חברים וחברות יקרים,
בשעה טובה ומוצלחת ברצוני להכריז ולספר לכולכם בפורום חגיגי זה..
כי בשבוע שעבר, ערב ראש השנה, נישאתי לבחירת ליבי (למגינת לב הורי), הלא היא בת זוגתי (שתחיה) במהלך 35 השנים האחרונות, והזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי בחיים, היא הידועה בכינויה הספרותי - אני.
כן רבותי וגבירותי, בטקס צנוע שנעשה למול 2 עדים, אפי ואפי אפריים, ענדתי על אצבעי את טבעת הנישואין המקודשת.
הטבעת העשויה זהב לבן רקוע, עוצבה במיוחד עבורי ע"י צורף מדופלם ובעל שם, והותאמה לאצבע כף רגלי הימנית.
החגיגה התקיימה עוד באותו הערב, במהלך ערב ראש השנה, סעדו הוריי שני הצדדים לטקס ארוחת חג כהילכתו. הצגתי להם זה את זו.. "אבא תכיר את אמא" - בהתחלה הם נראו חושדים זה בזה (או שרק בי הם חשדו), אבל מהר מאוד נתגלתה כמיה חזקה בין 2 ההורים, עד שנראה היה כאילו הם בעצמם נשואים זה לזו.
במעמד טקס הנישואין הבטחתי לעצמי: * לאהוב, להעריך ולכבד את עצמי כל ימי חיי. * לאהוב את עצמי גם לאחר מותי (פה אני מרשה לי מעט גמישות מאחר שקשה לצפות את * להיות נאמנה לעצמי For ever and ever - ולעולם לא לבגוד בי ובאמוני. * להיות קשובה לעצמי ולדאוג לכל צורכי החומריים, הרגשיים, הנפשיים והבריאותיים לרבות, * לעולם לא להרים על עצמי יד (או כפכף) - גם אם אחשוב שעשיתי משהו כל כך * לעולם לא להרים על עצמי את הקול (רק גבה מותר). * לחבק את עצמי בכל לילה כל הלילה. * לסלוח לעצמי בכל סוף יום ולפני השינה. * לברך את עצמי בכל בוקר חדש, ולהודות לעצמי על החיים שלי איתי. * לוודא שקרש האסלה מונח במקומו לאחר השימוש. * לפנק את עצמי בכל רגע שמתאפשר, ולעולם לא להתחשבן עם עצמי על סעיף זה.
החלטת הנישואין שלי התקבלה לאחר שנים של מגורים משותפים והתלבטות קשה, ואני חייבת להודות שלאחר שזו נעשתה, חשתי שאבן גדולה הוסרה מעל ליבי וכי חיי נהיו קלים יותר. כל כך נעים לדעת שיש על מי לסמוך בכל רגע נתון, שאני לא לבד, עד שממש לא ברור לי מדוע חיכיתי כל כך הרבה שנים.
סוף סוף אני מבינה את המשמעות האמיתית של להיות אישה נשואה, עם כל המחוייבויות ועם כל הזכויות של החיים ביחד.
מאוד מומלץ - בקרוב אצלכם.. |