כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים הם לא רק שחור ולבן....אבל השילוב בינהם יוצר קסמים....

    כותבת את עצמי אוהבת
    כותבת את עצמי מרגישה
    כותבת את עצמי כואבת
    כותבת את עצמי עצובה
    כותבת את עצמי מעודדת
    כותבת את עצמי מזדהה
    כותבת את עצמי וזו הבמה

    מעדיפה תגובות על כוכבים
    ומודה לכל מי שמשתתף בהגיגיי
    איריס

    ארכיון

    0

    געגועים-פוסט מבולבל שמחפש שקט

    29 תגובות   יום ראשון, 7/3/10, 11:24

    כל הלילה נאבקתי בחלומות מוזרים

    השדים בנשמתי לא נתנו לי מנוח

    הייתי אמורה להיכנס לכלוב עם שד הפחדים

    מאד חששתי מזה אבל לא ויתרתי 

    עד שהאשה שמפעילה את הכלוב אמרה שאצטרך לחזור בשבוע הבא

    כי כרגע יש בעיה.

    הלכתי הביתה בתחושת החמצה, 

    אבל אבא שלי ישב על הספה הירוקה

    חייך אלי את חיוכו הענק האוהב מתחת לשפם

    ואני התיישבתי לידו

    הנחתי את ראשי על כתפו

    ונמסתי לתוך חיבוק אליו אני כל כך מתגעגעת....

    לאט לאט גם אבי נמס ונעלם

    ואני נותרתי לבדי על הספה

    עם געגוע ענקי

    וכאב. 

    התעוררתי עם כאבים בריאות

    כאילו שאין לי חמצן

    והכאב הגיע עד שפתיי.

    נזכרתי שלא אמרתי לך לילה טוב

    אז סימסתי לך ונרדמתי שוב

    חולמת עליך

    אומר לי שאתה מתגעגע .

    מתגעגעת לימים בהם הכל היה רגוע וסוער

    ויודעת שגם אתה

    חי בגעגוע לימים בהם הכל היה יותר פשוט

    ורק געגועיך אלי היו מפירים את השלווה,

    מבינה אותך. 

    התעוררתי בתחושה שמשהו חסר לי כבר המון זמן

    והבנתי שזה שקט.

    נשמתי סוערת ואין לה מנוחה

    ולעיתים זה מתבטא בלילות ללא שינה.

    הלכתי לבקר את אבא

    נזכרתי בעיניו שנפקחו עם נשימותיו האחרונות

    ואיך פתאום גיליתי שכמו שלי הן ירוקות

    והבנתי מהיכן ירשתי את עיניי.

    שם בחלקה הקטנה הפורחת של אבא

    בין אבנים, פרחים וציוצי ציפורים

    כאבי הגעגוע זלגו מעיני בדמעות ענקיות

    ובא השקט לנשמתי.

    אינני יודעת מה ילד יום

    מחפשת את מקומי בעולם 

    ומייחלת לשקט

    שיתפוס שוב את מקומו הטבעי בחיי. 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/10 09:57:

      איזה מתוקים אתם ....

      אני קוראת את התגובות והן מרגשות אותי

      חלקן אפילו מאד 

      תודה תודה תודה

      אוהבת את כולכם

       

        14/3/10 03:48:

      את אישה כל כך אמיצה, יפה ונפלאה

       

      ומתוך האותנטיות שבך, היכולת להרגיש כל רגש בדיוק כמו שהוא,

       

      בלי להכחיש, כי כואב

       

      בלי להסיט, כי לא נעים,

       

      באים השקט, השלמות, יחד עם סערת הרגשות, שהם כל כך איריס,

       

      איריס המלאה, שמכילה הכל

       

      אוהבת אותך יקירה, התעגעגעתי

        13/3/10 16:51:

      מזמינה אותך לקרוא

      פוסט שלי על אבא

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1494482

        11/3/10 20:33:


      ומייחלת לשקט..

      .כולנו..

        11/3/10 20:25:
      בטח שהבנתי..
        10/3/10 15:37:
      מייחלת ומאחלת לכולנו את השקט המרגיע...♥*
        9/3/10 19:49:

      הימים באים והלילות עוברים

      געגועים רק מתעצמים

      כדי להגיע לשקט 

      צריך לתת לנשמה מנוחה

      חלומות רבים יספרו לך סיפורים

      את אשר יעבור עליך בנדודים

      אם תוכלי לפענח את חייך כמבחן מעשי

      תביא אותו לחיים בפתרון ממשי

      והכל ישתנה לך

      שלווה אנרגטית פנימית

      והרגשה שתביא את השקט ואת הרוח האמיתית

       

        9/3/10 18:58:
      מרגש ואמיתי חברה.
        9/3/10 12:25:


      מרגש!

      מאחל לך שקט פנימי

      וחיים מעניינים.

        9/3/10 09:18:

      הותרת אותי בלי מילים.

      מחבקת.

        9/3/10 08:51:

      איריס אהובה שלי,

       

       

      נסי בדימיון לראות את שד הפחד שלך ממש מולך. התבונני בו. אל תנסי לשנות אותו, להעלים אותו או להבריח אותו. תני לו לעמוד מולך ורק התבונני. אולי תנסי אפילו לרשום מה את רואה. תני זמן לתהליך הזה. בתהליך אולי הוא יקבל צורה מסויימת שתבטא מה בדיוק מפחיד אותך..אולי הוא ישתנה מעצמו תוך כדי ההתבוננות. ..

      ושוב, אני מדגישה, אל תנסי לשנות אותו... התבונני בו. התבונני בתהליך שמתפתח מעצמו.

       

      אני עושה זאת לפעמים כשאני זקוקה לכך. אולי זה יתאים גם לך.

       

      שולחת לך חיבוק וחיזוק והמון אהבה.


      כל שאוכל להציע הוא חיבוק מעומק הלב
        9/3/10 08:23:


      בוקר אור איריס,

      לי יש את הרושם שעדיין לא שחררת את כאבך לגמרי בעקבות פטירתו של אביך ע"ה. אני יודע כי רציתי למצוא את ההזדמנות לבכות לאחר שהעברתי שבת קשה ביותר עם האבא שלי בבית חולים - ועוד לא מצאתי. לכן, תמצאי את המקום, הזמן והאדם הנכון ותני לדמעות לזרום מעצמם. זוהי חוויה משחררת וגם בונה כאחד, לדעתי.

      לפני כמה חודשים טלפנתי לבעלה של בת הדודה שלי באנגליה לאחר שהאימא שלו התמוטטה ונפטרה באופן פתאומי. הוא בכה בכי מר כזו שלעולם לא ציפיתי לשמוע ממנו. אבל מאז הוא אדם אחר, ומתמודד בהדרגה עם האובדן הפתאומי. זה עובד ואני מקווה שתמצאי את ההזדמנות לעשות כך בהקדם.

        9/3/10 00:27:


      תודה יקירתי המקסימה

      אוהבת אותך

      מתגעגעת

      חכי לי נשמה - עוד מעט מגיעה ב"ה :)

      נשיקות ****
        8/3/10 23:10:


      היי איריס

       

      נוגע

       

      יולי

       

       

      מוזמנת לביקור

       

       

        8/3/10 22:16:

      רוצה לנחם אותך ולא כל כך יודעת איך

      הגעגוע הזה הוא חלק מחיינו אך הוא לא יפריע לשקט לשוב אל חייך

      אני חושבת שעם הזמן דווקא הגעגוע והזכרונות הם שיביאו את שקט שאת כל כך מיחלת לו

      מחבקת אותך איריס

        8/3/10 22:04:


      איריס קראתי מילה ומילה

      והזדהתי איתך.

      רגיש ושתמיד יהיו רק שדים טובים.

      שלך אמנון ובאמת מזמן לא דברנו......מופתע

        8/3/10 21:28:


      מתחבר לכאבך

      תני לזמן לעשות את שלו

      מרגש

      אהבתי

        8/3/10 21:19:

      איריסקה..השקט והשלווה עוד יחזרו לחייך..יפה כתבת על הגעגוע
        8/3/10 20:43:

      איריסית,

      אישה מיוחדת שכמוך,

      הרסת אותי עם הפוסט הזה,

      כמה חשיפה ופתיחות ווכתיבה כנה...

      אי אפשר שלא להתחבר אליך...

       

      מקווה שבמקביל לזכרונות,

      תמצאי גם את השקט,

      במהרה..

      נשיקות

       

        8/3/10 18:54:


      מהממת שאת....

      הכתיבה שלך השתנתה

      נהייתה שקופה יותר, חדה יותר,

      רגישה יותר.

      חושפת טפח וטפחיים

      מהמתחולל בפנים.

      זה מקום נפלא להיות בו,

      מקום שיביא את השינוי המיוחל

      את רגעי האושר.

      כי במקום שמרשים לכאוב,

      שם תבוא גם השמחה.

        8/3/10 18:53:
      כמה מבינה אותך .. 
        8/3/10 18:06:

      איריס יקירתי

      הפצע עדיין כה טרי

      והכאב כה עז וחודרני.

      ריגשת בכתיבתך

      יהי זכרו של אביך ברוך.

      חיבוק ממני.

        8/3/10 10:50:

      WOW WOW

      הזלתי דמעה איתך

      כמו שכתבו

      תני זמן.

      נשיקות וחיבוקים

      מירית

        8/3/10 00:12:

      איריס.. חברה יקרה...

       

      אם אפשר היה לחזור לדיונות וזהו... הא?

        7/3/10 22:29:
      נותן טל ומטר בעיתו
        7/3/10 21:47:

      כמו שהשדים האלה היגיעו

      ככה הם יעלמו ,אל תיתני להם

      משמעות וכוח והם פשוט

      יתאדו ,כרגע הם מחזיקים

      כיון שאת כנראה מבולבלת

      ונשמתך סוערת אבל 

      לכמה זמן זה תלוי רק בך

      מקווה שתחזרי לעצמך ולשקט

      ערב נפלא ושקט שיהיה לנו

      ענת

        7/3/10 21:33:


      איריס

      בחרת שיר מדהים מצמרר

      שמלווה אותי כל השבוע בכל מקום

      כתבת בכאב פוצע

      הנשזר בשיר

       

      תני זמן יקירה

      השדים יעלמו

      הזכרון יהפוך פחות חד

      והנשמה תשקוט

      תני זמן איריס- זו התרופה

      אין אחרת

        7/3/10 16:38:


      תודה יקירה על השיתוף האינטימי *

       

      פרופיל

      מעצבת חלומות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      אמנות של קסם...