת ההדלקה שלה.

    ואני עם שני בקבוקי הזכוכית מגיע למעיין, שוטף את הבקבוקים ופונה לאפיק השני של המעיין, לעלות לביתה של סבתא. "סבתא, אימא ביקשה חלב", (בערבית מקרטעת, השפה שסבתא הבינה) אמרתי כשנכנסתי לחצרה וראיתי אותה יושבת ישיבה מזרחית ומלקטת מוץ מהחיטה שהייתה פזורה לרגליה. סבתא עמדה על רגליה ופנתה לדיר העיזים שלה. תוך רגע היו בידי שני בקבוקי זכוכית מלאי חלב עיזים חם, ישר מהעטינים. 

    ברדתי מההר, לא יכול להתאפק ולקחתי לגימה ראשונה מהחלב. אולם כפי שאומרים על היין כך זה גם עם החלב: לאחר הלגימה הראשונה אתה חש כאדם חדש והאדם החדש גם רוצה לטעום וגם הוא מקבל לגימה. ועתה מהאדם החדש צמח אדם אחר, חדש וגם הוא מבקש לגימה ועד שהגעתי הביתה, נותר לי חצי בקבוק חלב ואותו הושטתי לאימא. "נו באמת...ידעתי שאסור לי לשלוח אותך", אמרה אימא, אך אני כבר ברחתי לי.

    שמן זית היינו עושים בעצמנו מעצי הזית הרבים שצמחו בחצר ובוואדי למטה. אפילו ערק אבא היה מכין בבית מגרעיני שומר שהיינו מכנים בשם בישבש. לוקח אבא סיר של קוסקוס ישן שכבר לא נעשה בו שימוש. בסיר העליון המחורר, מחורר אבא נקב בקצה העליון של דופן הסיר. בנקב מכניס צינורית שקופה ואת קצה הצינורית שם בבקבוק ריק. הכלי להכנת הערק היה מוכן: את הסיר התחתון היה ממלא במים, עליו שם את הסיר העליון ובתוכו גבעולי הבישבש הריחניים שהיו מלאים בגרעינים. אבא וידא שהכלי העליון אטום: המכסה מלמעלה, החיבור בין שני הסירים ואף הנקב של הצינורית. את שני הסירים שם על הפתילייה וחיכה שהמים ירתחו. אדי המים עברו במסננת של הסיר העליון ושאבו מהבישבש את טעמו. ולאן ימשיכו האדים אם לא לצינורית שבקצה הסיר? ואכן, האדים עברו בצינורית, התקררו והפכו לטיפות ערק שזלגו אט אט לתוך הבקבוק.

    תמיד כשאבא הכין את הערק שלו היה מכבד אותנו בטעימה שהייתה מקפיצה את הלב שלנו לראש ומאלצת אותנו לדמוע ואנחנו כמעט נחנקים מבקשים מאבא עוד טיפה. אבא היה רואה אותנו ומתגלגל מצחוק: "גברים לא תהיו".

    בקיץ כשעצי הגפן היו עמוסים בפרי, היינו קוטפים את הענבים ואת הפרי היינו מכניסים לצריף שבין הזית, השקד והתאנה. אך הפרי שצמח על גדרות החצר לא הספיק לכמות היין שאבא רצה להכין שיספיק לו לכל השנה. ידענו שאם קטפנו את הענבים, סימן הדבר כי אנו צפויים לביקורו של אבו לוטפי. אבו לוטפי היה חבר טוב של אבא ועבד איתו בסולל בונה. שניהם היו ברזלנים. באותו יום שהיינו קוטפים את הענבים היה מגיע אבו לוטפי עם חמורו עמוס בארגזי ענבים. אצלו בכפר היו עצי גפן רבים וכמה אפשר לאכול ענבים אם משקאות חריפים אסורים עליך? כך שאבו לוטפי היה מביא לאבא את הענבים ובתמורה אבא היה נותן לו חלקים מהכבשים ששחטנו בבית.

    אבו לוטפי היה פעם איש שמח. כבר מרחוק היה אפשר לשמוע את קולו: "עיון אל זרגה, עיון אל זרגה" (עיניים הכחולות) כך אבו לוטפי כינה את אבא בעל העיניים הכחולות וכשהוא היה מגיע, ששון שמחה. צחוקו המתגלגל וקולו הרועם עוררו את כל הוואדי על בתיו ועל יושביו. פעם אבו לוטפי היה שמח, אך הוא כבר אינו שמח. בנו בכורו, לוטפי, נעלם. אבא יצא לסייע בחיפושים. גם שכנים רבים שהכירו את אבו לוטפי יצאו לסייע בחיפושים. שלושה ימים חיפשו ולבסוף נמצא הבן בתוך בור, מת. מי שמצא אותו היה אבו לוטפי עצמו. מאז אבו לוטפי לא שמח. מגיע בשקט, פורק את הענבים והולך. ללא צחוק, ללא קולות רועמים, ללא הסיגריה שהיה מגלגל בידיו הגרומות, ללא כוס הקפה המר שאימא הייתה מכבדת אותו. ללא שיחת שלום ודרישת שלום לאימי ולסבתי.

    את הענבים הכנסנו לצריף ומייד התגייסנו כולנו לעבודה. ראשית לפרק את הענבים מהשדרה שלהם ואת הענבים המפורקים הכנסנו לארגזי פלסטיק גדולים. לאבא הייתה גיגית פח גדולה, אליה היה שופך ארגז ענבים מפורקים ואז יחף היה נכנס לתוך הגיגית ומתחיל לדרוך על הענבים. דורך ומרקד עליהם. מידי פעם אחד מאיתנו היה מצטרף לאבא. תוך כדי הדריכה, אחי ישראל היה לוקח פחית קטנה והיה שואב בה את מיץ הענבים אל תוך כדיי החרס הגדולים והטמיזנות שהיו לנו בצריף. את זגי הענבים שנותרו לאחר שהתרוקנו ממיץ הענבים היה מעביר אבא לכדים אחרים ועליהם הוסיף מים.

    יש כדים שהוסיף להם מים ויש שהוסיף להם גם סוכר. אך היו כדים שהיו מלאים רק ממיץ הענבים וכך היה לנו יין בכמה סוגים. לאחר מספר ימים, היה אבא אוטם את הכדים והטמיזנות ומותיר רק נקב קטן דרכו היה מעביר צינורית שאת קצה היה שם בתוך בקבוק מים. אבא הסביר שכך דואגים שהאוויר הנפלט מהיין התוסס יצא ולא יכנס אויר אחר שיחמיץ את היין. לאחר ארבעים יום היין היה מוכן.

    סבי עליו השלום היה יינן בחוץ לארץ. אימי סיפרה שהיה נחשב אומן וכל עשירי הערים והכפרים היו באים לקנות את יינו.  בארץ הוא לא עסק בהכנת יין. במחסן מתחת למדרגות הייתה לו טמיזנה אחת מוקפת בלוחות עץ שהייתה מלאה ביין. היין היחיד שהכין כאן בארץ ישראל. את הטמזינה הזאת איש לא פתח, רק סבא! ומתי סבא פתח את הטמזינה הזאת? רק לכבוד אירועים מיוחדים, שמחות שהיו במשפחה, אז היה סבא נכנס למחסן וממלא רק בקבוק אחד. ביין הזה היו עורכים את החופות במשפחה. סבא היה אומר כשאחרון נכדיו יתחתן תתרוקן הטמזינה ואז הוא יכין עוד אחת. ביום שהוא נפטר, נראה שובל יין זורם מדלת המחסן וריח היין התפשט בכל הסביבה. כשפתחו את המחסן גילו כי הטמזינה שעמדה באותו מקום שנים רבות התפוצצה, בדיוק ביום שסבא נפטר.

    בדרך כלל היין שהכנו הספיק לשנה שלימה, מפסח לפסח.

    זה היה השבוע הראשון בשנה שנפתח הצריף שבין הזית השקד והתאנה. שבוע הכנת היין.
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/10 00:56:

      היי אשר,

      יפה ביותר. כתוב ברגישות רבה, מביא את הלשון,

      את הריחות, הטעמים והמקומות בקצב הנכון,  

      בעיצוב המתאים. אוהבת, פשוט אוהבת את הפרוזה שלך.

      אעבור מחר לפרק הבא. (ואנא, שלח לינק כשאתה מפרסם).

      תודה ושבוע טוב.

        10/3/10 20:20:


      איזו ילדות נהדרת אשר. תודה שאתה פותח פתח להתרפק עליו

      אני גומעת כל מילה בצמא.                קולו של ילד...

      תוך קריאה אני צוחקת מתיאורי הילד (בתי שואלת: אימא, למה את צוחקת?

      ואני עונה לה: קראתי משהו שהצחיק אותי)

      הפשטות, יחסי השכנות. הקרבה הנהדרת לטבע. השתלשלות המודרניזציה

      כמו חבל קשור לדלי המשתלשל כל הדרך אל הבאר. מתמלא

      ועושה את הדרך חזרה... 

      דברים שמשתנים בעקבות דברים...

      חיבוק. אחי מאותו הכפר

        8/3/10 22:14:

      טיפונת באיחור אשר

      קראתי בשקיקה את סיפורך

      נהנתי ואהבתי לטייל בדימיוני עם תיאורייך

      * שבוע נהדר

      חיה

        8/3/10 20:06:


      שבתי כפי שהבטחתי

       

      חנן


      מקסים

      קראתי בהנאה גמורה .

      יום טוב .

        8/3/10 13:54:


      אשר,

      אהבתי את הסיפור עם החלב מהסבתא

      ואיך אדם חדש צמח מתוך אדם חדש...

      לדעתי כדאי לחלק את הקטע כולו לסיפורים קצרים,

      שכל אחד מתמקד בעניין מסויים.

      למשל, אחרי החלב (שנותר ממנו חצי בקבוק)

      מסתיים סיפור:)

      מירה

        8/3/10 11:43:

      חוויה לקרוא, ולהרגיש את הטעמים, הריחות והצבעים. נהדר
        8/3/10 10:18:


      אשר,

      תיאורים כל כך מרתקים, כל כך חיים, כל כך נושמים.

      אני ממש בתוך ההווייה הזו, גם אם לא חוויתי אותה בעצמי במציאות.

      ועל כך התודה, על הכישרון הזה.

      יום טוב!

        8/3/10 06:17:


      זאת מתנה - לקרוא אותך, אשר.

      תודה.

        7/3/10 23:43:


      אשר,

      זכרונות ילדות נפלאים.

      ימים אחרים

      הקירבה לאדמה וליבול

      יש בהם משהו מאוד חושני.

      שבוע טוב

      דבי

        7/3/10 23:41:


      כיום יודעים אנו כמה יפה וענוגה הייתה ילדותנו

      ומתרפקים עליה בערגה גדולה.

      אני בטוח כי בכתיבת זכרונות אלו הנך שב אל הריחות והמראות

      והנך מעבירם בצורה כה יפה עד לכאן

       

      עוד אשוב לככב

       

      חנן

        7/3/10 23:12:


      אשר,

      הסיפור ממש מעניין. התיאורים, האוירה והזכרונות שהם מעלים על ימים שעברו ללא שוב.

       

      תודה על השיתוף.

       

      צ'רי

        7/3/10 21:57:


      והתיאור הזה נמסך בעורקים כיין משובח,,

       תודה על השיתוף..*

        7/3/10 21:29:

      אוצר בלום יש אצלך בראש, אשר. תענוג לקרוא וחוויתי במיוחד לקראת החג המתקרב.

      תודה

      תמר

        7/3/10 20:50:


      כתיבה מעניינת

      רווית ניחוחות ונוסטלגיה.

       

      נהניתי, תודה

      זיוה

        7/3/10 20:05:


       אשר,

      כתיבה "בלאדי" נספגת בכל החושים, לוקחת את הקורא להיות, לחוות, לחיות

      עמך מחדש את ילדותך שם בבית מעל הוואדי, את החיים היפים הפשוטים

      תחת כנפי המשפחה, החגים והמסורת, החיבור לעבודת האדמה והמשק עם

      העשייה בבית, והיחסים הטובים שהיו אז עם בני-דודנו .

      מרגישים את חיבתך הרבה לאותה תקופה נפלאה בחייך, שהטביעה בך עמוק

      את חותמה.

      נהדר!

      תודה לך

      ע

        7/3/10 19:23:

      אשוררי יקר

       

      נהניתי לקרוא.

      אתה כותב מעניין ומרתק.

       

      תודה לך

      איימי 

        7/3/10 18:42:

      מרותקת לכל פסקה, למראות ולריחות, לטעמים ולזיעה, אני קוראת וקוראת ורוצה עוד.

      נעצבתי עם לוטפי, סמרו שערותי עם הטמיזנה שנשבר ליבה במותו של סבך, עם קריאת "תדליקו תדליקו" של סבתך

      וחלב העיזים החם שנתנה, עם כל אלו הייתי ורוצה עוד.

      כמה נפלא.

       

      דפנה.

        7/3/10 16:25:

      *

      מקסים,

      תודה

        7/3/10 11:47:

      צטט: leagat 2010-03-06 21:30:43


      החנתי את כוכבי פה לדקה

      אשוב לקרוא מחר

       

      לבינתיים

      http://www.youtube.com/watch?v=-iU237atjyk

       

       

      דומני שלאחר הקריאה

      והחזרה לאותם ימים

      הנגיעה בתאי-הזכרון המורדמים

      מתעוררת בכמיהה

       

      ציביון חיים שלוו איטי וחסר דאגה

      באותם זמנים התקשורת העולמית רחקה מאיתנו

      מעשה רב היה אם קיבלנו ידיעות מת"א, ירושלים, והיה די לנו בהם

       

      לאחר העמקה בחוויות ובניחוחות

      בטוחה אני שרבים מאיתנו היו שמחים להקים כפר יוצאי דמרקר על ההרים

       

      יום נעים ידידי

      לאה

       

       

        7/3/10 11:23:


      אתה כותב כ"כ יפה ותענוג לקרוא אותך.

       

      יישר כח אשר, יישר כח.

      בוסתן מלא של מילות עונג ונוסטלגייה,

      מה שהיה ולא עוד יהיה...

      תודה, בני

        7/3/10 08:14:

      מדהים, גרת פשוט בגן עדן...

      היה היו זמנים...

        7/3/10 08:11:

      תיאורים מדהימים של פשטות,

      ושלווה שהכל היה בהשג יד.

      איזו נוסטלגיה הבאת אלי.

      עונג לי היה לטייל במחוזות ילדותך

      לרגוש איתך.

      להנות מהריחות, והטעמים.

      שחשתי בין המילים.

      נפלא.

      תודה ששיתפת.

        7/3/10 07:15:

      אשר ידידי

      תודה על שאתה מוביל אותי בשבילים קסומים.

       

      שוקי

        7/3/10 07:03:

      כתוב מרתק. תודה אשורר
        7/3/10 06:49:


      ..."ממש רגעים לפני שתיכנס שבת המלכה, הייתה סבתא יוצאת החוצה מביתה וצועקת: "תדליקו, תדליקו" וכל השכונה ידעה שהגיע זמן להדליק נרות שבת.."

      כמעט שמעתי את קולה..:)

      והדרך להכין ערק..איזה יופי של פוסט אשר..

      הזכרונות והדרך המופלאה שלך להעביר..עונג..

      שבוע מבורך חבר יקר.

        7/3/10 06:16:


      איזה תיאורים ניפלאים של מחוזות ילדות

      הכל בהישג יד.

      חלב ביצים ירק וכיו"ב

       

      ההכנות השונות שמסביב, ההליכה לבית סבתך, אישה מיוחדת שהתוודעתי אליה

      לא מזמן באחד משיריך וכעת מוזכרת שוב.

       

      אי אפשר שלא להיזכר בילדות, נוסטלגיה בהתגלמותה

      ואתה עושה זאת בצורת קלילה כובשת לב בפאן אישי ומרתק.

       

      תודה ושבוע טוב

       

      זהבית

       

      (חוק 24 ש')

       

        7/3/10 06:16:
      תאור מקסים של הוויה שחלפה בעיניו של ילד, נהדר.
        7/3/10 06:16:


      אשר  יקר,

      קשה  לי  למצוא  מילים

      שיביעו  נכונה  את  ההנאה

      הרבה  שאני  חשה....

      קראתי  לאט  לאט

      כדי  לא  לאבד  ולו  טיפונת

      מהסיפור  הנוסטלגי

      והיפה  כל כך...

      תודה  אשר !

      סאלינה

        7/3/10 02:36:


      אולם כפי שאומרים על היין כך זה גם עם החלב: לאחר הלגימה הראשונה אתה חש כאדם חדש והאדם החדש גם רוצה לטעום וגם הוא מקבל לגימה. ועתה מהאדם החדש צמח אדם אחר, חדש וגם הוא מבקש לגימה ועד שהגעתי הביתה, נותר לי חצי בקבוק חלב ואותו הושטתי לאימא. "נו באמת...ידעתי שאסור לי לשלוח אותך", אמרה אימא, אך אני כבר ברחתי לי.

       

       

      מהאדם החדש צמח אדם אחר...חדש וגם הוא מבקש לגימה....(((:

       

      זה אחד התאורים הכי יפים שיצא לי לקרוא אי פעם אשורר יקר...לא רק בקפה... בכלל....

       פשוט מופלא!*****

      זה פשוט אדיר.

        6/3/10 23:55:


      מקסים!

       

       

      שבוע טוב.

        6/3/10 23:00:


      כמה מהנה לקרוא על עולם שהיה ואיננו...

      לו הייתי מציירת יכולתי לצייר את המראות עליהם סיפרת...

      הכל כל כך מוחשי...

        6/3/10 22:51:

      תאורים יפים לחיים טבעיים
        6/3/10 22:32:

      ממש מרתק ומענין מאוד. חתיכת הסטוריה.

      לא זוכר אם כתבת איפה גדלת. איפה הכפר הנוסטלגי הזה?

      מחכה להמשך,

      שבוע טוב,

      רמי

       

       

        6/3/10 22:30:

      ציור מקסים של החיים של פעם. הכל היה פשוט אוטנטי וכה אמיתי.

      עם כל המגוון והשפע שהחיים במודרניים יודעים לספק, תמיד הנפש מבקשת את חדוות הפשטות.

      תודה, אשר ושבוע טוב !

        6/3/10 22:27:


      בע"ה

       

       

       

      תודה שהבאת חבר

       

       

      שבוע טוב ומבורך לך

        6/3/10 22:06:


      תודה על השיתוף בזכרונות .. !

       

      רגעים קסומים שחלפו מן העולם אך נותרו צרובים בנבכי בנשמה..

        6/3/10 21:30:


      החנתי את כוכבי פה לדקה

      אשוב לקרוא מחר

       

      לבינתיים

      http://www.youtube.com/watch?v=-iU237atjyk

        6/3/10 21:22:

       

      תאור נהדר, אפשר ממש להריח ולחוש.

        6/3/10 21:16:


      כתיבה יפה

      של סיפור מעניין.

      שבוע טוב אשורר

        6/3/10 21:16:

      צטט: אלונהב71 2010-03-06 21:10:01

      אילו ימים...

      היטבת לתאר, ידידי אשר.

      מחכה לפרק הבא

       

      שבוע טוב

       

      וחמובן חוחב*

      אחזור בתום 24,

      שכחתי שדבריך הטובים אודות פרשת השבוע זכו בסוף השבוע  לכוכב זוהר..

       

        6/3/10 21:10:

      אילו ימים...

      היטבת לתאר, ידידי אשר.

      מחכה לפרק הבא

       

      שבוע טוב

       

      וחמובן חוחב*

        6/3/10 20:33:
      תודה על ניחוחות קסומים ((:
        6/3/10 20:29:

      סיפור יפה. טוב לגדל לבד פירות וירקות. ולאכול ישר מהגינה טרי.
        6/3/10 20:26:


      אהבתי  אשורר

      את זכרונותיך מבית אבא -סבא .

        6/3/10 20:18:

      צטט: א ח א ב 2010-03-06 19:54:28


      מקסים

      ציורי נוף תקופה נעלמת ונשכחת.

      כל הכבוד

       

       


      מסכימה.
        6/3/10 20:13:

      אשר יקירי, כמה יפים ופשוטים היו החיים פעם. גם לי זכרונות דומים של שתיית חלב פרה חם ישר מהעטינים של הפרה וירקות מהגינה וביצים ובשר מן העופות שבחצר. אתה מעורר אצלי געגועים רבים לאותה תקופה ואהת מספר את הסיפור שלך בציוריות נפלאה.

      תודה לך אשר ו*

      לאה 

        6/3/10 20:05:
      שלום אשר,

      קראתי בהנאה רבה
      וכמעט טעמתי מהערק ומהיין...
      צוחק
      שמח שוב לחזור בזמן
      דרך כתיבתך המושכת.
      שוב ברבו.
      חיוך
      ערב נפלא
        6/3/10 19:54:


      מקסים

      ציורי נוף תקופה נעלמת ונשכחת.

      כל הכבוד

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון