0
אני אוהבת את החושך. את איך שהוא מחבק אותי מכל כיוון. אם בא איתו גם השקט...אז בכלל, טוב לי.
פעם, רחוק, פחדתי מהחושך. במיוחד אם הוא היה מגיע עם: לבד. הייתי משמיעה לעצמי מוזיקה, בפטיפון. במיוחד: "טיול לארץ התווים". הבעיה נוצרה כאשר נאלצתי להפוך את התקליט. אז, הייתי שרה לעצמי בקול.
היום החושך מקבל אותי אליו, עם הלבד והשקט, בעונג...משהו... נעים לי בו, הוא מדמה עצמי לא קיימת. אז, טוב לי.. קצת להיות, לא קיימת, עד מחר, בבוקר.
|